התובע הגיש חוות דעת גרפולוגית שלפיה לא חתם על יפוי כוח נוטריוני. בית המשפט פסק כי נטל השכנוע כי תובע לא חתם על ייפוי כוח נוטריוני מוטל על עליו. הנטל המוטל מתחזק גם מהאמור בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ז- 1976, הקובע חזקה ראייתית באשר לנכונות האמור באישור הנוטריוני. הסעיף קובע שאישור נוטריון לפי חוק זה יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי ללא צורך בראיה נוספת לדברי הנוטריון ולמעשיו. כאשר מדובר בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות להלן פסק דין העוסק בנושא חתימה על יפוי כוח נוטריוני: פסק דין כתבי הטענות 1. אמו המנוחה של התובע, רסמיה סעד מוחמד (להלן - המנוחה), היתה בחייה הבעלים הרשום של מקרקעין הידועים כגוש 5, חלקות 9 ו-12, בגוש 5. שתי החלקות מצויות בענתא (להלן - החלקות). לאחר מות המנוחה עברו החלקות בירושה לתובע ולאחותו, אמנה עבאס אבו חליל (להלן - האחות). לאחר מות האחות, עברו החלקות לבעלותו המלאה של התובע. 2. על פי האמור בכתב התביעה, הכיר התובע בשנת 1996 את הנתבע 1 (להלן - הנתבע), שהציג עצמו כקבלן לעבודות בנייה, פתוח וחציבה. במשך הזמן התפתחו בין התובע לנתבע יחסי ידידות. בחודש דצמבר 1988 נודע לתובע, לתדהמתו, כי החלקות נמכרו לנתבעת 2 (להלן - הימנותה), שרכשה אותן, כביכול, מהנתבע. לאחר שהחלו ההליכים בתיק, נעלם הנתבע ולא השאיר אחריו עקבות. בדיקת התובע העלתה כי ביום 25.11.98 נעשו שלוש עסקות: האחת העברה בירושה של החלקות מהמנוחה לתובע ולאחותו, השניה, העברה משמו של התובע ואחותו לשמו של הנתבע. העברות אלה נעשו על סמך שני ייפויי-כוח בלתי חוזרים, שהסתבר שהם מזויפים, שניתנו לנתבע על-ידי התובע ואחותו. יפויי-כוח אחד, מיום 3.11.97, מתיימר לשאת את חתימת התובע שאושרה על-ידי עו"ד משה זינגל, והשני יפויי-כוח מיום 27.1.98, שעליו מוטבעת טביעת הבוהן של האחות ואשר אושרה אף הוא על-ידי עו"ד זינגל. העסקה השלישית היתה העברת הזכויות בחלקות משמו של הנתבע לשמה של הימנותה. 3. לטעת התובע הוא מעולם לא חתם על יפויי-כוח לנתבע, לא מכר לו את זכויותיו בחלקות ולא ניהל עמו מו"מ למכירת זכויותיו. התובע מעולם לא התייצב במשרד עו"ד זינגל ולא חתם על יפויי-כוח בפניו. הוא מעולם לא פגש את עו"ד זינגל ולא קיבל תמורה כלשהי בגין "מכירת החלקות". 4. לטענת התובע, האחות היא בורה ואנאלפביתית. הנתבע ועו"ד זינגל ניצלו את בורותה ואת אי ידיעתה את השפה העברית כדי להחתימה על יפויי הכוח למכירת חלקהּ בחלקות לנתבע, תוך הטעייתה לחשוב כי היא חותמת על בקשה לקבלת רשיון להקמת תחנת דלק על חלקה האחרת. בחודש מאי 1997, הציע הנתבע לחכור את החלקות, בכדי להקים עליהן מחצבה. לשם השגת מטרה זו, ביקש הנתבע מהתובע צילום של תעודות הזהות שלו ושל אחותו והעתקים מנסחי הרישום של החלקות ומצו הירושה וזאת על מנת להכין חוזה חכירה. מסיבות שונות עסקה זו לא יצאה אל הפועל. 5. בבעלות התובע ואחותו חלקת קרקע אחרת בכפר חיזמה, הנמצאת על כביש חדש המחבר בין דרום הגדה לצפונה ואשר משמש כציר תנועה מרכזי לתושבי השטחים, בהיותו חלופה לתוואי התנועה דרך ירושלים, שנסגרה בפני תושבי השטחים. התובע התעניין בהקמת תחנת דלק על חלקה זו והנתבע טען בפניו כי יש לו קשרים טובים בחוגי הממשל הצבאי וביכולתו להשיג רשיון להקמת תחנת דלק על חלקה זו. בהאמינם בנתבע, נתנו לו התובע ואחותו את פרטי החלקה. כעבור זמן הודיע להם הנתבע, כי על-פי הכללים שהוסברו לו, ניתן רשיון לתחנת דלק בעדיפות ראשונה לנכים. לפיכך, בהתחשב בעובדה שהאחות היתה עיוורת בעין אחת, ניתן לקבל רשיון לתחנת דלק על שמה. הנתבע טען בפני התובע כי על מנת לקבל את הרשיון לתחנת דלק, צריך לנסוע לתל-אביב ולחתום על הבקשה לרשיון להפעלת תחנת הדלק. התובע ואחותו, שבטחו בנתבע, בקשו לתאם מועד לנסיעה לתל-אביב והנתבע קבע להם מועד לנסיעה. ביום הקובע הופיע הנתבע וטען בפני התובע כי לא עלה בידו להשיג רשיון כניסה לישראל עבורו ועל כן הציע לנסוע עם האחות לתל-אביב, בלעדיו. התובע ואחותו קיבלו את הדין ולפיכך רק האחות נסעה עם הנתבע ברכבו לתל-אביב. בתל-אביב ניגש אליהם אדם שהאחות לא הכירה ושוחח עם הנתבע. לבקשת הנתבע, החתים אותו אדם את האחות, כשהיא עדיין ברכב, על מסמך שהתיימר, לדבריו, להיות בקשה לרשיון לתחנת דלק. לימים הסתבר, שהאחות הוחתמה על יפויי-כוח למכירת החלקה, מבלי שידעה. 6. הנתבע הגיש כתב הגנה, שבו כפר בכל המיוחס לו ובד בבד הגיש תביעה שכנגד נגד התובע, אך מאחר שהנתבע נעלם התביעה שכנגד לא התבררה. בא-כוחו שגם הוא לא הצליח ליצור עמו קשר שוחרר מייצוגו. 7. הנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה, כי רכשה את החלקות מהנתבע כחוק, בתמורה מלאה ובתום לב ודאגה לרשמן על שמה בלשכת רישום המקרקעין בבית אל. יפויי-הכוח של התובע ואחותו נבדקו ואומתו כחוק. הראיות שבתיק 8. בהסכמת באי כוח הצדדים מיניתי את המז"פ של משטרת ישראל לבדוק האם חתימתו של התובע מצויה על גבי יפויי- הכוח שנתן לנתבע. בחוות הדעת שנתנה אורית ינאי נאמר כי מבדיקת החתימות על גבי יפויי-הכוח ומסמכים אחרים שהוגשו לה, היא הגיעה למסקנות הבאות: לא נמצאה זהות בתכונות הכתיבה בין רישום החתימה והספרות בטופס יפויי-הכוח לבין דוגמאות כתב היד שקיבלה לבדיקה ולכן נדחתה האפשרות שהתובע חתם על גבי יפויי- הכוח, לפי דוגמאות שהיו בידי המומחית. יחד עם זאת, השלילה לא היתה מוחלטת, כי המומחית התבססה רק על דוגמאות החתימה שקיבלה שקיבלה. ואכן, בחקירתה הנגדית אמרה המומחית כי שהמסקנה השלילית בחוות דעתה אינה שוללת את האפשרות שהתובע שינה את צורת חתימתו באומרה "הכל יכול להיות" (עמ' 2, שורה 21). יחד עם זאת, היא עמדה על דעתה, כי אין זהות בין החתימה על גבי יפויי-הכוח לבין דוגמאות החתימה שנמסרו לה. 9. התובע חזר בתצהירו על האמור בכתב התביעה. מחקירתו הנגדית של התובע עולה, כי לא נכח בעת שאחותו המנוחה הוחתמה על יפויי-הכוח בתל אביב. את הסיפור שאחותו חתמה על יפויי-כוח בעודה יושבת ברכב הוא שמע מאחותו ומהנתבע. הנתבע אמר לו שהאחראי על מתן רשיונות לתחנות דלק החתים את אחותו. פרט זה אינו מופיע בתצהירו. אחותו, שהיא אנאלפביתית, חתמה על המסמכים, שהיו כתובים בעברית ובערבית, מבלי שהקריאו לה את תוכנם. הנתבע ביקש ממנו, שבוע לפני הנסיעה לתל-אביב, לקבל צילום של תעודת הזהות של האחות. ביום שהם נסעו לתל-אביב, האחות נשאה עליה את תעודת הזהות שלה. התובע גילה את דבר התרמית, כאשר ביקש לרשום את החלקות על שמו ועל שם אחותו. הוא פנה לעו"ד חוסיין שיסייע לו ברישום החלקות. עו"ד חוסיין אמר לו כי החלקות רשומות על שם חברת הימנותה וכי הרישום נעשה בשלוש עסקאות שנעשו באותו יום. הנתבע לא לקח ממנו נסחי רישום של החלקות או צו ירושה . הנתבע הביא לו לחתימה מסמכים הכתובים בעברית, שהתובע סרב לחתום עליהם. התובע פנה עם הנתבע לאחיו, שהוא עו"ד ברמאללה, והלה יעץ לו להסתלק מהעסקה להקמת תחנת דלק. כאשר יצאו מהפגישה מסר לו הנתבע את העתקים של תעודות הרישום של החלקות, העתק צו הירושה של אמו וצילום תעודת הזהות שלו. לאחר מכן גילה התובע שהנתבע צילם עותקים נוספים מהמסמכים . אחותו התגוררה בביתו ואילו היתה נעשית עסקה הוא היה מקבל את הכספים המגיעים לה, כי היה אפוטרופוס עליה, שלא מכוח צו פורמלי. השקים שהתובע מחזיק ואשר נמשכו על-ידי הנתבע לפקודת התובע, הם שיקים שקיבל מהנתבע בגין הלוואות שנתן לו. באשר לעסקת המחצבה - יוזמה נוספת של הנתבע - העיד התובע כי הנתבע הכיר לו את רבחי חאמד. השלושה התובע, רבחי חאמד והנתבע, הגיעו להסכמה שלכל אחד מהם יקבל שליש מרווחי הפרויקט. כדי לקדם את הפרויקט הסכים התובע להשכיר לנתבע את הקרקע. התובע טען כי לא ידע שאסור להשכיר קרקע לישראלים. גם במקרה זה התובע חדל מלקדם את הפרויקט, כי אחיו, שהוא עו"ד, ייעץ לו, שלא להיכנס לעסקה זו. ולבסוף, התובע הכחיש כי שינה את חתימתו, כדי שלא יבואו אליו בטענות שהוא מכר אדמה ליהודים. אין זה מתקבל על הדעת כי ימכור את אדמותיו ולא ישאיר אותן לילדיו. 10. עו"ד זינגל פתח את תצהירו באמירה, שאין ספק שהיא נכונה, שאיננו זוכר את המקרה שבו החתים את האחות על יפויי-כוח נוטריוני. לדבריו הוא משמש כנוטריון מזה שנים רבות והוא מאמת מידי שנה בשנה עשרות חתימות על מסמכים. הזיהוי של החותם נעשה תמיד על סמך תעודת זהות או על סמך מסמך מזהה אחר ולא על סמך צילום של תעודת זהות. יחד עם זאת הכחיש עו"ד זינגל כי החתים אי פעם אישה בעת שהיתה בכלי רכב ואמר לה כי חתמה על טופס בקשה לרשיון לתחנת דלק, שהרי, כדי להגיש בקשה כזו, אין צורך בחתימה של נוטריון. 11. בחקירתו הנגדית עומת העד עם ייפוי-הכוח של התובע, שעליו מופיעה חתימת אישור נוטריונית. עו"ד זינגל לא יכל לאשר בוודאות שחתימת האישור על יפויי-הכוח היא חתימתו. כל שיכל לומר היה: "אני מניח". יפויי-הכוח, האמור גם לא נערך במשרדו. עו"ד זינגל לא יכל, גם במקרה זה, לזהות את התובע. באשר לאחות, העיד עו"ד זינגל, כי מכיוון שאין בפניו יפויי-הכוח של האחות, אינו יכול לאשר אם היא חתמה בפניו. לא ניתן למצוא, לדבריו, את המקור של יפויי-הכוח, יען כי אינו שומר יפויי-כוח לפני שנת 1997. בסיום חקירתו התבקש עו"ד זינגל להמציא את שני ייפויי הכוח המקוריים. בהודעה ששלח עו"ד זינגל לבית המשפט ביום 15.5.03, כתב כי כל האוגדנים המתייחסים לשנים 1997 - 1998 לא נמצאו עד כה במשרדו ולכן לא יוכל להמציאם לבית המשפט. ולבסוף, עו"ד זינגל לא ידע לומר אם מתנהל במשרדו פנקס הרושם את פעילותיו כנוטריון. 12. אמיר יפה, שהוא מפקח על הרכישות ואיתור מקרקעין של הקק"ל שנרכשו בעבר אלא שאין יודעים את מיקומן, הגיש תצהיר בבש"א 2183/99. בתצהירו ובעדותו תאר אמיר יפה את הדרך שבה נעשתה העברת הזכויות של החלקות משמם של התובע ואחותו לשמה של הימנותה. לדבריו, ערבים חוששים למכור אדמות במישרין ליהודים ולכן נעשות העסקאות באמצעות אנשי קש. הנתבע מוכר לעד רק מהעסקה נשוא משפט זה. לפני שנקשרה העסקה עם הימנותה העד לא הכיר את הנתבע. לידיעתו, הוא לא תיווך בעסקאות נוספות. מי שהפנה את הנתבע להימנותה היה אליהו בבאי, שהיה סגן מנהל מינהל מקרקעי ישראל וראש מנהלת הבדואים בנגב. אליהו בבאי הכיר את הנתבע. בבאי והנתבע פנו אליו בקשר לעסקה במאי יוני 1997. בשלב הראשון טען הנתבע כי רק החלק של התובע עומד למכירה. בשלב זה המכר לא נראה מעשי, כי היה המדובר ברכישת זכויות רק של מחצית החלקות. לאחר שגם האחות הסכימה למכירה, נעשה הסכם למכירת חלקות התובע והאחות להימנותה ב-4.11.97. ההסכם נחתם לאחר שהנתבע הציג יפויי-כוח מהתובע מיום 3.11.97. הנתבע קיבל, לאחר החתימה על העסקה עם הימנותה את המחצית מהתמורה, בסך 6,000$. החצי השני שולם בשלב מאוחר יותר לחשבונו של הנתבע. את הכסף שילמה הימנותה לנתבע ולא לתובע, חרף האמור בתצהיר שנתן העד בבש"א 2183/99, בסעיף 4. מה שנאמר שם יסודו בטעות. כאשר הנתבע הגיע למשרדו היו בידיו צו ירושה , שבו נאמר שהיורשים הם התובע והאחות וכן נסחי רישום של החלקות. הנתבע סיפר שהחלקות למכירה וכי הוא יכול לרוכשן בכסף. יפויי-הכוח, שאותו קיבל הנתבע מהתובע, הוא יפויי-כוח שגרתי שיש בידי הימנותה. הבעלות בחלקות הועברה ב-25.11.98. הרישום נעשה באיחור בכדי למנוע חשיפה של המוכר ומקרה זה הרישום נעשה רק לאחר שהנתבע אישר שניתן לרשום את העסקה במשרד ספרי האחוזה. ביפויי-הכוח המקורי מופיע התאריך בערבית בספרות מימין לשמאל, בעוד שבערבית מקובל לרשום משמאל לימין. בהעתק ייפויי הכוח נרשם היום והחודש בערבית והשנה בעברית. אחרי שהעסקאות נרשמו במשרד ספרי האחוזה על שם הימנותה סיפר לו הנתבע כי איימו עליו אנשים מהרשות הפלסטינאית. מסקנות 13. נטל השכנוע כי התובע והאחות לא חתמו על ייפוי-הכוח מוטל על התובע. נטל זה כולל גם הוכחת העובדות השליליות שמרכיבות את עילת תביעתו (ע"א 7303/01 עסאף נ' מדינת ישראל, דינים עליון, סג 995). הנטל המוטל על התובע מתחזק גם מהאמור בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ז- 1976, הקובע חזקה ראייתית באשר לנכונות האמור באישור הנוטריוני. הסעיף קובע שאישור נוטריון לפי חוק זה יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי ללא צורך בראיה נוספת לדברי הנוטריון ולמעשיו. כאשר מדובר בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות (ע"א 7303/01, הנ"ל; ע"א 414/66 פישטביין נ' פול, פ"ד כא(2) 453, 462; הרנון, דיני ראיות, עמ' 203 - 204 (תש"ל)). לאור זאת, התובע פותח בהבאת ראיות ועליו לעמוד בנטל זה. אם עמד בנטל עובר נטל הבאת ראיות על שכמו של הנתבע. בסופו של יום, בתום הבאת הראיות, על התובע לשכנע את בית המשפט, לפי מאזן ההסתברויות (נטל השכנוע), כי החתימה המופיעה על יפויי-הכוח והנחזית כחתימתו, אינה חתימתו, אלא זויפה בידי אחר. 14. התובע הגיש מטעמו חוות דעת גרפולוגית שלפיה לא חתם על יפויי-הכוח. הנתבעת לא הגישה חוות דעת מטעמה. המומחית הלא מוסכמת אורית ינאי מהמז"פ קבעה בחקירתה הנגדית שאין היא שוללת שלילה מוחלטת שהתובע חתם על יפויי-הכוח שנתן לנתבע. ברם, מדבריה ברור, שהדברים נאמרו רק מתוך זהירות וכי התובע לא חתם על יפויי- הכוח. הערכתה של המומחית היתה שעל פי מאזן ההסתברויות, התובע לא חתם על יפוי- הכוח והערכה זו מקובלת עלי (השוו ע"א 7303/01, הנ"ל). 15. עדותו של עו"ד זינגל אינה תומכת בגרסת הימנותה כי התובע חתם על ייפויי הכוח. עו"ד זינגל לא יכל לאשר כי חתימת האימות על ייפויי הכוח של התובע היא חתימתו. גם הפגמים שהוזכרו לעיל, מערערים את החזקה שבסעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ו- 1976. אין בידי עו"ד זינגל הספרים שעליו לנהל (סעיף 31 לחוק הנוטריונים, תשל"ו- 1976). הוא לא שמר העתק מאישור שנתן כשהוא חתום על ידי התובע (תקנה 22 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977). גם איו בידיו כרטסת של האישורים שנתן (תקנה 24 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977). גם האוגדנים המתייחסים לשנים 1977-1978 אינם ברשותו וזאת ניגוד לתקנה 26 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 (ראו גם סעיף 23 לחוק הנוטריונים, תשל"ו- 1976). בנוסף לכך, לפי עדותו של אמיר יפה, יש שוני בין ייפוי הכוח המקורי לבין העתקו ולכאורה הדבר נוגד את האמור בתקנה 12 תקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977. כל הפגמים הללו מעלים יותר מסימני שאלה באשר לאמינות גרסת הימנותה. לאור זאת, יש לקבוע שהתובע הוכיח על-פי מאזן ההסתברויות שחתימתו על יפויי-הכוח זויפה. 16. מסקנה זו משליכה גם על טענתו של התובע שחתימתה של האחות הושגה במרמה. התובע טען ששמע על הטעיית האחות מהאחות ומהנתבע, שעדותו היא עדות בעל דין. אני ער לעובדה שהנתבע נעלם, ולכן לא התאפשר לשמוע את גרסתו ולחקרו נגדית. ברם, יחד עם זאת, גם במקרה זה עדותו עו"ד זינגל אינה אמינה. לא שמעתי תשובה ברורה וחד משמעית, האם האחות חתמה על ייפוי-הכוח. האחות היתה עיוורת בעין אחת ולא ראתה טוב בעין שנייה ובנוסף לכך היא חסרת השכלה. עו"ד זינגל היה צריך לבחון את כשירותה המשפטית ויכולתה להבין את משמעות המסמך שעליו חתמה (סעיף 18 לחוק הנוטריונים, תשל"ו- 1976 ותקנה 8 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז- 1977). אין שום ראייה שהדבר נעשה. חוסר האמון בעדותו של עו"ד זינגל ביחס לתובע, מוקרן גם על עדותו ביחס לאחות. אי הסדרים קיימים בשני המקרים. לאור האמור, התובע השכיל להרים את נטל השכנוע גם ביחס לגרסתו באשר להטעיית האחות. ברור לי שהתובע ואחותו לא חתמו על יפויי-הכוח שהביא הנתבע לאמיר יפה. הימנותה האמינה שבידיה יפויי-כוח תקפים ועל סמך זה שילמה לנתבע את התמורה בלי שידעה כי נפלה קורבן למעשה נוכלות וכי הניחה מעותיה על קרו הצבי. 17. עדותו של התובע בכללותה נראית לי מהימנה. נכון שהיו כמה נקודות תמוהות שעלו בחקירתו, אך השורה התחתונה היא שאני מאמין לו שהנתבע סובב אותו ואת אחותו בכחש וסיפר לו סיפורים שאין בהם שמץ של אמת. 18. התביעה מתקבלת. יפויי-הכוח שבידי הימנותה הינם חסרי תוקף. יש לרשום את החלקות על שמו של התובע. התביעה שכנגד נדחית. הנתבעים ישלמו לתובע הדדית את הוצאותיו וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪. ייפוי כוח נוטריונימסמכיםנוטריוניםייפוי כוח