החלטה התובע היה מבוטח אצל הנתבעת, חברה לביטוח, על פי פוליסת ביטוח, שכללה גם כיסוי למקרה של "אבדן כושר עבודה" ולפיה התחייבה הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בעת או בגין היות התובע מצוי במצב של "אבדן כושר עבודה מוחלט" ולשחררו לאותה עת מתשלום פרמיות הביטוח כמפורט בפוליסת הביטוח שעותק מחלקה הקרוי בד"כ "רשימה" צורף כנספח א' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר". על פי כתב התביעה, סבל התובע וסובל מנכויות שונות המגיעות כדי שיעור של 100%, כפי המפורט במסמכי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") המצורפים לכתב התביעה כנספח ב'. עוד צוין בכתב התביעה שהנתבעת הכירה בזכות התובע לקבל תגמולים כאמור ושלמה לו בפועל סכומי כסף, החל מחודש אפריל 2003. הנתבעת חדלה לשלם לתובע את המגיע לו "באורח חד צדדי" (סעיף 10 לכתב התביעה), החל ביום 1.6.05 וכן נטען כי על פי חישוב שנעשה על ידי התובע, גם הסכומים ששולמו לו עד לאותו מועד, שולמו בחסר. התביעה היא לתשלום המגיע לתובע בגין התקופה שעד 1.6.05 להשלמת תשלומי החסר ולאחריה לתשלומי המגיע לו כתגמולי הביטוח בגין כל חודש, כפי זכותו של התובע לפי הפוליסה. התביעה הוגשה כאמור ב"סדר דין מקוצר" ועניינה של החלטה זו הוא בבקשתה של הנתבעת לסלק את התביעה על הסף בגין התיישנותה וכן למחוק את הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל התביעה שכן, לטעמה של הנתבעת, אין התביעה ראויה להתברר על פי סדר דין זה. בטענת ההתיישנות אין כלום; בכל אחד מהתשלומים ששלמה הנתבעת לתובע, עד למועד הפסקתם ביום 1.6.05, יש לראות משום הודאה של הנתבעת בזכות התובע, בהיותה "...מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות" כפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), המפסיקה את מרוץ ההתיישנות; הוראה זו חלה גם לעניין תקופת ההתיישנות המקוצרת והייחודית שלפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1958 בהיות חוק ההתיישנות החוק המסדיר את דיני ההתיישנות הכללים [ דנ"א 36/84, רג'ין טייכנר ואח' נ. אייר פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פד"י מא1 עמ' 589; ע"א 7401/00 יעקב יחזקאלי ואח' נ. מרדכי גלוסקה עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק דין ואח', פד"י נד1 עמ' 287; רע"א 1301/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. יעקב פינטו ואח']. לאור האמור אינני רואה צורך לברר השאלה האם ועד כמה מהווה כל תשלום המגיע לתובע בגדר של עילת תביעה בפני עצמה אשר מרוץ ההתיישנות לגביה מתחיל ממועד חלותו של אותו תשלום. טענתה של הנתבעת לעניין מחיקת הכותרת מעל התביעה נוגעת ומשולבת לטענתה האחרת והיא שהתביעה עוסקת ב"עניין שברפואה" ועל כן היה על התובע לצרף לתביעתו חוות דעת רפואית, לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), דבר שלא נעשה על ידיו, וממילא אין התביעה יכולה לעמוד בקריטריונים הדרושים לקיומה של תביעה ב"סדר דין מקוצר" כפי תקנה 202 לתקנות סד"א. אינני רואה צורך לדון בשאלה עד כמה יכולה תביעה ממין זו להיות נדונה בסדר הדין הנ"ל, בדרך כלל, בהתחשב בתוכנו של כתב התביעה הנוכחי, שממנו, ורק ממנו, ניתן ללמוד באשר לכשירותה של התביעה לסדר הדין הנ"ל [ זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מה'7 פיסקה 527 עמ' 665 טקסט לה"ש 56 ]. לפי כתב התביעה, לתובע נכות של 100% ואובדן כושר עבודה מלא אשר הוכר על ידי הנתבעת ואשר בגינו שולמו לו כספים על ידי הנתבעת; הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע כספים ללא מתן הסבר כלשהו; לעניין זה נדרש התובע מספר פעמים: כך בסעיפים 6 ו 10 לכתב התביעה ובסעיפים 14 עד 16 ו 34, 35 לתגובתו של התובע לבקשה זו, תגובה שלא זכתה לתשובה מטעם הנתבעת הגם שיכולה הייתה להשיב לה כפי הוראות תקנה 241(ג1) לתקנות סד"א. בהעדר תשובה כאמור, וגם הבקשה עצמה איננה נתמכת בתצהיר, לעניין הוכחת עובדות כלשהן, נותר אני עם האמור בכתב התביעה ונספחו, מסמך המל"ל הנ"ל, ואין טיעון סותר לכך שהנתבעת הכירה בזכותו של התובע מחד, ולא מסרה כל הנמקה באשר להפסקת התשלומים מאידך. במקרה זה, ספק רב אם יכולה הנתבעת עוד לעורר איזו טענה כנגד זכות התובע שכן זכותה של הנתבעת לטעון כנגד תביעתו של התובע תלויה בנימוקי דחיית תביעתו ממנה ובהעדר הנמקה כלשהי, ייתכן ואין היא יכולה לטעון עוד דבר כנגד זכותו של התובע, ואין תביעה הנאותה ל"סדר דין מקוצר" מאשר תביעה שלכאורה אין כנגדה הגנה ראויה [ ראה לעניין זה פסקי הדין שאליהם הופניתי בתגובת התובע ו/או שנספחו לה, לעניין הוראות המפקח על עסקי הביטוח ( להלן: "המפקח") בעניין הנ"ל, משמעותן המחייבת של הוראות המפקח וכן (פסק הדין האחרון) על התוצאה המחמירה של העדר הנמקה לדחיית תביעה על ידי חברת הביטוח: בג"צ 7721/96 איגוד שמאי הביטוח בישראל נ. ה מפקחת על הביטוח ואח', פד"י נה3 עמ' 625; בג"צ 5064/03 לשכת סוכני הביטוח בישראל נ. המפקח על הביטוח ואח', פד"י נח3 עמ' 217; רע"א 10641 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. חביב אסולין; ת.א. (פ"ת) 7605/01 בלו מונד (אטיה פרץ) פסול דין באמצעות אפוטרופסיתו חנה רז נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' (טרם פורסם) ]. טענות נוספות, באשר להעדר "ראיה בכתב", בייחוד לעניין הפוליסה, אינן ראויות לדיון הואיל וצורפה כאמור ה"רשימה" של הפוליסה, אשר היא כשלעצמה מסמך שיצא מתחת ידיה של הנתבעת ומצוי בידיה ומכל מקום די במה שצורף כ"ראשית ראיה". אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.4,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין. בקשת רשות להתגונן תוגש בתוך 20 יום מעת מסירת החלטה זו לידי ב"כ הנתבעת ומועד הדיון בה ייקבע על ידי המנ"ת. ביטוח אובדן כושר עבודהאובדן כושר עבודה