בקשת סרק

בית המשפט פסק כי הנתבעת בחרה להגיש בקשת סרק, שאין לה כל בסיס עובדתי או משפטי, רק כדי להתחמק מתשלום שאינו שנוי במחלוקת, ובכך גררה את התובעת להליך משפטי נוסף ומיותר. דבר זה מצדיק חיוב בהוצאות הולמות. להלן החלטת בית המשפט: החלטה 1. התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 876,525 ₪. ראשיתה של הפרשה בתביעת רשלנות מקצועית שהגישה התובעת נגד חברת מידה ומידע בע"מ (להלן: "חברת מידע") בגדרו של ת.א. 73730/01. חברת מידע ביטחה את חבותה אצל הנתבעת. זו התנערה מחבותה על פי הפוליסה, ועל כן הגישה חברת מידע הודעה לצד שלישי נגד הנתבעת. ביום 29.11.2004 נתקבלה תביעתה של התובעת נגד חברת מידע. בית המשפט (כב' השופטת אלמגור) חייב את חברת מידע לשלם לתובעת סך של 544,330 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.12.2000, וכן בהוצאות המשפט. בנוסף התקבלה ההודעה לצד שלישי והנתבעת חוייבה לשפות את חברת מידע במלוא סכום הנזק והוצאות המשפט. 2. ביום 8.12.2004 פנתה התובעת בדרישה לנתבעת לשלם לה את סכום פסק הדין, וזאת בהתאם לס' 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. הנתבעת סירבה להעתר לדרישה, ומכאן התביעה הנוכחית. 3. הנתבעת ביקשה תחילה למחוק את כותרת התביעה, מנימוקים שונים. הבקשה נדחתה תוך שהנתבעת מחוייבת בתשלום הוצאות. 4. לאחר שנדחתה הבקשה למחיקת הכותרת, הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן, בגדרה היא חוזרת למעשה על מקצת הטענות שנדונו ונדחו במסגרת הבקשה למחיקת כותרת. הנתבעת טוענת כי פסק דינו של בית משפט השלום בת.א. 73730/01 לא כוון נגדה אלא נגד חברת מידע, וכי חובתה לשפות בגין ארוע הנזק קמה אך ורק כלפי חברת מידע, לאחר שזו מצידה תשלם את סכום הפסק לידי התובעת. הואיל ואין חולק כי עד היום לא שילמה חברת מידע לתובעת את סכום פסק הדין, ממילא אין על הנתבעת חובת שיפוי. כמו כן, הנתבעת טוענת כי אין כל יריבות בינה לבין התובעת. טענה נוספת היא קיומו של מעשה בית דין בתביעה הראשונה, ולפיו על הנתבעת לשפות אך ורק את חברת מידע. לטענתה של הנתבעת, אם לא תינתן לה רשות להגן בתביעה הנוכחית, עלול להיווצר מצב בו התובעת תגבה פעמיים את סכום פסק הדין- פעם אחת מחברת מידע ופעם אחרת מהנתבעת. בסיכומיה בעל פה טענה ב"כ הנתבעת לראשונה טענה בדבר קנוניה כביכול שנרקמה בין התובעת לחברת מידע, אך לטענה זו אין זכר בתצהיר התומך בבקשה וממילא יש להתעלם ממנה. 5. אין ספק כי מדובר בהגנת בדים ובטענות סרק שראוי היה אלמלא הועלו. טוב היתה עושה הנתבעת לו נמנעה מהגשת בקשה שכזו, בפרט לנוכח ההחלטה לדחות את הבקשה למחיקת כותרת, המדברת בעד עצמה. מצער הדבר כי הנתבעת, שהינה חברת ביטוח, מנסה להתחמק מתשלום שאינו שנוי במחלוקת אמיתית, תוך העלאת טענות סרק דיוניות, שגרמו להגשת התביעה הנוכחית שלא לצורך. 6. ס' 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו ; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי." כפי שציינתי בהחלטתי מיום 21.6.2005 במסגרת הבקשה למחיקת הכותרת, התביעה הנוכחית הוגשה נגד הנתבעת מכוחו של סעיף זה, היוצר יריבות ישירה בין התובעת לבין הנתבעת. עילת התביעה הנוכחית שונה מעילת התביעה שנדונה בהליך הקודם, שכן אז נדונה עילת תביעה נזיקית של התובעת כלפי חברת מידע, וכן עילת תביעתה של חברת מידע נגד הנתבעת, בשאלת החבות לפי הפוליסה. עילת תביעה זו הוכרעה ונוצר מעשה בית דין, הן לענין סכום הנזק שנגרם לתובעת והן לענין חבותה של הנתבעת כלפי חברת מידע על פי הפוליסה. לא עמדה לדיון, וממילא לא הוכרעה השאלה, האם עומדת לתובעת עילת תביעה ישירה נגד הנתבעת מכח ס' 68 לחוק חוזה הביטוח. מדובר בעילת תביעה עצמאית ונפרדת, העומדת על רגליה שלה. אין ממש בטענה כאילו בית המשפט פטר את הנתבעת במסגרת ההליך הראשון, מחובת תשלום של הנזק לתובעת. בית המשפט כלל לא דן בשאלה זו, וממילא לא הכריע בה לכאן או לכאן. על כן, אין בסיס לטענה כאילו קיים מעשה בית דין החוסם את הגשת התביעה הנוכחית. 7. בעקבות פסק הדין בהליך הראשון עמדו בפני התובעת שתי דרכי פעולה: גביית סכום הפסק מאת חברת מידע, לפי פסק הדין, או הגשת תביעה נפרדת ועצמאית נגד הנתבעת, בעילה לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח. התובעת בחרה בדרך השנייה, וזוהי בחירה לגיטימית. קבלת עמדתה של הנתבעת עלולה להוליך למצב אבסורדי: נניח שהתובעת היתה מנסה לגבות מחברת מידע את סכום הפסק, והדבר לא היה עולה בידה. לשיטתה של הנתבעת, במקרה כזה היא לעולם לא תצטרך לשלם את סכום הפסק, שכן אין לה כל חבות כלפי התובעת אלא אך ורק כלפי חברת מידע. 8. החשש שמעלה הנתבעת בדבר גבייה כפולה, הן מהנתבעת והן מחברת מידע, הוא חשש סרק. ברי כי התובעת לא תוכל לגבות יותר מאשר הסכום שנפסק לה בהליך הראשון (כאשר הוא משוערך כדין), וכל נסיון של התובעת לגבות מעבר לסכום המגיע לה, יעמיד לחברת מידע או לנתבעת טענת הגנה בהליכי ההוצל"פ, היא טענת "פרעתי" לפי ס' 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. כידוע, טענת "פרעתי" אינה עומדת רק לחייב ששילם בעצמו את סכום פסק הדין, אלא גם לחייב הטוען כי "אינו חייב עוד למלא אחריו". חזקה על הנתבעת וחברת מידע גם יחד, שלא ישלמו תשלום ייתר כלשהו בלא לעורר טענת "פרעתי". יתר על כן, כל סכום שייגבה בייתר, אם יהיה כזה, יוחזר לחייב לפי ס' 20 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. 9. הנתבעת בחרה להגיש בקשת סרק, שאין לה כל בסיס עובדתי או משפטי, רק כדי להתחמק מתשלום שאינו שנוי במחלוקת, ובכך גררה את התובעת להליך משפטי נוסף ומיותר. דבר זה מצדיק חיוב בהוצאות הולמות. 10. אשר על כן, הבקשה נדחית. התובעת רשאית ליטול פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת בגין ההליך הנוכחי שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. תביעת סרק / הליך סרק