פסק דין מונחת בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" לתשלום סך של 1,027₪. הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים הפיקה פוליסת ביטוח מספר 6030037962/06 לביטוח אחריות כלפי צד ג' אשר הוצא ביום 01/01/06 (להלן: "הפוליסה"). הנתבע התקשר עם התובעת בחוזה ביטוח אחריות כלפי צד ג'. ביום 02/05/06 התרחשה התנגשות בין רכבו של הנתבע לבין רכבו של צבי איתן (להלן: "צד ג'") המהווה מקרה הביטוח, בהתאם לתנאי הפוליסה. התובעת נשאה בהוצאות בסך 6,505 ₪ באשר למקרה הביטוח, בגין פיצוי לצד ג'. לגישת התובעת בהתאם לתנאי הפוליסה חייב הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום ההשתתפות העצמית הקבוע בפוליסה בסך 950 ₪ אשר בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מהווים את סכום התביעה. לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור עלו בתוהו, לא נותרה בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובעת לא נדרשה לשלם כל פיצוי, וזאת בשל כך שההתנגשות התרחשה במהירות של 2 קמ"ש. יתרה מזו, ההתנגשות התרחשה בעקבות כך שאורות הבלם של הג'יפ לא פעלו. הצדדים החליפו פרטיים כמתחייב אולם לאור כך שנראה כי מלבד פנס שבור של הנתבע לא נגרם כל נזק לחצו הצדדים ידיים והמשיכו בדרכם. לגישתו, לאחר מספר חודשים כאשר הגיע לביתו פירוט הנזקים אשר נגרמו לצד ג' בסך 6,400 ₪ וכן דרישה לתשלום דמי ההשתתפות העצמית, פנה הנתבע לחברת הביטוח והסביר את שקרה וטען כי איננו חייב דבר מאחר ולא נגרם כל נזק וזאת מהסיבה שרכבו נמוך יותר ולא יכול היה לגרום לנזקים המתוארים. בתאריך ה- 06/04/2008 התקיים דיון המקדמי בתיק, בנוכחות ב"כ התובעת והנתבע. במהלכו, הבהיר ב"כ התובעת כי אין מחלוקת באשר לקיום הפוליסה וכן לאופן הפגיעה של הנתבע בצד ג'. בהתאם לחוות הדעת אשר קיבלה חברת הביטוח באשר לנזקים אשר נגרמו לצד ג' (נ/1) אשר נעמדו בסך של 6,505 ₪, שילמה לצד ג' את התשלום. בתום הדיון, נוכח בית המשפט לראות כי אין כל התגוננות עניינית לתביעה זו ובטענותיו של הנתבע אין כל ממש. משכך, לא מצאתי טעם בהמשך ההליך. הנתבע לא שמר מרחק רחוק ו"נכנס" למכונית שלפניו. גם אם היינו מקבלים את טענת הנתבע על רשלנותו התורמת של הנהג שלפניו אשר אורות הבלימה שלו לא פעלו, לא יתכן לייחס אשם תורם בעניין כגון זה ביותר מ-40% ובכל מקרה סכום הפיצוי גם עם אשם תורם שכזה עולה בהרבה על סכום ההשתתפות העצמית. סכום הפיצוי שולם בעקבות בדיקת שמאי רכב ועל פי הנחיותיו. הסכום גם נראה סביר בנסיבות העניין. דיון בנסיבות העניין, סבורני שמן הדין לסיים את ההליך באיבו כבר בשלב זה ולא לקבוע אותו להוכחות. את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה שואב אני מכוח הוראת תקנה 214יא (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי המפנה לתקנה 143 (וראה לעניין זה את הספר, ראה "סדר דין מהיר בבתי משפט השלום" בהוצאת נבו הוצאות לאור בע"מ, עמ' 44) תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9) קובעת שבקדם משפט מוסמך שופט ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ₪ כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים לצדדים. עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד WOOLF אשר הגיש את המלצותיו ב: Draft Civil Proceedings Rules "ACCESS TO JUSTICE" וכך נקבע בסעיף 14.2: 14.2 The court may give summary judgment on the whole of a claim or on a particular issue if- (a) it considers that- (i) the claimant has no realistic prospect of success on the claim or issue; or (ii) the defendant has no realistic prospect of success on his defence to the claim or issue; and (b) there is no other reason why the case or issue should be disposed of at a trial. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה כבר בשלב זה. מאחר וקיבלתי את התביעה כבר בשלב המקדמי של הדיון הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן סך של 360 ₪ + מע"מ בלבד כשכ"ט עו"ד. התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן תהיה רשאית התובעת לפתוח תיק הוצאה לפועל בגין פסק דיו זה. ביטוח צד ג'