פסק דין בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) מיום 06.07.06, לפיה נדחתה בקשה לדחייתה על הסף של תביעה מחמת התיישנות (ת.א. 14569/06). המשיב היה שחקן כדוריד פעיל בעונת המשחקים 1998-1999, שבמהלכה נחבל בברכו ונגרמה לו נכות צמיתה המונעת ממנו להמשיך ולעסוק בפעילות ספורטיבית. אגודת ספורט רמת השרון רכשה כיסוי ביטוחי לשחקנים ששיחקו בשורותיה כולל המשיב. התאונה נשוא התביעה אירעה בתאריך 28.11.98 בעת משחק כדוריד ופוליסת הביטוח כיסתה אירוע זה. המבקשת שיפתה את האגודה בגין ההוצאות הרפואיות בהן נשאה על פי תנאי הפוליסה. בתאריך 24.06.02 קיבל המשיב, על פי בקשתו, חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר א' שטרן, מומחה בתחום האורטופדיה אשר קבע כי נכותו של המשיב בגין התאונה הינה בשיעור של 20%. על פי נוסח חוות הדעת, היא נועדה להגשה כראיה לבית המשפט. בתאריך 05.02.06, לאחר שחלפו שבע שנים ושלושה חודשים מאז התאונה ולמעלה משלוש שנים ממועד עריכתה של חוות דעתו של ד"ר שטרן, הוגשה על ידי המשיב התביעה בה עתר לתשלום הפיצוי על פי הפוליסה בגין הנכות הצמיתה שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. המבקשת הגישה בקשה לסילוקה של התביעה על הסף, בהסתמך על הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. בהחלטתו נשוא הבקשה שבפני דחה כב' השופט ד"ר סטולר את הבקשה, בנימוק כי מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הוא יום קרות מקרה הביטוח, שהגדרתו כוללת גם התגבשות הנכות, וזאת לנוכח הפירושים האפשריים של המונח "מקרה ביטוח" על פי הפוליסה. המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט עת קבע כי הנכות הצמיתה התגבשה לאחר נובמבר 2001, ולמרות זאת לא הסיק את המסקנה לפיה התביעה התיישנה, מאחר שהוגשה ביום 05.02.06, לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים מהתגבשות הנכות. עוד נטען כי גם אם יאמץ בית המשפט את הגישה המקלה ביותר כלפי המשיב ויקבע כי תחילת מרוץ ההתיישנות הינו קביעת שיעור הנכות, גם אז דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שכן הנכות נקבעה ב- 24.06.02. המשיב חולק על גישה זו וטוען כי מקרה הביטוח, כהגדרתו על פי הפוליסה, מורכב ממועד התרחשותה של התאונה ומועד היווצרותה של הנכות הצמיתה. מאחר שהמשיב פעל לשיקום הברך ועשה נסיונות לשוב ולשחק ורק לאחר קבלת חוות דעת משלימה של ד"ר שטרן בתאריך 29.02.04 התגבשה נכותו. דיון לאחר שבחנתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי ליתן למבקשת רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח" (ההדגשה שלי - ש.ד.). לבחינת השאלה מהו המועד בו אירע מקרה הביטוח בענייננו, אנו נזקקים לתניות הפוליסה ולהוראות סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח הקובע: "בביטוח תאונה מקרה הביטוח הוא תאונה שקרתה למבוטח או לזולתו, בביטוח מחלה - מחלה שחלה בה, ובביטוח נכות - נכות שלקה בה". מכאן, שמקרה ביטוח בביטוח נכות מורכב מהאירוע שגרם לנכות והנכות, ולפיכך, יש מקום לפירוש לפיו תחילת מרוץ ההתיישנות שנקבעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כולל גם את התגבשות הנכות בה לקה התובע. אולם, גם על פי פרשנות מקלה זו, חוות דעתו של ד"ר שטרן מיום 24.06.02 מהווה ראיה לכך כי לכל המאוחר במועד זה התגבשה נכותו של המשיב. המומחה מציין בחוות דעתו כי המשיב סובל ממגבלה תפקודית המתבטאת בעיקר בפעילות ספורטיבית לסוגיה על רקע של חוסר יציבות קדמית-אחורית של פרק הברך השמאלית לאחר כריתת חלק של הרצועה הצולבת של הברך, תאור זה משמעותו נכות צמיתה ומגובשת. יתרה מכך, בסעיף 4(ה)(3) לפוליסה נקבע המועד של מקרה הביטוח כדלקמן: "(א) לצורך פוליסה זו ייחשב תאריך קרות מקרה הביטוח כתאריך בו נבדק המבוטח לראשונה על ידי רופא מוסמך". בהחלטתו, מפנה כב' השופט ד"ר סטולר לפסיקת בית המשפט העליון לפיה מניין תקופת ההתיישנות, על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תחילתו מיום קרות האירוע שהוא מקרה הביטוח ולא מיום קביעת הנכות הצמיתה (רע"א 1395/00 אהוד צפריר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ). אולם, למרות האמור לעיל, סבר בית המשפט קמא כי לנוכח העובדה שמקרה הביטוח על פי סעיף 53 לחוק חוזה הביטוח, המוגדר כנכות שלקה בה המבוטח, מורכב משני יסודות מצטברים, תאונה ונכות יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד התגבשותה של הנכות. בבחינת עניינו של המשיב קבע כב' השופט כי התגבשותה של הנכות הינה תהליך מתמשך שתחילתו בתאונה והמשכו בטיפולים רפואיים נוספים, ולפיכך ניתן לקבוע את הנכות רק לאחר בחינת המצב הרפואי והשפעת הטיפולים הרפואיים. גם בהנחה שקביעה זו אכן מתיישבת עם הוראת החוק ולשון הפוליסה, אין בהחלטת כב' השופט ד"ר סטולר התייחסות לחוות דעתו של ד"ר שטרן המעידה על התגבשות הנכות עובר למועד כתיבתה. טוען ב"כ המשיב כי הלה לא השלים עם מסקנות ד"ר שטרן ורק לאחר שניתנה חוות דעתו הנוספת בתאריך 02.09.04, התגבשה הנכות. אין בידי לקבל פרשנות מרחיבה זו למונח התגבשות הנכות, והשלמתו של התובע עם המסקנות הרפואיות כפי שהן עולות מחוות הדעת או אי-הסכמתו אינה יכולה להאריך את תקופת ההתיישנות, מכיוון שהתגבשות הנכות הינה עובדה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית; מועדה אינו נתון לשיקול דעתו של התובע ירצה ישלים עם הקביעות הרפואיות ימאן יקבע מועד התגבשותה של הנכות על פי המועד המקובל עליו. יתרה מכך, תוכנה של חוות הדעת המשלימה משמיט את הקרקע מתחת לפרשנות המוצעת, מאחר שד"ר שטרן מציין כי ממצאיו הקליניים בתאריך 02.09.04 זהים לאלה שנמצאו בבדיקה שנתיים קודם לכן. דהיינו, גם בהנחה שהתגבשות הנכות אכן מהווה חלק מהגדרתו של מקרה הביטוח בענייננו, נבחן מצבו הרפואי של המשיב ב- 24.06.02 ונקבעה נכותו המגובשת והצמיתה שעה שתביעתו הוגשה ביום 05.02.06, לאחר שחלפו שלוש שנים ושמונה חדשים ממועד התגבשות הנכות. ברע"א 10237/06 גבריאל סטריגו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם) שבה כב' השופטת ע' ארבל והדגישה כי מניין תקופת ההתיישנות על פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תחילתו באירוע התאונה, למעט באותם מקרים שבהם יוצרת הפוליסה זיקה מפורשת או משתמעת בין ממצאי בדיקת המל"ל - או כמו בענייננו בדיקת רופא מוסמך - למקרה הביטוח זיקה זו עשויה להביא להשהייתו של מרוץ ההתיישנות. בענייננו לא זו בלבד שהפוליסה לא יצרה זיקה בין מועד קביעת הנכות למקרה הביטוח, נראה לכאורה, כי ההיפך הוא הנכון ואת תחילת מרוץ ההתיישנות יש למנות ממועד הבדיקה הראשונה. לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור ולהורות על דחיית תביעתו של המשיב בשל התיישנות. המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם בתוך 30 יום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. דיני ספורטתאונות ספורטביטוח ספורט