פסק דין רקע עובדתי: התובעת ביטחה את ביתו של המבוטח ברחוב בורלא 12, ראשון לציון (להלן - הבית). ביום 11.9.02 בשעה 16:45 הגיע המבוטח לביתו, ומצא כי מרתף הבית מוצף במי ביוב בגובה רב. כתוצאה מן ההצפה נגרם נזק לבית ולתכולתו. התובעת פיצתה את המבוטח בגין נזקיו. התובעת הגישה בתיק זה תביעת שיבוב נגד הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים, כי מקור ההצפה בקו ביוב עירוני ראשי, שנסתם, ומי הביוב עלו על גדותיהם וזרמו לתוך מרתף הבית דרך פתחי הניקוז והרחצה שבמרתף. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת להגנתה, כי מערכת האינסטלציה בבית היתה לא תקנית והותקנה ללא היתר כדין. הנתבעת טוענת, כי הודעת המבוטח בנוגע להצפה התקבלה אצל הנתבעת בשעה 16:45. בשעה 19:10 הגיעו למקום עובדי הנתבעת, וסיימו את הטיפול בסתימה בשעה 20:11. אין, איפוא, כל מחלוקת בין הצדדים, כי עובדי הנתבעת הגיעו על מנת לטפל בסתימה זמן רב לאחר שהתובע הודיע על ההצפה. בדיון שהתקיים ביום 13.2.05 הגיעו הצדדים להסכמה, כי הנזק שנגרם הינו בסך 64,371 ₪. לאור הסכמה זו התקיים הדיון בשאלת החבות בלבד. לטענת התובעת אחראית הנתבעת להצפה ולנזקים שנגרמו בעטיה, בכך שלא תחזקה כראוי את קו הביוב העירוני, לא נקטה באמצעי זהירות למניעת ההצפה, לא עשתה די למניעת ההצפה, ולא השתמשה במיומנות ובמידת הזהירות הנדרשות מרשות מקומית בנסיבות הענין. הנתבעת טוענת להגנתה, שלא היה שום פגם בתחזוקת קו הביוב העירוני. לטענת הנתבעת נגרם הנזק בשל מעשיו ומחדליו של המבוטח, שהתקין במרתף הבית מערכת אינסטלציה בלתי תקנית וללא קבלת היתר כדין, דבר שניתק את הקשר הסיבתי בין מעשיה או מחדליה הנטענים של הנתבעת ובין הנזק. דיון: רשלנות: בע"א 73/86, שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פד"י מג(3)343, 348-349, נאמר: "במקרה דנן לעירייה ידיעה בלעדית על המתרחש במערכת הביוב שבעיר, משום שהיא שולטת בה, היא המתחזקת את המערכת והאחראית להפעלתה הסדירה, ולה נגישות בלעדית אליה. כלל זה, כקודמו, מעביר על שכם הנתבע את נטל הבאת הראיות, ועליו לעורר ספק בלב בית המשפט באשר לקיומו או לאי-קיומו של הדבר המצוי בתחום ידיעתו הייחודית (ראה: ד"נ 4/69 [1] הנ"ל, בעמ' 296; א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) 204). ... המשיבה גם לא טענה, כי ישנם ליקויים, וכי אלה אינם ניתנים לתיקון במסגרת התקציבית ובאמצעים העומדים לרשותה (השווה: ע"א 343/74 [7], בעמ' 162163). היא גם לא הצביעה על דרכים אחרות, שיכול היה להיות בהן כדי למנוע נזק מן המשתמשים בדרך. כאשר מדובר בשימוש שוטף ורגיל במערכת הביוב על-ידי התושבים, אין לה לעירייה להלין אלא על עצמה בגין סתימת המערכת. העירייה היא האחראית, מכוח החוק, לתיפעולה, שמישותה ותקינותה של מערכת הביוב שבתחום שיפוטה, כמו גם לשמירת ניקיונם ועבירותם של הרחובות אשר בתחום זה". ברוח דברים אלו יש לקבוע שגם במקרה דנן נטל הבאת הראיות עבר לכתפיה של הנתבעת. המדובר בהצפה במערכת הביוב העירונית. לאחזקת מערכת זאת אחראית הנתבעת. עליה להביא ראיות לכך, שפעלה כנדרש בתחזוקת מערכת הביוב העירונית ובפתרון בעיית הסתימה שגרמה להצפה, ולא התרשלה במשימה זו. למסקנה זו ניתן להגיע גם מכח הוראות סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שם נאמר: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". המדובר בנזק שנגרם בעטיה של הצפה שנגרמה בעקבות סתימה בקו הביוב העירוני. המדובר בדבר שנמלט, מי הביוב, ועלול לגרום נזק בהימלטו, בעת שהנתבעת היתה ממונה על קו הביוב העירוני שממנו "נמלטו" מי הביוב, שהציפו את מרתף הבית. בנסיבות אלו מוטל על הנתבעת להוכיח, כי לא התרשלה. בענין זה העיד מטעם הנתבעת מר יוסף שוקר, מנהל מחלקת הביוב של הנתבעת. בסעיף 3 לתצהירו טען שסתימות במערכות ביוב עירוניות הינן דבר שכיח, אשר נגרמות בעטיה של השלכת חפצים מוצקים למערכת הביוב, הגורמים לסתימת המערכת. יצויין, כי טענה דומה נדחתה בע"א 73/86 הנ"ל, ונאמר שם בעניין זה: "שנית, אף אם צודקת המשיבה בטענתה, כי לסתימות תורמים מעשים בלתי שיגרתיים של התושבים, הרי שאל לה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לסתימה הבאה, אלא שומה עליה לדאוג להפסקתם של מעשים אלה, ואם הדבר אינו בר ביצוע - לתיקון מתאים של מערכת הביוב, באופן זו תתפקד כיאות גם בתנאים כאלה. המשיבה לא הראתה על ניסיון לפעול בכיוונים כאלה.". אם אכן מדובר בבעיה נפוצה, 8,000 סתימות בשנה, כפי שטען העד שוקר בסעיף 3 לתצהירו, הרי ברור שהבעיה טעונה טיפול והערכות מתאימה. ודאי שהשארת צוות כוננות אחד בלבד, המונה שלושה אנשים, לצורך טיפול בבעיות הביוב של כל ראשון לציון (כך העיד העד שוקר בעמ' 13 לפרוטוקול, שורה 19, וכן עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 23), אחת הערים הגדולות בארץ, שבה מתרחשות סתימות ביוב רבות כל כך, מעיד על אי הערכות ראויה למצב, והתרשלות במילוי חובתה של הנתבעת לתחזוקתה השוטפת של מערכת הביוב העירונית. במקרה דנן הסתבר בדיעבד, כי רשלנות זו גרמה לכך שהצוות העירוני הגיע למקום והחל לטפל בסתימה זמן רב לאחר שהוזעק על ידי המבוטח. מעבר לכך לא הובאה כל ראיה על ידי הנתבעת להעדר רשלנות בתחזוקת קו הביוב העירוני. העולה מן הדברים, כי הנתבעת לא עמדה בנטל שהוטל עליה, להראות כי לא התרשלה, ולפיכך יש לקבוע, כי הנתבעת התרשלה בתחזוקתו של קו הביוב העירוני. קשר סיבתי: הנתבעת טוענת, כאמור לעיל, כי גם אם התרשלה, העובדה שבמרתף הבית הותקנה ללא היתר מערכת אינסטלציה לא תיקנית מנתקת את הקשר הסיבתי שבין הרשלנות ובין הנזק. בתמיכה לטענה זו העידה מטעם הנתבעת מהנדסת אינסטלציה, מים וביוב במינהל ההנדסה של הנתבעת, גב' בלומה גכטברג. עדה זו ציינה בתצהירה, כי הוגשה בקשה להיתר בניה להוספת מרתף. עפ"י הבקשה וההיתר שניתן על פיה, המרתף לא כלל מערכת אינסטלציה סניטרית. למרות זאת נבנה במרתף הבית חדר רחצה, שכלל מקלחון, אסלה וכיור. התובעת לא חלקה על כך. גם עיון בנ/2 תומך בטענה זו, שתכניות ההגשה לא כללו התקנת חדר רחצה במרתף הבית. בכתב סיכום טענותיה טענה התובעת, כי הנתבעת המציאה תעודת גמר לקבלן שבנה את הבית בהתאם להוראות תקנה 21(א) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן - התקנות). משהוצאה תעודת גמר, הרי שבהתאם להוראות תקנה 21(ג) לתקנות היא מהווה אישור לעמידה בתנאי היתר הבניה, ובמקרה דנן, חוקיות חדר הרחצה שהותקן במרתף. טענה זו דינה להידחות, ולו מן הטעם הפשוט ששום תעודת גמר לא הוצגה בפני, וכלל לא הוכח כי הוצאה תעודה שכזו גם אם הוצאה תעודה שכזו, הרי שלא הוכח כי חדר הרחצה במרתף הותקן לפני מתן תעודת הגמר, ויתכן שהותקן לאחר מכן, כך שאין בתעודת הגמר משום מתן הכשר לאותו חדר רחצה. בסיכומו של הדיון בנקודה זו, ניתן לקבוע שחדר הרחצה הותקן במרתף הבית שלא כדין. זאת ועוד, מדברי המבוטח בעדותו בפני עולה, כי כלל לא הותקן בבית ציוד כלשהו למניעת מקרים של הצפה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 10-13). כאמור לעיל, חדרו מי הביוב למרתף דרך מתקני האינסטלציה שבחדר הרחצה שבמרתף הבית. חדר הרחצה הותקן שלא כדין. אילו היתה מתבקשת בבקשה להיתר לבניית המרתף התקנת חדר רחצה במרתף, היתה הנתבעת דורשת התקנת מערכת ניקוז שפכים מתאימה, כפי שהעידה גב' גכטברג. התקנת מערכת שכזו לא נדרשה על ידי הנתבעת, משום שלא התבקשה התקנת חדר רחצה במרתף. התקנת חדר הרחצה שלא כדין ומבלי שהותקנה מערכת ניקוז שפכים מתאימה ניתקה את הקשר הסיבתי שבין רשלנות הנתבעת בטיפול בקו הביוב העירוני ובין הנזק שנגרם בעטיה של ההצפה. אילו לא היה מותקן במרתף הבית חדר רחצה, לא היתה מתרחשת ההצפה במרתף הבית, שהרי מי הביוב חדרו למרתף דרך מערכת האינסטלציה שבחדר הרחצה. משנותק הקשר הסיבתי שבין הנזק ובין הרשלנות, אין הנתבעת חבה בתשלום פיצוי כלשהו. סיכום: משנקבע כי אין קשר סיבתי בין הנזק ובין רשלנות הנתבעת, התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך דינה בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםמרתףהצפהביטוח הצפה