ביטוח סוסים - טיפול רפואי

פסק דין בפני תביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את עלות הטיפולים הרפואיים, התרופות, הניתוחים והובלת הסוסה "טקסנה ביי" לבית החולים הוטרינרי בבית דגן וכן בגין עלות שהייתה של הסוסה בחוות הבראה בעינת. רקע עובדתי 1. התובעים רכשו סוסה בשם "טקסנה ביי" והעבירו על שמם פוליסת ביטוח, שהיתה קיימת על שם הבעלים הקודמים של הסוסה. 2. ביום 12/2/03 חלתה הסוסה והובהלה לבית החולים הוטרינרי בבית דגן. התובעים הודיעו על כך לחברת הביטוח והיא שלחה שמאי מטעמה לבית החולים. 3. השמאי הורה לבית החולים, לעשות את כל הניתן על מנת להציל את חייה של הסוסה. הסוסה עברה ניתוחים וטיפולים רפואיים וקיבלה טיפולים תרופתיים. 4. התובעים נשאו בעלות הטיפולים הרפואיים, התרופות והניתוחים, בהובלת הסוסה ובשיכונה לאחר מכן בחוות הבראה, בסך כולל של 38,075 ש"ח. 5. ברשימת הפוליסה "לביטוח - סוסים" בסעיף 3 ל"הרחבות מיוחדות" נאמר כדלהלן: "הפוליסה מורחבת לכסות פעולה כירורגית כלשהי אשר בוצעה ע"י רופא וטרינר שישר (צ"ל: שאישר) בכתב שביצוע פעולה זו נדרש עקב תאונה, חולי או מחלה וכן אישר שהפעולה הכירורגית האמורה בוצעה בנסיון למנוע מוות של הסוס. גבול האחריות להרחבה זו יהיה 10% משווי הסוס ובתנאי שסך כל הפיצויים על פי הפוליסה לא יעלו על סכום הביטוח הנקוב ברשימה". על פי בקשת התובעים הוגדל סכום הביטוח (שווי הסוס) לסך השווה ל-9,000$. 6. הנתבעת סירבה לשלם את כל ההוצאות בגין הטיפולים בסוסה בטענה, שהפוליסה מכסה 10% בלבד מערך הסוסה בלבד (800$, בניכוי השתתפות עצמית). דיון 7. בסעיף 61 ("הקטנת הנזק") לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח), המצוי בפרק ד' סימן א': "ביטוח נכסים", נקבע כדלהלן: "(א) אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט. (ב) הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן בין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות העניין; והכל אף מעל לסכום הביטוח". (הדגשות הוספו). על פי סעיף 64 לחוק חוזה הביטוח, לא ניתן להתנות על הוראות סעיף 61, אלא לטובת המבוטח או המוטב. 8. על פי הראיות שהובאו בפני, הטיפול כולו נעשה על פי הוראותיו והנחיותיו של השמאי מטעם חברת הביטוח, מר דני קורן. מר קורן הגיע לבית החולים, ראה את הסוסה והזמין לבית החולים את פרופ' ג'ונסון מהאוניברסיטה העברית למתן חוות דעת (עמ' 11 לפרוטוקול וסע' 7-8 לתצהירו של מר קורן). מר קורן פנה לד"ר טל רז במקום והודיע לו, כי על הסוסה לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש להצלתה (ס' 9 לתצהיר). בחקירתו הוסיף ואמר, "תפקידנו לבדוק ולראות שהם עושים את הפעולות הנכונות כדי שהסוסה לא תמות ושלא ירימו את הידיים באמצע הדרך כי העלויות יקרות... פוליסת הביטוח אומרת שאם יש סיכוי שהסוס יחיה, צריך להציל אותו. כמו כל דבר... התפקיד שלי לראות שאין הזנחה, שהאנשים לא מרימים ידיים וחוזרים למבטחים ויגידו שאי אפשר היה להציל אותו..." (עמ' 12 לפרוטוקול), וכן: "יש טעם להשקיע כשאנו חושבים שסוס זה ינצל, אנו לא נכנסים לעלויות. יש הגיון סביר. אנו לא נותנים לבן אדם להרים את הידיים... אני אמור לראות שמחזירים את הסוס הזה למצב בריא" (עמ' 13 לפרוטוקול). עיון נוסף בתצהירו של מר דני קורן מעלה, שהנתבעת סבורה, שאם התובעים היו מפקירים את הסוסה למיתה, "הרי שבכך היה פועל בניגוד לחובתו בדבר הקטנת הנזק" (ס' 12 לתצהיר). דהיינו, גם לגרסת הנתבעת, התובעים היו חייבים לתת לסוסה את הטיפול הרפואי הראוי כדי למנוע את מותה, לאור חובתם להקטנת הנזק, שהרי אם הסוסה היתה מתה, היה על הנתבעת לפצות את התובעים בסך השווה ל- 9,000$. 9. סעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח מונה שתי חלופות לבחינת האמצעים שנקט המבוטח להקטנת הנזק. האחת, אמצעים סבירים והשניה, "אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט" (לעניין זה ראו, ש' ולר "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981", כרך שני, צפוי לצאת לאור בשנת 2006, בפיסקה 509 ו-513; להלן - ולר). הטיפולים והאמצעים שננקטו, נעשו על דעתו של המומחה, פרופ' ג'ונסון, שהוזמן על ידי השמאי מטעם הנתבעת ועל דעתו של השמאי עצמו, אשר הורה לד"ר רז לתת לסוסה את הטיפול הרפואי הנדרש להצלתה (סעיף 9 לתצהירו). השמאי הוא נציגה וידה הארוכה של הנתבעת ויש לראות את הפעולות שננקטו על ידו, כפעולות שהמבטח הורה לתובעים לנקוט. (השוו: ולר, כרך א', עמ' 279-280) זאת ועוד, לא נטען בפני שלתובעים ידע בטיפול רפואי בסוסים ואילו הטיפול בפועל נעשה על פי חוות דעת מומחה שהוזמן על ידי הנתבעת וקשה יהיה לקבל טענה אפשרית של הנתבעת, שהטיפולים בסוסה היו בלתי סבירים. את סבירות הטיפולים וההוצאות ניתן גם לבחון ביחס לשווי הסוס (9,000$ X 4.5 ש"ח = 40,500 ש"ח). כל עוד שיעור ההוצאות נמוך משווי הסוסה, שהוא התשלום שהיה על הנתבעת לשלם לתובעים במותה, ניתן לראות זאת כהוצאה סבירה. במקרה זה, ההוצאות שהוצאו, על פי כתב התביעה, הן בסך 38,075 ש"ח וסכום זה נמוך במעט מערך הסוסה. לאור זאת ולאור הוראות סעיף 61(ב) לחוק חוזה הביטוח, חייבת הנתבעת לשפות את התובעים בגין ההוצאות שהוצאו לצורך הטיפול בסוסה והיא היתה חייבת לעשות כן, אף אם הוצאות אלה היו מעל לסכום הביטוח. 10. עוד יצוין, שאין זה מתקבל על הדעת, ששמאי מטעם חברת הביטוח ישתלט על הטיפול הרפואי, יזמין מומחה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ינחה את בית החולים להציל את הסוסה וידאג לכך שהמבוטח לא "ירים ידיים" - כאשר האינטרס של חברת הביטוח הוא, שהסוסה תישאר בחיים ולא יצטרכו לשלם את סכום הביטוח - והוא עושה זאת מבלי להתייעץ עם המבוטחים ומבלי להבהיר להם את המשמעויות הכספיות ("אני לא יודע אותם (את העלויות). אני גם לא אמור להודיע לתובע", עמ' 13 לפרוטוקול). התובעים והנתבעת הם צדדים לחוזה הביטוח וככאלה חלה עליהם חובת תום הלב. נקיטת פעולות הגורמות לתובעים להוצאות המגיעות קרוב לשווי הסוסה מבלי לומר להם ומבלי להבהיר להם, שישאו בהוצאות אלה - למעט סך השווה ל-900$, בניכוי השתתפות עצמית בסך 225$ - אינה עומדת בחובת תום הלב. 11. עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובעים ובנספחיהם מעלה, שהסכום ששולם לבית החולים הוטרינרי היה 33,395 ש"ח והסכום ששולם בגין ההובלה היה בסך 1,180 ש"ח. ס"ה: 34,575 ש"ח וסכום זה הוא הסכום לו זכאים התובעים על פי סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח. לא ברור מהחומר המצוי בתיק, מי הוא ד"ר אורי שליט ומדוע שולם לו סך של 1,700 ₪. כמו כן, לא ברורה מהותו של הסכום 1,800 ש"ח ומדוע שולם סכום זה לחוות ההבראה בעינת. לא הוכח בפני, שסכומים אלה שולמו עבור פעולות שננקטו לצורך מניעת מותה של הסוסה וסכומים אלה גם לא מפורטים בחוות דעת השמאי. מאחר והתשלום לתובעים נעשה במלואו על פי הוראה קוגנטית של חוק חוזה הביטוח, בגין פעולות שננקטו למניעת מותה של הסוסה ולא על פי תנאי הפוליסה, אין מקום לניכוי בגין השתתפות עצמית. אין מדובר בתשלום בגין מקרה בו הסוסה מתה, שהרי הסוסה נשארה בחיים ונמסרה למרעה ברמת הגולן ללא תמורה (עמ' 9 לפרוטוקול) ואין מדובר בתשלום בגין פעולה כירורגית. בנסיבות אלה גם אין מקום להיכנס למחלוקות הפרשניות, שהתגלעו בין בעלי הדין באשר לנוסח הרשימה. 12. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 34,575 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 12/3/03 (תאריכו של דו"ח השמאי) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,125 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 8/6/04, ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. רפואהביטוח בעלי חיים