פסק דין הנתבעת, חברת ביטוח, ביטחה את עובדי אגד ובני משפחותיהם, ובכללם התובע, בפוליסה לביטוח תאונות אישיות בתוקף מיום 1/8/02 ועד יום 31/3/03 (להלן : "הפוליסה"). התובע נפגע בתאונה במהלך שירות מילואים. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בדבר פרשנותה של הפוליסה. טענות הצדדים טענות התובע התובע נקרא לשירות מילואים פעיל לביצוע תפקידו כמכונאי רכב (עבודה אותה הוא מבצע אף במסגרת האזרחית). במהלך שירות המילואים, ביום 23/9/03, בעת שהתובע עסק בהחלפת תיבת הילוכים לרכב צבאי, החליקה תיבת ההילוכים מהמגבה ונפלה על אגודל ימין, אמת ימין וכתף ימין של התובע (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר פתוח של הגליל המרוחק באגודל ימין, אשר טופל ע"י קיבוע סד גבס ובהמשך, באמצעות טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתובע הגבלה ניכרת בתנועת האגודל וכף היד, ירידה בתחושה ורגישות למגע, פגיעה וחסר ציפורן, צלקת, הגבלה ורגישות בתנועות הכתף. מאחר שהתאונה מהווה מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה, ומכוחה מוטלת על הנתבעת חובה לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין אי כושרו הזמני לעסוק בעבודתו ונכותו החלקית הצמיתה. הנתבעת סירבה להכיר בחבותה לשלם לתובע תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה ולכן, עותר התובע לבית המשפט לחייבה לעשות כן. התובע מוסיף וטוען כי הפרשנות שנותנת הנתבעת לסעיפי הפוליסה אינם נכונים. לטעמו של התובע, פרשנותה של הנתבעת לפיה הפוליסה אינה מכסה אי כושר לעבודה או נכות, מאחר שאלה נגרמו לו כתוצאה מתאונה שארעה בזמן שירותו הצבאי במילואים אינה נכונה. לנתבעת חבות ביטוחית במקרה של תאונה שארעה במסגרת שירות מילואים ובלבד שהתאונה אינה תוצאה של השתתפות בתרגילים או בפעילות צבאית או בפעילויות מלחמתיות כלשהן. לפיכך טוען התובע שמאחר שהתאונה ארעה בסדנה במסגרת תיקון כלי רכב, ואין המדובר במהלך של תרגיל צבאי או פעילות מלחמתית, יש כיסוי ביטוחי לתאונה בהתאם לפוליסה. עוד מוסיף התובע וטוען כי, הואיל והטענה בדבר חוסר חלות הפוליסה על המקרה כפי שהוסבר לעיל הייתה הטענה היחידה שנטענה, אין הנתבעת רשאית להעלות טענות נוספות והיא מושתקת מלעשות כן. התובע מוסיף וטוען כי, נוכח עמדתה חסרת תום הלב של הנתבעת ומחמת שאין מתקיימת מחלוקת אמיתית וכנה ביחס לחבותה לשלם את תגמולי הביטוח, יש לחייבה בריבית עונשית כקבוע בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. לפיכך, טוען התובע שבגין מקרה הביטוח זכאי הוא לתשלום תגמולי הביטוח מהנתבעת בגין אי כושר זמני (למשך 130 ימים), בניכוי 7 ימי "השתתפות עצמית" x 500 ש"ח לשבוע סך של 8,786 ש"ח. בגין נכות צמיתה בשיעור 10%x100,000 ש"ח - 10,000 ש"ח. ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיוחדת על פי חוק חוזה הביטוח 3,109 ש"ח. ובסך הכל 21,805 ש"ח. טענות הנתבעת לשיטת הנתבעת, האירוע הנטען מוחרג בהתאם לתנאי הפוליסה שכן, התאונה שאירעה לתובע הינה בזמן השתתפות בתרגיל ו/או פעילות צבאית ו/או פעילות מלחמתית בזמן שירותו הצבאי במילואים. לפיכך, לא זכאי התובע לתגמולי ביטוח כלל ועיקר. הנתבעת טוענת כי פוליסת ביטוח תאונות אישיות , הנה פוליסת ביטוח קולקטיב, אשר אינה מכסה תאונה שאירעה למבוטח בזמן שירותו הצבאי. הנתבעת טוענת שהכנה ותיקון כלי רכב בימ"ח הינה פעילות צבאית ואינה רק פעילות של האוחז ברובה. אליבא דנתבעת, אין ספק כי צבא בכלל וצ.ה.ל בפרט, מכיר בחשיבותם של הדרגים המכונים "תומכי לחימה" במילוי ייעודו של הצבא, ומכיר בתאונות אשר אירעו להם במהלך עבודתם בשירותו כמזכות אותם בפיצוי, לפי חוק הנכים [תגמולים ושיקום] תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק הנכים"). פעילות צבאית הנה כלל הפעילות המשרתת את הצבא, ואת ייעודו של הצבא כהגנה על בטחון המדינה ואזרחיה. כך הפוליסה, אשר נועדה ליתן כיסוי ביטוחי לפעילויות שעושה מבוטח בצבא אך ורק אם אלה אינן מכוסות על ידי חוק התגמולים. תמיכה בטענתה, מבקש התובע למצוא בעובדה שקצין התגמולים אכן הכיר בתאונה כמזכה וזאת בהתאם לחוק הנכים. לשיטתה של הנתבעת, התובע לא הוזמן לבילוי במסגרת שירות המילואים אלא, להכשיר ולהכין רכבים צבאיים לצורכי לחימה בשעת חירום. כאשר רוב פעולות הצבא אינן פעולות לחימה, אלא הכנה למקרה לחימה, לפיכך מוגדרות הן כפעילות צבאית. לפיכך טוענת הנתבעת שלשון הפוליסה ברורה ונהירה, ופעולת הכנה של כלי רכב לשעת חרום הנה "פעולה צבאית". דיון ההסדר הדיוני בדיון שנערך ביום 2/11/05 הצהירו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני כדלקמן: 1. אין להם מחלוקת עובדתית על נסיבות הפציעה ושיעור הנכות הרפואית. 2. אין מחלוקת בדבר תקופת אי הכושר והכל בהתאם לתנאי הפוליסה. דהיינו, השתתפות עצמית ותנאי ההצמדה. 3. הצדדים נותרו חלוקים בשאלות המשפטיות. 4. הכרעת בית המשפט בשאלות המשפטיות תביא לסיום המחלוקת בתיק דנן באופן שאם יקבע שהדין הוא עם התובע, כי אז לא יזקק בית המשפט לדון בשאלת גובה הפיצוי. בהתאם להצהרת הצדדים ניתן צו לסיכומים. הצדדים אינם חלוקים על נסיבות התאונה. על פי סעיפים 4-6 לתצהירו של התובע: "במסגרת שירותי הצבאי - הן כחייל סדיר והן כחייל מילואים, הנני משרת בבסיס כורדאני (להלן: "בסיס כורדאני"), כמכונאי רכב במוסך הבסיס. בבסיס זה מטופלים רכבים צבאיים המשמשים את הצבא כרכבי חירום ואשר אינם משמשים לפעולותיו המבצעיות הסדירות של הצבא. המוסך עצמו מחולק למחלקות שונות ואני הייתי משובץ במחלקת או מרכז האחזקה במוסך, שתפקידה לטפל ברכבים טיפול שוטף, כל פרק זמן קצוב ו/או כעבור קילומטראז' קצוב שהרכב עובר. התובע ממשיך ומצין כי: "בשירותי הסדיר ובמילואים, מעולם לא שמשתי כלוחם ובשירות המילואים מעולם לא עברתי כל אימון ירי או אימון לוחמה אחר. בכל הפעמים בהם נקראתי לשרת במילואים אני ממלא את תפקידי כמכונאי בבסיס כורדאני". ובקשר לנסיבות התאונה מצהיר התובע: "ביום 23.9.03, בעת שהייתי בשירות מילואים פעיל, עבדתי במוסך בטיפול ברכבים. באותה העת החלפתי תיבת הילוכים (להלן: "גיר") של רכב צבאי בעזרתו של מכונאי נוסף, חייל בסדיר. המכונאי הנוסף הגביה לצורך כך את הגיר בעזרת מגבה. בעודי שכוב על רצפת המוסך מתחת לרכב הצבאי בו טיפלתי, החליק הגיר מן המגבה, תיבת ההילוכים נפלה על ידי הימנית ופגעה באגודל, אמת וכתף ימין. " לאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים נסיבות התאונה אינן שנויות עוד במחלוקת. הוראות הפוליסה החבות הביטוחית של הנתבעת נגזרת מהוראות הפוליסה המכסה מוות מתאונה, נכות תמידית מתאונה, ופיצוי שבועי במקרה של אי כושר עבודה מלא/זמני כתוצאה מתאונה. הפוליסה הורחבה לכלול סיכון מלחמה פסיבי. בסעיף 2 לפוליסה הוגדרו סייגים לחבות המבטח. בסעיף 2.4 מוגדר הסייג השנוי במחלוקת בין הצדדים ולפיו לא יהיה כיסוי ביטוחי במקרה של מוות, נכות או אי כושר עבודה שנגרמו למבוטח כתוצאה: "תאונה שאירעה למבוטח בזמן שירותו הצבאי, בסדיר, בקבע במילואים או בזמן שירות טרום צבאי או בזמן שירותו כמתנדב במשמר האזרחי, למעט תאונה שאינה תוצאה של השתתפות בתרגילים או בפעילויות צבאיות או בפעילויות מלחמתיות כלשהן". פרשנות פוליסת ביטוח הכלל הראשוני לעניין פרשנות חוזה קבוע בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, לפיו "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". את אומד הדעת יש ללמוד מלשונו של החוזה, מרוחו ומהתחקות אחר כוונת הצדדים לפי כלל פרשנות הייחודי לחוזי ביטוח ולחוזים דומים, בהם צד אחד הוא המנסח. כאשר הניסוח בו מדובר הוא דו-משמעי, יש לבחור, בדרך כלל, באותו פירוש מבין שני הפירושים האפשריים המעדיף את המבוטח דווקא. אולם הן כלל זה והן הכלל, לפיו יש לפרש פוליסה על-פי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המלים בהן השתמשו מנסחי הכתב, אינם כללים נוקשים. בפרשנות חוזה ביטוח יש להתייחס לניסוח הכולל ואל המלים שנבחרו למתן הביטוי ולכוונת המתקשרים בראייה כוללת ומעמיקה, החודרת אל מטרת דבר החקיקה או כתב ההסכם ולתכלית שביקשו להשיג. במקרה מתאים מותר וגם ראוי לתת לכתב פירוש ליבראלי, אפילו הוא עומד, לכאורה, בניגוד למלים המפורשות שנכתבו בחוזה, וזאת על-מנת להגיע לאותה משמעות הגיונית ואמיתית, שאליה התכוונו המתקשרים בחוזה, וכך, כמובן, כאשר קריאה כוללת של הכתוב מביאה למסקנה, שהמלים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הכתוב. יחד עם זאת את הכלל, לפיו יש לפרש חוזה ביטוח כנגד מנסחו ולטובת המבוטח, אין לאמץ באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים, מהמטרה והתכלית שברקע הכתב האמור. כלל זה יפה, בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך; אולם כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך. מבין הפירושים המילוליים האפשריים של חוזה ביטוח יש לברור אותו פירוש המשתלב בצורה טובה עם הגיון ההסכם ועם תכליתו. כמו כן יש לבחור גם בפירוש הסביר יותר של הפוליסה (ר' ע"א 449/89 אברהם פלוק ואח' נגד פיליפ גייבל רייט פ"ד מו (2) 92; ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט (4) 561). לעניין פרשנות חוזה ביטוח נראה כי הדברים שלהלן מרע"א 93 / 3577 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו מח (4) 70 (להלן: עניין מוריאנו), משקפים את ההלכה הנוהגת בדבר פרשנות חוזה ביטוח: "כלל הפרשנות כנגד הנסח, שקנה לעצמו אחיזה איתנה בפרשנות חוזי ביטוח, ישים בנסיבות שבהן טקסט מסוים נתון לשני פירושים סבירים. במקרה כזה יועדף אותו הפירוש מבין השניים הפועל לרעת האינטרס של המנסח. הגיון הכלל, טמון בשליטת המנסח על תוכן הטקסט. ההנחה היא שהנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כשמדובר על בעל דין, אשר לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד, הנזקק לשירותי הביטוח. אם הנסח שדאג לענייניו יצר נוסח בעל משמעויות שונות, אין הוא יכול לבחור לעצמו דווקא את החלופה הנוחה לו ביותר. נהפוך הוא, יועדף פירוש אפשרי המבטא הגנה טובה יותר של אינטרס המבוטח" (עניין מוריאנו שם ע' 76 ג-ז). ומן הכלל אל הפרט הפוליסה החריגה מקרה של תאונה שאירעה למבוטח בזמן שירותו הצבאי, במילואים. אם הפוליסה הייתה מסתיימת בהחרגה זו כי אז נוכח העובדה שהתאונה ארעה לתובע בעת שירות מילואים הייתה סותמת את הגולל על התביעה. ברם, נסח הפוליסה ראה להכניס חריג לחריג ומיעט מקרה של תאונה שאינה תוצאה של השתתפות בתרגילים או בפעילויות צבאיות או בפעילויות מלחמתיות כלשהן. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע בתצהירו דהיינו, פציעה שארעה בעת תיקון רכב חרום שאינו משמש לפעולותיו המבצעיות הסדירות של הצבא, במהלך תחזוקה שוטפת, עונה להגדרה "השתתפות בתרגילים או בפעילויות צבאיות או בפעילויות מלחמתיות כלשהן". תשובה חיובית תביא לשלילת תגמולי הביטוח מהתובע ותשובה שלילית תזכה אותו בתגמולים כאמור. בעניין תא (ב"ש) 87/ 26 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' אלי וסרמן פ"מ נד (1) 170, עמוד 170-171 שהתקיים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בפני כב' השופטים טירקל, בנאי וריבלין (להלן: "עניין וסרמן") נדון מקרה בו מר וסרמן היה מבוטח בחברת ביטוח, בביטוח תאונות אישיות. בפוליסת הביטוח המכסה את המבוטח גם בעת שירות בצה"ל, נקבע חריג, לפיו פגיעה בעת "השתתפות בפעילות צבאית" אינה מבוטחת על-פי הפוליסה. מר וסרמן הנ"ל שירת בשירות מילואים פעיל, ובמהלכו של סיור שמירה החליק ונפגע בראשו. חברת הביטוח בעניין וסרמן כפרה בחבותה בטענה, כי וסרמן נפגע בעת פעילות צבאית. בית המשפט המחוזי קבע בעניין וסרמן שסיור שמירה בצבא הוא בגדר "פעילות צבאית", ופגיעה שנפגע אדם שהשתתף בו באה בגדר החריג לפוליסת הביטוח דנן. הכלל הוא אליבא דבית המשפט המחוזי שהשאלה אותה יש לבחון אינה עקב מה נגרמה הפגיעה, אלא מה טיבה של הפעילות שכתוצאה ממנה נגרמה. ולענייננו, במובחן מעניין וסרמן הנ"ל, טיב הפעילות שכתוצאה ממנה נגרמה הפציעה, איננה פעילות המאפיינת פעולות צבאיות דווקא. פעילות של תיקון או תחזוקת רכב הגם שמדובר ברכב צבאי לא חייבת להיות מוגדרת כפעילות צבאית. במובחן מפעולת סיור שמירה שמוגדר באופן ברור כפעילות צבאית מובהקת, באשר אין לה מקבילה אזרחית. מילים אחרות לא ניתן להשוות אופי אזרחי לפעולות סיור שמירה צבאית בעוד שתיקון או תחזוקה של רכב אפילו המדובר ברכב צבאי אינה פעילות צבאית בהכרח, כשמדובר בטיפול תחזוקה שוטף של רכב חירום ולא רכב מבצעי. עיקר העיקרים בפירוש חוזה הוא הניסיון לברר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים כפי שבוטאה בחוזה. כוונה זו נלמדת בראש ובראשונה מלשונו של החוזה, שאותה יש לנסות ולקרוא כפשוטה במשמעותה הטבעית והרגילה, ועד כמה שאפשר, יש לתת לדברים פירוש מילולי לפי פשוטו של מקרא ולפי כללי הדקדוק. פירוש החוזה חייב להיות הגיוני, מתקבל על הלב, שווה לכל נפש ומתחשב בצרכי החיים היום-יומיים, שאינו מכשיל מבוטחים תמימים ועושה את הביטוח פלסתר. לכן עלינו לשאול לשם מה הוכנס החריג לחריג שבסיפא לסעיף 2.4 הנ"ל. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי העובדה שקצין התגמולים הכיר בתאונה כמזכה, היא הנותנת, כי המדובר בפעילות צבאית המשרתת את האינטרס שאם לא כן התאונה לא הייתה מוכרת. לדעתו של ב"כ המלומד של הנתבעת הפרשנות הנכונה של הפוליסה היא מתן כיסוי ביטוחי מקום שקצין התגמולים לא הכיר בתאונה כתאונה מזכה. בהתאם לחוק הנכים, חייל שלקה בנכות יהא זכאי לתגמולים עם קיומם של שני תנאים במצטבר: אחד, תנאי הזמן - "בתקופת שירותו": הפגיעה חייבת שתהא בתקופת שירותו של החייל. שניים, תנאי הקשר הסיבתי - "עקב שירותו": חייב שיתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה שהחייל נפגע בה לבין שירותו בצבא. שני תנאים אלה תנאים נפרדים ומצטברים הם (ר' דנ"א 00 / 5343 קצין התגמולים נ' אורית אביאן פד' נו (5) 732, עמוד 732 ; 740ה - ו). דהיינו כדי להיות זכאי לתגמולים בהתאם לחוק הנכים די לו לנפגע שיעמוד בשני הקריטריונים המצטברים שלהלן. אילו הכוונה הייתה לשלול תגמולי ביטוח על פי הפוליסה ממי שזכאי לתגמולים מכוח חוק הנכים, כפי שמנסה הנתבעת לטעון, כי אז היה צריך לכתוב זאת במפורש בפוליסה כהיא לישנא - זכאות על פי חוק הנכים שוללת זכאות מכוח הפוליסה. אין לי אלה לחזור על שנאמר בעניין מוריאנו דלעיל, אם הנתבעת היא זו שניסחה את הפוליסה ,חזקה עליה שדאגה לענייניה בכך שיצרה נוסח בעל משמעויות שונות, אין היא יכולה לבחור לעצמה דווקא את החלופה הנוחה לה ביותר. נהפוך הוא, יועדף פירוש אפשרי המבטא הגנה טובה יותר של אינטרס המבוטח. אשר על כן, אילו רצתה הנתבעת להוציא מקרים בהם יזכו המבוטחים בפיצוי כפול גם מקצין התגמולים וגם על פי הפוליסה עליה היה לכתוב זאת במפורש ומשלא עשתה אין לה להלין אלא על עצמה. לשון החוזה אינה מכרעת ובעימות בין הלשון לבין הכוונה, יד האחרונה על העליונה; המגמה הפרשנית הנאותה היא, להתיר מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית. יש לפרש בדרך מצמצמת חריג לפוליסת ביטוח, הבאה לכסות את כל הסיכונים מסוג מסוים. כפל משמעות בניסוח חוזה יתפרש כנגד הצד המנסח, בעיקר כאשר הדברים אמורים בפירושן של פוליסות ביטוח. אשר על כן, התוצאה היא שפציעה שארעה לתובע בעת תיקון רכב חרום שאינו משמש לפעולותיו המבצעיות הסדירות של הצבא, במהלך תחזוקה שוטפת, לא עונה להיגד: "השתתפות בתרגילים או בפעילויות צבאיות או בפעילויות מלחמתיות כלשהן" ולכן זכאי התובע לתגמולי ביטוח מהנתבעת. הפעלת הסנקציה על פי סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח התובעת עותרת להפעלת הסנקציה על פי סעיף 28 א' הנ"ל. לשיטתה, מאחר שהנתבעת דחתה את התביעה בחוסר תום לב, יש להטיל עליה ריבית עונשית בהתאם להוראת סעיף 28א' הנ"ל. ההלכה לעניין זה גובשה בפסק דינו של בית המשפט העליון, מעטה של כב' השופטת פרוקצ'יה בעניין רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נגד אליהו חברה לביטוח (טרם פורסם) בו נקבעה ההלכה לעניין הפעלתו של סעיף 28 א'. על פי פסק הדין: "המדובר בהסדר של החוק אשר פורש ויושם על פי אמות מידה מקובלות ……… התייחסות בית המשפט המחוזי ליחס שבין תום לבו של המבוטח בהעלאת הדרישה לתגמולי ביטוח לבין שאלת תום לבו של המבטח בהעלאת שאלת זכאות המבוטח לתגמולים מתבקשת מעיקרי ההסדר בחוק בדבר הריבית המיוחדת, המניח את מרכז כובדו של המבחן הרלבנטי על אופי התנהגותה של חברת הביטוח. תום הלב של החברה אינו מושפע בהכרח מהיות תביעת המבוטח לתגמולים תביעה שהוגשה בתום לב, וגם מקום שהיא נמצאת צודקת בסופו של יום. תום לבה של החברה המבטחת נבחן על פי כלל הנסיבות האופפות את הענין, והתנהגותו של המבוטח עשויה להוות מרכיב במערכת נסיבות זו, אולם לא בהכרח מרכיב מרכזי ומכריע לענין זה. הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי". לא מצאתי בעניין דנן ולאור העקרונות שהותוו על ידי בית המשפט העליון, כי לפנינו אותו מקרה מיוחד הדורש לעשות שימוש בסעיף 28 א לחוק. אשר על כן, לאור ההסכמה הדיונית שאוזכרה בתחילתו של פרק הדיון, ימציאו הצדדים לא יאוחר מיום 27/4/06 פסיקתא לחתימתי. נוכח העובדה שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית באופן שבית המשפט לא נזקק לדון בשאלת הנזק, ראיתי לפסוק הוצאות ושכר טרחה בשיעור מופחת. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ סכום זה היה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל. צבאביטוח תאונות אישיותמילואים