פסק דין רקע עובדתי: המבקשת 1 ובעלה התקשרו ביום 19.2.04 בזכרון דברים ולפיו מכרו מלוא זכויותיהם בדירה הידועה כחלקה 741/7 בגוש 6355 (להלן - הדירה) בתמורה לסך של 260,000$ (להלן - התמורה). 5,000$ מתוך סכום התמורה שולמו במעמד החתימה על זכרון הדברים. ביום 12.5.04 חתמו המבקשת 1 ובעלה על הסכם מכר עם המבקשת 2, רוכשת הדירה. במעמד החתימה על ההסכם נחתם גם יפוי כח בלתי חוזר לרישום העברת הזכויות בדירה. הערת אזהרה נרשמה לטובת המבקשת 2 ביום 13.5.04. מלוא התמורה שולמה על ידי המבקשת 2, והחזקה בדירה נמסרה לה. ביום 23.5.04 נרשם צו עיקול על זכויות המבקשת 1 בדירה לטובת המשיב. המבקשות עותרות למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו צו העיקול בטל. המשיב טוען, כי מכירת הדירה למבקשת 2 הינה עסקה פיקטיבית, שנעשתה על מנת למנוע מהמשיב לממש את זכויות המבקשת 1 בדירה לצורך פרעון החוב שחבה המבקשת 1 למשיב. דיון: אין ספק, כי אם אכן מכרה המבקשת 1 למבקשת 2 את זכויותיה בדירה, לאור מועד רישום הערת האזהרה לטובת המבקשת 2, עשרה ימים לפני רישום צו העיקול, ובהתאם להוראות סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, גוברת הערת האזהרה על העיקול, ודין התובענה להתקבל. מאידך, אם נכונה טענת המשיב, כי ההסכם למכירת הזכויות בדירה הוא הסכם פיקטיבי, הרי שלאור הוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ההסכם בטל, ודין התובענה להדחות. בע"א 8567/02, גליק נ' מיוסט, פד"י נז(6)514, 525, נאמר: "כידוע, חוזה למראית עין הוא חוזה שבו 'מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסויים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה' (כהגדרת כב' השופט ברק (כתוארו דאז) בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פד"י לג(2)576, 581). … הנטל להוכיח כי מדובר בחוזה למראית עין מוטל על הטוען טענה זו". על הטוען, כי המדובר בחוזה פיקטיבי, חוזה למראית עין, להוכיח זאת. אין די שיוכיח כוונת מרמה בעת ההתקשרות בהסכם. עליו להוכיח, כי הצדדים לא התכוונו לביצוע האמור בהסכם שביניהם. בנידון דידן, אין די שהמשיב יוכיח כוונת מרמה בעת התקשרות המבקשות בהסכם המכר. עליו להוכיח, כי כלל לא התכוונו בעת ההתקשרות בהסכם למכור את זכויות המבקשת 1 למבקשת 2. רק אם יוכיח זאת, יקבע שמדובר בהסכם פיקטיבי, הסכם שהוא למראית עין בלבד, ודינו להיות בטל. לעניין זה ראה ע"א 1780/93, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אולצ'יק, פד"י נ(2)41, 44; ה"פ (ת"א) 359/03, בנק הפועלים בע"מ נ' נוחם, (עמ' 8 לפסה"ד"ד. נראה, כי המשיב לא עמד בנטל זה. גם אם מכירת זכויות המבקשת 1 בדירה למבקשת 2 נעשתה מתוך כוונה להתחמק מפרעון החוב למשיב, עדיין לא הוכיח המשיב, כי המבקשות כלל לא התכוונו בעת החתימה על הסכם המכר לבצע את האמור בו. החזקה בדירה עצמה נמסרה למבקשת 2 באמצעות מיופה כוחה. עו"ד אלי גלבוע, שייצג את שני הצדדים בעיסקה, העיד, כי למחרת החתימה על הסכם המכר רשם הערת אזהרה לטובת המבקשת 2 (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 23-24, ועמ' 13 לפרוטוקול, שורות 18-20). עו"ד גלבוע ציין, כי כשפנתה אליו המבקשת 1 בעניין העיסקה כלל לא ציינה, שמתנהלים נגדה הליכי הוצל"פ (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 12-14). עו"ד גלבוע העיד גם, כי העיסקה דווחה למס שבח כעשרה ימים לאחר החתימה על ההסכם ובטרם נמסרה הודעה בדבר הטלת העיקול ורישומו למי מן המבקשות (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 19-23). יתירה מכך, ראשיתה של העיסקה בזכרון הדברים, שנחתם זמן רב בטרם פנה המשיב לראשונה בבקשה להטלת העיקול, בראשית חודש מאי 2004. העולה מן הדברים, שלא רק שהצדדים התכוונו לבצע את האמור בהסכם, מכירת זכויות המבקשת 1 ובעלה בדירה למבקשת 2, אלא שההסכם גם קויים על ידי הצדדים לו, כאשר העיסקה דווחה כדבעי לשלטונות המס עוד בטרם נמסרה למי מן המבקשות הודעת העיקול, והחזקה בדירה הועברה למבקשת 2, לאחר ששולמה מלוא התמורה. משלא הצליח המשיב להוכיח, כי ההסכם בין המבקשות הינו הסכם למראית עין, וכי המבקשות כלל וכלל לא התכוונו לקיים האמור בהסכם, הרי שדין התובענה להתקבל. לפיכך מוצהר בזאת, כי צו העיקול שנרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 23.5.05 על זכויות המבקשת 1 בדירה בהתאם לשטר 14658/0001/04 בטל. אמנם למשיב טענות בנוגע להעברת כספים על ידי המבקשת 2 למבקשת 1 לאחר שכבר קיבלה המבקשת 2 לידיה את צו העיקול באמצעות מיופה כוחה. טענות אלו אין מקומן להתברר בהליך המתנהל בתיק זה, והן תתבררנה בתביעה לאישור עיקול שהגיש המשיב נגד המבקשת 2. המשיב ישא בהוצאות המבקשות ובשכר טרחת עורך דינן בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עסקת מכר "פיקטיבית"עיקול