החלטה עניינה של המחלוקת בדמי השימוש הראויים או דמי השכירות אשר המבקש עותר לקבלם מן המשיב, הוא המפרק שמונה לחברת ברק תיעול והנדפה בע"מ (להלן: "החברה"), בגין שימוש בנכס מקרקעין שבבעלותו מיום מינוי המפרק הזמני (22/9/03) ועד ליום השבת הנכס למבקש (29/12/03). העובדות וההליכים הצריכים לעניין פורטו כבר בהחלטות קודמות שניתנו, הן על ידי בית משפט זה (החלטתי מיום 15/11/04 בבש"א 13841/03) והן על ידי בית המשפט העליון (פסק דין מיום 11/10/05 בע"א 12040/40), ולא מצאתי לחזור על הדברים. בהתאם לפסק דינו הנ"ל של בית המשפט העליון, השאלות שהונחו לפתחי הן אורך התקופה המדויקת שלגביה ישולמו דמי השכירות/ השימוש הראויים, השטח הנכלל, וגובה התמורה. בדיון מ- 22/2/06 נחקר השמאי ערן וולקן על חוות דעתו, והצדדים סיכמו בעל פה. המבקש חזר על טענותיו בבקשה, וביקש שהסכומים המגיעים לו ישולמו כעת, ולא בסוף הליך הפירוק. המשיב טען כי הדרישה להחזרת החזקה הועלתה לראשונה רק ביום 20/10/03, וכן טען להפחתת השכר הראוי לאור הנסיבות, ועיקרן התנהגות המבקש. כן ביקש לסתור את חוות הדעת השמאית. באת כוח הכנ"ר הצטרפה לעמדת המפרק, ובאשר לתשלום הוסיפה, כי כמקובל לשלם הוצאות פירוק בסוף ההליך, גם על מנת לשמור על שוויון בין הנושים. אורך התקופה אין מחלוקת כי בתקופה של כ-3 שנים לפני הפירוק לא שילמה החברה למבקש דמי שכירות, ולא הופיעה כל דרישת חוב לדמי שכירות בעבור תקופה זו בספרי החברה. בכל מקרה, תקופת השכירות הסתיימה עוד ביום 15/2/03 (מפרק/5). בהתאם נקבע, כי ביום 22/9/03, יום מינוי מפרק זמני לחברה, נמצאה החברה בנכס כברת רשות, מבלי שנדרשה לשלם דמי שכירות ו/או שילמה עבור הרשות סכום כלשהוא. האם בעניינינו ניתנה הודעה כי הרשות להמשיך ולהחזיק בנכס ללא תמורה נסתיימה? נראה, כי הודעה פורמאלית ניתנה לראשונה רק במכתב מאת בא כוחו של המבקש למשיב מיום 20/10/03 (נספח ג' לבקשה), וגם זו עסקה כעיקרון במשרדים בלבד. אולם, גמירות הדעת של המרשה לביטול הרשות יכול להיעשות גם מכללא, והרי יום לאחר מינויו ביקש המשיב להשיב למבקש את החזקה בנכס, אולם זה הודיע לו כי אינו מעוניין לקבל את החזקה כאשר ציוד ומכונות מצויים בו, ובגינם אינו יכול להשכירו לאחר. הגם שרישיון ניתן לביטול בכל עת עם גילוי רצונו של המרשה, כי אין ברצונו להאריך את מתן הרשות, תנאי ביטולה תלויים בנסיבות המיוחדות של כל מקרה - כך כחלק ממגמה של הכפפת כללים פורמליסטיים לעקרונות של צדק. בהתאם, ביטול הרשות לא ייעשה באופן מיידי, אלא יש להעניק לבר הרשות זמן סביר לצורך פינוי השטח. פרק הזמן יקבע לפי נסיבות העניין, ומשך הזמן שנדרש על מנת להתארגן לקראת הפינוי. שיקול הדעת של בית המשפט הוא רחב, ו"במסגרת זו יתחשב בית המשפט לא רק בתוכן הציפייה שיצר בעל המקרקעין ובמידת היסמכותו של בר הרשות, אלא גם בהתנהגות הצדדים." (פרופ' נ' זלצמן, רישיון במקרקעין, הפרקליט מב (תשנ"ה) 24). כך גם מן ההוראות הכלולות בסעיפים 19 ו-29(ב) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, ומסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), לפיו מקרה שלא הוסכם על מועד לקיום חיוב חוזי, הרי יש לקיימו "זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". בעניינינו, בהתחשב בהתנהגותו של המבקש - שתוארה באריכות בהחלטות קודמות, והתחשב בכך שבנכס אוחסנו ציוד ומכונות של החברה, שהיה על המפרק להיערך למכירתם - וכך גם סבר המבקש בסרבו לבקשת המפרק לקבל את הנכס, אקבע כי דרושה תקופה של כחודש ימים על מנת להיערך לפינוי הנכס והשבתו למבקש, ובהתאם יקבעו גם דמי השימוש הראויים. עם זאת, אציין כי בקביעת גובה התמורה כן הוערכה שווי ההנאה מן הנכס גם עבור תקופת ההתארגנות. השטח הנכלל בהתאם לחוות דעתו השמאית של ערן וולקן מיום 12/7/04 (נספח ג' לראיות המשלימות שהוגשו מטעם המבקש), שטח קומת הקרקע כ-523 מ"ר, ושטח המשרדים כ-132 מ"ר. סה"כ שטח הנכס כ- 655 מ"ר. גובה התמורה על פי הערכת השמאי בחוות דעתו, דמי שימוש ראויים עבור המבנה וגלריית המשרדים עומד על כ- 4$ למטר, כאשר בדמי השימוש בקומת הקרקע גלומים זכויות השימוש בחצר. על פי הערכת השמאי יש לשלם סך של 2,620$ עבור הנכס כולו. בהתאם לשערים היציגים של הדולר באותם חודשים (על פי האתר הרשמי של בנק ישראל), השכר הראוי בהתאם לחוות הדעת השמאית הוא 11,617 ₪ עבור אוקטובר ועבור דצמבר (שער יציג לדולר: 4.434), ו- 11,784 ₪ עבור נובמבר (שער יציג לדולר: 4.498), ובממוצע: 11,700 ₪ לחודש. השמאי לא התייחס בחוות דעתו לחוזה השכירות כיום, ולעובדה שהנכס עמד בשיממונו מיום פינויו ב-29/12/03 ועד ליום 26/8/04, עת הושכר לחברת אינפיניטי אלומיום בע"מ. עניין אחר שיש לקחת בחשבון הוא שהמשרדים שימשו את המבקש גם עבור עסקיו האחרים. כך העיד בחקירתו מיום 7/11/04 (עמ' 16-17 לפרוטוקול) באשר לחברת נ. סלומון שבבעלותו. דמי השכירות שנקבעו לפי החוזה עם חברת אינפיניטי אלומניום בע"מ הם 9,555 ₪ לחודש לשנתיים הראשונות, ובתוספת 5% לשלושת השנים לאחר מכן. על פי החוזה הושכרו האולם והמשרדים הנמצאים בו בקומה השנייה, מלבד המשרד הפרטי של המבקש (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 7/11/04), כך שלמעשה מדובר בשטח דומה לזה ששימש את החברה בעניינינו. מסתבר, אם כן, שהסכומים שמשולמים כיום עבור הנכס נמוכים מהערכת השמאי בכ-2,150 ₪ לחודש בממוצע. השמאי ציין, כי מסקר מחירים שערך בסביבה ומעסקאות שידועות לו עולה, כי דמי שימוש חודשיים באזור הנדון, במבנים דומים, נעים בטווח של כ- 3$ עד 6$ למ"ר. לפי דמי השכירות המשולמים כיום עבור הנכס, ולאור התקופה בה עמד הנכס ריק ללא שוכר, מצאתי להעמיד את דמי השימוש הראויים לתקופה המתוארת בבקשה על סך של 22,000 ש"ח. אין עוד מחלוקת כי הסך האמור מעמדו הוצאות פירוק. אקבע כי ישולם לפי הוראת תקנה 66 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 - ולכן, רק עם קביעת הוצאות הפירוק כולן, ומועד תשלומן, יהיה על המפרק לשלמו. בנוסף, ישולמו למבקש הוצאות ההתדיינות בסך 2,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד קביעת הוצאות הפירוק, בהנחה שתיקבענה תוך 6 חודשים, ועד התשלום המלא בפועל. שימוש בנכסשימוש בדירהדמי שימוש