פסק דין התובעת טוענת בכתב תביעתה (סעיף 4), כי ביום 8.5.05 נסע רכב מבוטח התובעת בכביש באר יעקב. בעודו נוסע, משאית אשר הגיעה מהמסלול הנגדי, סטתה לנתיב נסיעת רכב המבוטח, המבוטח סטה ימינה על מנת להמנע מפגיעה במשאית, לפתע נפגע רכב המבוטח מבור אשר היה בצד הכביש, תוך שלרכב המבוטח נגרם נזק רב. התובעת טוענת כי התאונה ארעה עקב רשלנותה המלאה של הנתבעת או עקב הפר חובה שבחוק ע"י הנתבעת, המתבטאים, בין היתר, בכך כי לא תחזקה כראוי את הכביש ו / או לא הציבה שלטי אזהרה המתריעים על מפגעים בכביש, או לא הקימה מערך פיקוח ובקרה של איתור ותיקון ליקויים ו / או לא הציבה גידור מתאים אשר ימנע מפגע לרכבים הנוסעים בכביש ועוד. הנתבעת טוענת כי היא מקיימת סיורים ומתקנת מפגעים בכביש דרך קבע ואם היה קיים מפגע בכביש היתה מתקנת אותו; כי לא נמסר לה על מפגע במקום ע"י איש, לא לפני האירוע ולא אחריו, אף לא ע"י מבוטח התובעת, וכי לראשונה נודע לה על אירוע התאונה עם קבלת כתב התביעה. הנתבעת טוענת כי נסיבות אירוע התאונה מצביעות על רשלנות בלעדית של מבוטח התובעת, אשר נהג רכבו בחוסר זהירות ולא שם ליבו לנעשה בדרך; לא התאים נהיגתו לתנאי השטח; נהג במהירות מופרזת. על מנת להכריע במחלוקת שמעתי את מבוטח התובעת, מר דרור שי, מי שנהג ברכב במועד אירוע התאונה, את מר יוס בוארון, עוזר ראש מועצת באר יעקב והאחראי על נושא הביטוח והתביעות במועצה, כן עיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי, הכולל, בין היתר, את תמונות הנזק לרכב מבוטח התובעת, תמונות שצולמו במקום אירוע התאונה (בהם רואים את המפגע בכביש - לו טוענת התובעת, את הכביש, את עמודי התאונה וכו'), את הודעת הנהג המבוטח בדבר אירוע התאונה ועוד. בסופו של יום, לאחר איזון ושיקלול כלל חומר הראיות ולאחר בחינת מאזן ההסתברויות - מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה, במידת ההוכחה הנדרשת. מדבריו של מבוטח התובעת, מר שי דרור עולה כי המדובר בכביש דו סטרי צר, שמימין בכיוון נסיעת רכב התובעת אין בו שוליים מוגדרים ואילו בצד שמאל יש מדרכה. מתמונות שהגישה התובעת באמצעות עדה, אשר סומנו על ידי ת / 3 עולה כי מדובר אכן בכביש צר, משובש ובו מוצבים, ממקום למקום, עמודי תאורה. מהתמונות ניתן להתרשם כי המפגע או "הבור" אליו מכוון מבוטח התובעת את טענותיו הינו למעשה החיבור בין הכביש לשוליים ועומקו כ - 5 ס"מ. מדובר בכביש אותו מכיר מבוטח התובעת היטב ומזה שנים רבות, שכן הוא תושב המקום וביתו נמצא במרחק כ - 2 ק"מ ממקום התאונה. מבוטח התובעת טוען כי המהירות המותרת בכביש זה הינה 50 קמ"ש שכן הדרך היא עירונית וכי מהירות נסיעתו עובר לתאונה היתה כ - 50 - 60 קמ"ש. למרות שהדרך היא מישורית במקום התאונה ועיקול הדרך ממנו באה המשאית נמצא - לדברי מבוטח התובעת - מרחק כ - 50 מ' ממקום התאונה, הרי שמבוטח התובעת הבחין במשאית הנוסעת מולו רק כשהיתה מרחק 5 - 10 מ' ממנו. כהגדרתו "פתאום הבחנתי באורות מולי". מבוטח התובעת בעדותו כלל לא ראה סטיה של המשאית לנתיבו. כל שראה זה שהמשאית נוסעת במרכז הכביש. כדי להתחמק מפגיעה במשאית, סטה מבוטח התובעת ימינה, לשולי הכביש, כשניסה לחזור חזרה מהשוליים לכביש, איבד שליטה על הרכב, הרכב סטה שמאלה ופגע במדרכה אשר משמאל לדרך. מתאור נסיבות התרחשות התאונה ע"י מבוטח התובעת עצמו עולה כי בכביש צר ומשובש, אותו מכיר המבוטח היטב, נסע המבוטח במהירות גבוהה, שאינה מתאימה לתנאי הדרך, וודאי בשעת לילה מאוחרת בה הראות לקויה, שכן במקום תאורת רחוב בלבד. מבוטח התובעת, בהכירו את הדרך, ידע כי הכביש הוא דו סטרי וכליי רכב עשויים להגיע מהכיוון הנגדי. למרות זאת, לא שם ליבו לדרך ולא הבחין במשאית המתקרבת לעברו מהמסלול הנגדי, עד שזו היתה במרחק כ - 5 - 10 מ' מרכב מבוטח התובעת. במהירות הגבוהה בה נסע, ובהיותו מופתע על ידי המשאית שנסעה מולו, סטה מבוטח התובעת, במהירות, ימינה לשוליים, ובאותה מהירות, סטה חזרה שמאלה, על מנת לחזור לכביש. ואולם אז נתקל בשולי הכביש, כדבריו, איבד שליטה על הרכב וזה המשיך לצד השני של הכביש ופגע במדרכה שמשמאל לדרך. כלומר, אילו היה מבוטח התובעת נוסע ביתר זהירות, שם ליבו לדרך, מבחין במשאית במועד, מאט מהירות נסיעתו, סוטה בזהירות לשוליים הימניים ואחר כך חוזר בזהירות לכביש, סביר כי לא היו נגרמות תוצאות האירוע. דהיינו, מהירות הנסיעה של מבוטח התובעת בדרך המסויימת, המועד בו הבחין כלל במשאית מולו, סטייתו החדה במהירות ימינה ואחר כך איבוד השליטה בחזרתו לכביש, תוך פגיעתו במדרכה אשר משמאל לדרך - כל אלה מצביעים על רשלנות רבתי של הנהג, מבוטח התובעת. בנסיבות אלה, תרומתו של המפגע הנראה בתמונות ת / 3 לתאונה, היתה - אם בכלל - שולית. מכאן שהתובעת כשלה להרים הנטל המוטל עליה בהוכחת תביעתה. בהתאם תישא התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. כבישרכבנזק לרכב