פסק דין 1. זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי לפיו שטר משכנתא מדרגה ראשונה מס' 5083/75 שנרשם ביום 5.12.75 (להלן: - "שטר המשכנתא") לטובת המשיבה, על זכויות המבקשת במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 18 בגוש 6522 (להלן: - "המקרקעין") - בטל ומבוטל. 2. הרקע העובדתי על-פי התובענה: א. המבקשת, שהינה בעלת 2000/8344 חלקים מהמקרקעין הנ"ל, גילתה זמן מה לפני הגשת התובענה, שזכויותיה ממושכנות לטובת המשיבה על-פי שטר המשכנתא, וזאת, כבטחון להחזר חוב של המבקשת ושל שותפים בעסק לייצור ושיווק אופנה בשם "אופנת מוסטאנג" (להלן: - "אופנת מוסטאנג") עד סך 100,000 ל"י (להלן: - "החוב"). ב. בעלה המנוח של המבקשת, משה קסטל ז"ל (להלן: - "המנוח") היה טכנולוג קונפקציה במקצועו ועבד במשך שנה אחת בלבד (1975-1976) באופנת מוסטאנג שבעליה היו רפאל אראל ויונה נדיר. ג. בין אופנת מוסטאנג לבין המשיבה היו קשרים עסקיים - באופן שהמשיבה היתה מפרסמת את אופנת מוסטאנג, וכשהיתה אופנת מוסטאנג מבקשת להגדיל את התקציב הפרסומי, נדרשה להביא ערבויות ובטחונות, ובמקרה דנן, המנוח הוא שהציע את הנכס כבטחון לכיסוי תקציב הפרסום. ד. החוב למשיבה סולק במלואו עוד בשנת 1975-1976, ומאוחר יותר עברה אופנת מוסטאנג למפרסמים אחרים. ה. המבקשת, שכלל אינה זוכרת שחתמה על שטר המשכנתא, לא קיבלה מעולם דרישה לתשלום או הודעה על קיומו של חוב. ו. תצהירה של המבקשת, התומך בתובענה, נתמך ע"י תצהירו של רפאל אראל, אחד הבעלים ומנהל של אופנת מוסטאנג וע"י גב' גליה זגא, ששימשה משך 21 שנים מנהלת חשבונות של אופנת מוסטאנג ועובדות המקרה ידועות לה מידיעה אישית. 3. הרקע העובדתי על-פי המשיבה: א. בשלהי שנת 1975, העמידה המשיבה למנוח הלוואה בסך 100,000 ל"י, לפי בקשת רפאל אראל, וזאת, כדי לאפשר למנוח להכנס כשותף באופנת מוסטאנג, וכנגד שעבוד המקרקעין. לצורך כך, התייצבה המבקשת במשרדו של עו"ד יוסף זילכה שערך את שטר המשכנתא, החתים אותה ואישר את החתימה. ב. ההלוואה היתה אמורה להפרע ב-10 תשלומים החל מ-3.76 ולהבטחתה מסר המנוח 10 שיקים פרטיים שהוצגו לפרעון אך לא נפרעו, ולאחר שיחות סוכם שאופנת מוסטאנג תשלם למשיבה 120,000 ₪ ב-10 תשלומים, ונמסרו שיקים מתאימים. אך משהתקרב זמן הפרעון, התבקשה המשיבה לא להפקיד את השיקים מאחר שהשותפות פורקה. המשיבה הסכימה להמתין, אך החוב לא נפרע עד היום. ג. משנשאל רפאל אראל מתי תוחזר ההלוואה, היה משיב שאין מה לדאוג כי יש משכנתא. דיון והכרעה 4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת, אם כך, הן לנסיבות רישום המשכנתא (האם בטחון לתקציב פרסום או בטחון להחזר הלוואה), והן לשאלת הפרעון (האם נפרע החוב - אם לאו). ואתייחס לסוגיות אחת לאחת: א. המבקשת, מטבע הדברים, אינה יודעת דבר וחצי דבר על נסיבות השעבוד, היא אף אינה זוכרת שחתמה על שטר המשכנתא. אולם, רפאל אראל, שהיה מהבעלים ומנהלה של אופנת מוסטאנג, טוען באופן נחרץ שהמשכנתא באה להבטיח את הגדלת תקציב הפרסום ולא החזר הלוואה, שכן לא ניתנה כל הלוואה, וכן טוען הוא (עמ' 7 לפרוטוקול) שתקציב הפרסום כולו נפרע במהלך השנים 1975-1976 שכן, תנאי התשלום היו בדרך-כלל ל-90 עד 120 יום. מר אראל טען עוד שהמנוח כלל לא היה אמור להשקיע כסף באופנת מוסטאנג, ולכן, מן הסתם לא נזקק להלוואה, ומכל מקום, בתור אדם אמיד ובעל נכס מקרקעין, לא נזקק לכל סיוע מהמשיבה. מעדיפה אני את גירסת עדי המבקשת על-פני גירסת המשיבה בענין זה. אם אכן היה מדובר בהלוואה - שטרם נפרעה, קרוב לוודאי שהיה מוצג בפני - ולו מסמך אחד שמאמת את קיומה של ההלוואה ואת תנאיה. בטענת מר סייג שנמסרו למשיבה 10 שיקים של המנוח, אין די, שהרי שיקים אלה או חלק מהם לא הוצגו בפני, ואין כל ראיה לכך שנמסרו. רק בחקירה הנגדית בפני, העלה מר סייג גירסה כי השיקים הוחזרו למנוח על סמך ההסכמה של אראל ליתן שיקים חילופיים. לא ברור גם מדוע אופנת מוסטאנג, כפי שנטען ע"י המשיבה, מסרה שיקים מטעמה, במקום השיקים של המנוח. ההסבר הסביר לכך הוא דווקא שמעולם לא ניתנו שיקים ע"י המנוח וממילא לא חוללו, והשיקים שנמסרו ע"י אופנת מוסטאנג, ניתנו על חשבון החוב. אלא שהתמיהות לא הסתיימו - שהרי הסתבר שהשיק שהוצג לי ושנמשך ע"י אופנת מוסטאנג, על-סך 12,000 ₪ ז"פ 31.3.77 (!!), כלל לא הוצג לפרעון. כאמור, גרסת המשיבה אינה סבירה בעיני והיא נדחית על-ידי. המשכנתא הבטיחה אשראי שנתנה המשיבה לאופנת מוסטאנג ונותר לדון בשאלת פרעון אותו אשראי. ב. הפרעון בראש וראשונה, אציין שעל-פי דבריו של מר רון סייג, מנכ"ל המשיבה, החוב למשיבה נפרע, ובכך למעשה, נסללה הדרך להסרת המשכנתא. מר סייג העיד, בחקירתו הנגדית בפני (עמ' 20), בתשובה לשאלה - "איפה רשום החוב במאזנים?" - ש- "במשיבה יש 3 שותפים. ההחלטה להלוות היתה שלי ואני נאלצתי לשלם לחברה את כל הכסף. כשהכסף יוחזר, אקבל את כל הכסף. החזרתי את כל הכסף לחברה - לפחות לפני 14 שנה". סע' 15(א) לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967 קובע: "חדל החיוב, יפקע המשכון". דהיינו, מששולם החוב נשוא המשכנתא למשיבה, לפני למעלה מ-14 שנה, פקעה המשכנתא, ולכל היותר, יכול היה מר סייג אישית לתבוע את הסכום ששילם למשיבה, אך אין הוא יכול להותיר המשכנתא על כנה. עובדת פרעון המשכנתא (בין אם ע"י רון סייג ובין אם ע"י אופנת מוסטאנג), מסבירה, אולי, את שתיקתה הרועמת של המשיבה משך שנים רבות ואי הבעת כל דרישה לתשלום. עובדה זו גם מסבירה את העדרם של רישומים כלשהם בדבר קיומו של חוב, בספרי המשיבה, שהינה חברה פעילה אף היום. גם מר אליהו בר-לב, שהעיד מטעם המשיבה - הודה שלא ידוע לו על חוב, וגב' גלית זגא טענה שאם היה חוב - הדבר היה צריך להיות בידיעתה. אין זכר לחוב בספרי המשיבה, ואין זכר לחוב בספרי אופנת מוסטאנג. אין כל אסמכתא למתן הלוואה - ואין כל דרישה לפרעונה. כל הנ"ל מוביל למסקנה אחת ויחידה: אין חוב כלפי המשיבה - ומשום כך, המשכנתא - שבאה להבטיח פרעון חוב כלפי המשיבה - מבוטלת. 5. לא אוכל לסיים מבלי להעיר מספר הערות לסיכומי ב"כ המשיבה: א. בסיכומי ב"כ המשיבה, טוענת היא כלפי המבקשת, שבמשך כל השנים - לא טרחה היא לפנות אל המשיבה בטענה שהחוב נפרע - אלא שטענה זו יש להפנות דווקא אל המשיבה. כיצד יתכן שבמשך למעלה מ-25 שנים לא פנתה המשיבה, ולו פעם אחת, בדרישה להפרע את חובה. אין לקבל ההסבר שלא היתה סיבה לדאגה בשל קיומה של המשכנתא, שהרי ברור ההבדל בין פרעון חוב וקבלת הכסף, לבין השארתו תלוי ועומד תוך הבטחתו במשכנתא. ב. בסיכומי ב"כ המשיבה, טוענת היא שההלוואה ניתנה למנוח, לרפאל אראל וליונה נדיר, כדי לאפשר למנוח להכנס כשותף, ושאין בשטר המשכנתא, המהווה את הסכם ההלוואה, שום רמז לחוב כספי של אופנת מוסטאנג או להגדיל תקציב פרסומי. יחד עם זאת, אין בשטר המשכנתא שום רמז לקיומה של הלוואה, ויש בו תימוכין דווקא לעמדת המבקשת - לפיה מדובר בבטחון לאשראי בגין תקציב פרסומי. ניתן ללמוד זאת מסע' 5-6 לשטר המשכנתא, למשל. גם העובדה שהחייבים הם גם המנוח, גם אראל וגם נדיר - תומכת במסקנה שאין מדובר בהלוואה אישית למנוח לצורך כניסה לשותפות, אלא באשראי לעסקי אופנת מוסטאנג. ג. ב"כ המשיבה, המודעת לקושי שנוצר בעקבות עדותו של מר רון סייג בענין פרעון ההלוואה, מעלה, בסיכומיה (סע' 42.3) טענה עובדתית שלא בא זכרה בראיות ובעדויות שהוצגו בפני - ועל-פיה - המשיבה התחייבה להחזיר לרון סייג את דמי ההלוואה ששולמו על-ידו - כשההלוואה תפרע בפועל. העובדה שב"כ המשיבה נזקקה לגיוס טענה עובדתית, חדשה לחלוטין, מעידה כאלף עדים על הקושי אליו נקלעה כתוצאה מחשיפת העובדה שאין עוד כל חוב כלפי המשיבה, אפילו על-פי גרסת המשיבה עצמה. מר סייג לא טרח להעלות טענת הפרעון בתצהירו, ולראשונה עלתה היא רק בחקירתו הנגדית, אך גם אז לא נטענה טענת ההתחייבות של המשיבה כאמור בסיכומי ב"כ המשיבה. 6. מהמקובץ עולה שדין התובענה להתקבל. אין כל חוב כלפי המשיבה המובטח במשכנתא, וניתן בזאת פסק-דין הצהרתי לפיו שטר המשכנתא מבוטל ודין רישום המשכנתא - להמחק. המשיבה תשא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בדך 20,000 ₪ + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. משכנתאמקרקעיןשטר