בית המשפט קבע כי מינהל מקרקעי ישראל אינו יכול או צריך להיות בעל דין בהליכים המתייחסים למקרקעי ישראל. להלן דוגמא להחלטה בנושא: החלטה 1. בפני בקשה לצירופו של מינהל מקרקעי ישראל כמבקש נוסף בהמרצת פתיחה 89/97. המבקשים בה"פ 89/97 הם חלק מבעלי הזכויות בחלקה 1 בגוש 6621, ועתירתם היא לחיוב חברת הירקון בע"מ (המשיבה מס' 2) לפצותם בקרקע בחלקה 8 בגוש 6621 על הפקעה שעשתה המשיבה מס' 2 מכח הרשאה שניתנה לה על ידי שר האוצר על פי סעיף 22 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. לטענת מינהל מקרקעי ישראל התחייבותה האמורה של המשיבה מס' 2 היוותה תנאי להרשאה שניתנה על ידי שר האוצר. עו"ד מיוחס מפרקליטות המדינה, המייצגת את מינהל מקרקעי ישראל, טוענת בשם המדינה לבטלותה של ההרשאה שניתנה על ידי שר האוצר. המינהל טוען כי לרשות הפיתוח היו זכויות בקרקע נשוא המחלוקת בה"פ 89/97. 2. התייצבותו של מינהל מקרקעי ישראל בשמה של רשות הפיתוח באה מכח האמור בסעיף 2 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, שבו נאמר: "2(א) הממשלה תקים מינהל מקרקעין (להלן - המינהל) שינהל את מקרקעי ישראל." "מקרקעי ישראל" הוגדרו בסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, שבו נאמר שהם כוללים את המקרקעין של המדינה, של רשות הפיתוח ושל הקרן הקיימת לישראל. 3. כאמור, הבקשה להצטרפות הוגשה על ידי מינהל מקרעי ישראל. תוך כדי הליכים שהתקיימו בבקשה זו ובקשר אליה, והחליפה באת כח המינהל, את המינהל במדינת ישראל ולטעמה חד הם. כך, לדוגמה, בהודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 7.1.02 צויינה "מדינת ישראל" כמבקשת הצירוף ושמו של המינהל הושמט כליל. לדרכה זו של המדינה יש השלכות על מעמדה בהליך שבו מבוקש הצירוף. בעוד שמינהל מקרקעי ישראל טוען לזכויות במקרקעין נשוא המחלוקת בתובענה, הרי טענתה של מדינת ישראל היא מכח ההרשאה שנתנה למשיבה מס' 2 להפקיע מקרקעין. אלא שהפרקליטות טוענת שאין להבחין בין מדינת ישראל לבין מינהל מקרקעי ישראל. יתר על כן, הנני רואה בשינוי שחל בדרך טיעוניה של הפרקליטות גם שינוי המבוקש, דהיינו בעל הדין שצירופו מבוקש היא "מדינת ישראל," שלטעמה של הפרקליטות מינהל מקרקעי ישראל והמדינה חד הם, בהיות המינהל מוסד של המדינה. לצורך כך הפנתה הפרקליטות לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) תשי"ח-1958. על פי סעיף 11 לאותו חוק "דין מוסד המדינה שאינו תאגיד כדין המדינה." לטענתה מינהל מקרקעי ישראל הוא "מוסד המדינה שאינו תאגיד," לכן דינו כדין המדינה. 4. הטיעון האמור שגוי והוא מתעלם ממעמדו של המינהל כשלוחם של בעלי המקרקעין וכמי שמנהל את המקרקעין עבורם. הליך שאחד מהגופים שעבורם מנהל המינהל מקרקעין, צריך להיות מוגש על ידי אותו גוף כאשר המינהל פועל בשמו. לכן בענייננו, בעלת הזכות במקרקעין היא רשות הפיתוח ולא מינהל מקרקעי ישראל. כך הוא ממש כשם שאין עורך דין המייצג בעל דין הופך להיות בשל כך לבעל דין. ציון מינהל מקרקעי ישראל כבעל דין שגוי ויש בו כדי להטעות. הדברים שאמרתי עולים בבירור מלשון החוק, וכך ראה אותם בית המשפט העליון בפסקי דין לא מעטים. למשל בע"א 141/75 מדינת ישראל ורשות הפיתוח נ' יעקב לויו, פ"ד ל'(2) 508, קבע השופט לנדוי (לימים הנשיא), כי רשות הפיתוח היא תאגיד ציבורי, וכי עובדי מינהל מקרקעי ישראל פועלים כשלוחים של הרשות. לאור זאת נקבע שניתן היה להוציא נגד רשות הפיתוח צווים, שאותה עת לא ניתן היה להוציאם נגד מדינת ישראל לאור סעיף 5, לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), שבינתיים בוטל. לכן, בדרך כלל, אין המינהל יכול או צריך להיות בעל דין בהליכים המתייחסים למקרקעי ישראל, שהם בבעלות אחד משלשה גופים, שהמדינה היא רק אחד מהם. 5. משתלתה המדינה גורל בקשתה לצירוף בזהות שבין המינהל לבינה, ומשלא קיבלתי טיעון זה נדחית הבקשה לצירוף, מבלי שאזדקק ליתר הטענות שהעלו המשיבים כלפי אותה בקשה. קרקעותמקרקעיןמינהל מקרקעי ישראלמקרקעי ישראל