פסק דין 1. מדובר בתובענה כספית, שהוגשה ביום 29.4.04 בסדר דין מהיר על סך של 9,779 ₪. 2. התובעת טוענת בכתב תביעתה כדלקמן: א. בכל המועדים הרלבנטיים בכתב התביעה, היא היתה הבעלים של רכב מסוג מיצובישי, שנת יצור 1992 ובעל מס' רישוי: 44-067-02 (להלן: "הרכב"). ב. התובעת ביטחה את הרכב אצל הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, בפוליסת ביטוח מקיף מספר: 145538600, כשתקופת הביטוח היא מיום 1.3.02 ועד ליום 28.2.03 (להלן: "הפוליסה"). ג. ביום 30.11.02 ארעה תאונת דרכים שגרמה לאובדן גמור של הרכב, כקביעת שמאי רכב מטעם הנתבעת (להלן: "התאונה"). ד. שמאי מטעם הנתבעת העריך את הפיצוי המגיע לתובעת בעקבות אובדן הרכב הנובע מהתאונה, בסך של 15,310 ₪. לסכום פיצוי זה הגיע שמאי הנתבעת, לאחר שהפחית מערך הרכב בעת קרות התאונה בהתאם למחירון של השמאי יצחק לוי (17,000 ₪) את הסכומים הבאים: בגין בעלויות קודמות וליסינג הפחתה בשיעור של 7% מערך הרכב - 1,190 ₪. בגין נזק תאונתי קודם - 500 ₪. ה. בתמורה לקבלת סך הפיצוי על סך של 15,310 ₪ נדרשה התובעת לחתום על מסמך שנשלח לה ע"י הנתבעת (נספח א' לכתב התביעה), אך סירבה לעשות כן כיוון שלטענתה הוא כלל הפחתות שלא כדין. ו. בסופו של דבר, ביום 23.2.03 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב בו ציינה כי: "עפ"י בדיקת נהג עיקרי ברכב. סתירה בנתוני עבר ביטוחי, בפועל לא היה ביטוח לרכב שלוש שנים לפני תחילת הביטוח בחברתנו. לאור האמור לעיל, ובהתאם לתנאי הפוליסה (פרק ד' סעיף 4), חלה על התביעה הקטנת חבות בשיעור של 42%, שהם 6,965 ₪". (המכתב צורף כנספח ב' לכתב התביעה). ז. במקביל גם שלחה התובעת לנתבעת שטר סילוקין, עם הקטנה של 42% מסכום של 15,310 ₪, עליו סירבה התובעת לחתום. ח. במקביל גם שלחה הנתבעת לתובעת המחאה על סך 8,720 ₪ כפיצוי עבור אובדן הרכב, המחאה שנפרעה ע"י התובעת. ט. התובעת טוענת כי בוצעו ע"י הנתבעת הפחתות בסכום הפיצוי המגיע לה בגין אובדן הרכב, שאינן כדין ובשיעור כולל של 9,555 ₪. ההפחתות הן כדלקמן: הפחתה בגין הקטנת חבות - 7,865 ₪. הפחתה בשיעור של 7% בגין בעלויות קודמות וליסינג - 1,190. הפחתה שלא כדין בגין נזק תאונתי קודם - 500 ₪. י. בכתב התביעה תובעת התובעת סכום הפחתות אלה, בשיעור של 9,555 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 224 ₪, ובסה"כ סך של 9,779 ₪ המהווים את סכום התביעה. 3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כדלקמן: א. לטענת הנתבעת, התובעת פוצתה על מלוא נזקיה בגין אובדן הרכב, וכל ההפחתות שנעשו, נעשו כדין, מכח החוק ותנאי הפוליסה. ב. באשר להפחתה בשיעור של 7% עקב היות הרכב בעבר בבעלותה של חברת ליסינג, טוענת הנתבעת כי הפוליסה קובעת שבמקרה של אובדן מוחלט יקבע ערך הרכב המבוטח בהתאם לתנאי הפוליסה, ובהתבסס על מחירון מכוניות משומשות של לוי יצחק. הקיזוז בשיעור של 7% נעשה בהתאם למחירון לוי יצחק. ג. באשר להפחתה של 500 ₪ עקב נזק תאונתי קודם, טוענת הנתבעת כי שמאי מטעמה ראה ובדק את הרכב וקבע את ההפחתה האמורה. ד. באשר להקטנת החבות בשיעור של 42%, טוענת הנתבעת כי עובר להוצאת הפוליסה, מסרה התובעת, או מי מטעמה, פרטים שאינם נכונים, בכל הקשור לנהגת העיקרית ברכב. בעוד אשר נמסר לנתבעת, ע"י התובעת או מי מטעמה, כי התובעת היא הנהגת העיקרית ברכב, בדיעבד ולאחר התאונה הנדונה, התברר כי הנהגת העיקרית ברכב היא גיסתה של התובעת, רעייתו של אחיה מר מוניר ערדה, הגב' נגוא ערדה (להלן: "נגוא"). התובעת רק שימשה ככסות פורמלית לצורך הפוליסה, על מנת להוזיל את מחירה. לו היתה יודעת הנתבעת את הפרטים לאשורן בדבר הנהג העיקרי, כי אז פרמיית הביטוח היתה גבוהה בשיעור של 42%. עובדה זו גרמה לכך שנוצר ביטוח חסר, ובהתאם לכך הופחתו תגמולי הביטוח. הנתבעת גם טוענת כי לתובעת או מי מטעמה, שהתקשר לצורך הוצאת הפוליסה, הובהר היטב השפעת הנתונים האישיים של הנהג על מחיר הפוליסה, ולמרות זאת ולצורך קבלת מחיר מופחת, הוצהר כאילו התובעת היא הנהגת העיקרית. משכך, עפ"י סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), "הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה". במקרה כזה, על הנתבעת לשלם, כנקוב בסעיף 7(ג) לחוק, "תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים...". הנתבעת מציינת בכתב הגנתה כי היתה יכולה להתנער כליל ממתן פיצוי לתובעת, וזאת מכח סעיף 7(ג)(1) לחוק, אך העדיפה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח מופחתים. דיון והכרעה. 4. כאמור, שלוש שאלות עומדות להכרעתנו בתובענה זו, ושלושתן עוסקות בהפחתות שביצעה הנתבעת מסכום הפיצוי לתובעת מכח הפוליסה, בגין אובדן הרכב. שאלה ראשונה - האם ההפחתה בשיעור של 7% (בסכום של 1,190 ₪) בגין בעלויות קודמות ברכב, והיותו של הרכב בעבר בבעלות חברת ליסינג, נעשתה כדין ע"י הנתבעת? שאלה שניה - האם ההפחתה בסך של 500 ₪, בגין נזק תאונתי קודם, נעשתה כדין ע"י הנתבעת. שאלה שלישית - האם הקטנת החבות בשיעור של 42% בטענת ביטוח חסר ו/או מסירת פרטים לא נכונים ע"י התובעת בעת עריכת הפוליסה, השקולה לסך של 7,865 ₪, נעשתה כדין ע"י הנתבעת. 5. שאלה ראשונה: א. כאמור, השאלה הראשונה דלעיל היא - האם ההפחתה בשיעור של 7% (בסכום של 1,190 ₪) בגין בעלויות קודמות ברכב, והיותו של הרכב בעבר בבעלות חברת ליסינג, נעשתה כדין ע"י הנתבעת? ב. לתצהיר עדותה הראשית של עדת ההגנה, הגב' רונית גואטה (נ/2), שבתקופה הרלבנטית לתביעה דנן היתה מנהלת צוות תביעות לקוחות אצל הנתבעת (וטיפלה בתביעתה של התובעת דנן), צורף מכתב שנשלח לכאורה לתובעת ביום 28.2.02, ובו הסבר אודות קביעת ערך הרכב במקרה של אובדן מוחלט (להלן: "מכתב ההסבר"). יצויין כי עפ"י עדותה של הגב' גואטה, מכתב ההסבר צורף למפרט הפוליסה ולספר הפוליסה, כפי שנשלחו לתובעת, מיד לאחר שסוכמו תנאי הפוליסה בשיחות הטלפון נשוא נ/1 (שיחות הטלפון שהתקיימו עובר להוצאת הפוליסה, בין אחיה של התובעת מר מוניר ערדה ובין נציגי הנתבעת). בעדותה גם מציינת הגב' גואטה כי תחילת תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה היתה ביום 1.3.02, ואילו מכתב ההסבר נושא תאריך 28.2.02 (לעניין זה ראה עדותה עמ' 20 לפרו' ש' 28-30; עמ' 21 לפרו' ש' 1-3). ג. מר מוניר ערדה, אחיה של התובעת, אשר פעל בשמה ובמקומה להוצאת הפוליסה (להלן: "מוניר"), מאשר כי הכתובת המצויינת במכתב (ת.ד. 260 מייסר 38815) היא כתובתו, אך הוא לא זוכר שראה מכתב זה, אם כי הוא איננו מכחיש כי קיבל מעטפה מהנתבעת ובה מפרט הפוליסה, ספר הפוליסה ותעודת ביטוח חובה (עמ' 14 לפרו' ש' 2-7). ד. כשאני בוחן את גירסתה של הגב' גואטה מול גירסתו של מוניר (שהיתה מהוססת - "אני לא זוכר שראיתי מכתב זה"), אני נוטה לקבל את גירסתה של הגב' גואטה, על-פיה המכתב מיום 28.2.02, בו יש הסבר לגבי קביעת ערך הרכב במקרה של אובדן מוחלט, הגיע לידי מוניר, כנציגה של התובעת, ביחד עם מפרט הפוליסה, ספר הפוליסה ותעודת ביטוח החובה. היינו - סמוך מאד לתחילת תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה. חיזוק למסקנתי זו, כי מכתב ההסבר צורף למפרט הפוליסה שנשלח למוניר, אני מקבל מהרשום במפרט הפוליסה (נספח א' לנ/2) בו נרשם, בעמ' השני, כי "קביעת ערך הרכב במקרה של אובדן מוחלט בהתאם לנספח הרצוף בזה" (ההדגשה במקור, במפרט הפוליסה - ח.ש.). היינו - יש הפניה ברורה למכתב ההסבר. התובעת בעצמה העידה כי לצורך הוצאת הפוליסה אחיה מוניר שימש כנציגה ופעל בשמה (עמ' 6 לפרו' ש' 18). היינו - כל דבר שהגיע לידיו, או כל הסבר שהוסבר לו, מחייבים לצורך העניין גם את התובעת (עדותה של התובעת עמ' 7 לפרו' ש' 5-6). ה. במכתב ההסבר, שנשלח כאמור ע"י הנתבעת אל התובעת, באמצעות אחיה מוניר, יש הסבר כיצד מחשבים את ערך הרכב במקרה של אובדן מוחלט. נרשם בו, בין היתר, כדלקמן: "במקרה של אובדן מוחלט... יקבע ערך הרכב המבוטח בהתאם לתנאי הפוליסה, לפי שוויו ביום קרות מקרה הביטוח. ערך הרכב מתבסס על מחירון מכוניות משומשות של לוי יצחק (להלן - המחירון) והוא כולל תוספות ו/או הפחתות, אשר משפיעות באופן מצטבר על ערך הרכב. להלן דוגמאות להפחתות... לערך הרכב הבסיסי, בהתאם למחירון: * רכב שהיה במשך שנתיים בבעלות חברת השכרה - הפחתה של 15% מערך הרכב הבסיסי במחירון. * רכב שהיה בבעלות 3 בעלים קודמים (לפני המבוטח) ושנת יצורו קודמת למועד הנזק ב- 3 שנים - הפחתה של 10% מערך הרכב הבסיסי...". ו. סבורני גם כי במכתב ההסבר יצאה הנתבעת ידי חובת ההסבר עליה עמד המפקח על הביטוח בחוזר ביטוח 2000/12, מתאריך 13.11.00, אותו הזכיר ב"כ הנתבע בסיכומיו (עמ' 33 לפרו' ש' 16-21), ואף הגיש עותק ממנו לתיק ביהמ"ש. ז. במקרה דנן נבדק הרכב ביום 3.12.02 ע"י שמאי מטעם הנתבעת, מר אבי חזן, ובדו"ח השמאות מיום 10.12.02 (שצורף לתצהירה של הגב' גואטה - נ/2), נקבע כדלקמן: מדובר על רכב מסוג מיצובישי מודל 1992. סוג הנזק - אובדן כללי. ערך הרכב עפ"י המחירון של לוי יצחק - 17,000 ₪. הפחתה בשיעור של 7% בגין חברת ליסינג - 1,190 ₪. עלות תיקון נזק במכסה עקב ארוע תאונתי קודם - 500 ₪. ח. העולה מדו"ח השמאי חזן הוא - כי הרכב בעברו היה בבעלות חברת ליסינג. עפ"י נתוני מכתב ההסבר המצוטטים לעיל, ניתן היה להפחית 15% מערך הרכב אם היה בבעלות חברת השכרה במשך שנתיים. במקרה דנן, ההפחתה היתה רק 7%, ולאור העובדה כי הרכב בעברו היה בבעלות חברת ליסינג. הפחתה זו, שגם מגובה בדו"ח שמאי, נראית לי סבירה וכדין. מדו"ח השמאי חזן גם עולה, שהפחתה זו עולה בקנה אחד עם הקבוע במחירון יצחק לוי לעניין הפחתות של רכב שהיה בעבר בבעלות חברת ליסינג. ט. מכאן כי אין ממש בטענות התובעת בכל הקשור להפחתה של 7% מערך הרכב. על כן, ובמענה לשאלה א' דלעיל, נוסיף כי הפחתה זו בוצעה ע"י הנתבעת כדין, ובהתאם לתנאי הפוליסה. 6. שאלה שניה: א. כאמור, השאלה השניה דלעיל היא - האם ההפחתה בסך של 500 ₪, בגין נזק תאונתי קודם, נעשתה כדין ע"י הנתבעת? ב. כפי שציינו לעיל, קבע השמאי חזן מטעם הנתבעת בחוות דעתו מיום 10.12.02, כי עקב נזק תאונתי קודם במיצובישי (נזק במכסה המנוע הקדמי), יש להפחית 500 ₪. ג. הן התובעת, הן אחיה מוניר, והן גיסתה נגוא מודים כי היתה לרכב תאונה קודמת, ביום 12.11.02, כשבועיים וחצי עובר לתאונה הנדונה (עמ' 8 לפרו' ש' 5-6, 12; עמ' 10 לפרו' ש' 7-8; עמ' 15 לפרו' ש' 26-27). ד. לנוכח כל אלה, ולאור הנזק שנגרם לרכב בארוע התאונתי הקודם, היתה הצדקה להפחתת סך של 500 ₪ מסכום הפיצוי בגין התאונה הנדונה, כקביעת השמאי חזן (ולא הובאה כל חוו"ד שמאי אחרת, אחרת, מטעם התובעת). בנקודה זו גם לא עוזר פסה"ד שהגיש לי ב"כ התובעת במהלך סיכומיו (ת.א. (שלום ת"א) 36572/03, אנגלר נ' ביטוח ישיר - פסק דינו של כב' השופט אטדגי מיום 25.3.04). שם - הארועים התאונתיים הקודמים בגינם נעשתה ההפחתה בפיצוי, ארעו קודם לעריכת הסכם הביטוח, בעוד אשר במקרה דנן - הארוע התאונתי הקודם, בגינו בוצעה הפחתה של 500 ₪, ארע לאחר עריכת הסכם הביטוח ותוך תקופת הביטוח. לכן היתה הצדקה להפחתת הפיצוי בגין הארוע התאונתי הקודם. ה. על כן נאמר, במענה לשאלה השניה דלעיל, כי הנתבעת ביצעה את ההפחתה של 500 ₪ בגין נזק תאונתי קודם, כדין. 7. שאלה שלישית: א. כאמור, השאלה השלישית דלעיל היא - האם הקטנת החבות בשיעור של 42% בטענת ביטוח חסר ו/או מסירת פרטים לא נכונים ע"י התובעת בעת עריכת הפוליסה, השקולה לסך של 7,865 ₪, נעשתה כדין ע"י הנתבעת? ב. להזכיר, טוענת הנתבעת כי מוניר, אשר שוחח טלפונית עם נציגי הנתבעת לשם רכישת הפוליסה, מסר פרטים לא נכונים אודות הנהג העיקרי ברכב, וזאת בכדי להוזיל את הפוליסה. לטענה זו אתייחס ביתר פירוט להלן, תוך הצגת גירסתה של התובעת ומוניר לטענתה זו. אולם, לשם הדיון בשלב זה, אקבל טענה זו של התובעת כמוכחת, ואבחן את השאלה האם הוכיחה הנתבעת, עליה מוטל נטל הראייה (ולכך גם נתייחס להלן) את שיעור ההפחתה. ג. כאמור, טוענת הנתבעת כי בניגוד לפרטים שנמסרו לה בעת רכישת הפוליסה, הנהגת העיקרית ברכב לא היתה התובעת אלא גיסתה, נגוא. מסירת שם התובעת היוותה רק כסות פורמלית על מנת להוזיל את מחיר פרמיית הפוליסה. לו המצב העובדתי לאשורו היה נמסר לנתבעת בעת רכישת הפוליסה, היתה פרמיית הביטוח גבוהה בשיעור של 42%. היינו - אם פרטיה של נגוא היו נמסרים לנתבעת כנהגת עיקרית, כי אז פרמיית הביטוח כאמור היתה גבוהה בשיעור של 42%. מסירת הפרטים הלא נכונים על-ידי מוניר, גרמה לכך שנוצר ביטוח חסר בשיעור של 42%, ובהתאם לכך הופחתו תגמולי הביטוח (לעניין זה ראה סעיפים 5.7-5.8 לנ/2, תצהירה של הגב' רונית גואטה מטעם הנתבעת). ד. מוסיפה ומציינת הגב' גואטה בתצהירה כי לשיעור של 42% הגיעו לפי חישוב כדלקמן: עפ"י מפרט הפוליסה שהוצא לתובעת, היא שילמה פרמיית ביטוח בשיעור של 2,467 ₪. אם לעומת זאת היו מזינים את הנתונים של הנהגת העיקרית האמיתית ברכב, היינו - של נגוא, כי אז שיעור הפרמיה עפ"י הפוליסה היה סך של 4,194 ₪. ההפרש הוא סך של 1,727 ₪. הפרש זה, מתוך סכום הפוליסה האמיתי (4,194 ₪), מהווה כ- 42% (ראה סעיפים 5.8-5.9 לנ/2). ה. להמחשה אף צורף לתצהירה של הגב' גואטה מפרט לפוליסת רכב - תוספת ניסוי (להלן: "מפרט הניסוי"), המדגים את ההפרש הנוסף לתשלום עפ"י הנתונים הנכונים, היינו - לנוכח פרטיה של נגוא (ראה סעיף 5.9 לנ/2). ו. נשאלה הגב' גואטה בחקירתה הנגדית אודות המפרט הניסוי והשיבה "הסכום שנתקבל פה (הכוונה במפרט הניסוי - ח.ש.) זה עפ"י חישובים אקטואריים. לי אין הסבר למה זה נובע..." (עמ' 19 לפרו' ש' 25). הגב' גואטה גם נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע מפרט הניסוי חושב ל- 90 יום, כנקוב בו, ולא ל- 365 ימים, וכן נשאלה אודות חיוב בסכום ביטוח שנתי על סך של 5,217 ₪ בגין "חיוב מיוחד לפרמיה" המופיע במפרט הניסוי, ולא ידעה להשיב תשובות אודות כך, אלא ציינה: "איני יכולה לענות על השאלות האלה. אני לא הכתובת בחברה. אני לא עורכת פוליסות. אני באתי כמנהלת מחלקת תביעות. מי שמסוגל לתת את התשובה לשאלה האחרונה זו החתמת של החברה אך זו לא נמצאת פה" (עמ' 20 לפרו' ש' 8-15). ז. לנוכח העובדה כי הגב' גואטה התקשתה לתת תשובות לשאלות אודות מפרט הניסוי, התרתי לנתבעת להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף, של הגברת חרותה לוי (נ/5), אשר עובדת אצל הנתבעת במחלקת שירות. ח. הגב' חרותה הסבירה בתצהירה כי מפרט ניסויי, עפ"י תוכנת המחשב אצל הנתבעת, לא ניתן להפיק בדיעבד לשנה שלמה, היינו ל- 365 ימים, אלא מיום ארוע התאונה ועד לתום תקופת הביטוח. במקרה דנן התאונה ארעה ביום 30.11.02, לכן הבדיקה נעשתה מיום 1.12.02 ועד לתום תקופת הביטוח עפ"י הפוליסה, היינו עד ליום 28.2.03, סה"כ 90 יום. אולם, עפ"י החישוב ל- 90 ימים, ניתן לבצע חישוב של פרמיה יומית כדי להעמיד את מפרט הניסוי על סכום תוספת הפרמיה לשנה שלמה (סעיף 5 לנ/5). ט. בתצהירה מסבירה הגב' חרותה לוי כיצד הגיעו לתוספת פרמיה של 1,727 ₪, מעבר לסכום הפרמיה המקורי (המשך סעיף 5 לנ/5). י. באשר לשאלה מהו "חיוב מיוחד לפרמיה" בסך של 1,286 ₪ המופיע במפרט הניסוי, מסבירה הגב' חרותה לוי כי "לאור החישוב השנתי לתוספת הפרמיה... בסך 1,727 ₪, הרי הסך האמור של 1,286 ₪ הינו ההפרש בין התוספת לפרמיה ל- 90 יום לבין התוספת לשנה, כלומר, זהו הסכום שהיה משתלם בגין יתרת הימים המשלימים לשנה מלאה, בתוספת בולים לתקופה זו" (המשך סעיף 5 לנ/5). יא. הגב' חרותה לוי נחקרה חקירה נגדית על תצהירה. במסגרת חקירתה התבררו הנתונים או העובדות הבאות: 1. מפרט הניסוי הוצא על שם התובעת, ולא על שם נגוא, הגם שמתייחס לכאורה לנתוניה של נגוא (עמ' 27 לפרו' ש' 10). 2. היא איננה יודעת מהם הנתונים של הנהג העיקרי האמיתי שהוזנו למחשב לצורך קבלת מפרט הניסוי, והיא גם לא יודעת מיהו הנהג השני, היינו - הנהג העיקרי האמיתי (עמ' 27 לפרו' ש' 9-11). 3. למעשה, היא מאשרת כי יהיה נכון לומר שהיא הזינה נתונים של נהג אלמוני כנהג עיקרי, וקיבלה את תוצאות מפרט הניסוי (עמ' 27 לפרו' ש' 12-13). 4. היא גם לא יודעת לומר איזה נתונים היא הזינה לצורך קבלת מפרט הניסוי (עמ' 28 לפרו' ש' 22). 5. היא גם לא ידעה למסור בעדותה מהם הנתונים של נגוא, אלא ציינה "פה אין לי כי לא אמרו לי להביא ולא הבאתי..." (עמ' 29 לפרו' ש' 2-3). 6. לשאלת ביהמ"ש, האם לשם הביקורת לא היה מן הראוי שתמציא במסגרת תצהיר עדותה הראשית את הנתונים שהקלידה, לצורך קבלת מפרט הניסוי, אודות הנהג העיקרי האחר, השיבה - "לא ביקשו ממני. זו פעם ראשונה שאני מגיעה למשפטים. עכשיו אני אדע שכשאני מגיעה אני אביא את החומר" (עמ' 31 לפרו' ש' 27-29). 7. היא אישרה כי הפרמיה השנתית שהוצאה לתובעת היתה סך של 2,863 ₪. היא גם אישרה שהפרמיה השנתית שנקבעה במפרט הניסוי הינה סך של 3,888 ₪. אם כן מתקבל הפרש של 1,025 ₪ בלבד בין שתי הפרמיות, ולא סך של 1,727 ₪ כפי שננקב במפרט הניסויי. לשאלה איך בכל אופן הגיעו להפרש בין שתי הפוליסות על סך של 1,727 ₪, השיבה - "אין לי הסבר. אבל, בפוליסה המקורית היתה הנחת העדר תביעות ובפוליסה הנוכחית יש תוספת של הנחת העדר תביעות שנתנו לו, והתוספת היא 213 ₪. אני יודעת שלמרות זאת עדיין לא הגעתי ל- 1,727 ₪" (עמ' 29 לפרו' ש' 17-22). 8. כשנשאלה כיצד הגיעה לסך של 5,217 ₪ במפרט הניסוי, בגין "חיוב מיוחד לפרמיה", השיבה כי זה חישוב ידני, ו"על מנת להגיע לתוצאה צריך לנחש" (עמ' 31 לפרו' ש' 11). למה צריך לנחש? כדי להגיע לסכום של 1,286 ₪ כפרמיה ל- 90 ימים אודות הנהג העיקרי האמיתי (עמ' 32 לפרו' ש' 7). כשנשאלה ע"י ביהמ"ש מדוע בשביל להגיע ל- 1,286 ₪ היתה צריכה להקליד 5,217 ₪, השיבה - "לא יודעת. אין לי תשובה לזה. מובן שאין לי הסבר ל- 5,217 ₪... לא ברור לי למה אותי הזמינו לעדות על מנת להבהיר את השורה של 'חיוב מיוחד לפרמיה' שבפוליסת הניסוי" (עמ' 32 לפרו' ש' 10-16). 9. בחקירתה הנגדית גם ציינה כי היא עובדת במחלקת שירות, אך היא אינה אחראית על הפקת הפוליסות. כשנשאלה כיצד זה מסתדר עם סעיף 1 לתצהירה בו נרשם כי היא אחראית על הפקת הפוליסות, השיבה כי מדובר בטעות (עמ' 30 לפרו' ש' 18-25). יב. כאמור, הנתבעת טוענת לביטוח חסר בשיעור של 42% הנובע מנתונים לא נכונים שמסר לה מוניר אודות הנהג העיקרי בכוונת מרמה, ושבגין כך אין היא חייבת לשלם לתובעת אלא תגמולי ביטוח מופחתים, כששיעור ההפחתה הוא בשיעור של 42%, וזאת לנוכח סעיף 7(ג) לחוק הקובע כי במקרה כזה (מסירת נתונים לא נכונים בכוונת מרמה) "אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו, לבין דמי הביטוח המוסכמים". על כן, לטענתה של הנתבעת, כשהפחיתה מסכום הפיצוי לתובעת את ביטוח החסר בשיעור של 42%, נהגה היא כדין. יג. על מי נטל הראייה, להוכיח את תגמולי הביטוח המופחתים? סבורני כי לא יכול להיות ספק שנטל זה מוטל על הנתבעת, הטוענת את טענת ההפחתה, ובידיה גם כל הכלים (תוכנת מחשב) והנתונים להוכחת תגמולים מופחתים אלה. לעניין זה ראה גם ע.א. 6788/86, חניפם נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (פד"י מג (4), 177), שם חוזר ביהמ"ש על הכלל לעניין נטל הראייה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש, אשר הוא - "שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות עפ"י איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג" (כלל זה חוזר גם בר.ע.א 143/98, דיב נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח', פד"י נג (1), 450). באותה מידה שעל המבטח מוטל נטל הראייה, להוכיח את הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, כך מוטל עליו נטל הראייה להוכיח את זכאותו לשלם תגמולי ביטוח מופחתים, בין אם מכח החוק ובין אם מכח תנאי הפוליסה, ואת שיעור ההפחתה (השווה לעניין זה את פסק דינו של כב' השופט מנחם רניאל מיום 4.5.05, בת.א. (שלום חיפה) 15013/03, מדיה מחשבים בע"מ נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר האינטרנט של נבו. בפס"ד זה קבע כב' השופט רניאל כי נטל הראייה להפחתת תשלום תגמולי הביטוח לפי סעיף 18 לחוק, מוטל על חברת הביטוח). יד. במקרה דנן, יצאנו מנקודת הנחה (לצורך הדיון) כי מוניר מסר לנתבעת, בכוונת מרמה, נתונים לא נכונים אודות הנהג העיקרי. לכאורה, ומכח סעיף 7(ג) לחוק, הוכיחה הנתבעת את זכאותה להפחתת תגמולי הביטוח. אולם, עדיין מוטל עליה נטל הראייה להוכיח את שיעור ההפחתה. האם הוכיחה הנתבעת את שיעור ההפחתה? הנתבעת מבססת את הוכחת שיעור ההפחתה על מפרט הניסוי. דא עקא, שלא הוכח לי שמפרט הניסוי משקף את נתוני הנהג העיקרי האמיתי הנטען, היינו - של נגוא. המפרט הניסוי הוצא על שם התובעת ולא על שם נגוא. הגב' חרותה לוי ניסתה להסביר כי כך הוא המצב אצל הנתבעת, וכי אי אפשר להוציא את המפרט הניסוי שלא על שם בעל הפוליסה המקורי (עמ' 27 לפרו' ש' 8-11). דא עקא, שהגב' חרותה לוי, נציגת הנתבעת, לא ידעה לקשר בין מפרט ניסוי זה ובין הנהג העיקרי האמיתי הנטען, היינו - נגוא. הגב' חרותה לוי לא ידעה לומר נתוניו של מי הוקלדו לצורך המפרט הניסוי (והיא זו שהקלידה את הנתונים). היא גם לא ידעה לומר בביהמ"ש מהם נתוניה האישיים של נגוא. מעבר לכך, הגב' חרותה לוי גם לא ידעה להסביר נתונים מרכזיים במפרט הניסוי. למשל כיצד התקבל ההפרש של 1,727 ₪, וכיצד התקבל סכום הביטוח השנתי על סך של 5,217 ₪ בגין "חיוב מיוחד לפרמיה". נזכור כי התרתי את עדותה של הגב' חרותה לוי, לאחר שנציגה אחרת מטעם הנתבעת שהובאה לעדות, הגב' גואטה, לא ידעה גם היא למסור פרטים אודות מפרט הניסוי, כפי שצויין בסעיפים 7 (ו-ז) לעיל. עוד אציין כי הצגת תפקידה של הגב' חרותה לוי בסעיף 1 לתצהירה, כאחראית על הפקת פוליסות אצל הנתבעת, לא היה מדוייק, שכן בעדותה בפני ביהמ"ש ציינה כי איננה אחראית על הפקת הפוליסות בניגוד לרשום בסעיף 1 לתצהירה, אותו הגדירה כטעות (ראה סעיף קטן יא(9) לעיל). טו. לנוכח כל אלה, אינני יכול לייחס משקל כלשהו למפרט הניסוי, ובוודאי שאינני יכול לקבלו כמשכנע, לשם הוכחת שיעור ההפחתה. טז. משכך, אני קובע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייה המוטל עליה, להוכיח את שיעור ההפחתה בתגמולי הביטוח בגין מסירת הנתונים הלא נכונים ע"י מוניר. יז. להזכיר, כפי שגם ציינה ב"כ הנתבעת בסיכומיה (עמ' 36 לפרו' ש' 28-29), הנתבעת, לגירסתה, היתה יכולה לדחות את תביעתה של התובעת לפיצוייה בגין האובדן המוחלט לרכב, וזאת מכח סעיף 7(ג)(1) לחוק (שכן מסרה, לגירסת הנתבעת, תשובות לא נכונות בכוונת מרמה באמצעות נציגה מוניר). אולם, היא לא עשתה כן. משבחרה בדרך זו, ולא הוכיחה את שיעור ההפחתה (כקביעתי לעיל), זכאית התובעת לקבל את סכום הפיצוי מכח הפוליסה ללא ההפחתה הנ"ל בשיעור של 42%. יח. בכך הייתי יכול לסיים את פסה"ד, ולהשיב בשלילה על השאלה השלישית, היינו - הנתבעת הפחיתה שלא כדין את הסך של 7,865 ₪. אולם, אוסיף ואבחן את טענת הנתבעת, כי מוניר מסר נתונים לא נכונים, בכוונת מרמה, אודות הנהג העיקרי בעת רכישת הפוליסה. בחינתי זו נעשית כיוון, וכאן אקדים את המאוחר ואציין, שלא שוכנעתי כי תשובותיו של מוניר בנדון לנציגי הנתבעת בעת רכישת הפוליסה, היתה בכוונת מרמה. יט. אצל הנתבעת, ביטוח ישיר, רכישות הפוליסה מתבצעות באמצעות שיחות טלפון בין המבוטח הפוטנציאלי ובין נציגות הנתבעת. כל שיחות הטלפון מוקלטות. במקרה דנן, מוניר הוא זה שפנה לנתבעת, בשמה ובמקומה של התובעת (ראה עדותה של התובעת עמ' 6 לפרו' ש' 18-19), ותימלול שיחותיו הטלפוניות עם הנתבעת הוגש וסומן נ/1. כ. בנ/1 מציין מוניר כדלקמן: לשאלה מי הנהג העיקרי ברכב השיב - "אני ואשתי" (עמ' 1 ש' 15). לשאלה האם שניהם נוסעים אותו דבר השיב - "היא יותר ממני" (עמ' 1 ש' 21). כשהתבקש למסור את מס' תעודת הזהות ושמה השיב - "ביאדסי דוניא" (עמ' 2 ש' 11). מס' תעודת זהות - 059393637 (עמ' 2 ש' 3-9). לשאלה האם מדובר ברכב העיקרי שלה השיב - "כן" (עמ' 5 ש' 15). בשיחה מס' 6 שבנ/1, ציין מוניר כי איננו בעלה של דוניא אלא אחיה, וזאת בהקשר לפוליסת ביטוח חיים שהציעו לו כמבצע, במסגרת הוצאת הפוליסה לרכב (עמ' 35 ש' 3-7). כא. מנ/1 גם עולה כי מוניר שאל את נציגת הנתבעת מה זה משנה מי נוהג יותר ברכב, ומציין שזו פעם ראשונה ששואלים אותו שאלה זו, ונענה ע"י נציגת הנתבעת כי "זה משנה כי הפרטים האישיים הם שונים. יכול להיות שלך לא היתה תביעה ולה היתה תביעה, אולי שלילה ונהיגה מונעת לאחד מכם היה" (עמ' 13 ש' 21-22; עמ' 14 ש' 1-3). כב. בחקירתו הנגדית נשאל מוניר כיצד זה הציג את התובעת כאשתו, כעולה מנ/1, והשיב שהוא טעה והכוונה היתה לאחותו. "במקום 'אחותי' אמרתי 'אשתי'" (עמ' 12 לפרו' ש' 4-6). נשאל גם מוניר בחקירתו הנגדית מדוע ציין כי גם הוא נוהג ברכב כנהג עיקרי, בעוד שעולה מעדותה של התובעת (עמ' 6 לפרו' ש' 8) כי היא הנהגת העיקרית ברכב ונהגה בו רוב הזמן, השיב שגם הוא משתמש ברכב שלה, ולכן ציין באוזני נציגת הנתבעת, כעולה מנ/1, שגם הוא הנהג העיקרי (עמ' 12 לפרו' ש' 9-11). מוניר גם אישר ששאל את נציגת הנתבעת מה המשמעות של נהג עיקרי או נהג קבוע, כיוון שרצה להבין את החשיבות של העניין, אולם הוא לא הבין את זה מהתשובה שקיבל מנציגת הנתבעת (עמ' 13 לפרו' ש' 11-14). כג. עוד עולה מהחקירה הנגדית של מוניר, כפי שגם עלה מחקירתה של התובעת, כי מי ששילם את פרמיית הפוליסה היה מוניר, בכרטיס האשראי שלו. אם כי מוניר ציין כי עשה כן על מנת לעזור כלכלית לאחותו, והיא החזירה לו את התשלום ששילם בעבור הפוליסה (עמ' 7 לפרו' ש' 9-18; עמ' 11 לפרו' ש' 17-21). כד. בחקירתה הנגדית ציינה התובעת כי אכן היא זו שהיתה הנהגת העיקרית ברכב, אם כי היתה מוסרת לעתים את הרכב גם לאחיה מוניר כשהיה זקוק לו (עמ' 7 לפרו' ש' 8-10). בחודשיים האחרונים שלפני התאונה, היא רכשה רכב מסוג מזדה והיא רצתה למכור את הרכב. באותה תקופה הרכב היה יותר אצל אחיה מוניר כי הוא רצה למכור אותו (עמ' 7 לפרו' ש' 25-27; עמ' 8 לפרו' ש' 2-4). מוניר אישר עדות זו של אחותו ואף ציין כי בתקופה זו הרכב היה יותר אצלו, כיוון שהוא תלה שלט ברכב שהוא למכירה, והיה הכרחי לפרסם את זה. לכן הוא לקח את הרכב למקום עבודתו שם רואים יותר אנשים את הרכב (עמ' 14 לפרו' ש' 27-29). כה. לגבי השימוש של נגוא ברכב, ציינה התובעת כי מדי פעם גם גיסתה נגוא היתה עושה שימוש ברכב, הגם שלה היה רכב אחר מסוג סיאט. אולם, קרה לפעמים שבעלה לקח את הסיאט ואז היא נהגה ברכב (עמ' 8 לפרו' ש' 7-9). נגוא העידה כי עשתה שימוש ברכב לעתים רחוקות, כיוון שברוב הפעמים עשתה שימוש ברכב שלה מסוג סיאט, אותו החליפה לפני כשנה וקנתה רכב מסוג פיאסטה (עמ' 10 לפרו' ש' 6-14). מוניר אישר את גירסתה של נגוא בעדותו, וציין כי לא נהגה ברכב יום יום אלא לפעמים פעמיים בשבוע ולפעמים פעם בשבועיים (עמ' 14 לפרו' ש' 30-31; עמ' 15 לפרו' ש' 24-25). כו. לכאורה עולה עד כה מעדויות התביעה כי מוניר לא הבין מה המשמעות של נהג עיקרי, ולכן סבר כי היות וגם הוא נוהג ברכב, ואין לו פסילה או שלילה של רשיון הנהיגה (עמ' 13 לפרו' ש' 14) יכול גם הוא להחשב כנהג עיקרי. גם התשובה שניתנה לו בנדון מנציגת הנתבעת לשאלה מיהו נהג קבוע, לא הבהירה לו את תמונת המצב לאשורה. כמו כן, עולה מעדויות התביעה עד כה כי מי שעשה שימוש עיקרי ברכב היתה התובעת, ואילו מוניר ונגוא עשו מדי פעם שימוש ברכב. הנתבעת ניסתה לשלול גירסה זו ע"י החוקר מטעמה מר יוסי בונדה, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/3). לתצהירו של החוקר בונדה צורפה ההודעה שמסר לו מוניר (נ/4). בהודעה זו מסר מוניר כדלקמן: "...אשתי נגוא ערדה עושה שימוש קבוע ברכב... השייך לאחותי דוניא ביאדסי... הרכב נרכש בשנת 1999 ואז שימש את אחותי עד שרכשה רכב נוסף והרכב הזה עבר לשימוש אשתי...". לכאורה, מגירסתו זו של מוניר עולה כי הרכב אכן שימש את אחותו, התובעת, תקופה מסויימת, עד שרכשה רכב אחר, ואז הרכב עבר לשימוש קבוע של אשתו. הדבר המתבקש במצב דברים זה הוא - תיחקורה של התובעת על מנת לאמת נתונים אלה. דא עקא, שהחוקר בונדה לא טרח לחקור את התובעת בנדון, והסתפק בחקירתו של מוניר (עמ' 24 לפרו' ש' 25-29). לשאלת ביהמ"ש, האם אינו חושב שמין הראוי היה לחקור גם את אחותו של מוניר, היינו - את התובעת, אודות היותה נהג עיקרי ברכב אם לאו, ומועד רכישת הרכב הנוסף על ידה, השיב - "בדיעבד זה לא חוכמה לקבוע שזה היה ראוי" (עמ' 25 לפרו' ש' 17-18). לשאלת ביהמ"ש האם הוא וידא לפני תחילת החקירה, כי מוניר יודע מה משמעות נהג עיקרי, השיב - "לא" (עמ' 25 לפרו' ש' 10-11). כז. מוניר עומת עם טענת הנתבעת, כי מנ/4 עולה שהוא אמר בפירוש שאשתו נוהגת דרך קבע ברכב, והשיב - "לא אמרתי לו את זה. יש לה את הרכב איביזה שלה. למה שאני אגיד לו שהיא עושה שימוש קבוע במיצובישי אם יש לה את האיביזה?" (עמ' 16 לפרו' ש' 12-15). כח. כשאני מעיין היטב בנ/4, אינני מוצא בו את שמבקשת הנתבעת למצוא בו. ההיפך הוא הנכון: בנ/4 ציין מוניר כי הרכב שימש לאחר רכישתו בשנת 1999 בעיקר את אחותו, היא התובעת. רק לאחר שרכשה רכב נוסף, הועבר הרכב לשימושה דרך קבע של אשתו. היינו - גירסה זו עולה בקנה אחד יותר עם גירסתה של התובעת שהזכרנו לעיל (שלא נסתרה לטעמי, ואף לא נחקרה עליה כאמור ע"י החוקר בונדה מטעם הנתבעת), כי הרכב שימש אותה שימוש עיקרי, אם כי לא בלעדי (מדי פעם שימש גם את אחיה ואת גיסתה), עד שרכשה רכב מזדה נוסף, ורצתה למכור את הרכב. לכן, מאז רכישת הרכב הנוסף, הרכב דנן מצוי יותר אצל אחיה בעיקר לצורך מכירתו. יתכן וכשנמצא הרכב אצל אחיה, מוניר, שימש הוא יותר את אשתו מאשר אותו. בכל אופן, התובעת ציינה, ונשוב ונדגיש כי נתון זה לא נסתר, כיוון שגם לא נחקר ע"י החוקר בונדה מטעם הנתבעת (כפי שציינו לעיל), כי רכשה את הרכב הנוסף כחודשיים עובר לתאונה נשוא תיק זה. כט. מעבר לכל האמור לעיל, גם לא שוכנעתי עד תום שמוניר הבין, עובר לרכישת הפוליסה, מה המשמעות של "נהג עיקרי". כשנשאלה הגב' גואטה, נציגת הנתבעת, מה פירוש "נהג עיקרי", השיבה - "נהג עיקרי זה הנהג שעושה את השימוש הקבוע ברכב. זה אומר שמי שנוסע איתו לעבודה וחוזר מהעבודה, מי שאחראי על ההסעות של הילדים" (עמ' 19 לפרו' ש' 8-9). כשנשאלה גב' חרותה לוי, נציגה נוספת של הנתבעת, מיהו "נהג עיקרי" השיבה - "אדם שנוהג ברכב מינימום 3 פעמים בשבוע. במידה והרכב נמצא בתוך בית שיש בו שני נהגים, אין שעות" (עמ' 30 לפרו' ש' 5-6). כשנשאלה גב' לוי היכן ההגדרה הזו מופיעה, השיבה - "זה בתמליל שיחה. בביטוח ישיר הפוליסות מוכרות (צריך להיות נמכרות - ח.ש.) דרך הטלפון, זה בתשריט שיחה שאומר מי הנהג העיקרי ברכב" (עמ' 30 לפרו' ש' 9-10). (אקדים ואומר כבר כעת כי לא ראיתי הגדרה כזו בתמליל השיחות נ/1). כשנשאלה הגב' לוי ע"י ביהמ"ש האם אינה חושבת שמין הראוי, כשמוקדנית מטעם הנתבעת שואלת את המבוטח הפוטנציאלי נתונים לשם הוצאת הפוליסה, היא גם תסביר לו מה משמעות "נהג עיקרי", היינו - אדם שנוהג ברכב לפחות 3 ימים בשבוע, והשיבה - "כן ולא. אם הוא אומר 'אני הנהג העיקרי' אז היא לא שואלת אותו כמה פעמים בשבוע הוא נוהג ברכב. אבל אם הוא אומר 'אני ואשתי' אז היא שואלת" (עמ' 31 לפרו' ש' 2-6). [אקדים ואציין גם פה, כי במקרה דנן מוניר ציין כי הוא ואשתו הם הנהגים העיקריים ברכב (ראה נ/1, עמ' 1 ש' 13), אולם לא ראיתי בנ/1 כי המוקדנית שאלה אותו כמה פעמים בשבוע הוא נוהג ברכב וכמה פעמים בשבוע אשתו נוהגת ברכב]. הקשה ביהמ"ש ושאל את הגב' לוי האם אינה סבורה שאדם שנוהג ברכב יומיים בשבוע מתוך 6 ימים, עלול לחשוב שגם הוא נהג עיקרי, והשיבה - "כן. אם זה בתום לב או לא זה דבר אחר". ל. לנוכח נתונים אלה נבחן את השאלה - האם מוניר ציין את שמה של אחותו, התובעת, כנהג עיקרי ברכב, בפני נציגת הנתבעת כעולה מנ/1, בכוונת מרמה? סעיף 6 לחוק מטיל חובת גילוי על המבוטח, באופן ש"הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כעניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה" (סעיף 6(ג) לחוק). סעיף זה מציב שלושה תנאים מצטברים כדי שההסתרה של עניין תחשב לתשובה שאינה מלאה וכנה: העניין מהותי (מבחן אובייקטיבי - המבטח הסביר); המבוטח יודע שהעניין שהסתיר מהותי (מבחן סובייקטיבי - מתייחס לשאלת מצבו הנפשי של המבוטח); ההסתרה ע"י המבוטח נעשתה "בכוונת מרמה" (שוב, מבחן סובייקטיבי - מצב נפשי של המבוטח. (לעניין זה ראה: ספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, "ששון-דיני ביטוח", הוצאת פרלשטיין גינוסר, מהדורה שניה, עמ' 80-81). לא. לא שוכנעתי כי שלושת התנאים המצטברים מתקיימים בענייננו. בכל הקשור לתנאי הראשון - לא שוכנעתי כי מוניר סבר שזהותו של הנהג העיקרי מהווה עניין מהותי. ההסבר שניתן לו ע"י המוקדנית (ראה סעיף קטן כ"א לעיל) לא היה מפורט, ולא היה דוגמת זה שניתן ע"י הגב' חרותה לוי. יותר מזה, ההסברים למושג "נהג עיקרי" שניתנו ע"י המוקדנית, גב' גואטה והגב' לוי (ראה סעיף כ"ט לעיל), איננו אותו הסבר, ויכול להשאיר פתח לפרשנויות, כפי שגם עולה מעדותה של הגב' לוי (ראה סעיף קטן כט-סיפא לעיל). מן הראוי כי הנתבעת תלמד הלקוח ממקרה זה ותעמיד את המתקשרים אליה, המבוטחים הפוטנציאליים, על חשיבותו ומהותו של הנהג העיקרי, בכך שתיתן להם, עובר לרכישת הפוליסה, ובזמן מסירת הנתונים באמצעות הטלפון, הסבר מיוזמתה, שיהיה הסבר אחיד מפורט וקבוע, ויינתן ע"י כל אחד ואחד מנציגי הנתבעת לרבות המוקדניות, מי אמור להיחשב כנהג עיקרי ברכב לצרכי הפוליסה. לא סביר ולא יתכן כי כל נציג נתבעת יפרש "נהג עיקרי" כראות עינו (ראו פרשנות המוקדנית, הגב' גואטה והגב' לוי), ולאחר מכן יטענו כנגד המבוטחים כי לא מסרו תשובה מלאה ונכונה אודות הנהג העיקרי. גם לא שוכנעתי כי התקיים התנאי השני בענייננו, היינו כי מוניר, באופן סובייקטיבי, ידע שהסתיר עניין מהותי. האמנתי לו כי לא הבין לאשורו מה משמעות נהג עיקרי, וסבר כי כיוון שגם הוא משתמש ברכב מדי פעם, הוא בגדר נהג עיקרי. גם לא נסתרה גירסתו וגירסת התובעת, כי לפחות עד רכישת רכב המזדה ע"י התובעת, שימש אותה הרכב בעיקר. ומעבר לכך - ניתן גם להניח, במידה מספקת של סבירות, כי לו ידע מוניר שהעניין שהוא מסתיר הוא מהותי (בדבר זהות הנהג העיקרי) הוא לא היה מגלה בהמשך השיחות למוקדנית הנתבעת כי דוניא ביאדסי איננה אשתו אלא אחותו (ראה סעיף קטן כ' סיפא לעיל). מטעם זה בדיוק גם אינני סבור שמתקיים התנאי השלישי המצטבר בענייננו, כי ההסתרה של הנהג העיקרי ע"י מוניר, נעשתה בכוונת מרמה. לב. מה משמעות המסקנה אליה הגענו, כי בתשובתו של מוניר לנציגת הנתבעת, כי הנהג העיקרי ברכב היא התובעת, לא היתה לו כוונת מרמה? המשמעות היא כי לא עומדות למבטח, ובמקרה דנן לנתבעת, התרופות שבסעיף 7 לחוק. היינו - אין המבטח יכול ליישם את פתרון הפיצוי היחסי לגבי מצג שווא, כאשר "הוא ידע או היה עליו לדעת את המצב לאמיתו בשעת כריתת החוזה או שהוא גרם לכך שהתשובה לא היתה מלאה וכנה" (סעיף 8(1) לחוק), וכאשר "העובדה שעליה ניתנה תשובה שלא היתה מלאה וכנה חדלה להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח, או שלא השפיעה על מקרהו, על חבות המבטח או על היקפה" (סעיף 8(2) לחוק). (ראה לעניין זה ספרם של מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ המוזכר לעיל, עמ' 83). במקרה דנן, היות ולא היה הסבר מפורט למוניר (וממילא לתובעת) מיהו נהג עיקרי, כפי שציינו לעיל; והיות ומוניר במהלך השיחות מסר כי דוניא ביאדסי איננה אשתו אלא אחותו, וניתן היה לעשות את ההצלבה ולמצוא את הטעות או ההטעייה בשיחות הקודמות בהן הציג מוניר את התובעת כאשתו (ראה - לעיל) סבורני כי ניתן לומר כדלקמן: הנתבעת גרמה לכך, בהעדר הסבר מפורט ברור ואחיד מיהו "נהג עיקרי", שתשובתו של מוניר לשאלה מיהו הנהג העיקרי ברכב, לא היתה תשובה מלאה וכנה (סעיף 8(1) לחוק). הנתבעת ידעה או היתה צריכה לדעת את המצב לאמיתו בכל הקשור להיות התובעת אחותו של מוניר ולא אשתו, עובר להוצאת הפוליסה (סעיף 8(1) לחוק). כמו כן, הנתבעת צריכה היתה לדעת כי העמימות שנותרה בנושא ה"נהג העיקרי", בהעדר הסבר אחיד ברור ומפורט אודות מונח זה, היתה יכולה לגרום לטעות אצל מבוטחים, דוגמת טעותו של מוניר במקרה דנן. 3. ניתן גם לומר, לאור העובדה שהנתבעת בחרה שלא לבטל את הפוליסה ולאור מסקנתנו דלעיל (כי הנתבעת לא הוכיחה את שיעור ההפחתה הנטענת בגין הזהות הלא נכונה שנמסרה לה אודות הנהג העיקרי) כי התשובה הלא נכונה שניתנה ע"י מוניר אודות הנהג העיקרי, לא השפיעה על חבות המבטח (אי ביטול הפוליסה) או על היקפה (אי הוכחת שיעור ההפחתה). לג. לנוכח כל אלה גם ניתן לומר, במענה לשאלה השלישית שהצגנו לעיל, כי היות ולא שוכנענו כי תשובתו של מוניר אודות הנהג העיקרי ניתנה בכוונת מרמה, כי אז לא היתה רשאית הנתבעת ליישם את עקרון הפיצוי היחסי, ולהפחית את הסך של 7,865 ₪. סוף דבר. 8. לאור כל האמור לעיל, המסקנה היא כי הנתבעת לא היתה רשאית להפחית את הסך של 7,865 ₪, בגין הקטנת חבות בשיעור של 42%. משכך, ומכח הפוליסה, זכאית התובעת לסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום ארוע התאונה בתאריך 30.11.02, ועד ליום התשלום המלא בפועל, וסכום זה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת. 9. הנתבעת גם תישא בהוצאות משפט של התובעת ובשכ"ט עורך דינה בשיעור כולל של 3,000 ₪ ומע"מ כדין. אובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב