זכאות להחזיק בנכס (סילוק יד)

השאלה המשפטית אשר נדונה בפסק הדין להלן היא האם התובעת זכאית לתבוע סילוק יד מן הנכס. לשם כך בית המשפט בחן את מעמד התובעת בנכס. אם תוכיח התובעת זכאות להחזיק בנכס, הרי שהיא זכאית לתבוע סילוק יד מן הנכס, ברם אם אין התובעת זכאית להחזיק בנכס, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה ועל כן אינה זכאית לתבוע סילוק יד מן הנכס. להלן פסק דין בנושא זכאות להחזיק בנכס: פסק-דין 1. מהות התביעה: עניין לנו בתביעה שהגישה התובעת בסד"מ לפינוי הנתבעת מדירת קרקע בת 2 חדרים ברח' פומפדיתא 3 ברמת עמידר, רמת גן [להלן: "הנכס" או "הדירה"). 2. עיקרי המסכת העובדתית: הנתבעת מחזיקה בנכס. 3. הפלוגתאות בין הצדדים: טיעוני התובעת: א. התובעת הינה בעלת זכות החזקה בנכס. ב. הנתבעת פלשה לנכס באוקטובר 1997, והשליכה את המסמכים והחפצים של התובעת שהיו בנכס, דבר שגרם נזק לתובעת. ג. בית המשפט מתבקש להורות על פינוי וסילוק ידה של הנתבעת מן הנכס ולהחזירו לתובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, במצבו כפי שהיה ערב פלישתה לנכס. טיעוני הנתבעת: א. לתובעת אין כל זכות שהיא בנכס, או כל מעמד ביחס לנכס, בין אם מכוח הסכם ובין אם מכל עילה אחרת לפי דין, לכן אין היא יכולה לפנות את הנתבעת מן הנכס. ב. הנתבעת שהתה כדין בדירה, בהתאם להסכמה, בין אם ישירות ובין אם מכללא, של הנוגעים בדבר, הרשאים להחליט על איכלוס הדירה. ג. הדירה היתה נטושה למעלה מ - 10 שנים. ד. הנתבעת נכנסה לדירה בחודש ספטמבר 1997. 4. המסכת הדיונית: א. ביום 06.10.98 הוגשה בקשת רשות להתגונן [בש"א 139233/98]. ביום 31.5.99 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בהסכמת הצדדים. התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן משמש ככתב הגנה. בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובעת: עת/1 , גרינוולד יוסף, נחקר על תצהירו, ת/1. מטעם הנתבעת: עה/1, מאיה אביהו, נחקרה על התצהירה, נ/1. עה/2, משה בן עמי, נחקר על תצהירו נ/2. עה/3 יעקב ברוש, נחקר על מסמכים טז, יז, יח , נספחים לת/1. בתום הבאת הראיות הגישו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בחנתי את החומר המשפטי המצוי בתיק, שקלתי את עדויות הצדדים וכן נתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי: 6. הסגת גבול במקרקעין: תביעה זו לסילוק ידה של הנתבעת מהנכס, הינה על פי עילה של הסגת גבול במקרקעין. סעיף 29 לפקודת הנזיקין קובע כהאי לישנא: "הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין". סעיף 16 לחוק המקרקעין קובע כהאי לישנא: "בעל המקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". לפי סעיף 16 הנ"ל, באם יוכח כי התובעת זכאית להחזיק בנכס, תהא היא זכאית לדרוש מהנתבעת את מסירת הנכס. סעיף 30 לפקודת הנזיקין קובע על מי חלה חובת הראיה: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין על הנתבע הראייה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין". וכפי שקבע הנשיא אגרנט: "הצד התובע סילוק יד יוצא חובתו לכאורה בהוכיחו שהוא הבעלים של הנכס הנדון, ולפיכך חייב הנתבע להוכיח שבעלות התובע כפופה לזכות שירש הנתבע באותו נכס כדת וכדין, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה...". ע"א 509/64 חברת חלקה 38/1 , 38/9 בגוש 6667 בע"מ נ' ויקטור לוי ואח', פ"די י"ט[2], 177, מול האות א- ד]. כלומר, על התובעת, להוכיח שהיא זכאית להחזיק בנכס ואז עובר הנטל לנתבעת להוכיח שאינה מסיגת גבול. 7. מעמד התובעת בנכס השאלה המשפטית העולה במקרה דנן, היא האם התובעת זכאית לתבוע סילוק יד מן הנכס. לשם כך עליי לבחון את מעמד התובעת בנכס. אם תוכיח התובעת כי היא זכאית להחזיק בנכס, הרי שהיא זכאית לתבוע סילוק יד מן הנכס, ברם אם אמצא כי אין התובעת זכאית להחזיק בנכס, הרי שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה ועל כן אינה זכאית לתבוע סילוק יד מן הנכס. מכל הראיות שהובאו לפניי, מן העדויות ומן התצהירים, שוכנעתי כי התובעת היא אכן בעלת הזכות להחזיק בנכס, ולכן זכאית היא לתבוע סילוק יד מן הנכס. להלן נימוקיי: 1. בין עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [להלן: "עמידר"] לבין התובעת, נחתם חוזה שכירות לדיירות מוגנת באוטקובר 1950 [להלן: "החוזה"] בנכס. [סעיף 2 לתצהיר ת/1, וכן צורף נספח א' לתצהיר עת/1]. סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971, קובע כהאי לישנא: "19. [א] לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה, בלי לקבוע תקופה חדשה , רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני". במקרה שלנו, בו הצדדים לחוזה המשיכו לקיים את החוזה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה, לא רק שעמידר לא ביקשה להפסיק את חוזה השכירות שנחתם בינה לבין התובעת (להלן: "החוזה") על פי סעיף 19, אלא שהיא מציינת במפורש במכתביה (נספחים ט"ז, י"ז, י"ח לתצהיר ת/1) כי החוזה לא הגיע לקיצו. לפיכך, חוזה השכירות עודנו חי וקיים בין הצדדים ולכן זכאית התובעת להחזיק בנכס מכוח החוזה. 2. במכתבו מיום 27.10.98, מאשר מר ברוש יעקב, מנהל מרחב דן בעמידר [להלן: "מר ברוש"], באופן ברור, את זכאותה של התובעת להחזיק בנכס. כך כתב במכתבו מיום 27.10.98: "סעיף 11 בתצהיר - החוזה לא הגיע לקיצו, אלא היתה כוונה לחדש, לאור היותו ישן ומלפני שנים רבות... סעיף 22 בתצהיר - לא ניתנה שום זכות ולא עיריית רמת גן ולא לגברת מאיה, להתגורר בדירה, והטיפול בה בהיבט הפינוי, הועבר לטיפול השוכרים, הסתדרות הפועל המזרחי ולא חברת עמידר, משום שהפלישה היתה לדירה מאוכלסת מבחינתנו". [נספח י"ח לתצהיר ת/1 - הדגשה שלי א.ג.] 3. במכתבו מיום 11.1.98, אישר מר ברוש, כי התובעת חתומה על חוזה שכירות מול חברת עמידר וכי בכוונתו לבצע חידוש החוזה לגבי הנכס. וכך כתב במכתבו: "1. הנני מאשר כי הסתדרות הפועל המזרחי בישראל חתומה על חוזה שכירות מול חברת עמידר לגבי 2 דירות ברחוב פומפדיתא 3 רמת גן. 3. בכוונתינו לבצע חידוש החוזה לגבי שתי הדירות הנ"ל, אנו ניצור עמך קשר בהמשך ונזמינך לחידוש החוזה". [צורף נספח ט"ז לתצהיר ת/1] 4. ואף יותר מכך, עמידר נתנה הרשאה מפורשת לתובעת להגיש את התביעה על ידי התובעת לפינוי הנתבעת. [נספח י"ז לתצהיר עת/1]. 5. בחקירתו הנגדית מעיד עה/3: "ב - 11/97, נודע לי מהנתבעת ומנציגי הועד, כי היא פלשה לדירה, וגם נאמר לי כי הנכס לא משמש כבית כנסת ולמרות זאת הוצאתי את המכתבים על מנת להחזיר את המצב לקדמותו. על מנת להחזיר את הנכס לבעליו...". [פרוטוקול מיום 24.05.01 , עמ' 27 שורות 17-20, הדגשה שלי - א.ג.]. 6. שוכנעתי ששכר הדירה שולם באופן שוטף על ידי התובעת, דבר המחזק את טענת התובעת, לפיה היא זו המחזיקה בנכס. ראה לעניין זה עדות עה/3, מר ברוש יעקב, שהיה עד מהימן, בחקירתו הראשית: "אני מקבל שכ"ד באופן שוטף מהפועל המזרחי, הם משלמים באופן קבע. אין לי בעיה מבחינת פיגורים או אי תשלומים. לא זכור לי כי אני קיבלתתי שכ"ד מהנתבעת בזמן שאני הייתי שם." [פרוטוקול מיום 24.05.02, עמ' 27 שורות 9 - 5]. מכל האמור לעיל, התובעת הוכיחה כי היא זכאית להחזיק בנכס. זאת על פי חוזה השכירות, על פי מכתביו של מר ברוש (מיום 11.1.98 וכן מיום 27.10.98), לפיהם התובעת חתומה על חוזה שכירות מול חב' עמידר והיא בעלת הזכות לגבי הדירה, וכן על פי הרשאתה המפורשת של חברת עמידר להגיש את התביעה לפינוי הנתבעת, כאמור לעיל. משכך, קמה לתובעת זכות לתבוע סילוק יד מן הנכס ונטל הראייה עובר לנתבעת. 8. זכויות הנתבעת בנכס א. לטענת הנתבעת, אין היא פולשת לנכס, כי אם שוהה בדירה בהתאם להסכמת חברת עמידר ונציגיה, המוסמכים להחליט על איכלוסה, בתאום עם העירייה ובהסכמת העירייה. ברם, במכתבה של חברת עמידר, מציין מר ברוש מפורשות כי: "מאיה אביהו לא מתגוררת בדירה בהסכמת חברת עמידר". [נספח י"ח לת/1]. ב. כמו כן, הסכמת העירייה מיום 10.05.98, שלא לפנות את הנתבעת מן הדירה אינה רלוונטית לנשוא התביעה, שכן הנכס לא היה ברשותה של העירייה ולא נמסר לה על ידי חברת עמידר, כפי שהובהר במכתב מיום 27.10.98: "לעירייה אין שום זכות לגבי הדירה, והיא אינה מחליטה את מי לשכן בדירה". [נספח י"ח לת/1]. משכך, אין בהסתמכותה של הנתבעת על "הסכמת העירייה" להביא לרכישת זכות כדין בנכס. ג. עוד טוענת הנתבעת כי הנכס ננטש ובשל כך נכנסה אליו. ברם, גם אילו היתה התובעת מוכיחה כי הנכס ננטש, אין בכך כדי להקנות לנתבעת זכות ישיבה בנכס. על הנתבעת להוכיח כי יש לה זכות כלשהי להחזיק בנכס נשוא התביעה, דבר אשר לא הוכח. כאמור, הנתבעת לא הביאה כל ראיה באשר לזכותה החוקית לישיבתה בנכס. היא איננה דיירת מוגנת בנכס, אין לה כל זכות חוזית בנכס ואף איננה ברת רשות בנכס, היא לא שילמה שכר דירה עבור שהותה בנכס, לא לעמידר ולא לאחר, מכאן שהינה מסיגת גבול בנכס ולכן דין התביעה כנגדה להתקבל ועל התובעת לסלק ידה מהנכס 10. לאור האמור לעיל התוצאה כיא כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת לסלק ידה מדירת הקרקע, בת 2 החדרים, ברחוב פומפדיתא 3 ברמת עמידר, רמת גן ולהחזירם לתובעת כשהם נקיים מכל אדם וחפץ מטעמה. ב. אני מעכב את ביצוע פסק הדין עד ליום 25.04.02 על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן. ג. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסך כולל של 12,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. סילוק יד