סעיף 219 לחוק התכנון והבניה

פסק דין

השופט אילן שיף:

1.     בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת ב. בר-זיו) שעניינו בפרשנות סעיף 219 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

2.     תמצית עובדתית
המשיב בנה מבנה בשטח של 178 מ"ר (להלן: "המבנה") בחלקה 91, בגוש 10398 בג'יסר א-זרקא וזאת ללא היתר בניה כדין. אי לכך, הוגש נגדו כתב אישום בת.פ 2091/00 והוא הורשע, על סמך הודייתו, במיוחס לו. בית המשפט גזר את עונשו של המשיב, אך נמנע, חרף בקשת התביעה, מלהפעיל את סמכותו לפי סעיף 219(א) לחוק ולהטיל עליו קנס בגובה כפל שוויו של המבנה (להלן: "כפל השווי"). המערערת הגישה ערעור על גזר הדין של בימ"ש השלום, בביהמ"ש המחוזי בחיפה (ע"פ 1190/00), בו לא תקפה כלל את דחיית בקשתה לחייב את המשיב בכפל השווי. חלף זאת, הגישה המערערת תביעה אזרחית לבית משפט קמא, בה ביקשה לחייב את המשיב בכפל השווי.

3.     ההכרעה בביהמ"ש קמא
בית המשפט קמא קבע, כי בנסיבות המקרה מנועה המערערת מלתבוע את כפל השווי.
אליבא דביהמ"ש קמא, נוסח סעיף 219 לחוק מלמד כי קיימים שני מסלולים חלופיים ולא מצטברים לתביעת כפל השווי במקרים כגון דא. האחד-פלילי והשני-אזרחי ואין כל אפשרות ללכת בשני המסלולים גם יחד ובלשון בית משפט קמא: "לא יעלה על הדעת כי התובעת תעתור לסעד החיוב בכפל שווי במסגרת ההליך הפלילי, תביעתה תידחה ... ובנוסף לתביעה זו היא תהיה רשאית להגיש תביעה "נוספת" לאותו סעד שכבר נתבקש" (פסקה 5, שורות 8-10 לפסק הדין).

הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי "משמעות התביעה הנה להפוך בית משפט זה לערכאת ערעור על בית המשפט שגזר עונשו של הנאשם (הנתבע) וברי לי כי לא זו היתה כוונת המחוקק" (שם בפסקה 5, שורות 20-21).

4.     הטענה בערעור
בערעור נטען, כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי המערערת מנועה מלתבוע את כפל שוויו של המבנה בהליך אזרחי, לאחר שזה נתבע כבר בהליך פלילי. לדידה של המערערת, החלטת בית משפט קמא מרוקנת את סעיף 219 לחוק מתוכנו וסותרת את לשון החוק.

5.     ההכרעה בערעור
סעיף 219 לחוק קובע כדלקמן:

(א) הורשע אדם בעבירה לפי פרק זה, רשאי בית המשפט אם נתבקש לעשות כן להטיל עליו, בנוסף לקנס הקבוע בסעיף 204 או במקומו, קנסות כדלקמן:

(1) בעבירה בקשר לבניה הטעונה היתר לפי חוק זה - כפל שוויו של המבנה או של התוספת למבנה שהוקמו ללא היתר;

(2) בעבירה בקשר לבניה בסטיה מהיתר או מתכנית או בניגוד להוראה אחרת מכוח חוק זה - כפל ההפרש בין שווי המבנה או התוספת למבנה כפי שהוקמו לבין שוויים כפי שהיה אילו הוקמו בהתאם להיתר, לתכנית או להוראה האחרת.

(ב) לא הטיל בית המשפט קנס כאמור בסעיף קטן (א), רשאית הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגיהם לתבוע מהנשפט בדרך של תובענה אזרחית סכומים בשיעורים האמורים בפסקאות (1) ו(2) לסעיף קטן (א)
....
(ההדגשות שלי - א.ש.).

סעיף 219 בניסוחו דהיום אינו אלא חליפו של סעיף 219 המקורי (להלן: "הסעיף המקורי") ששונה בשנת 1978 (להלן: "תיקון מס' 9").

על פי הסעיף המקורי, רשאית היתה הועדה המקומית לתבוע את כפל השווי רק בדרך של תביעה אזרחית. תיקון מס' 9 הסמיך את ביהמ"ש שהרשיע את הנאשם, להשית עליו, במסגרת ההליך הפלילי, בנוסף לקנס או במקומו, גם "כפל שווי".

תיקון מס' 9 נולד בשל הקושי שהתגלע בעת שהועדה המקומית באה לממש תביעתה על פי הסעיף המקורי. קושי זה היווה את הרקע לתיקון זה, כפי שנאמר בדברי ההסבר להצעת החוק (הצ"ח 1260):

"בעת הפעלת הסעיף, התעוררו שני קשיים:
(1) את כפל השווי אפשר בדרך כלל לתבוע רק בבית המשפט המחוזי, בשל גובה הסכום. כידוע, בתי המשפט המחוזיים עמוסים בתביעות אזרחיות למכביר, ולכן איבדה ההוראה הרבה מכוח ההרתעה שבה;
(2) זכות התביעה ניתנה רק לועדה המקומית.
מוצע לתקן פגמים אלה כך שאפשר יהיה לתבוע את כפל השווי בין בדרך של קנס בהליכים הפליליים, במקום הקנס האמור בסעיף 204 או בנוסף אליו, ובין בדרך של תביעה אזרחית לאחר מכן, אם מכל סיבה שהיא לא הוגשה תביעה לכפל השווי בעת ההליך הפלילי" (ההדגשות שלי - א.ש.).

התכלית החקיקתית של תיקון מס' 9 היתה, בין השאר, להפחית מהעומס המוטל על בתי המשפט וליעל את ההליך באופן, שככלל, ניתן יהא לסיים את הטיפול ב"תיק", בהליך אחד, היינו בהליך הפלילי. רק "אם מכל סיבה שהיא לא הוגשה בקשה לכפל השווי בעת ההליך הפלילי" ניתן יהא לחזור לדרך השתת "כפל שווי" בתובענה אזרחית שאותה ביקש המחוקק לחסוך וליתר, באמצעות עשיית שימוש בהליך הפלילי.

עינינו הרואות, כי לא לכפל התדיינות שאף המחוקק, אלא להתדיינות אחת בלבד, שתייתר את הצורך לדון בנפרד בשני היבטים (פלילי ואזרחי) של אותו תיק, שענינו חריגות בנייה.

מצינו, כי שופט המתחקה אחר התכלית החקיקתית, רשאי להעזר בהצעת החוק העשויה לשמש כמקור חשוב ללמידת תכלית זו:

"אכן, כמו השופטים ח' כהן וזוסמן, כן אף אני סבור, כי הפירוש אשר נותן המציע להצעתו - או כל אדם אחר, למעט השופט עצמו - אינו יכול לחייב את הפרשן. עם זאת, השופט-הפרשן עשוי, לעתים, להתחשב בפרשנות זו כחלק מנסיונו להתחקות אחר תכלית החקיקה. אכן, איני יכול להסכים עם השופטים ח' כהן וזוסמן, כי "הדבר היחיד" אשר ניתן לדלותו מההצעה הוא פירושו של המציע. לדעתי, ניתן לדלות מההצעה דבר חשוב אחר, והוא התכלית שעמדה לנגד עיני המציע. תכלית זו יכולה גם יכולה לסייע לפרשן בפירוש החוק. סיוע זה יכול שיבוא אם לשון החוק מעורפלת; סיוע זה יכול שיבוא גם אם לשון החוק "ברורה". משקלו של הסיוע ייקבע לפי מידת חשיבותו ואמינותו, על רקע לשון החוק כפי שנתקבל בכנסת. כמובן, ייתכן שדברי ההסבר מסתירים את תכלית החוק, או שהם מצביעים על תכלית שולית בלבד. סכנה כזו קיימת, אם כי היא מועטה. הסתברותה תקבע, בין השאר, את המשקל שניתן לתת לדברי ההסבר" (מתוך: א' ברק, פרשנות במשפט, כרך שני, פרשנות החקיקה, תשנ"ג-1993 בעמ' 387).

הפרשנות המרחיבה, אותה מציעה המערערת, עומדת בסתירה לתכלית אותה ביקש המחוקק להשיג בתיקון מס' 9.

קשה להניח שהמחוקק אכן התכוון לסרבל את המצב באופן שניתן יהא בעצם להשיג על החלטת הערכאה שדנה בהליך הפלילי, באמצעות פנייה להליך אזרחי. ודוק, המדובר בערכאות שוות ערך במעמדן (בימ"ש שלום).

פרשנותה של המערערת עלולה להגיע אף עד כדי אבסורד. טלו לדוגמא מקרה, בו מסרב בימ"ש השלום להשית על נאשם "כפל שווי". הועדה המקומית מחליטה להגיש ערעור וביהמ"ש המחוזי דוחה הערעור. אליבא דהתביעה, עדיין מוסמך בימ"ש השלום לדון בתובענה האזרחית והוא אמור למעשה להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות בימ"ש השלום וביהמ"ש המחוזי שדנו באותו נושא.

פרשנות כה מרחיבה אינה סבירה הן בשל התכלית החקיקתית של תיקון מס' 9 כמפורט לעיל והן בשל מושכלות ראשוניים של תורת המשפט. השגה על החלטת בימ"ש מן הדין שתעשה בדרך של ערעור ולא בפנייה מחודשת, בהליך שונה, לאותה ערכאה, או אף לערכאה נמוכה יותר.

סוף דבר, אילו דעתי היתה נשמעת הייתי מאמץ את מסקנת ביהמ"ש קמא ודוחה את הערעור.

א' שיף, שופט

השופט י' דר:

     אני מצטרף לדעתו של חברי השופט שיף ומבקש להוסיף.

1.     לשון הסעיף מתישבת עם שתי האפשרויות.
המלים "לא הטיל בית-המשפט קנס...", סובלות פרשנות לפיה התבקש בית-המשפט בהליך הפלילי לגזור קנס של כפל שווי וסירב לעשות זאת, וגם פרשנות לפיה לא העלתה המאשימה ענין זה כלל בהליך הפלילי, והיא בוחרת לנקוט בגינו הליך אזרחי. משכך, צריך לבחון את הפרשנות הראויה במשקפיה של מדיניות משפטית.

2.     על פי מדיניות זו, צריך להמנע, ככל האפשר, מכפל התדיינויות (ע"א 450/82 מדינת ישראל נ' חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד מ(1) 658).
     עם זאת, לשון הסעיף מאפשרת פיצול ההליכים בין המסלול הפלילי לבין המסלול האזרחי, ואין זה מקרה המצדיק פרשנות החוק בניגוד ללשונו, כדי לקלוע למטרת החוק, כפי שרשאי בית-המשפט לעשות במקרים קיצוניים (דיון נוסף 3962/93 שלמה מינץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים פ"ד נ(4) 817, 832).

3.     לפיכך, כדי לא ליצור התנגשות בין פסקי דין בבתי-משפט שונים ולעתים בערכאות שונות, ראוי לפרש את הסעיף כמציב בפני רשויות התביעה המבקשות לגזור על המורשע כפל שווי, בחירה בין שתי דרכים: שילוב הבקשה לחיוב בכפל שווי במסלול הפלילי, או נקיטת הליך אזרחי נפרד.

4.     שמענו מפי ב"כ המערערת על הקושי שבו נתקלת המאשימה בנסיונה להעלות את נושא כפל השווי בהליך הפלילי. ברור גם שהפיצול בין הליך פלילי לבין הליך אזרחי מעמיס על התביעה, וכמובן שעל בתי-המשפט, דיון כפול באותו ענין.
עם זאת, הנזק העשוי להגרם מקבלת הפרשנות לפיה יכולה התביעה לנקוט בהליך האזרחי, אם נדחתה בקשתה בהליך הפלילי, עולה על הנזק שיגרם עקב חסימת המסלול האזרחי, כאשר דוחה הערכאה הפלילית את הבקשה לגזור קנס כפל שווי.

5.     כפי שהבנתי, שונתה לאחרונה המדיניות והוחלט לבקש הטלת קנס כפל שווי. ידרש כנראה זמן עד שכל הנוגעים בדבר יתרגלו לברר בקשות כאלה.
     מאליו יובן שאם נדחית בקשה לכפל שווי שעלתה במסלול הפלילי, פתוחה הדרך למאשימה לערער על כך בפני ערכאת הערעור.

י' דר, שופט

השופטת ב. גילאור [אב"ד]:
אני מסכימה.



ב. גילאור - שופטת
[ אב"ד ]

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט א. שיף.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. סעיף 197

  2. חוק תכנון ובניה

  3. צו התכנון והבניה

  4. תכנון מחדש של חלקה

  5. תקיפת החלטות תכנון ובניה

  6. האם גג מהווה קומה נוספת ?

  7. התפתחות אורבנית סבירה

  8. סעיף 212 לחוק התכנון והבניה

  9. תסקיר השפעה על הסביבה

  10. תכנון כולל ארוך טווח

  11. סעיף 219 לחוק התכנון והבניה

  12. סעיף 246 לחוק התכנון והבנייה

  13. חוק זכיון ים המלח תכנון ובניה

  14. איחור בהגשת ערר - תכנון ובניה

  15. חוק התכנון והבנייה - סעיף 239

  16. סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה

  17. מיצוי הליכים – חוק התכנון והבניה

  18. סעיף 63א לחוק התכנון והבניה

  19. תקנות התכנון והבניה סדרי דין

  20. סעיף 190 לחוק התכנון והבניה

  21. תקנות תסקירי השפעה על הסביבה

  22. סעיף 109 לחוק התכנון והבניה

  23. הצעת חוק תכנון ובניה בישובים

  24. סעיף 212 לחוק התכנון והבניה

  25. סעיף 207 לחוק התכנון והבנייה

  26. הגשת תרשים גבולות ועדה לתכנון ובניה

  27. תקנות התכנון והבניה פיקוח עליון

  28. הנחיות לתכנון מרחב מוגן מוסדי

  29. פיצויים מהועדה המקומית לתכנון ולבנייה

  30. תצהיר עורך תסקיר השפעה על הסביבה

  31. שימוש מותר - סעיף 63א חוק התכנון והבניה

  32. הקלה להקמת בית מגורים חדש, במקרקעין

  33. להגיש אישומים פליליים בענייני תכנון ובנייה

  34. סעיף 197 לחוק התכנון והבניה - ועדת ערר

  35. תצהיר יועץ לעורך תסקיר השפעה על הסביבה

  36. הצעת חוק חובת פרסום תקציב התכנון והבניה

  37. סעיף 196א לחוק התכנון והבנייה - השבחה של קרקע

  38. תקנות התכנון והבניה סדרי הדין בועדות ערר

  39. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה – עצירה לגבי חלקות

  40. סעיף 214 חוק התכנון והבניה - מסירת הודעה כוזבת

  41. דיון חוזר בהחלטת ועדה מקומית לתכנון ובניה

  42. ערעור על החלטת ועדת הערר לתכנון ולבנייה - דוגמא

  43. העברת מקרקעין לפני חקיקת חוק התכנון והבניה

  44. תקנות התכנון והבניה עבודה ושימוש הטעונים היתר

  45. סעיף 197 חוק התכנון והבניה - פיצויים ועדה מקומית ?

  46. מחלוקת לגבי מספר הקומות המותרות בבניית מרכז מסחרי

  47. סמכות ועדת ערר לתכנון ובניה להאריך מועד להגשת ערר

  48. ההרכב הנדרש ב"סיור בשטח" (ועדה מקומית לתכנון ובניה)

  49. עבירה לפי סעיף 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבנייה

  50. תקנות התכנון והבניה היתר לעבודה מצומצמת התשס''ג 2003

  51. אי קיום צו של בית משפט - עבירה סעיף 210 לחוק התכנון והבניה

  52. טוענים כי השלד שנבנה גדול מהמותר על פי התכנון הקיים

  53. בקשה לקיום דיון במליאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה

  54. ערר על דחיית תביעה לפיצויים נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה

  55. שיפוע רמפה להסדרת גישה לנכים קבוע בתקנות התכנון והבניה

  56. הודעות לכל בעלי מקרקעין - סעיף 149(א)(2א)(ב) חוק התכנון והבניה

  57. הועדה המקומית לתכנון ובניה שרונים אישרה הקמת שתי יחידות דיור

  58. ערעור צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965

  59. ועדות התכנון לעולם לא תכרענה בנושא קניין ובמידה ותוגשנה התנגדויות

  60. התקנת מזגן: תקנה 2 (12) לתקנות התכנון והבניה , (היתר לעבודה מצומצמת)

  61. ערעור על הרשעת המערער בתיק תכנון ובניה בבית משפט לעניינים מקומיים ברחובות

  62. תביעה בעילה של רשלנות והפרת חובה חקוקה בניגוד להוראותיו של חוק התכנון והבניה

  63. האם תקנה 2(9א') גוברת על תקנה 2(19) לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית) ?

  64. סעיף 89 לחוק התכנון והבניה, הדבקת מודעות בדבר הפקדת התכנית על לוחות המודעות בשכונה

  65. תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה הינה כתביעה אזרחית מבחינת נטל הראיה ונטל ההוכחה

  66. תקנה 4 (1) (ג) לתקנות התכנון והבניה מאפשרת הקמתו של ממ"ד בחריגה מקו הבניין הקבוע בתכנית

  67. אישור מדרגות חירום בקומות התת קרקעיות בהתאם לתקנה 4.09 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה

  68. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון