הגדרת בניין

הגדרת "בניין" בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, קובעת: "בניין" - כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי בטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר לרבות: - כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע. - קיר, סוללת עפר, גדר וכיו"ב, הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום שטר קרקע או חלל. על השאלה מהו בניין או מבנה הטעון היתר בנייה נכתבו פסקי דין רבים, ומהפסיקה עולה בבירור כי אין דרישה שהבניין או המבנה יהיה מחובר לקרקע ביסודות, בעמודים במסמרים או בכל אמצעי חיבור אחר. נקבע כי הגדרת "בניין" בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, היא רחבה וגורפת, וכי העובדה שבבניין לא נעשה שימוש וכי הוא אינו מחובר לקווי מים וחשמל, אין בכוחו לגרוע ממהותו כמבנה. בענין אחד נדונה השאלה האם הצבתו של מבנה טרומי באופן ארעי, ללא חיבור של קבע מהווה הקמה של בניין ונקבע שם כי גם הצבה היא בגדר הקמה. העובדה שמבנה אינו מחובר דרך קבע לקרקע על ידי בינוי יסודות וכדומה, אין בה כדי לשלול פעולת הקמה. חשוב לציין כי אין כל חשיבות לשאלה האם המבנה משמש למבקש למגורים או לאחסנה, וזאת מאחר שנקבע כי המבחן הפונקציונלי, היינו השימוש שנעשה בפועל בנכס, אינו רלבנטי ואין זה משנה אם איש אינו משתמש ואולי אינו מתכוון להשתמש בו, בין לאיחסון, בין למגורים או לכל מטרה אחרת, שכן מבנה הניצב כאבן שאין לה הופכין, עשוי גם הוא לפגום בנוף או בפיתוח וכיוצא באלה. הגדרות משפטיותבניין