פסק דין הרקע 1. לסלקום ישראל בע"מ (העותרת בעת"מ 1211/01) רשיון כללי לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, להקמת רשת תקשורת סלולרית הכוללת הקמת מתקני תקשורת של הרשת בכל רחבי המדינה. סלקום הגישה לועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה בקשה למתן היתר בנייה של מתקן תקשורת על גג מבנה מסחרי ברח' אחימאיר בפתח תקוה שגובהו 12.5 מ'. ההיתר מתייחס לשתי אנטנות: אחת על תורן בגובה 2.60 מ' מכוסה במגן פלסטי ושניה משולבת בתוך קיר. סלקום קיבלה את האישורים הדרושים מהמשרד לאיכות הסביבה לעניין בטיחות הקרינה ומצה"ל לענין הפרעות תקשורת. למרות זאת, ב-29.10.00, נדחתה הבקשה על ידי הועדה המקומית, בשל מדיניותה לא לאשר הקמת אנטנות תקשורת בסמוך למוסדות חינוך ובאזורי מגורים צפופי אוכלוסין. ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז המרכז קיבלה, ב-18.4.01, ערר שהוגש והורתה לועדה המקומית ליתן את ההיתר לסלקום. ב-20.5.01 החליטה הועדה המקומית לתת את ההיתר המבוקש להקמת האנטנות כשימוש חורג לחמש שנים, לפי סעיף 178 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על החלטה זו הוגש ערר. ביום 3.7.01 קיבלה ועדת הערר את הערר, ביטלה את ההחלטה של הועדה המקומית והורתה לה לקיים את הוראתה הראשונה כלשונה. ב-14.8.01 הגישה הועדה המקומית שתי עתירות (עת"מ 1290/01 ועת"מ 1291/01) המכוונות נגד החלטת ועדת הערר. סלקום עתרה (עת"מ 1211/01) למתן צו שיורה לועדה המקומית ליתן היתר בהתאם להחלטה של ועדת הערר מיום 18.4.01. הלכת אבוטבול 2. בעתירתה מסתמכת הועדה המקומית על שנאמר בע"א 1216/98 אסתר אבוטבול ו-84 אח' נ' ועדת ערר מחוז מרכז וחברת פלאפון תקשורת בע"מ, פ"ד נ"ה(5) 114. בדיון בפני מיום 15.10.01 הסכימו הצדדים למקד את הדיון בהשלכותיו של פסק דין זה על המחלוקת שבפני. 3. על הבנין נשוא העתירות חלה תכנית מיתאר פת/2000. בסעיף 6.2.3 לתקנון התכנית נאמר: "לא יוצב על גג שום מוט, תורן או כל יצוב אחר שלא יאושר על ידי הועדה המקומית למעט תורן מרכזי לטלויזיה ורדיו עבור כל יחידות הדיור בבית בו חדר מדרגות אחד, או תורן לכל חדר מדרגות בבית בו יותר מחדר מדרגות אחד." לכאורה, מסמיכה הוראה זו את הועדה המקומית לאשר הקמת מוט או תורן על גג בנין, כאשר תורן מרכזי עבור כל יחידות הדיור בבית או תורן מרכזי לכל חדר מדרגות בבית שבו יותר מחדר מדרגות אחד ניתן להקים אף ללא צורך באישורה של הועדה. הוראה זהה להוראה האמורה היתה כלולה בתכנית המיתאר של רעננה אשר נידונה בענין אבוטבול. 4. בענין אבוטבול אמר כבוד השופט רבלין (בע' 128): "האנטנה נושא הערעור מוקמה באזור המיועד למגורים ולמרכז עסקים. כפי שכבר קבע בית-המשפט המחוזי, אין האנטנה באה לשרת מטרות אלה, אלא נועדה למטרה אחרת בתכלית - לשמש כחוליית ממסר ברשת התקשורת של המשיבה 2 באזור השרון כולו. תכנית המיתאר, מצדה, מייעדת אזור מיוחד ונפרד היכול לשמש, בין היתר, לתשתיות הנדסיות. נוכח הקשר הדברים הזה, ואף אם השימוש באנטנה לא נאסר במפורש, הרי משאינו עולה בקנה אחד עם הייעוד שנקבע לאזור, אין מקום להכשיר את השימוש באנטנה באותו מקום משלא ננקטו הליכים לשינוי תכנוני." גובה האנטנה שבה דובר שם היה שקול לגובהו של מבנה בן חמש קומות (ע' 125). בענין שבפני גובה האנטנה האחת הוא 2.60 מ' בלבד, והשניה צמודה לקיר הבנין. שם דובר באנטנת ממסר אשר נועדה לממסר תחנות בסיס רחוקות והיוותה חוליית מעבר לשרות אזורים אחרים ולא שירתה את האזור בו היא ממוקמת. כאן מדובר בשירות צורכי האזור סביב מקום האנטנות בלבד. מדובר באנטנות המהוות תחנת בסיס לתא המספק לדיירי הבתים, לתושבי השכונה ולכל המבקרים הפועלים בבניין המסחרי, ערוצי תקשורת תאית (סלולרית) המאפשרים להם לקיים רמת שירות גבוהה כנדרש כיום על ידי הציבור. לאור האמור אין ללמוד מפסק הדין בענין אבוטבול לענייננו. פרשנות של תכנית המתאר 5. הועדה המקומית טוענת כי התנגדותה באה בשל התנגדותם של תושבי הסביבה החוששים מסיכונים שיוצרות האנטנות. לו היו בפני הועדה המקומית ראיות בדבר אותם סיכונים, היה ראוי שהועדה תביאם בחשבון. אולם בפני הועדה המקומית לא היו כל ראיות בדבר קיומם של סיכונים הנוצרים על ידי האנטנות הסלולריות. אין גוף כועדה המקומית יכול להיזון מהלכי רוח בציבור שאינם נשענים על תשתית עובדתית. 6. אין ממש בטיעונו של ב"כ הועדה המקומית כי תכנית המתאר אינה מתירה התקנת אנטנה סלולרית, שכן בעת שניתן לה תוקף, תקשורת סלולרית עדין לא היתה קיימת, וכי אין הועדה המחוזית יכולה ליתן היתר למערכת סלולרית כי זו לא נכללה במסגרת היעוד שנקבע בתכנית המיתאר. גישה זו תטיל מגבלות כבדות על היכולת ליצוק תוכן חדש בתכניות המיתאר וליישם את האמור בהן ברוח ההתחדשות וההתפתחות. תכנית מיתאר יש לפרש כשם שמפרשים חקיקה. אין כובלים פירושה של חקיקה למשמעות שהיתה לה שעה שהוחקה, אלא יוצקים בה תוכן חדש על פי המציאות המשתנה שאותה מסדירה התכנית לאורך חייה, ועל פי תכליתה. כלשונו של פרופ' א' ברק בספרו פרשנות במשפט, כרך שני ע' 272: "על הפרשן ליתן לחוק אותו פירוש המתאים אותו לשינויים הנגרמים בשל הזמנים." סוף דבר 7. נמצא שאין פגם בהחלטתה של ועדת הערר, ועל הועדה המקומית לכבד את החלטתה של ועדת הערר. הנני מקבל את עתירתה של סלקום ומורה לועדה המקומית ליתן לסלקום היתר בניה כאמור בהחלטתה של ועדת הערר המחוזית מיום 18.4.01. 8. הנני מחייב את הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה לשלם לסלקום את הוצאות הליכים אלה ושכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. בניהסלקוםסלולר (תביעות)אנטנותהיתר בניה