פסק דין 1. נשוא תובענה זו הוא שליש מחלקה 27 בגוש 6606 בהרצליה, הרשום מאז 20.11.42 בשם וולף שוורץ בנו של יצחק מנחם שוורץ. המבקשת היא אלמנתו של המנוח זאב גנוד שנפטר בתל אביב ביום 7.8.92, ויורשתו היחידה. לטענת המבקשת בעלה המנוח זאב גנוד הוא הבעלים של החלק הרשום בשמו של וולף שוורץ. לטענתה וולף שוורץ היה שמו הקודם של בעלה המנוח, זאב גנוד, ובשם זה נרשמו זכויותיו בנכס. 2. ביום 13.7.97 נתן בית משפט זה (בתיק א.כ. 93/97) צו לניהול הנכס על ידי האפוטרופוס הכללי. המבקשת פנתה לאפוטרופוס הכללי וביקשה לשחרר את הנכס מצו הניהול על מנת שהזכויות בו תהיינה למבקשת. ביום 14.2.00 החליטה ועדת השחרורים שליד האפוטרופוס הכללי לדחות את פנייתה של המבקשת מאחר שלא הוכח כי בעלה המנוח של המבקשת הוא הנעדר שבשמו רשום הנכס בלשכת מרשם המקרקעין. 3. אין בידי המבקשת מסמך כלשהו שבו מופיעים זה לצד זה שם המנוח זאב גנוד והשם הרשום בלשכת מרשם המקרקעין "וולף שוורץ". כמו כן, פרט לתצהיר של המבקשת ושל גיסתו של המנוח, אין עדות של אדם כלשהו שיאמר כי אותו אדם נשא את שני השמות. הקשר היחיד בין המנוח לשמו של האדם הרשום כבעל זכויות הוא שם האב "יצחק מנדל", או "יצחק מנחם". השימוש בשני שמות המשפחה "שוורץ" ו"גנוד" מוסבר בכך שאמו של המנוח נקראה פרידה שוורץ, וכי בהיוולדו בטרנסילבניה קראו לו יוסף פרקוש שוורץ, כשם המשפחה של האם. לטענת המבקשת עם עליית המנוח ארצה הוא שינה את שמו לעברית, זאב, שכן זו משמעות המילים וולף ופרקוש בשפה ההונגרית שהיתה מדוברת בטרנסילבניה. כן החליף את שם משפחתו מ"שוורץ" ל"גנוד" שכן לגרסת המבקשת שם משפחתו של אבי המנוח היה "גנוד". כך נהיה, לדברי המבקשת, "וולף פרקוש שוורץ" ל"זאב גנוד". 4. כאמור, נרשם הנכס, נשוא הליך זה, ב-20.11.42 בשמו של "וולף שוורץ". המבקשת הציגה לבית המשפט בקשה שהוגשה ב-28.10.42 לפי פקודת הסחר עם האויב, 1939 (מ/1). בבקשה נאמר שהוגשה על ידי וולף שוורץ, שגר אותה שעה בגבעת שאול בירושלים. לגרסת המבקשת, הוגשה בקשה זו על ידי המנוח. כאמור מי שהגיש את הבקשה חי אותה שעה בארץ. אם כגרסתה של המבקשת, בעלייתו שינה המנוח את שמו משוורץ לגנוד, מה טעם ראה להגיש את הבקשה בשמו הקודם וולף שוורץ, ולא בשם שנטל לעצמו בארץ ישראל: "זאב גנוד". יתר על כן, ב"כ המבקשת, חפץ ללמוד מהחתימה במסמך מ/1 כי המבקש חתם גנוט (באותיות לטיניות). גם אם האות האחרונה בחתימה היא האותt , הרי אין לזהות בחתימה אותיות אחרות, למעט האות w בראש החתימה. אות זו עשויה להיות הראשונה לשם "וולף", ובודאי לא לשם "זאב". מה עוד שאם ניתן לגלות אותיות כלשהן משם המשפחה בחתימה הרי הן האותיות "sc" שהן הראשונות לשם המשפחה "scwarz" המופיע בטופס כשמו של המבקש. הטופס לא רק שאינו תומך בגרסת המבקשת שבפני אלא שסותר הוא את הגרסה שלפיה בעלייתו של המנוח ארצה אימץ את השם "זאב גנוד". 5. עיקר טיעונה של המבקשת בסיכומיה מכוון להעדר ראיות מצד המשיב להוכחת טיעונו בדבר העדר זהות בין המנוח למי שרשום כבעל הזכויות בנכס. על טעון זה יש לומר כי הוא נובע מתחושתו של ב"כ המבקשת כי אין עמו ראיות מספיקות להוכחת טיעונו ולכן ניסה להיאחז בהעדר ראיות מטעם המשיב. יותר מכך, והוא העיקר, צודק המשיב בטענו כי נטל הראיה הוא על המבקשת. בסעיף 15(א) לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978 נאמר: "האפוטרופוס הכללי ינהל נכס עד שיתייצב אדם ויוכיח להנחת דעתו שהוא רשאי לקבלו, או שהוברר לאפוטרופוס הכללי שהנכס גדל להיות עזוב." איני רואה כל חשיבות לבחון אם אכן נקט האפוטרופוס בצעדים הראויים כדי לברר את מעמדו של בעלה המנוח של המבקשת. זו היתה חובתו קודם להוצאת צו הניהול. ההליך שבפני אינו תקיפה של צו הניהול, אלא הליך שבא להוציא נכס מידי מי שמנהל את נכסיו של וולף שוורץ על מנת להעבירו למבקשת הבאה מכוחו של זאב גנוד. בעיקרו של דבר זו תביעת עזבונו של המנוח זאב גנוד נגד עזבונו של וולף שוורץ. לענין נטל הראיה ניתן ללמוד לענייננו מהאמור בסעיף 54(4) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, מקום שם נאמר כי כאשר פוסק בית משפט על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, יפרט בית המשפט מה הניע אותו להסתפק באותה עדות, אחד המקרים המנויים הוא כאשר התובענה היא נגד עיזבון או נעדר. 6. נראה שהמבקשת לא טרחה די כדי להביא ראיות שעשויות היו לתמוך בגרסתה. פרט לעדות גיסתה, לא הובאה ראיה של אדם שאינו קרוב ואשר היה מאשר כי זאב גנוד נקרא קודם וולף שוורץ. לא הובאה ראיה כי זאב גנוד הוא ששילם מסים בגין הנכס. מאז פטירתו של המנוח עד להגשת תובענה זו חלפו כשמונה שנים. המבקשת לא הביאה כל ראיה בדבר זיקתה לנכס במהלך שנים אלה. כך לא הציגה מסמכים כלשהם בהם נדרשה לשלם מסים או היטלים בגין הנכס. לפיכך הנני דוחה את התובענה, ומחייב את המבקשת לשלם למשיב את הוצאות הליכים בסכום של 15,000 ₪. האפוטרופוס הכלליצוויםאפוטרופסות