פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו חמש בקשות רשות ערעור שעניינן שאלה מרכזית אחת והיא: מיהו הגורם המוסמך להגיש אישומים פליליים בענייני תכנון ובנייה על פי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 בתחומי מרחב התכנון המקומי, וזאת על רקע הוראות החוק הבאות: מחד - הוראות החוק הכלליות בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב- 1982 הקובעות כי המאשים במשפט פלילי הוא המדינה, והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה שהינו היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו (סעיפים 11 ו-12 לחוק). ומנגד - סמכותה של ועדה מקומית לתכנון ובנייה מכח סעיף 258 לחוק התכנון והבנייה לפתוח בהליכים ולהתייצב לפני בית משפט בכל הליך הנוגע לענייני תכנון ובנייה בתחומה, ובכלל זה בהליך פלילי. השאלה היא, איפוא, האם לפנינו סמכויות תביעה פלילית מקבילות הנתונות לנציגי היועץ המשפטי לממשלה ולועדה המקומית, או שמא קיומה של סמכות תביעה מיוחדת הנתונה לועדה המקומית שוללת את סמכות תביעה הפלילית הכללית הנתונה ליועץ המשפטי לממשלה ונציגיו. 2. בעניינים שבפנינו הוגשו כתבי אישום כנגד המבקשים מטעם תובעים שהם נציגי היועץ המשפטי לממשלה מכח הסמכה על פי חוק סדר הדין הפלילי. בתי משפט השלום אליהם הוגשו כתבי האישום כאמור קבעו כי התביעות הוגשו בלא סמכות שכן הסמכות הייחודית והבלעדית להגשת אישומים בעבירות תכנון ובניה במרחב התכנון המקומי נתונה לועדות המקומיות לתכנון ובנייה. בתי המשפט המחוזיים אליהם עררה המדינה קבלו את הערעורים וקבעו כי סמכויות ניהול תביעות פליליות בעבירות תכנון ובנייה נתונות במקביל לועדה המקומית ולתובעים שהם נציגי היועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, האישומים הוגשו כדין ובסמכות. הם הורו על החזרת הדיונים לבתי משפט השלום לבירור האישומים לגופם. 3. על פסקי דינם של בתי המשפט המחוזיים בקשו המבקשים רשות ערעור בפני ערכאה זו. הם העלו טיעונים והשגות על הקביעה העקרונית שנקבעה בהם לפיה סמכות התביעה הפלילית בענייני תכנון ובנייה נתונה במקביל לתובעים מטעם היועץ המשפטי לממשלה ולועדה המקומית. עם זאת, במהלך הדיון והטיעון שהתקיים בבקשות רשות הערעור, הסכימו באי כח המבקשים לחזור בהם מבקשותיהם ולקבל בכך את קביעות בתי המשפט המחוזיים, עליהן בקשו קודם לכן להשיג. הסכמה זו סייגו בבקשה - שנתקבלה על דעת נציג המדינה - כי כתבי האישום שהוגשו על ידי נציגי היועץ המשפטי ייבחנו על ידי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מבחינת התאמתם להנחיות הפנימיות של משרד המשפטים המסדירות את הנוהל באשר ליחס והתיאום הנדרש בין היועץ המשפטי לבין הועדות המקומיות לצורך הפעלת סמכות התביעה הפלילית המצויה בידיהם במקביל. לאור הסכמת באי כח המבקשים לחזור בהם מבקשותיהם, ניתן היה למחקן על אתר; יחד עם זאת, על שום המשמעות הכללית הרחבה שיש לסוגיית סמכות זו על פעולת הרשויות באכיפת חוק התכנון והבנייה, וכדי למנוע בעתיד אי בהירות ועיכוב הליכים פליליים תלויים ועומדים בשל מחלוקת סמכות מסוג זו שעלתה כאן, ראינו מקום להבהיר בקצרה את כללי הסמכות להגשת תביעות פליליות בידי הגורמים המוסמכים בענין נשוא בקשות אלה. 4. הסמכות הכללית לניהול משפט פלילי בישראל נתונה למדינה. סעיף 11 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "המאשים במשפט פלילי הוא המדינה, והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה". סעיף 12 לחוק מגדיר מי הם ה"תובעים" מטעם המדינה, והוא כולל בכך, בין היתר, את מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות תובע דרך כלל, לסוג של משפטים, לבתי משפט מסוימים או למשפט מסוים. (סעיף 12(א)(1)(ב) לחוק). עם זאת, חוק סדר הדין הפלילי מכיר בקיומן של סמכויות תביעה ספציפיות הנתונות לגורם אחר מכח חיקוק מיוחד, בקובעו בסעיף 241(א) לחוק כדלקמן: "הוראות חוק זה אינן גורעות מסמכותו של אדם המוסמך על פי חיקוק אחר לחקור בעבירה או לנהל את התביעה". השאלה העולה בהקשר לענייננו היא האם קיום סמכות תביעה פלילית ספציפית הנתונה לגורם מוסמך מכח חיקוק מיוחד שוללת את סמכותה הכללית של התביעה מטעם המדינה לפעול במקביל באותו תחום עניינים. 5. חוק התכנון והבנייה מקנה סמכות ספציפית לועדה המקומית לנהל תביעה פלילית בענייני הפרות חוק התכנון והבנייה, וזו לשונו: "ועדה מקומית רשאית לפתוח בהליכים ולהתייצב לפני בית המשפט בכל הליך באמצעות עובד שהרשתה לכך, ומסירת הזמנה, הודעה, צו או מסמך אחר בהליכים כאמור לידי אותו עובד תהיה מסירה כדין לועדה המקומית; ההרשאה יכולה להיות כללית או לענין מיוחד; ואולם בהליכים לפי פרק י' ייצג את הועדה מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לכך". הוראה זו מקנה סמכות כללית לועדה המקומית לנקוט בהליכים משפטיים בעניינים הקשורים בתכנון ובנייה בתחומה. בכלל עניינים אלה כלולים גם עניינים פליליים. מכח הסיפא להוראה זו, מקום שמדובר בנקיטת בהליכים הקשורים בעבירות ועונשין, נציג הועדה המקומית המנהל תביעה פלילית בשם הועדה נדרש לקבל הסמכה מהיועץ המשפטי לממשלה. דרישה זו מבטיחה קיומו של פיקוח מטעם ראש התביעה הכללית על אופן ניהול הליכים פליליים המנוהלים בידי גורם הפועל מכח חיקוק מיוחד, ואשר אינו נמנה על התביעה הכללית (השווה סעיף 264 לפקודת העיריות (נוסח משולב); הצעות חוק, תשנ"ה, 250). הוראה זו נועדה להבטיח כי בד בבד עם שימור סמכות התביעה הספציפית הנתונה לועדה המקומית בענייני הפרות פליליות של חוק התכנון והבנייה בתחומה, תישמר המסגרת המקובלת של כללי ניהול התביעה הפלילית המקובלים במדינה המצויה באחריותו של היועץ המשפטי לממשלה. בכך יובטח האיזון הראוי בין שמירת סמכות התביעה גם בידי הגורם המקומי, תוך קיום הכללים והמדיניות המקובלים במערך התביעה הפלילית הכללית במדינה. התייחס לכך בית משפט זה (כב' השופטת א. חיות) בר"ע 252/04 רון שדות נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (פסקה 6) באומרו: "הוראה זו נועדה לצמצם את עצמאותה של הועדה בניהול הליכים פליליים לפי חוק התכנון והבנייה, ולהגביר את פיקוחו של היועץ המשפטי לממשלה על הליכים אלה, נוכח "מקרים שבהם עשו ועדות מקומיות שימוש לא ראוי בסמכותן זו" כלשון דברי ההסבר להצעת החוק (הצח', תשנ"ה, עמ' 250). במנגנון שנקבע באותה הוראה הושג, אפוא, האיזון בין "עקרון ההאחדה" מכוחו מפקח ראש התביעה הכללית על ניהול הליכים פליליים לבין ההכרה המסורתית בסמכותן של ועדות מקומיות לתכנון ובנייה נהל הליכים פליליים כזרוע אכיפה מרכזית של מדיניות התכנון המקומית עליה הן מופקדות". 6. סמכותה של הועדה המקומית ונציגיה לנהל תביעות פליליות בענייני תכנון ובנייה הינה סמכות מקבילה לסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו לנהל הליכים פליליים בעניינים אלה במסגרת סמכות התביעה הכללית הנתונה לו, ואין היא באה במקומה (ע"פ 928/80 גוב ארי נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה, פד"י לה(4) 764; פרשת רון שדות, שם). מסקנה זו מתבקשת, בראש וראשונה, מנוסחו של סעיף 241(א) לחוק סדר הדין הפלילי, המורה כי הוראות חוק זה אינן גורעות מקיומה של סמכות ספציפית על פי חיקוק אחר לנהל תביעה פלילית. אין בו קביעה לפיה קיומה של סמכות ספציפית כאמור גורע מסמכות התביעה הכללית לנהל תביעה פלילית בכל ענין הכרוך בהפרת חוק עונשי. אין הוראה ברוח זו גם בחוק התכנון והבנייה עצמו, ואין הוא מתיימר לייחד את סמכות התביעה הפלילית בהפרות עונשיות של חוקי התכנון והבנייה לועדה המקומית בלבד. שנית, מסקנה זו מתיישבת עם שיקולי מדיניות תביעה ראויים, המותירים בידי היועץ המשפטי לממשלה, כמי שעומד בראש התביעה הכללית, את מלוא הסמכות להפעיל את מדיניות התביעה הכללית בעניינים פליליים במדינה, ובכלל זה לפעול בתחום אכיפת חוקי התכנון והבנייה, תוך שמירה, בה בעת, על מרחב פעולתה של הועדה המקומית לתכנון ובנייה לקדם אף היא את אכיפת החוק בתחומה. זאת, מתוך מודעות לערך שבמתן סמכות אכיפה מיוחדת לגוף המכיר מקרוב את הנסיבות, הצרכים, והאמצעים שראוי לנקוט בהם להגשמת מטרה זו באיזור הנתון לאחריותה ותוך פיקוח היועץ המשפטי על ניהול תביעות פליליות על ידה. פרשנות זו תואמת את לשון החוק ותכליתו. מבנה זה מקדם את האינטרס הציבורי על היבטיו השונים והוא עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הנוהגת לאורך שנים. כך בואר ופורש ברע"פ 322/03, 372/03 משה ח. אלי נ' מדינת ישראל, פד"י נז(3) 851, (פסקה 8): "הגוף העיקרי המנהל את התביעה הוא היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו... בצד גורמים אלה, מעניקים חוקים ספציפיים שונים (שמחוץ לחוק סדר הדין הפלילי) סמכויות של ניהול תביעה לגורמים שלטוניים שונים... סמכויות ניהול תביעה אלה... בעינן עומדות". (הדגשה לא במקור). 7. נוכח קיומה של סמכות תביעה פלילית מקבילה של נציגי היועץ המשפטי לממשלה ונציגי הועדה המקומית בענייני תכנון ובנייה, נדרש תיאום בשימוש בסמכויות אלה. כללים מינהליים בענין זה מעוגנים בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה 8.1101 מ-9.11.03 הנושאים את הכותרת "תובעים בועדות מחוזיות לתכנון ובנייה" (להלן - "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה"). התובעים בועדות המחוזיות פועלים מכח הסמכה מיוחדת של היועץ המשפטי לממשלה, והם נציגיו לצורך הגשת תביעות פליליות בשם המדינה, בין היתר, גם במרחבי התכנון המקומי באיזורי הארץ. הנחיות אלה מסדירות את מערכת היחסים בין תובעים מטעם הועדות המקומיות לבין תובעים מטעם היועץ המשפטי לממשלה הפועלים בועדות המחוזיות כאמור, ואת התיאומים הנדרשים ביניהם לענין הפעלת סמכות התביעה הפלילית המקבילה הנתונה להם. בהקשר הדברים שלפנינו לא עלו להכרעה שאלות הקשורות לכללים שנקבעו באותן הנחיות, ואין אנו נדרשים לנקוט עמדה לענין תוכנן. 8. בעניינים נשוא בקשות רשות הערעור שלפנינו הוגשו כאמור כתבי אישום לבתי משפט השלום בענייני תכנון ובנייה הנוגעים למרחב תכנון מקומי של ועדות מקומיות. כתבי האישום הוגשו בידי תובעים, נציגי היועץ המשפטי לממשלה, המוסמכים מכח סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי לפתוח בהליכים משפטיים פליליים, ובכלל זה, בעניינים נשוא ההליכים שלפנינו. לפיכך, כתבי האישום הוגשו בסמכות וכדין ויש לדון בהם לגופם בערכאות הדיוניות. 9. לאור כל האמור, דין בקשות רשות הערעור להימחק. עם זאת, כפי שצויין לעיל, ב"כ המבקשים העלו בקשה כי המדינה תבחן האם כתבי האישום שהוגשו עומדים במבחן הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מבחינת הנוהל הקבוע בהם. נציג המדינה נתן את הסכמתו לבחינה כאמור ולפיכך היא תיערך, כמבוקש. למותר לומר, כי אין אנו מביעים כל עמדה בשאלת המשמעות המשפטית העשויה להתלוות לעמידתם או אי עמידתם של כתבי האישום שהוגשו במבחני הנחיות היועץ המשפטי, כאמור. 10. על יסוד האמור, בקשות רשות הערעור נמחקות, בכפוף לבחינת כתבי האישום בראי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, כמפורט לעיל. אין צו להוצאות. משפט פליליבניהחוק התכנון והבניה