פסק דין א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 18.3.03 של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח-תקוה (כב' השופט ג' שטרסמן), אשר חייב את המבקשת לשלם למשיב דמי תיווך בסך 2340 דולר. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: ביום 4.12.00 פנתה המערערת למשיב, מתווך מקרקעין, לקבלת שירותי תיווך למכירת דירתה ברחוב ה' באייר 60/20 בראש העין (להלן: "הדירה"). המערערת חתמה על הסכם, בתנאי בלעדיות למשיב, לתקופה של שלושה חודשים. מחיר העיסקה המבוקש כפי שנרשם בהסכם, היה 130,000 דולר. לא שנוי במחלוקת בין הצדדים, שעל טופס ההזמנה שבידי המשיב צויינה הערה: "אם תשיג לנו מחיר מעל 110,000$ תשולם למתווך תוספת של 50% על ההפרש מעל 110,000$" לטענת המשיב, שנטענה בבית המשפט לתביעות קטנות, פנו אליו הדר וליאור לוי (להלן: "בני הזוג לוי") בעקבות פרסום מודעה בעיתון בגין הדירה. המשיב הראה לבני הזוג לוי את הדירה, בנוכחות המערערת, ועוד באותו יום הודיעו לו בני הזוג כי מבקשים לרכוש את הדירה בסכום של 110,000$. המשיב הודיע לבני הזוג לוי על הסכמת המערערת לעסקה. לטענת המשיב, החלו, בשלב זה, בני הזוג לוי, להתחמק מלבצע את העסקה ובחודש פברואר ניתקו מגע איתו. ביום 22.4.02 חתמו המערערת ובני הזוג לוי את עסקת המכירה בגין הדירה נשוא הערעור. המערערת סירבה לשלם למשיב דמי תיווך בשיעור 2% ממחיר דירה, ובשל כך הגיש המשיב את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות. המערערת טענה בבית המשפט לתביעות קטנות, כי תקופת "הבלעדיות" שהקנתה למשיב נסתיימה ביום 4.3.01 ללא תוצאות. בתום תקופת "הבלעדיות" הודיעה המערערת למשיב על כוונתה למכור את הדירה לגורמים אחרים. עסקת מכירת הדירה לבני הזוג לוי נחתמה רק בחודש אפריל 2002. לטענת המערערת, הגיעו אליה בני הזוג לוי באמצעות מתווך אחר והיא הודיעה על כך למשיב לפני שחתמה על ההסכם עם בני הזוג לוי, על מנת לאפשר למשיב להביא קונים נוספים לדירה. בית המשפט לתביעות קטנות קבע, בעיקר על יסוד התרשמותו מהמערערת, המשיב והעד ליאור לוי, כי גרסת המערערת "אינה אמינה ואינה נאמנה" (עמ' 13 לפסק הדין). בית המשפט קבע כי המערערת נמנעה מלשלם למשיב את דמי התיווך שהתחייבה לשלם לו, ובשל כך חייב בית המשפט קמא, כאמור, את המערערת בתשלום דמי התיווך. על כך הערעור שבפני. ג. לטענת המערערת, בית המשפט קמא, ביסס את פסק דינו, בעיקרו, על התרשמות בית המשפט מהצדדים. תהא התרשמות בית המשפט מהצדדים אשר תהא, טוענת המערערת כי לא נמצאו בעדויות שהתקבלו על ידי בית המשפט יסודות המבססים את עילת התביעה מהבחינה המשפטית. לטענת המערערת, לא היה המשיב ה"גורם היעיל" במכירת הדירה נשוא הערעור. המשיב טיפל בדירה מאז חודש דצמבר 2000 ובסופו של דבר, נמכרה הדירה בחודש אפריל 2002. לטענת המשיב, הוא שהפגיש בין הצדדים, כפי שהודה העד ליאור לוי ובני הזוג לוי היו מוכנים לרכוש את הדירה ב- 110,000 דולר, כעולה ממצאי בית המשפט קמא. לטענת המשיב, הוא זה שלמעשה תווך, כאמור, בין המערערת לבין רוכשי הדירה, ומשכך זכאי לדמי תיווך למרות שהדירה נרכשה גם במעורבות מתווך אחר. לטענת המשיב, רכשה המערערת נכס באמצעות המתווך האחר, ומשכך העדיפה המערערת, מטעמיה, כי עסקת מכירת הדירה נשוא הערעור, תבוצע גם היא באמצעות אותו מתווך. ד. סבורה אני כי דין הערעור להדחות ואינני רואה להתערב בקביעת בית המשפט קמא. אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה שמע בית המשפט קמא את עדותו של העד ליאור לוי , במסגרת תיק אחר, בתביעה שהוגשה על ידי המשיב כנגד בני הזוג לוי. לטענת המערערת מעדות זו, בתיק האחר, התרשם בית המשפט קמא גם לצורך ההכרעה בתביעת המשיב בתיק זה. עולה בבירור, כי העד מר לוי העיד גם בתביעת המשיב כנגד המערערת. בית המשפט קמא קיבל את עמדת המשיב והאמין לגרסתו. יתרה מזו, נראה כי לא שנוי במחלוקת כלל כי בני הזוג לוי הגיעו לראשונה למערערת באמצעות המשיב ולא באמצעות המתווך הנוסף. מכל מקום, בית המשפט קמא התרשם לרעה מהמערערת בכך שלא זכרה עובדות רבות הנוגעות להליכי מכירת הדירה. בשקלול כל הראיות, בחר בית המשפט קמא להאמין למשיב ולא למערערת. ה. מתוכנן של טענות הצדדים נראה כי הסוגיה העיקרית בענייננו היא האם אומנם היה המשיב "הגורם היעיל" בעסקת התיווך. הוראת סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו- 1996, קובעת לאמור: "מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: .... (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". בפסיקה עניפה נקבע כי מתווך יחשב כגורם יעיל לקשירת העסקה כאשר קיים קשר סיבתי עובדתי בין פעילותו שלו למימוש העסקה. לא די בכך שהמתווך יהיה גורם מסויים בשרשרת הסיבתית, אלא עליו להיות הגורם שהוא "הגורם היעיל". (ע"א 2144/91 מוסקוביץ ואח' נ' מנהל עזבון המנוח טוביה ביר ז"ל פד"י מח (3) עמ' 116. ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ תק-על 2001 (3) 482). בענייננו, אין חולק, כי המשיב הוא שהפגיש בין המערערת לבין בני הזוג לוי שרכשו בסופו של דבר את הדירה. אמת נכון הדבר, כי לא בכל מקרה שבו יוצר מתווך קשר ראשוני בין רוכש לבין מוכר, יחשב המתווך כ"גורם היעיל" ויהא זכאי , תמיד, לדמי תיווך. יחד עם זאת, בענייננו נראה כי המשיב, כמפורט בפסק דינו של בית המשפט קמא, פעל למכירת דירתה של המערערת והציג בפני בפני בית המשפט קמא רשימה ארוכה של לקוחות שפנו למערערת בכוונה לרכוש את דירתה. העובדה שבסופו של דבר נרכשה הדירה במעורבותו של מתווך אחר, איננה פוגמת, לדעתי, בעובדה שהמשיב היה זה שהפגיש בין המערערת לבין רוכשי הדירה והיה "גורם יעיל" למכירתה, אלא שבסופו של דבר העדיפה המערערת, כאמור, מטעמיה, לסגור עסקה עם מתווך אחר. בנסיבות אלה, ולמרות ששילמה המערערת לדבריה, דמי תווך למתווך אחר, נדחה הערעור. ו. סוף דבר - סבורה אני כי דין הערעור להדחות והערעור נדחה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות וכל אחד ישא בהוצאותיו. דמי תיווךתיווךתביעות קטנות