סכסוך גבול חלקות

פסק-דין השופט ת' אור: העובדות וההליכים 1. פרשה זו ניצבת לפתחנו זו הפעם השניה. במרכזה סכסוך גבול הנוגע לשתי חלקות; חלקה 59 (שנקבע בהסדר כי היא מורכבת מחלקה שכונתה בתחילת הליכי ההסדר כחלקה 118/1) וחלקה 58 (שבהסדר נקבע שהיא מורכבת מחלקה 123 וחלקה 118/2 זמנית), השוכנות זו בצד זו בגוש . , " 809/87, שהוא גלגולה הראשון של הפרשה, הם כלהלן: חלקה 118 היתה שייכת במקורה בחלקים בלתי מסוימים ליוסף חליל מונעם המנוח (להלן: המנוח מונעם). חלקים נוספים של החלקה היו בידי האחים אליאס ובידי אדם שלישי שנו נוגע להתדיינות זו. חלקה 123 היתה שייכת כולה לאמין מוחמד זועבי המנוח (להלן: המנוח זועבי) וכיום היא שייכת ליורשיו. בין בעלי החלקות השכנות 118 ו123- היה סכסוך לגבי הבעלות בשטח קרקע מסוים הנמצא בין שתי חלקות אלה, ולכן סומן השטח על ידי פקיד ההסדר כחלקהנית 118/2. בתאריך 29.6.72 התמנה עורך-דין בן שאול כמנהל עזבונו של המנוח מונעם (להלן: מנהל העזבון). ביום 22.3.76 נכרת בין מנהל העיזבון לבין סמיר עזיז אליאס (שהוא אחד מהאחים אליאס) הסכם מכר. בהסכם הצהיר המוכר - עזבון המנוח מונעם, כי הוא הבעלים של 165646/580476 חלקבחלקה 118 וכי הוא מוכר את כל החלקים בחלקה שבבעלותו לסמיר עזיז אליאס בהתאם לתנאי החוזה. מאוחר יותר, אושר החוזה למפרע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק עזבונות 227/77. בין לבין, הסכסוך בעניין חלקה זמנית 118/2 הובא בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בשני תיקינ333/ ונ334/. בתאריך 11.5.77 הושגה בתיקים אלה פשרה, שניתן לה תוקף של פסק דין, בין האחים למשפחת אליאס (שהיו בעלי זכויות בחלקה 118) לבין יורשי המנוח זועבי (הבעלים של חלקה 123), לפיה ויתרו הראשונים לאחרונים על החלקים אשר תבעו בחלקה זמנית 2/118. באכם פשרה לא שותף מנהל העזבון של המנוח מונעם. ביום 12.5.78 מכרו האחים אליאס את חלקיהם בחלקה 118 לסעיד מוחמד מנסור (להלן: מנסור) ולסעיד מוחמד שלבי (להלן: שלבי). לאחר פעולות אלה, היה מצב הדברים כלהלן: סמיר אליאס היה הבעלים בחלקים לא מסוימים בחלקה 118 שנמ לו על ידי מנהל העיזבון מונעם. חלקים אלה התווספו לחלקים נוספים שהיו בבעלותו ובבעלות אחיו קודם לכן. ביחס לזכויות בשטח שבמחלוקת - חלקה 118/2, הגיעו האחים אליאס (שכאמור, היו כעת גם הבעלים של החלקים שהיו שייכים בעבר לעיזבון מונעם) ויורשי המנוח זועבי לפשרה, כ שהזכויות בה היו נתונות ממועד הפשרה ואילך - כולן לעיזבון המנוח זועבי. לימים, לאחר שפורסם לוח הזכויות, הסתבר כי בעבר, היו בידי עיזבון המנוח מונעם יותר חלקים בחלקה 118 הנ"ל, ממה שסבר מנהל העיזבון בשעה שמכר את החלקים לסמיר עזיז אליאס. לגבי החלקים הנוספים בחלקה 118/2 הגיעו מנהל העיזבון ומר סמיר עזיז אליאס ביום 7.12.1983 לפ (המ"פ 977/83), לפיה ישלם סמיר עזיז אליאס אלף דולר למנהל העיזבון ובתמורה יהיו גם החלקים הנוספים בחלקה זו בבעלותו. הסכם פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין. 2. סכסוכים הנוגעים להסדרת הגבול בין חלקה 58 לחלקה 59 הגיעו מספר פעמים להתדיינויות בערכאות משפטיות. בהליך משפטי, שהתנהל בין יורשי המנוח זועבי לבין מנסור ושלבי בבית משפט השלום בנצרת, הוסכם בין הצדדים, ביום 22.5.81, למנות את המודד שפירובסקי כבורר ביניעניין קביעת הגבול בין חלקה 58 לחלקה 59. שני הצדדים הסכימו כי קביעת הבורר תחייב אותם. הבורר פסק פסקו וזה אושר על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט אברמוביץ). בקשת רשות ערעור על כך נדחתה (בר"ע 265/81 מיום 6.11.8 3. ראשיתה של ההתדיינות בענייננו, בהליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בעתירתם של יורשי המנוח זועבי לתקן את לוח הזכויות ולרשום את חלקה 58 באופן שקו הגבול בין חלקה 58 לחלקה 59 יהיה כפי שנקבע על ידי הבורר שפירובסקי (ע19/81/). במקביל עתר עיזבווח מונעם לתקן את לוח הזכויות על ידי ניכוי שטח החלקה הזמנית 2/118 משטח חלקה סופית 58 ולרשום 63391771/15672882 חלקים בלתי מסוימים בחלקה 118/2 על שמו (ע4/82/). בית המשפט, לאחר שביקר במקום, קבע כי אין לקבוע את קו הגבול על פי פסקו של הבורר שפירובסקי וו גבול אחר. בית המשפט לא התייחס בפסק דינו לטענות עיזבון מונעם בתיק ע4/82/ ביחס לזכויותיו בחלקה זמנית 118/2. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 809/87). בית המשפט זה החזיר את התיק לערכאה הראשונה על מנת שידון בטענותיו הנ"ל של עיזבון מונעם ול מכן בשאלות שהתעוררו לגבי הגבול בין חלקות 58 ו59-. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא אברהם אסא) דן מחדש בתיק, וקבע בפסק דינו כי לאור הראיות והעדויות שהובאו בתיק, השתכנע כי אין לפסוק בגורלה של חלקה 118/2 הנ"ל כחלקה עצמאית, אלא כחלק מן החלקות השייכות לצדדים,זר על קו הגבול שנקבע בפסק דינו מיום 6.11.87. מכאן הערעור שבפנינו. השופט אסא לא דן בפסק הדין בגלגול השני בטענות עזבון מונעם כפי שנתבקש לעשות בפסק הדין בערעור ובינתיים פרש מן השיפוט ונפטר לבית עולמו. בנסיבות אלה, נעשה זאת אנו. טענות הצדדים 4. טוען בפנינו עיזבון המנוח מונעם, שהוא המערער בע"א 693/98, כי בית המשפט המחוזי התעלם לחלוטין מקיומה הפיזי של החלקה הזמנית 118/2 ומזכויותיו בה. הוא סבור כי היה על ביהמ"ש המחוזי להכריע בדבר הזכויות בחלקה זמנית 118/2 על פי צורתה ומיקומה. עוד הוא טועןסמיר אליאס ובני משפחתו לא היו מוסמכים לוותר בשמו על חלקו בחלקה זמנית 118/2. הזכויות הנוספות בחלקה נמכרו אומנם לסמיר אליאס על ידי מנהל העיזבון בשנת 1983, לאחר שהוגשו הבקשות לתיקון לוח הזכויות שפורסם. אך, אין זה הגיוני שמכירה זו לסמיר אליאס תשפיע בדיעבד הסכם הפשרה שנכרת בשנת 1977. עוד טוען עיזבון המנוח מונעם בהקשר זה, כי פעולות הסדרת המקרקעין מסתיימות עם פרסום לוח הזכויות. על כן, אין ביכולתו של ההסכם בינו לבין סמיר אליאס שהוא מאוחר להסדרת הזכויות, להשפיע על תוצאות ההסדר ותוצאות הבקשה לתיקון. בנוסף, טוע עיזבון מונעם כי עזבון זועבי אינו יכול להסתמך על ההסכם המאוחר עם סמיר אליאס ולטעון בשלו להשתק כלפי עיזבון מונעם - מפני שלא היה צד לו. 5. עזבון המנוח זועבי שהוא המשיב בע"א 693/98 והמערער בע"א 1388/98 טוען בפנינו כי הראיות שהובאו בתיק מעידות על היעדר זכויות של עיזבון המנוח מונעם בחלקה 118/2 הנ"ל. זאת, משום שכל זכויות המנוח מונעם לרבות "החלקים הנוספים", נמכרו למר סמיר אליאס בשנת 1עוד הוא טוען, כי היה על בית המשפט לקבוע את הגבול בין החלקות כפי שקבע אותו המודד שפירבסקי. 6. בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים אציין כי סכסוך קרקעות זה, נדון בגלגולים שונים בפני ערכאות שונות שנים רבות. עוד ביום 6.11.87 אמר השופט אסא את הדברים הבאים בנוגע לפרשה שבפנינו "קוטנה של כמות הניירת שהצטברה בתיק זה עבה עשרות מונים ממותניה של החלקה נשוא הסכסוך ומקל וחומר מהמחלוקת על רוחב הגבול שבין חלקות הצדדים, ורבות תמהתי על מה ולמה בוזבז זמנו של בימ"ש זה שעות ארוכות לדון בענין של מה בכך זה כאשר בקלות ניתן היה להגיע להסדר פשרה הנוח לכל הצדדים". יש לקוות, כי פסק דין זה ישים, סוף סוף, קץ למחלוקות הצדדים. כעת אפנה לדון בטענות הצדדים, כסידרן. חלקה 118/2 7. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי לחלקה 118/2 אין ישות עצמאית וכי היא מסמלת את קטע הקרקע שבו עובר הגבול בין שתי החלקות. המחלוקות בין הצדדים בעניין זה נוגעות כאמור, לשאלת הזכויות שהיו לסמיר אליאס (אותן רכש מעזבון המנוח מונעם) בשעה שכרת את הסכם הפשרה עיזבון זועבי (נ333/ ו-נ334/) ולשאלה הנובעת מכך - האם היה בכוחו של ההסכם לחייב את עיזבון המנוח מונעם, שלא היה צד לו ואשר בדיעבד התברר שהיה בעלים של זכויות נוספות בחלקה 118/2. דהיינו, שחלקיו בחלקה 118/2 גדולים יותר מאלה הנזכרות בהסכם עם עזבון מונ מנוסח ההסכם בין מנהל העיזבון לבין סמיר אליאס עולה כי מלכתחילה, ביום 22.3.76, היתה כוונת הצדדים כי כל זכויותיו של עיזבון המנוח מונעם בחלקה 118 תועברנה לסמיר אליאס. אומנם בהסכם המכר הצהיר מנהל העיזבון כי העיזבון הנו הבעלים של 165646/580476 חלקים בחלקה,דיעבד לאחר הסדרת הזכויות הסתבר כי המדובר בחלק בלתי מסויים גדול יותר בחלקה. אך אין בכך בכדי להשפיע על תכלית החוזה המפורשת והברורה שהיא להעביר לסמיר אליאס את כל זכויות העיזבון כפי שהיו לו בחלקה. זאת במיוחד, כשהיה ידוע לצדדים כי הקרקע מצויה בהליכי הסדר וכי מערך הזכויות עשוי להשתנות. הכוונה להעביר לסמיר אליאס את מכלול הזכויות שהיו בידי העיזבון עולה גם מפרוטוקול הדיון שנערך בהמ"פ 977/83, שבסופו הגיעו הצדדים לפשרה, ומהצהרתו של עורך הדין בן שאול, מנהל עיזבון המנוח מונעם, בפני בית המשפט באותו ההליך, כשהצהיר כי הכונה היתה כי מכלול הזכויות של המנוח מונעם תעבורנה לידי סמיר אליאס. היא עולה גם מן הדברים שנאמרו בבית המשפט מטעמו של סמיר אליאס ומן התצהיר שצירף סמיר אליאס לבית המשפט. יוצא אם כן, כי בשעה שחתם סמיר אליאס על הסכם הפשרה עם עיזבון זועבי הוא היה הבעלים של מכלול הזכויות שהיו בעבר זכויותיו של המנוח מונעם בחלקה 118/2 ועל כן לעיזבון מונעם אין כיום כל זכויות בחלקה 118/2 שעל סמכן הוא יכול לטעון כנגד תוקפו של הסכם הפשרה שהושג 333/ ובנ334/. לשם הבהרה אציין, כי איני רואה בהסכם הפשרה שנכרת בין עזבון המנוח מונעם לבין סמיר אליאס בשנת 1983 הסכם מכר חדש, ולגישתי הוא אינו מעביר לסמיר אליאס זכויות שלא היו בידיו קודם לכן. הסכם הפשרה נועד לשים קץ למחלוקות בין הצדדים בעקבות גילוי הטעות בדבר החלקים הנופים שהיו בידי עיזבון המנוח מונעם בעת ההסכם בשנת 1976. הוא לא נועד למכור לסמיר אליאס זכויות נוספות, שהרי ממילא היו בידיו מלוא הזכויות החל מיום 22.3.76 שעה שאלה הועברו אליו בהסכם המכר. לאור האמור, יש לדחות את ערעורו של עיזבון המנוח מונעם בע"א 693/98. קו הגבול בין החלקות 8. טענות הצדדים בע"א 1388/98 נוגעות למיקומו של קו הגבול בין חלקות 58 ו59- הנ"ל. טענות אלה, אשר היו גם מושא ערעור 809/87 הנ"ל, הנן בעיקרן טענות עובדתיות, אשר נידונו על ידי בית המשפט המחוזי בהרחבה, פעמיים. ואלה הם מקצת הדברים שאמר בית המשפט המחוזי דינו, בגלגול השני, בהקשר זה: "בגלגול שני לכן שמעתי שתי עדויות של מהנדסים, המהנדס שרני והמהנדס פאהום ושניהם גם יחד התייחסו בעדותם אל החלקה כחלקה הנמצאת בין המיצרים, היינו בין שתי החלקות השכנות ושלמעשה הכרעה בגורלה תהיה הכרעה בקו הגבול שביניהן. איש מהצדדים לא הביא ראיות המחדשות דבר בשאלה אם יש להתייחס לחלקה זו כיחידה עצמאית ללא קשר עם החלקות של שני עבריה ... עמדתי ארוכות בפסק הדין הראשון שניתן ביום 6.11.87 - על תיאור הקטע לפרטי פרטיו כפי שהתגלה בפני בביקורים שערכתי במקום, ונראה לי כי עדויותיהם של שני המהנדסים שהעידו בפני לא הבהירו את פתרון המחלוקת יותר ממה שניתן לראות בשטח אלא אדרבא נראה לי כי הם רק סיבכו אתהמצב תוך הסתמכות על מפות עתיקות יומין שאין לדעת עד כמה ניתן לסמוך עליהן. ואכן באותם ביקורים שערכתי במקום נוכחתי לראות בעליל כי אין לחלקה זו כל קיום עצמאי". עוד אציין, כי בית המשפט הבהיר בפסק דינו מיום 6.11.87 את הטעמים שהביאו אותו לדחות את מסקנותיו של הבורר שפירובסקי וציין בין היתר, כי הסתבר לו שהמדידות שעליהן הסתמך הבורר לא היו מדויקות. בנסיבות אלה, כשבית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו על ביקורים בשטח המריבה שב ודן בטענות הצדדים בהרחבה, לאחר שהוחזר אליו התיק, איני סבור שיש מקום שערכאת ערעור תתערב, בגלגול השני של הפרשה במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי (ראו בהקשר זה: י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ירושלים, 1995) 857-856; ע"א 734/76 פלוני נ' מונים פ"ד לב (2) 661; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 231-230). אציין גם, כי הצדדים לא טענו בפנינו טענות קונקרטיות בדבר פגמים שנפלו בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי. כל שנטען על ידי עיזבון המנוח זועבי הוא שטעה בית המשפט המחוזי במסקנוכי היה עליו לקבוע את קו הגבול כפי שקבע אותו המודד שפירובסקי. משאלה הם פני הדברים, אני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ויש לדחות גם את ע"א 1388/98. 9. לסיכום, טענת עזבון מונעם לזכויות בחלקה 118/2 (ע"א 693/98) נדחית, וכן נדחות טענות עזבון המנוח זועבי בנושא הגבול בין חלקות 58 ו59- (ע"א 1388/98). קו הגבול בין חלקה 58 לחלקה 59 יסומן בחלקה 118/2 בהתאם לפסק דינו של השופט אסא. בנסיבות העניי להוצאות. ש ו פ ט כבוד השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת כבוד השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. סכסוך גבולותסכסוך