הראל חברה לביטוח בע"מ ביטחה חברה בפוליסת ביטוח בית עסק לפי מספר עובדים. בפוליסות ביטוח אלו, הוצהר על ידי החברה כי מספר עובדי הייצור המצויים במפעלה הוא 12 עובדים בלבד. בחודש יולי 2004 אירע מקרה ביטוחי וכנגד חברת הביטוח הראל הוגשה תביעה בבית משפט. עקב כך, ביקשה החברה להפעיל את הכיסוי הביטוחי אשר נמצא באמתחתה. בעקבות האירוע דנן, גילתה חברת הביטוח כי במפעלה של החברה הועסקו בתקופות האמורות לא פחות מארבעים עובדים, בניגוד להצהרתה בבקשתה לפוליסת הביטוח. להלן פסק דין בנושא ביטוח עסק לפי מספר עובדים: פסק - דין בפני תביעה כספית לתשלום סך של 44,882 ₪. התובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה בין השנים 2002 עד 2006 בביטוח בית עסק את הנתבעת, א.י. זאק חברה לשיווק מוצרים בע"מ. בפוליסות ביטוח אלו, הוצהר על ידי הנתבעת כי מספר עובדי הייצור המצויים במפעלה הוא 12 פועלים בלבד. בחודש יולי 2004 אירע מקרה ביטוחי וכנגד הנתבעת הוגשה תביעה בבית משפט השלום באשדוד. עקב כך, ביקשה הנתבעת להפעיל את הכיסוי הביטוחי אשר נמצא באמתחתה. בעקבות האירוע דנן, גילתה התובעת כי במפעלה של הנתבעת הועסקו בתקופות האמורות לא פחות מארבעים פועלים, בניגוד להצהרתה בבקשתה לפוליסת הביטוח. טענה התובעת, כי לפנים משורת הדין, הסכימה ליתן לנתבעת כיסוי ביטוחי בעקבות המקרה הביטוחי כנגד כך שהנתבעת תשלים את דמי הפרמיות לגובהן המתאים על פי מספר עובדי הייצור בפועל. למרות שהתובעת עמדה בהסכם זה וניהלה את התביעה כדבעי, לא עמדה הנתבעת בחלקה, ונותרה חייבת לתובעת את שכרה בגובה סכום התביעה. כמו כן, ציינה התובעת כי למרות שפוליסות הביטוח שהנפיקה לנתבעת החלו עוד בשנת 2002, הרי שתביעה זו מוגשת רק עבור שנים מאוחרות יותר מקרות האירוע הביטוחי, קרי השנים 2004 ואילך. הנתבעת, הכחישה טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, סוכן הביטוח מטעמה של התובעת מר איגור טודור, הבהיר לנתבעת כי אין כל צורך לשלם דמי ביטוח על פי מספר הפועלים בפועל אלא על פי מספר הפועלים במשמרת. במפעלה של התובעת עבדו בזמנים האמורים 35 עובדי ייצור, אולם הם חולקו לשלוש משמרות ביממה. משכך, נמסר למנהל הנתבעת על ידי סוכן הביטוח כי ביטוח חבות המעבידים יכול שיחושב לפי מספר העובדים במשמרת אחת ולא לפי מספרם הכללי. מסיבה זו, אין לדידה של הנתבעת כל חוב פתוח כנגד התובעת וכל רצונה של התובעת הינה "לנקום" בכך שפוליסת הביטוח דנן לא חודשה דרכה. בתאריך ה - 14/10/07 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה. הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט. יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים. יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}. אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבע, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 18,000 ₪ (כולל מע"מ). עניין ההוצאות לעניין ההוצאות, לאחר שהתקבלה הסכמת הצדדים בבית המשפט לפסוק על דרך הפשרה ב - 26/11/07, התבקש בית המשפט להתיר לצדדים להגיש טיעונים בכתב לעניין הוצאות הצדדים ושכ"ט עו"ד. בקשה זו אושרה על ידי באותו היום. דא עקא, כי התובעת הגישה סיכומים לעניין המחלוקות בין הצדדים ולא הגבילה עצמה לענייני שכ"ט והוצאות. דבר זה הוביל להתרעמות ב"כ הנתבעת המלומדת שכן לשיטתה התובעת זכתה ליתרון בלתי הוגן כאשר פירטה לעניין מחלוקות הצדדים לאחר שכבר הוסכם ביניהם כי הסיכומים יוגשו בד בבד. לחילופין, ביקשה ב"כ הנתבעת כי ביהמ"ש יאשר לה הגשת סיכומים נוספים מטעמה. לדידי, צודקת ב"כ הנתבעת. ב"כ הנתבע הוציא מהקשרו את החלטתי ליתן לצדדים להגיש טיעונים בכתב כהחלטה כללית לכל דבר ועניין. קריאת הבקשה יחד עם החלטתי מלמדת כי ההחלטה נגעה אך ורק לנושאים אליו התבקשה הבקשה - קרי, הוספת טיעונים לעניין הוצאות ושכ"ט עו"ד. משכך, לא התחשבתי בסיכומים אלו עת הכרעתי בתובענה זו. עקב העובדה כי התובעת הגישה סיכומים שלא כדין, ואף גרמה לב"כ הנתבעת להגיש בקשות נוספות מצאתי לנכון בהתאם לתקנות 511 ו - 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התמש"ד - 1984 שלא לפסוק כלל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. ביטוח עסק