החלטה התביעה בתיק העיקרי היא "סיבוב שני" של ניהול המחלוקות בין הצדדים, כאשר בשלב הראשון הוגשה על ידי התובע תובענה בתיק אז' 223807/02 בבית משפט זה שנדונה בפני כב' השופטת טולקובסקי [ להלן: "התביעה הראשונה" ] והסתיימה בפסק דין ביום 4.8.06 [ להלן: "פסק הדין הקודם" ]. בתביעה הנוכחית עותר התובע לתשלום תגמולים חודשיים [ להלן: "התגמולים" ] המגיעים לו על פי פוליסת הביטוח שהוצאה לו על ידי הנתבעת [ להלן: "הפוליסה" ], ואשר תוקפה הוכר בפסק הדין הקודם, וזאת בגין "אובדן כושר עבודה חלקי" [ להלן: "אבדן כושר" ] לפי סעיף 2 לנספח 806 לפוליסה [להלן: "סעיף 2" ] וראה לעניין זה פסק הדין הקודם בסעיף 39 לו; פסק הדין הקודם צורף כנספח ט' לכתב התביעה הנוכחי, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" וכן צורף גם כנספח א' לתצהיר הגב' גרינברג עדת הנתבעת התומך בבקשת הנתבעת נשוא החלטה זו, "...לדחיית התביעה על הסף ולחילופין למחיקת כותרת ולחילופי חילופין למתן רשות להתגונן". צודקת הנתבעת לעניין טענות הסף, אם כי אין בכך אלא כדי הגנה חלקית. בפסק הדין הקודם נקבעו מספר קביעות על ידי בית המשפט שיש להן משמעות גם להליכים אלה. ראשית נקבע [ שם, בפסקה 38 הנ"ל ] כי התובע שיקר בעדותו בבית המשפט והוא היה מועסק בחברה שהוקמה על ידי אשתו ועל כן קבע בית המשפט שלא הוכח צמצום בהכנסתו, דבר שהוא תנאי לפיצוי לפי סעיף 2 שנוסחו יובא להלן. קביעת בית המשפט התייחסה לשנת 2004, ליתר דיוק עד ליום 3.8.04 מועד בו צולמה קלטת הראיות שהובאה שם על ידי הנתבעת כראייה. התביעה הראשונה התייחסה, לעניין תשלום התגמולים, רק לתקופה המסתיימת ביום 30.12.02. למרות זאת, בהיות אותן ראיות שהיו בפני בית המשפט הראיות שלפיהן קבע את ממצאיו, וראיות אלה מתייחסות גם לתקופה מאוחרת יותר מאשר זו שלגביה הוגשה התביעה. קביעת בית המשפט באשר למעשי התובע בתקופה המסתיימת בחודש אוגוסט 2004 היא קביעה החיונית לדיון שהיה בפניו ועל כן מהווה קביעה זו "השתק פלוגתא" בכל הנוגע לשאלת עיסוקיו של התובע עד לאותו מועד שמשמעו, לפחות, עד סוף חודש אוגוסט 2004 [ רע"א 3416/02 לידו כנרת בע"מ ואח' נ. מקורות חברת המים לישראל בע"מ, ואח' , פד"י נו6 עמ' 631 בעמ' 637 ]. מכאן שדין התביעה להיות נדחית על הסף בכל הנוגע לחלקה הנוגע לתשלום התגמולים תקופה שעד לסוף חודש אוגוסט 2004. די באמור לעיל כדי לייתר את הדיון בשאלה האם התביעה לתגמולים התיישנה לעניין התקופה המסתיימת בחודש פברואר 2004 שכן ממילא היא נדחית על הסף מסיבת "מעשה בית דין" לתקופה מאוחרת יותר. במאמר מוסגר אציין כי גם שאלת מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות נדונה בתביעה הקודמת ונקבע לעניינה ממצא עובדתי/משפטי והוא מהווה "השתק פלוגתא" הפועל כנגד הנתבעת במקרה זה, אך אין בכך דבר שישנה את התוצאה כאמור לעיל [ ראה סעיף 38 לפסק הדין הקודם ]. אין ממש בטענת הנתבעת לעניין מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר" מעל התביעה. אכן, וגם זאת נקבע בפסק הדין הקודם, שיעור נכותו של התובע הוכר לכדי 50% על פי חוות דעתו של פרופ' ריבק, שמונה כמומחה על ידי בית המשפט וזה אימץ את קביעותיו [ סעיפים 33 ואילך לפסק הדין הקודם ]; בכך הובא לידי סיום, לכאורה, הנושא הרפואי שהוא "אומדני" מטבעו ושולל, ככל הנראה, במקרה הרגיל את אפשרות הגשת תביעה מסוג זה ב"סדר דין מקוצר" [ ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ. "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פד"י לז2 עמ' 589 בעמ' 605 ]. סעיף 2 קובע כי "אבדן כושר עבודה חלקי פירושו שלילה חלקית בשיעור של 25% לפחות מכושרו של המבוטח להמשיך במקצועו או בעיסוק שבו עסק לפני האובדן החלקי של כושר העובדה, כנקוב בהצעה. כמו נבצר ממנו באופן חלקי לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתו, הכשרתו וניסיונו וכתוצאה מכך קטנה הכנסתו בלמעלה מ 25%. אבדן כושר העבודה יקבע מבחינה רפואית [ הדגשות שלי - צ.כ ]". אכן, שאלת קטינת ההכנסה של התובע טרם הוכחה אולם אין בכך כדי לפגוע בקיומם של התנאים הנדרשים לסדר הדין המקוצר כפי תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. "הסכום הקצוב" הנתבע קבוע בפוליסה; לתביעה עצמה די ב"ראשית ראיה" וכשרותה של התביעה להיות נדונה ב"סדר דין מקוצר" נקבעת על פי כתב התביעה ולא על פי טענות ההגנה של הנתבעת [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 523 עמ' 658 טקסט לה"ש 17, 18; ע"א 38/77 צימרינג ואח' נ. גורדין, פד"י לא3 עמ' 401; ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פד"י לח1 עמ' 613 ]. דברים אלה נכונים גם לעניין הטענה, שהועלתה במעורפל, לפיה כושרו הרפואי של התובע שנוי במחלוקת הואיל והוא עשוי להשתנות מעת לעת [ סעיף 2.ד לתצהירה של הגב' גרינברג ]. מהאמור לעיל נובע כמובן כי בעוד שאין מקום למחיקת הכותרת, יש מקום לתת לנתבעת רשות להתגונן כלפי אותו חלק התביעה שלא סולק על הסף בגין "מעשה בית דין". לעניין זה אקדים את המאוחר ואוסיף שלא היה מקום לתצהיר ארוך וטרחני כפי תצהירה של הגב' גרינברג, שערוך יותר ככתב טענות מאשר תצהיר [ במגרעות האמורות גם לעניין כתב טענות ] ובוודאי שלא היה מקום לחזור עליו מילה במילה בסיכומי הטענות, שהעובדה שאורכם לא הוגבל אינה מצדיקה חזרה לעייפה על טענות שנטענו; לא לכך נועדו סיכומים. אם יש צורך בהארכת מועד לעניין בקשת הרשות להתגונן היא ניתנת בזאת. נראה על פני הדברים כי הנתבעת לא הגישה את בקשתה במועד הנכון, ואין היא מכחישה זאת וגם הסבריה לעניין זה אינם משכנעים; מאידך, הסכים ב"כ התובע להאריך את המועד להגשת הבקשה, לפחות פעם אחת, ולא טרח לגלות עניין זה לבית המשפט. בהתחשב בכך שלנתבעת היו טענות סף, לרבות טענה למחיקת כותרת, וברגיל מקובל שיכול בעת דין להגיש בקשה למחיקת כותרת טרם הגשת בקשת רשות להתגונן ובדבר שבשגרה תינתן לו ארכה להגשת בקשת הרשות להתגונן עד גמר הדיון בטענות הסף [ גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 303-304 ], יש בכך "טעם מיוחד" למתן הארכה לעניין בקשת הרשות להתגונן. סוף דבר הוא שאני קובע דלקמן: דין התביעה לעניין התגמולים לתקופה שעד ליום 31.9.2004 להדחות על הסף. הבקשה למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר" נדחית. הבקשה להארכת מועד [ 160426/07 ] מתקבלת. הנתבעת תגיש כתב הגנה, שלא יחרוג מעילות ההגנה שבתצהירה של גב' גרינברג, ויהיה קצר ותמציתי על מנת שניתן יהיה להתייחס למחלוקות האמיתיות באופן ממוקד בתוך 45 ימים מעת מסירת החלטה זו לידי בא כוחה. בהתחשב בכך כל צד זכה בחלק בלבד מבקשותיו מחד, ובהתחשב בהערותיי בהחלטה זו, ישולמו ההוצאות הראויות בסך של -.1,500 ₪ מכל צד לטובת אוצר המדינה וזאת בתוך 45 יום מעת מסירת החלטה זו לידי בא כוחו. אי תשלום במועד יביא למחיקת כתב הטענות של הצד החדל. אובדן כושר עבודה