פסק-דין 1. מהות התביעה: זוהי תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מנכס, הידוע כחלקה 346/26, בגוש 6182, המשמש כחנות פיצריה בשטח 106 מ"ר, בפינת רח' ראש פינה ויאיר ברמת גן [להלן: "הנכס"]. 2. עיקרי המסכת העובדתית: א. התובע הוא נציגם החוקי של המדינה - רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל. הקרן הקיימת לישראל הינה הבעלים הרשומים של הנכס [נסח רישום הוגש נספח א' לת/1]. ב. הנכס הוא מקרקעי ישראל, כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. 3. הפלוגתאות בין הצדדים: טיעוני התובע: א. החוכרת הרשומה כבעלת זכויות החכירה אצל התובע הינה הגב' ברקוביץ בלה [ברטה] ז"ל. הגב' ברקוביץ נפטרה, ועיזבונה בא בנעליה. ביום 28.09.98 ערכו יורשי המנוחה ברקוביץ בלה, הסכם מכר לגבי הנכס עם הנתבעים. ב. התובע היתנה את הסכמתו להעברת הזכויות בנכס על שם הנתבעים, בקיומם של מספר תנאים מצטברים. הנתבעים לא מילאו אחר התנאים הנ"ל ולא מילאו אחר דרישות התובע. ג. בנוסף, ביצעו הנתבעים תוספות וחריגות בנייה בנכס, מבלי לקבל את רשות התובע ו/או הסכמתו. ד. הנתבעים תפסו חזקה בנכס ומחזיקים בו שלא כדין. ללא רשות התובע ו/או הסכמתו , ומעשיהם מהווים הסגת גבול במקרקעי המדינה. דרישות התובע לסילוק ידם, לא נענו. טיעוני הנתבעים: א. הנתבעים זכאים להחזיק בנכס ולרשום זכות החכירה על שמם, ופעולות התובע והימנעותו מלרשום את הזכויות בנכס על שם הנתבעים, מהווה התנהגות שלא בתום לב. ב. החוזה, שמכוחו תובע התובע. הינו חוזה אחיד, הכולל תנאים מקפחים, תנאים אלה אינם חלים ובית המשפט לא יתן להם תוקף. 4. המסכת הדיונית: בתיק נשמעו ראיות: עת/1, גב' פרידה רוטברג, נחקרה על תצהירה ת/1. בתום הבאת הראיות, הגישו ב"כ הצדדים, סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בחנתי את העדויות, בדקתי את החומר המשפטי המצוי בתיק, וכן נתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקי למסקנה זו: 6. זכויות במקרקעין: מעיון בנסח [נספח א' לת/1], הוכח לי כי הנכס מהווה מקרקעין מוסדרים, כאשר זכויות הבעלות התובע מפורטות בנכס. 7. הסגת גבול: לטענת התובע, הנתבעים תפסו חזקה בנכס, ומחזיקים בו שלא כדין, לפיכך מעשיהם מהווים הסגת גבול. סעיף 29 לפקודת הנזיקין קובע כהאי לישנא: "הסגת גבול במקרקעין, היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין ..." סעיף 30 קובע: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על התובע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין" לאחר עיון בכל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, כי התובע לא עמד כנדרש בתנאים המקדמיים של סעיף 30 לעיל. אמנם, הוכיח התובע את בעלותו בנכס, אך לא הוכיח את כניסת הנתבעים לשטח הנכס ולא את החזקתו בידי הנתבעים, מכאן שלתביעה זו אין כל בסיס ודינה להידחות. וביתר פירוט: לטענת התובע, יורשי המנוחה ברקוביץ [בעלת זכויות החברה אצל התובע], ערכו הסכם מכר לגבי הנכס עם הנתבעים. התובע מצידו היתנה את הסכמתו להסכם זה, במספר תנאים אשר הנתבעים לא עמדו בהם, ולפיכך הם מחזיקים בנכס שלא כדין. הנתבעים מצידם, הכחישו בכתב הגנתם את כל טענות התובע, ובנוסף ציינו, כי הם זכאים להחזיק בנכס, אך לא הודו כי הם מחזיקים בפועל בנכס. להוכחת טענתו, הביא התובע לעדות את גב' פרידה רוטברג, המשמשת כסגנית אחראית מחוזית לחוזים אצל התובע. לתצהירה, צורף נסח רישום, העמוד הראשון בלבד של הסכם המכר בין יורשי בעלי זכויות החכירה לנתבעים ומכתבים מאת התובע. העדות הנ"ל לא הוכיחה כלל כי הנתבעים מחזיקים בנכס, והראיות שצורפו לא הועילו לעניין זה. א. התובע הציג את העמוד הראשון בלבד של חוזה המכר. לא הוכח שישנו תנאי האוסר, העברת הנכס, ללא הסכמת התובע. לא הוכח מתי הוסכם שתעבור החזקה או מתי עברה, אם בכלל. לא פורטו התנאים להסכמת התובע, וככלל, בהעדר החוזה בשלמותו, אין לדעת מה היו תנאיו ולכן אין לדעת אם הוא קויים או הופר על ידי הנתבעים. ב. התובע לא הציג כל מסמך שנכתב לנתבעים, ובו מפורטים התנאים שעליהם לעמוד בהם. משכך, לא הוכיח התובע, שאכן היתנה את הסכמתו בתנאים, לא הוכחו תנאים אלה, לא הוכח שהנתבעים ידעו על תנאים אלה , וכן לא הוכח שהם לא קויימו על ידם. ג. אי צרוף החוזה בשלמותו וכן מסמך המפרט את התנאים דלעיל, פועלים לחובת התובע, שכן בידוע הוא ש: "הימנעות מהבאת ראייה - במשמעות הרחבה של המושג... מקימה, למעשה, לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובנסיון החיים על פיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה, היתה פועלת לחובת הנמנע ...". [י. קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1391]. ד. העדות היחידה שהובאה מטעם התובע, כאמור, לא הועילה לתביעתו. גב' רוטברג כתבה בתצהירה [ת/1], כי הנתבעים לא המציאו את המסמכים שנדרשו על ידי התובע, כתנאי להסכמתו להעברת הזכויות בנכס. כמו כן כתבה, כי על פי המסמכים המצויים בתיק וע"פי בדיקה בשטח טענה כי הנתבעים הלכה למעשה, תפסו חזקה ומחזיקים בנכס שלא כדין. [סעיף 4]. ברם, בחקירתה השיבה במפורש, כי אינה יודעת מי נמצא בנכס, וייתכן שהנתבעים אינם מחזיקים בו. כך העידה: "ש. את היית בשטח נשוא משפט זה? ת. לא. ש. את יודעת פיזית היכן זה נמצא? ת. לא. ש. את יודעת פיסית מי נמצא בנכס זה? ת. לא. " [פרוטוקול עמ' 3 שורות 14-9]. לגבי המכתב שהוצג על ידי התובע [נספח ג' לת/1], שבו מודיע התובע לנתבעים, כי הם מחזיקים בנכס שלא כדין, העידה: "ש. האם את יכולה לומר בוודאות כי המכתב נשלח לנתבעים? ת. אני לא יכולה לומר". [פרוטוקול עמ' 5 שורות 6-5]. כמו כן העידה, כי אינה יודעת אם הנתבעים מחזיקים בנכס כיום: "ש. האם ייתכן כי, בסופו של דבר, העסקה לא יצאה לפועל? ת. יכול להיות. ש. יכול להיות כי הנתבעים לא מצויים בשטח? ת. יכול להיות". [פרוטוקול עמ' 5 שורות 17-14, הדגשות שלי א.ג]. לשאלת בית המשפט, האם יש ברשותה מסמך שבו הנתבעים אומרים, כי הם מחזיקים בנכס, השיבה גב' רוטברג [עמ' 6 שורות 15-11], כי יש לה תוכנית בנייה שהוגשה, אך תוכנית זו לא צורפה כראייה, וכן פנייה של נתבעת 2, ובו היא מבקשת שיתחשבו בה. אין בכך הודאה של הנתבעים, כי הם מחזיקים בנכס. לסיכום: כאמור, עוולת הסגת גבול היא כניסה למקרקעין שלא כדין, בענייננו התובע כלל לא הוכיח את כניסת הנתבעים לנכס. העדות שהובאה מטעם התובע לא הועילה, כיוון שהעדה לא ידעה אם הנתבעים מחזיקים בנכס, בניגוד לנאמר בתצהירה. משלא הוכח כלל, כי הנתבעים מחזיקים בנכס, הרי שדין התביעה לסילוק ידם מהנכס להידחות.[יש לציין כי טענת התובע לתוספות בניה, נזנחה בשלב הסיכומים]. 8. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: א. אני דוחה את התביעה. ב. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בתוספת מע"מ, בסך כולל של 15,000 ₪, סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. סילוק יד