פסק דין 1. העותרת מפעילה בעכו מפעל לייצור צינורות. בגין המפעל היא חייבת בתשלום ארנונה למשיבה ולשנת 2002 מסתכמת הארנונה בסכום העולה כדי 600,000 ש"ח. העותרת טוענת כי כ"תעשיה חדשה" היא זכאית להנחה של 50 אחוזים מן הארנונה, אך המשיבה לא העניקה לה הנחה זו ולא כל חלק ממנה. מכאן העתירה. 2. משך שנים פעל בעכו מפעל לייצור צינורות אותו הפעילה חברה ושמה צינורות המזרח התיכון בע"מ. המפעל (פרט ליחידת גילוון צינורות) נסגר וחדל לפעול בעכו. שאר השטח, המבנים והמכונות, שבתו מעבודה וצינורות המזרח התיכון העתיקה את פעילותה למפעל באזור התעשייה בצריפין. לעותרת מפעלים לייצור צינורות בבאר שבע. היא החליטה להרחיב את פעילותה גם לעכו. בינואר 2001 שכרה העותרת מצינורות המזרח התיכון מבנה וחטיבת קרקע בעכו, שהיוו בשעתו חלק ממפעל הצינורות. השכירות היתה לשנה אחת מיום 1.1.01 עד ליום 31.12.01 ובהסכם ניתנה לעותרת אופציה להאריך את השכירות לשנה נוספת. העותרת מימשה את האופציה, ובסופו של דבר, לפי הסכם מיום 30.12.02 רכשה העותרת את הנכס בשטח של כ - 27 דונם במחיר של 1,675,860 דולר של ארצות הברית. עוד קודם לכן היא רכשה את המכונות, והיא מפעילה במקום, מכח עצמה, תעשיית ייצור צינורות מאז תחילת השכירות ועד היום. 3. אין קשר כלשהו בין העותרת לבין צינורות המזרח התיכון, לבד מההתקשרות באשר לשכירות ורכישת המבנה הקרקע והציוד. מדובר בשני גופים עסקיים שונים ונפרדים, הנשלטים על ידי אנשים אחרים, העוסקים אמנם באותו תחום ייצור, אך אין האחד קשור לשני. 4. שוכנעתי, כי בהתקשרות האמורה בין שתי החברות אין כל פיקציה, היא אמיתית ומשקפת את מצב הדברים לאמיתו וכהווייתו. לא נעשתה כאן, כך אני סבור, פעולה פיקטיבית לצורך השגת הנחה בארנונה או לצורך מטרה אחרת והסכמי השכירות והמכר מבטאים פעילות כלכלית ועסקית אמיתית וכוונה ממשית של העותרת לבסס ולהפעיל לאורך זמן את המפעל בעכו. 5. חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת ייעדי התקציב), תשנ"ג - 1992 הסדיר מתן הנחות מחיובי הארנונה, ומכוחו הותקנו תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחות מארנונה) תשנ"ג - 1993. פרק ג' של התקנות מורה כי מועצת הרשות המקומית תמנה ועדת הנחות. פרק ד' מסדיר הנחות ל"מבקש נזקק" ופרק ה', הצריך לעניננו, מדבר על "הנחות לבנין ריק ולתעשיה". הוא דן בשלושה סוגי הנחות. האחת, "הנחה לבנין חדש" (ס' 12). השניה, "הנחה לבנין ריק" (ס' 13), והשלישית "הנחה לתעשיה", והכוונה ל"תעשיה חדשה" (ס' 14). ס' 14 האמור קובע כדלקמן: ברשות מקומית אשר שיעור האבטלה בה עולה על 8 אחוזים רשאית המועצה לתת הנחה למחזיק בבנין המשמש לתעשיה חדשה לתקופה מיום שהחל לשמש כאמור ובשיעורים מרביים הכל כמפורט להלן: (א) "14. (1) בשנה הראשונה או בחלק ממנה - 75 אחוזים;(2) בשנה השניה או בחלק ממנה - 50 אחוזים;(3) בשנה השלישית או בחלק ממנה - 25 אחוזים; בתקנה זו - 'תעשיה חדשה' - מפעל תעשייתי חדש שהוקם בתחום הרשות המקומית או שהועתק מתחום רשות מקומית אחרת; 'שיעור אבטלה' - ממוצע של שיעור האבטלה בשלושת החודשים האחרונים שקדמו להגשת הבקשה להנחה, לפי שיעור האבטלה החודשי בהם, כפי שפירסם שירות התעסוקה." (ב) 6. כאמור, הוקם המפעל של העותרת בעכו בשנת 2001 וגם לגבי שנה זו ביקשה העותרת הנחה מן הארנונה. הבקשה הובאה בפני המשיבה אשר הודיעה לעותרת במכתב מיום 4.4.01, כדלקמן: "הנדון: בקשתכם להנחה בגין מפעל חדש בתשובה למכתבכם בנוגע להנחה למפעל חדש עלינו ליידע אתכם כי עיריית עכו רשאית לתת הנחה למפעל חדש וההנחה יכולה להיות עד לאחוזים הנקובים במכתבכם, ולכן אם ברצונכם להגיש בקשה. אבקשכם לתת פירוט בנוגע למפעלכם כאשר בבקשה אבקשכם לפרט מספר עובדים תוך ציון מקום מגורי העובדים וממתי הם עובדים אצלכם. תיאור פעילות המפעל תוך ציון המיקום ממנו הועתק המפעל, ומה היקף ההשקעות בציוד חדש. לאחר שתוגש הבקשה על ידכם היא תידון בעירייה." על מכתב זה לא השיבה העותרת, היא גם לא שילמה למשיבה את מלוא הארנונה בגין שנת 2001, והמשיבה נקטה הליכי גביה נגדה. על כך הלינה העותרת בעתירה שהגישה לבית משפט זה בתיק עת"מ 566/01. העתירה נדחתה בפסק דינו של כב' השופט דר מיום 10.2.02. הוגש על כך ערעור לבית המשפט העליון (עע"ם 1889/02) וביום 1.12.02, כמוסכם על בעלי הדין, נמחק הערעור ללא צו להוצאות תוך שמירת זכויותיהם של הצדדים "לעניין הפורום המוסמך לדון בבקשה להנחה בתשלום ארנונה לה טוענת המערערת - אם ועדת ההנחות או מועצת העיר." 7. בסעיף 2 של העתירה בתיק עת"מ 566/01 טענה העותרת כי היא באה בגדר "תעשייה חדשה" וזכאית להנחה מן הארנונה. על כך השיבה שם המשיבה כי "העותרת (לא הגישה) לוועדת ההנחות בקשה רשמית ומסודרת, כנדרש בתקנות ההסדרים, לקבלת ההנחה הנטענת על ידה. משכך לא נדון ענינה של העותרת בוועדת ההנחות". המשיבה טענה שם טענות סף נגד התירה, ומחמת הזהירות פירטה את טענותיה לענין ההנחות, שיקול הדעת בנתינתן, והדגישה כי מדובר בשיעורים מירביים של הנחות, תוך שיקול דעת ליתן הנחה חלקית מן הארנונה, או אף לא לתת הנחה כלל, אם הנתונים מצדיקים זאת. באשר להיות העותרת "תעשייה חדשה", טענה שם המשיבה כי השכירות היא לתקופה קצרה; אין זה ברור שהמפעל נועד להישאר בעכו זמן ממושך וכי בפועל "לא השתנה דבר: מפעל ובו קווי ייצור לצינורות היה בשטח שיפוטה (של עיריית עכו) קודם לעסקה שבין העותרת לחברת צינורות המזה"ת, ואותו מפעל בדיוק נותר בו. העותרת לא בנתה אף לא מ"ר יחיד של 'תעשיה', ולא שינתה דבר בנוף התעשייה העירוני". כל שאירע, לדעת המשיבה, "היא פעולה משפטית של שינוי החזקה לתקופת זמן מוגבלת, כזו או אחרת, ולא יעלה על הדעת כי העותרת תזכה, מחמת שכך, להנחה הבאה במישרין מקופת הציבור - קופתה של העירייה". 8. העתירה בתיק עת"מ 566/01 נדחתה בשל טענות סף, וכן משום ש"הפתרון הראוי", לבעייתה של העותרת, כך נפסק "הוא פנייה לועדת ההנחות כדי לבקש הנחה, ורק במקרה של עילה מתאימה, (היא זכאית) לפנות לבית המשפט המינהלי כדי לנסות ולשנות את החלטתה של ועדת ההנחות. העתירה המינהלית אינה יכולה לבוא במקומם של הליכים אלו." באשר להנחות עצמן ציין כב' השופט דר כי "(וועדת ההנחות) רשאית להתחשב בנתונים של המפעל המועתק לעיר, ובין השאר בהשפעת מספרם של תושבי הרשות המקומית שיועסקו במפעל על מצב התעסוקה בעיר.תכליתה של התקנה..., היא לאפשר לרשות מקומית להקל על מצב התעסוקה בתחומה, על ידי עידוד של מפעלים חדשים לעבור לתחום הרשות, בין אם המפעל מוקם לראשונה בתחום הרשות או הועתק מתחום רשות מקומית אחרת. ....המלחמה באבטלה היא מטרה ראויה, ובמסגרת מטרה זו, הרצון לבזר את המפעלים, כך שעובדים במקומות מוכי אבטלה יוכלו למצוא מקומות תעסוקה חדשים, ראוי לעידוד על חשבונם של משלמי הארנונה האחרים בתחום הרשות המקומית." בכך נחרץ לשבט גורל ההנחה אותה ביקשה העותרת לקבל בגין היותה "תעשייה חדשה" באשר לארנונה לשנת 2001, מבלי שנדונה באותה עתירה השאלה, אם אכן המפעל הוא "תעשייה חדשה", אם לאו. 9. העותרת פעלה כנדרש לגבי ההנחה בארנונה לשנת 2002, והגישה למשיבה בקשה מתאימה לצורך קבלת הנחה. שנת 2001 היתה השנה הראשונה לפעילותה בעכו, שאז אפשר ויכולה היתה לזכות בהנחה בשיעור מירבי של 75 אחוזים מן הארנונה. כעת אנו מדברים בשנה השניה, בה ניתן לקבל הנחה בשיעור מירבי של מחצית מן החיוב בארנונה. המשיבה דנה בבקשה להנחה, ובפרוטוקול הדיון של המשיבה נכתב: "צינור דרום - לא עומדים בקריטריונים. גזבר: מדובר במפעל אשר עובד - על קו ייצור קיים, המפעל אינו חדש ולא הועתק ממקום אחר, חל צימצום בתעסוקת עובדים". המשיבה פירטה עוד במכתבה מיום 14.7.02 (בנספח א' לעתירה), כי לדעתה, המפעל אינו עונה להגדרת "תעשיה חדשה" שבסעיף 14 לתקנות. הנתונים שהיו בפני הועדה הראו, שהחזקת העותרת במפעל הינה מכוח חוזה שכירות בלבד עם חברת "צינורות המזרח התיכון", באשר לשני קוי ייצור קיימים. לדעת הועדה, לא היה בכך כדי להקים מפעל חדש בתחום שיפוטה של הרשות המקומית. הועדה לא שוכנעה שהמפעל מתעתד להישאר בתחום שיפוטה של עירית עכו תקופת זמן שתצדיק את ההנחה; לדעתה מטרת ההנחה שבסעיף 14 הנ"ל היא לעודד מפעל בראשית דרכו ולא מפעל אשר לא ברור כמה זמן יישאר בתחום הרשות. הועדה סברה שהמפעל אינו תורם די לצמצום האבטלה בעכו, ולפי הנתונים שהיו בידיה, חל צמצום בהעסקת העובדים במפעל. לא היו לועדה די נתונים כדי לקבוע שהמפעל מסייע לצמצום האבטלה בעכו, ולא היה ברור כמה מן העובדים הינם תושבי עכו. 10. על רקע האמור, עלינו לפרש ולקבוע אם אכן הקימה העותרת בעכו "תעשייה חדשה". מונח זה מצריך קיום ארבעה תנאים: (1) מפעל; (2) תעשייתי; (3) חדש, ו - (4) שהוקם בתחום הרשות המקומית. בעניננו, אין חולקים כי מדובר במפעל תעשייתי. המחלוקת נוגעת לדרישה כי המפעל צריך להיות חדש וכן באשר להקמתו. ניתן לומר, כי בעניננו,המפעל אינו חדש. המסגרת העסקית היא חדשה, מפעיל המפעל הוא גורם חדש. מבחינתו, המפעל חדש. הוא לא קשור למפעל הקודם שפעל באותו מבנה. קודם לכן לא היה לו מפעל בעכו, כיום הוא מפעיל מפעל בעכו. אולם, מבחינת העיר, המפעל אינו חדש. מדובר באותו מבנה, אותן מכונות, אותה פעילות ייצור שנעשתה באותו מקום קודם לכן על ידי בעל המפעל הקודם. רק המסגרת העסקית - כלכלית השתנתה. מצד שני, יש כאן חידוש. המפעל הקודם נטש את המקום. קודם להפעלת המפעל של העותרת, עמדו במקום בנין ומכונות בשיממונם. נטישת המקום על ידי המפעל המקום נראית קבועה, ללא כוונה לחזור לשם. מטרת התקנות היא לעודד תעסוקה. קודם לכן, לא הועסק שם איש; כיום, זה כשנתיים וחצי, מועסקים במפעל עובדים. האם אין זה משרת את מטרת התקנות? האין זה מצדיק מתן הנחה מן הארנונה? 9. לאחר שקילת הנתונים שבעניננו, הגעתי לכלל דעה כי העותרת אינה עומדת בדרישת התקנות להקמת מפעל תעשייתי חדש בעכו. התקנות אומרות לתעשיין, ליזם למשקיע: אם תביא אמצעי ייצור לתחום הרשות המקומית בה ישנה אבטלה מוגברת, בין אם תרכוש את האמצעים הללו (מכונות, למשל) ותמקמם לראשונה אצלנו, ובין אם תביאם לראשונה אלינו, תארגן את הדרוש ותקים מפעל אצלנו, אשר יהווה בסיס לתעסוקה ולפעילות כלכלית, תזכה להנחה. המבקשת לא הביאה אל המשיבה אמצעי ייצור כאלה. האמצעים (המבנים, המכונות, וכו') היו מצויים כבר בתחומה של המשיבה. על כן, אין כאן מפעל חדש או תעשייה חדשה המזכים בהנחה מן הארנונה. ביסודו של דבר, מדובר באותו מבנה, אותן מכונות, אותו קו ייצור, אותה פעילות ייצור תעשייתי כפי שנעשתה באותו מקום בעת פעולתו של המפעל הקודם. מבלי להציב את קו הגבול המדויק המבחין בין מפעל חדש העומד בדרישת התקנות, לבין מפעל שאינו תעשייה חדשה. הזהות באשר לשלושת המרכיבים העיקריים של המפעל: המבנה, המכונות, והפעילות הייצורית - תעשייתית, מביאים אותי למסקנה כי אין במפעלה של העותרת בעכו את החידוש הנדרש לצורך קבלת הפטור מארנונה, אף שאלמלא השקעת העותרת בעכו, לא היו מועסקים במפעל אותם פועלים שאת העסקתם נועדו התקנות לעודד. נראה לי כי אנו קרובים יותר, במצב המתואר לעיל, להפעלה מחדש של מפעל ישן מאשר להקמת מפעל חדש. 10. לאור האמור, החלטתי לדחות את העתירה. העותרת תשלם למשיבה את הוצאותיה בסך 10,000 ש"ח. ארנונהתעשיה (ארנונה)תעשיה