פסק דין פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים והנתבע בעצמו, במסגרת תביעה בסך 7,187 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע. בכתב התביעה טענה התובעת כי ביטחה את הנתבע בביטוח אחריות צד ג', כאשר נקבע בפוליסה כי בקרות מקרה ביטוח שבעקבותיו שילמה למבוטח או לצד שלישי תגמולי ביטוח ו/או הוציאה הוצאות מכל סוג שהוא הקשורות עם מקרה הביטוח, ישלם הנתבע לתובעת את סכום ההשתתפות העצמית שנקבע בפוליסה. עוד נטען כי בתקופת הפוליסה התרחש מקרה ביטוח, כאשר ניזוק רכושם של צדדים שלישיים כתוצאה מהצפת מים, שנגרמה בעקבות שריפה שפרצה בחנות שבבעלות הנתבע, אשר גרמה להפעלת מערכת כיבוי האש האוטומטית. התובעת טענה כי בעקבות המקרה הנ"ל שילמה לנתבע תשלומים אשר בגינם קמה לנתבע חובה לשלם דמי השתתפות עצמית המשוערכים עד ליום הגשת התביעה בסך של 7,187 ₪. הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי לא מוטלת עליו חובה כלשהי לתשלום דמי השתתפות עצמית מכוח פוליסת ביטוח אחריות צד ג', היות שכבר שילם דמי השתתפות עצמית בסך 4,300 ₪ בגין אותו מקרה, במסגרת פוליסת רכוש שהונפקה לו על-ידי התובעת. לטענת הנתבע, מקום בו הן פוליסת צד ג' והן פוליסת רכוש נעשות אצל אותו מבטח, הצדק מחייב כי תשולם רק השתתפות עצמית אחת בגין אותו מקרה. במהלך הדיון ובהמשך להסכמת הצדדים התקבלה החלטה שלא ינוהל דיון הוכחות, אלא יינתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים בכתב. דיון לאחר עיון בממצאים שבפני, לרבות הסיכומים שהוגשו מטעם הצדדים, הנני קובע כי דין התביעה להתקבל במלואה, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן. הנתבע הודה שהתקשר עם התובעת בשתי פוליסות ביטוח שונות - פוליסת אחריות כלפי צדדי ג' ופוליסת בתי עסק. כמו-כן לא הכחיש הנתבע שקיבל מהתובעת סך של 25,000 ₪ (לאחר ניכוי 4,300 ₪ דמי השתתפות עצמית) בגין הפעלת פוליסת בית העסק וכן סך של 24,500 ₪ בגין פוליסת האחריות כלפי צדדי ג'. עיון בתנאי הפוליסות הנ"ל מעלה כי כל אחת מהן נועדה למטרה אחרת: האחת, לכיסוי נזקים שנגרמו לבית העסק ולתכולתו, והאחרת, לכיסוי נזקים שנגרמו לצדדים שלישיים והינם באחריותו של בית העסק, כאשר הנתבע שילם עבור כל פוליסה פרמיה נפרדת. יתרה מזאת, בכל אחת מהפוליסות נקבעו שיעורי השתתפות עצמית שונים. לאור האמור לעיל, כל אחת מהפוליסות מקימה עילת תביעה נפרדת, הן מבחינת הכיסוי הביטוחי והן מבחינת ההשתתפות העצמית, וזאת אף אם שתי הפוליסות הופעלו בגין אותו אירוע. אי לכך, ניכוי סך של 4,300 ₪ מהסכום ששולם לנתבע בגין פוליסת בית העסק, אינו מונע מתובעת הגשת תביעה נגד הנתבע בגין עילה אחרת, והיא דמי ההשתתפות העצמית המגיעים לה מכוח פוליסת האחריות כלפי צדדי ג'. אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה גביית דמי ההשתתפות העצמית מכוח שתי הפוליסות מהווה תשלום כפל. בעניין זה יאמר כי עיינתי בפסק הדין שניתן בת.א. (ירושלים) 23435 על-ידי כב' השופט מלינוב אליו הפנה ב"כ הנתבע, ולא מצאתי שיש בו כדי ללמד על המקרה שבפני. פסק הדין הנ"ל עסק בתשלום דמי השתתפות עצמית מכוח אותו פרק באותה פוליסה בגין נזקים זהים שנגרמו למספר ניזוקים, כאשר במקרה דנן מדובר בפוליסות שונות ובנזקים שונים (נזק לרכוש ונזקים מסוג אחר לצדדי ג'). אוסיף ואציין שכלל הפרשנות נגד המנסח אף הוא אינו יכול להועיל לנתבע במקרה דנן. כלל זה, כפי שנוסח על-ידי כב' השופט לוין בע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף כהן, פ"ד מו(2) 372, בעמודים 379-380 קובע כדלקמן: "במקרה של אי בהירות או ספק בדבר המשמעות הנכונה של הפוליסה, משום שלנוסח אין משמעות ברורה וחד משמעית אלא תיתכנה אופציות פרשניות שונות, אזי יש לפרש את כתב הפוליסה כנגד מנסחה". מכאן שיש להחיל את כלל הפרשנות הנ"ל רק במקרה שבו הנוסח הקיים בפוליסה איננו ברור, וכאשר ניצבות בפני הפרשן שתי אפשרויות סבירות במידה שווה פחות או יותר (ראה דבריו של השופט לוין בע"א 631/83 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" פ"ד לט(4), 561, בעמודים 573-574). לפיכך, ברי כי אין להמציא מכוח כלל זה יש מאין, ולהוסיף לפוליסות תניה שאינה רשומה בהן, ואף אינה משתמעת מתנאי ההסכם. לטענת הנתבע, יש לקרוא לתוך סעיפי הפוליסות תניה מכללא לפיה מששולמו דמי השתתפות עצמית בגין פוליסה אחת, לא יחויב המבוטח בגין פוליסה אחרת, אך תניה זו, מעבר לכך שאינה מופיעה בפוליסות, במפורש או במשתמע, אף אינה מתיישבת עם תכליתם של ההסכמים. כאמור לעיל, כל אחת מהפוליסות מכסה נזקים שונים לניזוקים שונים, בגין כל פוליסה משולמת פרמיה נפרדת והנתבע רשאי להפעיל פוליסה אחת מבלי להפעיל את האחרת. בנוסף לכך, אינני סבור כי לעניין ההשתתפות העצמית, קיים הבדל מהותי כלשהו בין מצב שבו הנתבע התקשר עם התובעת בפוליסה אחת ועם חברת ביטוח נוספת בפוליסה אחרת, לבין המקרה דנן. בשני המקרים מקבל הנתבע שני כיסויים ביטוחיים נפרדים ושונים זה מזה, אשר אחד אינו מוציא את משנהו. לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 7,174 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מה- 19/2/06 ועד למועד התשלום בפועל. כמו-כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 1,250 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכר טרחת עו"ד. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה. השתתפות עצמיתביטוח שריפהשריפה