פסק דין טענות התובע: התובע היה מבוטח אצל הנתבעות בפוליסת ביטוח תאונת אישיות (להלן - הפוליסה). בהתאם לתנאי הפוליסה היתה הנתבעת 1 אחראית לתשלום 60% מתגמולי הביטוח, ואילו הנתבעת 2 היתה אחראית לתשלום 40% הנותרים. ביום 23.10.00 נפגע התובע בתאונת דרכים (להלן - תאונת הדרכים). מאז התאונה ועד למועד הגשת התביעה המשיך התובע לסבול מכאבי ראש עזים, סחרחורות, הקאות ואיבוד הכרה. לנוכח מצבו של התובע נפסל רשיון הנהיגה שלו ע"י משרד הרישוי, והתובע היה מנוע מלעבוד בעבודה כלשהי. בהתאם לתנאי הפוליסה זכאי התובע במקרה של נכות מלאה לצמיתות לתגמולים בסך 200,000 ₪, ועבור אבדן כושר עבודה זמני זכאי התובע לתגמולים בסך 1,200 ₪ לכל שבוע. התובע פנה באמצעות סוכן הביטוח אל הנתבעת 1 בדרישה לתשלום התגמולים, המגיעים לו בהתאם לפוליסה, אך פנייתו לא נענתה עד למועד הגשת התביעה. טענות הנתבעות: לטענת הנתבעות אין כל קשר בין תאונת הדרכים ובין מצבו הרפואי של התובע. מצבו הרפואי של התובע הינו תוצאה של ליקוי בריאותי כלשהו שהיה לו קודם לתאונת הדרכים או תוצאה של מחלה כלשהי בה לקה התובע. התובע סירב לאפשר לנתבעות לברר את שאלת החבות ונמנע מלהיבדק על ידי רופא מטעם הנתבעות. סירוב זה מהווה הפרה יסודית של הסכם הביטוח ושולל את זכותו של התובע לקבל את תגמולי הביטוח. דיון: כמפורט בנספח ב לתצהיר התובע, תעודת חדר המיון, הגיע התובע ביום 23.10.00 לחדר המיון במרכז הרפואי "אסף הרופא" בשל תאונת דרכים. טופס מידע ממשטרת ישראל על נתוני התאונה צורף כנספח א לתצהירו של התובע. גם חברתו לחיים, רחל יודקוביץ', העידה, כי התובע נפגע באוקטובר 2000 בתאונת דרכים (סעיפים 9-10 לתצהירה של רחל יודקוביץ'). יצויין, כי העדה לא נשאלה על כך דבר בחקירתה הנגדית. די בכך כדי להוכיח את עצם קרות התאונה. אין חולק, כי תאונת דרכים מהווה מקרה ביטוח לעניין הקמת הזכות לקבלת תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה. משהוכח ארוע התאונה, יש לבחון האם הוכח הקשר הסיבתי בין התאונה ובין מצבו הרפואי של התובע. סעיף 3.ו.1. לתנאים הכלליים של הפוליסה (להלן - התנאים הכלליים) קובע, כי בקרות מקרה הביטוח על המבוטח לפנות מיד אל רופא מוסמך ולפעול בהתאם להוראותיו. בסעיף 3.ו.2. לתנאים הכלליים נקבע, כי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח תוגש בכתב בצירוף תעודת רופא. לא נזכר שם, כי המבוטח חייב להוכיח תביעתו באמצעות חוות דעת רפואית. נראה, איפוא, כי משפנה התובע אל הנתבעות בתביעה לתשלום תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה, וצרף לתביעתו את התעודות הרפואיות יצא ידי חובתו גם בנוגע להוכחת הקשר הסיבתי בין מקרה הביטוח ובין אבדן כושר העבודה. לענין זה חשוב להדגיש, כי עד למועד הגשת התביעה לא קיבל התובע תשובה רשמית מהנתבעות, שבה נדחית תביעתו. טענה זו של התובע למעשה לא הוכחשה, וכל שנטען ע"י הנתבעות היה, שהנתבעות לא יכלו לתת תשובה לתביעתו של התובע לקבלת תגמולי הביטוח בשל העדר שיתוף פעולה מצידו של התובע וסירובו להיבדק על ידי רופא מטעם הנתבעות, טענה שלא הובאה כל ראיה להוכחתה. מטעם התובע ובאמצעותו של ד"ר רוזן ברי הוגשו תעודות רפואיות המעידות על אי כושר עבודה בעטיה של התאונה מיום התאונה, 23.10.00, ועד ליום 31.3.02. התעודות חתומות בחלקן על ידי ד"ר ברי, ובחלקן האחר ע"י רופאים אחרים שעבדו ביחד עם ד"ר ברי באותה מרפאה (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 21; עמ' 23 לפרוטוקול שורה 18). ד"ר ברי ציין, כי מאז התאונה לא היה התובע מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 25-26). תעודות רפואיות אלו, שד"ר ברי העיד על נסיבות עריכתן, עומדות בדרישת סעיף 3.ו.1. לתנאים הכלליים. משהוגשו התעודות הרפואיות יצא התובע ידי חובתו להוכיח את העדר כושר העבודה בעטיה של תאונת הדרכים בהתאם לנדרש בתנאים הכלליים. אם רצתה הנתבעת להפריך את האמור בתעודות הרפואיות היה עליה להביא ראיות מתאימות. הנתבעת מעולם לא פעלה להפרכת האמור בתעודות הרפואיות. הנתבעת לא הציגה כל ראיה, כי דרשה מהתובע להיבדק על ידי מומחה רפואי מטעמה, ומעולם לא הודיעה באופן רשמי לתובע, כי היא דוחה את תביעתו. ממילא גם לא יכול היה התובע לדעת את הסיבה לדחיית תביעתו בפועל. זאת ועוד, על חברת ביטוח מוטלת חובה לפרט את מלוא הנימוקים לדחיית תביעתו של מבוטח כבר בהזדמנות הראשונה, והיא לא תהא רשאית להעלות בהמשך טענות נוספות, אלא רק כאלה שנוצרו לאחר מועד הודעת הדחיה או שלא היה באפשרותה לדעת אותן באותה עת. לענין זה ראה בש"א (חיפה) 12838/02, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גידולי שדה נטופה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תק-מח 2002(4)2366; ת"א (ת"א) 27334/04, טפיארו נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ; בש"א (חדרה) 2068/04, ד.ס.א.ל. מרחבים בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כט 187. מכך ניתן להסיק לענייננו, כי משלא טרחה הנתבעת להודיע לתובע על דחיית תביעתו לתשלום תגמולי ביטוח, אין היא רשאית להעלות טענה כלשהי נגד התביעה. העולה מהאמור לעיל, כי התובע הוכיח זכאותו לתגמולים בגין אבדן כושר עבודה זמני למשך התקופה שמיום 23.10.00 ועד ליום 31.3.02, 75 שבועות, ובגין תקופה זו זכאי הוא לתגמולים בסך 1,200 ₪ לכל שבוע. משנקבע סכום זה ברשימה שבפוליסה על הנתבעת להוכיח או לפחות להביא ראיה כלשהי, כי הסכום עולה על תקרת הפיצוי שנקבעה בסעיף 3.ה.1. לתנאים הכלליים, 75% משכרו הממוצע של המבוטח כשהוא מחולק לארבע. הנתבעת לא עמדה בנטל זה ולא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו, שהועלתה לראשונה בכתב סיכום טענותיה של הנתבעת. משהסכימה הנתבעת להתקשר בחוזה ביטוח עם התובע, ולפיו הפיצוי השבועי מגיע לכדי 1,200 ₪ לשבוע, ואף גבתה פרמיה בהתאם, עליה להביא ראיה כי אין התובע זכאי לסכום זה. סבורני, כי לאור התעלמות הנתבעת מתביעתו של התובע, ואי מתן הודעה כלשהי לתובע בנוגע לתביעתו מצדיקה את הפעלת הוראות סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, וחיוב הנתבעת בכפל הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961. סיכומם של דברים, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: תגמולים עבור 75 שבועות של העדר כושר עבודה בסך 1,200 ₪ לכל שבוע; לסכומים האמורים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בשיעור כפול מהריבית הקבועה בחוק מהמועד שנועד לביצוע כל תשלום עפ"י הפוליסה והתנאים הכלליים ועד לתשלום המלא בפועל. הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםביטוח תאונות אישיות