החלטה נשוא תביעה זו הינו אי תשלום פרמיית ביטוח. נתבע 3 (להלן: "המבקש") מבקש ליתן לו רשות להתגונן בטענה, כי נתבע 1, אשר אצלו הועסק לקח על עצמו את החבות במסגרת תנאי עבודתו לשלם את פוליסת ביטוח האחריות המקצועית. לגרסתו, הנהנה היחידי מפוליסת הביטוח הנו נתבע 1 כבעל המשרד, המעביד, והאחראי באחריות שילוחית לכל רשלנות במסגרת תיקי משרדו. המבקש, בחקירתו הנגדית, מודה כי חתם על ההצעה לביטוח שהועברה אליו, לגרסתו אין בידיו כל מסמך או סיכום בינו לבין נתבע 1 לפיו האחרון מבטח את עובדיו בביטוח אחריות מקצועית, והנושא סוכם ביניהם בעל פה. לטענת המבקש, הוא הפסיק את עבודתו אצל הנתבע 1 בספטמבר 2000, והתביעה הוגשה ביום 13.11.00 ובאותו הזמן, לא ידע כי הנתבע 1 לא כיבד את תשלומי הביטוח וכן גם המכתבים נשלחו אל הנתבע 1, כאשר בשנת 2003 הוכרז הנתבע 1 כפושט רגל. לטענת המבקש, ועל פי סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, חלה על המעביד חובה לענין נזק. הוא אישית מילא טופס בקשה, כאשר ההתקשרות בפועל עם סוכנות הביטוח וחברת הביטוח, תשלומים וכל היוצא מזה הוצאו על ידי הנתבע 1. כראיה לכך, כל מכתבי הדרישה נשלחו אל הנתבע 1 ולא אליו. לטענת המשיבה, המבקש מודה כי חתם על ההצעה לביטוח אחריות מקצועית וכי מילא את הפרטים, הוא נהנה מן הפוליסה ורשום כבעל הפוליסה. הוא המוטב בעצמו, שכן הוא נשוא הביטוח במקרה של רשלנות. הכיסוי הביטוחי אינו מוגבל לעבודתו במשרד של הנתבע 1, שכן אף המבקש טען כי הפסיק את עבודתו בספטמבר 2000, בעוד הביטוח היה עד 30.11.00, יתרה מכך, הכיסוי חל רטרואקטיבית. לטענת המשיבה, המבקש לא הציג כל הסכם עבודה ו/או אסמכתא המעידים על הסכם כאמור בינו לבין הנתבע 1. מערכת היחסים בין המבקש לבין הנתבע 1 אינם מעניינה של המשיבה ואינה מחייבת אותה. המבקש טען לכפל ביטוח אולם לא הציג כל מסמך המעיד על כך, הוצג מסמך שאין מדובר בכפל ביטוח כי אם בתקופות עוקבות. דיון הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133). לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86). הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן. "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ). יש לציין שמכתבי התראה נשלחו רק אל נתבע 1. לאור המפורט בבקשתי, אני מתירה את בקשת הרשות להתגונן. הנתבע רשאי להגיש הודעת צד ג'. התצהיר ישמש כתב הגנה. בקשת רשות להתגונןפוליסהפרמיית ביטוח