פסק דין 1. התובעים והנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") רכשו ביום 23.11.93 פרדס (להלן: "פרדס") ובו באר מים בגוש 10043 חלקה 22 בחדרה (להלן: "החלקה"). בשנת 1998 לערך מכר הנתבע 2 את זכויותיו בפרדס לנתבעת 3, חברה בע"מ (להלן: "הנתבעת"). טענות התובעים בכתב התביעה. 2. התובעים טוענים כי בראשית שנת 1996 נודע להם כי הנתבעים עושים בפרדס כבתוך שלהם, כאשר הם שואבים מים מהבאר, תוך שהם משתמשים במכסות המים של הבאר מבלי שהם מיידעים את התובעים ובלא רשותם. זאת, הגם שלתובעים מחצית מן הזכויות בפרדס ובבאר. לטענת התובעים, כבר ביום 11.2.96 נשלח ע"י בא-כוחם מכתב אל הנתבעים, בו הוא מתריע בפניהם על השימוש שלא כדין שנעשה על ידם בפרדס ובבאר. אולם לא התקבלה כל תגובה למכתב זה. 3. טוענים גם התובעים כי מעבר לשאיבת המים מהבאר, הרי הנתבעים לא שיתפו את התובעים ברווחים שהופקו מהפרדס במהלך השנים. כל זאת חרף מחאות התובעים בכתב ובע"פ. 4. לטענת התובעים, ביום 19.10.00 פנו פעם נוספת אל הנתבעים בדרישה לקבלת כל המידע הרלבנטי בגין שימוש ו/או מכירה לצרכנים של מי הבאר. במכתב זה גם דרשו התובעים מהנתבעים, כי לא יעבדו את קרקע הפרדס (אשר נעקר באותה עת) בכלל, או את חלקם שלהם בפרט. באותה עת לא פנו התובעים גם אל הנתבעת, כיוון שלא ידעו על קיומה. 5. ביום 25.1.01 נתקבלה תגובת ב"כ הנתבעים, המכחישה את טענות התובעים. 6. ביום 12.12.01 כשנודע לתובעים על דבר קיומה של הנתבעת (החזיקה באותה עת ב- 25% מהזכויות בפרדס ובבאר), הם פנו אליה באמצעות בא-כוחה, בדרישה להפסיק לעשות שימוש חד צדדי בפרדס ובבאר ולקבל את חלקם הכספי בגין מכירה ו/או שימוש שבוצעו במי הבאר. הנתבעת 3 לא טרחה להשיב למכתב זה. 7. לטענת התובעים, ולפי פירוט שערכו בסעיף 18 לכתב התביעה, הופקו מהבאר, בין השנים 1997-2002, 350,400 מ"ק מים המגיע לכ- 301,877 ₪, לפי טבלת מחירי המים שמופקת בהתאם לטבלאות שמופקות עפ"י חוק המים, התשי"ט-1959. 8. לטענת התובעים, מחצית מסכום שאיבת מים זו, היינו סך של 150,938 ₪, שייכים להם. 9. התובעים כאמור גם טוענים כי הנתבעים 1 ו- 3 מעבדים את קרקע הפרדס משנת 2000 ועד ליום הגשת כתב התביעה, ולפיכך הם חייבים דמי שימוש ראויים בין השנים 2000-2003. עפ"י דו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה, דמי שימוש ראויים לשנה לכל החלקה הוא 1,850 דולר. היות והתובעים הם בעלי הזכויות במחצית מהחלקה, כי אז בעבור 3 שנים הם זכאים לסך של 2,775 דולר, שבערכים שקליים ליום הגשת התביעה הינו סך של 12,343 ₪. 10. לאור כל המפורט לעיל, תובעים התובעים מהנתבעים 1-3 כדלקמן: א. להפסיק לעשות שימוש עצמי ו/או למכור לצרכנים את חלקם של התובעים במי הבאר. ב. להפסיק לעבד את שטח הפרדס או את חלק התובעים בפרדס. ג. לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 41,387 ₪, המהווה את עלות המים שנשאבו בין השנים 1997-1998, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. ד. לחייב את הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 109,551 ₪, המהווה את עלות המים שנשאבו בין השנים 1999-2002, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. ה. לחייב את הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 12,343 ₪ בגין דמי שימוש ראויים בחלקם של התובעים בפרדס, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. טענות הנתבעים בכתב התביעה. 11. הנתבעים, בכתב הגנתם, מכחישים את טענות התובעים בכתב התביעה, וטוענים כדלקמן: א. מעולם לא שאבו מים בלי רשות מהבאר המצויה בחלקה, בין היתר וגם, כיוון שמעולם לא נזקקו לקבלת רשות מהתובעים לשאיבת מים מהבאר. ב. מעולם לא עשו שימוש בחלק התובעים במקרקעין, שלא עפ"י הרשאת התובעים. ג. מעולם לא מכרו מים מהבאר המצויה בפרדס, אלא השתמשו במים לפי זכותם החוקית. ד. המים המצויים בבאר אינם רכוש של בעלי המקרקעין בהם מצויה הבאר, אלא רכוש המדינה. על כן, כל מי שמשתמש במים כאלה משלם בגין שימושו זה את התשלומים הקבועים בחוק ובתקנות. כשהנתבעים השתמשו במים להשקיית חלקם במקרקעין, הם עשו זאת כפי זכותם החוקית ואף שילמו את דמי השימוש בעבור המים כדין לרשויות המתאימות. ה. הנתבעים מעולם לא הפריעו, ולא גרעו מזכותם של התובעים להשתמש במים מהבאר. זכאותם של התובעים להשתמש במים מהבאר, קיימת, ותמשיך להיות קיימת, כל עוד ישתתפו הם בעלות אחזקת הבאר, תיקונה, דרישות הרשויות המוסמכות, תשלום בגין חשמל וכד'. ו. באשר לעיבוד חלק התובעים בחלקה, טוענים התובעים כי הכשירו את הקרקע בהתאם לבקשת התובעים, אשר לא עשו כל מעשה בקשר עם הכשרת והשבחת הקרקע. הנתבעים טוענים כי התובעים פנו אליהם בבקשה שיעבדו את הקרקע על מנת לחסוך תשלום מס רכוש חקלאי, המשתלם לעיריית חדרה ביחס לקרקעות בור בלתי מעובדות, וכך עשו. הנתבעים טוענים גם כי השקיעו ממון, עמל ויזע, בהכשרת הקרקע, ובנוסף חסכו לתובעים תשלומי מיסים הנגבים מבעלי קרקעות חקלאיות שאינן מעובדות ומגדלות עשבי פרא ודרדרים. הנתבעים טוענים כי עובדות אלו היו בידיעת התובעים כל השנים, באשר העיבוד נעשה עפ"י בקשתם ובידיעתם. הנתבעים טוענים כי לאחר קבלת דרישת התובעים כי יחזרו מעיבוד חלקם בחלקה, הם חדלו לעבד את מחצית החלקה השייכת לתובעים, הגם שמדובר בבעלות במושע. ז. הנתבעים טוענים כי השיבו לכל פניות התובעים בנדון. ח. הנתבעים מכחישים את כל נתוני כמות השאיבה המפורטת בכתב התביעה. ט. הנתבעת 3 טוענת כי לא שאבה מים מהבאר ולא השתמשה במים אלה. י. הנתבעים גם טוענים כי עפ"י הוראות החוק ובהתאם להוראות נציבות המים, הם נשאו בעלות הטיפול בבאר, בתשלום תיקונים בבאר, בתשלום החשמל ובעלות הטיפול הכללי בבאר. על כן, הם זכאים לקבל מהתובעים את מחצית השווי של שמירה על זכויות הבאר, בהיות פעולות אלה משביחות את המקרקעין. יא. הנתבעים גם טוענים כי הם זכאים לקבל מהתובעים, בנוסף לאמור בס"ק י', את מחצית ההשבחה של המקרקעין. יב. אודות הנאמר בס"ק י-יא טוענים הנתבעים טענת קיזוז. יג. הנתבעים מכחישים את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים בדבר עלות דמי שימוש שנתיים של המקרקעין. דיון והכרעה. 12. כאמור התובעים טוענים בתובענה זו כי: א. הנתבעים 1-3 חייבים לשלם להם דמי שימוש בגין שאיבת מים מהבאר, בין השנים 1997-2002. ב. הנתבעים 1 ו- 3 חייבים לשלם להם דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשו בחלקם בחלקה בין השנים 2000-2003. 13. נטל ההוכחה והשכנוע להוכחת טענות התובעים בתובענה זו מוטל עליהם, וכל מקרה של ספק (מאזני ראיות שקולים) יפעל לחובתם. דמי שימוש בגין שאיבת מים מהבאר. 14. כאמור התובעים טוענים כי הנתבעים 1-3 חייבים לשלם להם דמי שימוש בגין שאיבת מים מהבאר בין השנים 1997-2002. 15. על מנת שאקבל טענתם זו, על התובעים להוכיח לי תחילה שני דברים עיקריים: א. הנתבעים 1-3 שאבו מים מהבאר בין השנים 1997-2002. ב. הנתבעים 1-3 שאבו גם את חלקם במי הבאר, מהבאר. 16. במידה והתשובה לאחת משתי השאלות דלעיל שלילית, ממילא ניתן לומר כי התובעים לא הוכיחו את רכיב תביעתם לדמי שימוש בגין שאיבת מים מהבאר, ויש לדחות תביעתם בנדון. 17. א. שאלה ראשונה שיש לברר כאמור, האם התובעים הוכיחו כי הנתבעים 1-3 שאבו מים מהבאר בין השנים 1997-2002. סבורני כי על שאלה זו ניתן להשיב בחיוב אודות הנתבעים 1-2, לאור האמור בתצהיר עדותו הראשית (נ/1) וחקירתו הנגדית של מר יחזקאל זוהר (להלן: "זוהר"), עד ההגנה היחיד, אשר טיפל באופן אישי מטעם הנתבעים בנושא התובענה (ס' 1 לנ/1). ב. בסעיף 8 לנ/1 מציין זוהר כי הנתבעים לא מכרו מעולם מים לצדדים שלישיים, אלא השתמשו במי הבאר. מדגיש זוהר כי הנתבעים 1-2 עשו שימוש כאמור בבאר, אולם הנתבעת 3, שרכשה את חלקו של הנתבע 2 בחלקה, לא עשתה כל שימוש בבאר. ג. גם בחקירתו הנגדית הודה זוהר כי הנתבעים עשו שימוש במי הבאר (עמ' 16 לפרו' ש' 29). ד. משכך, אני יכול לקבוע כי הנתבעים 1-2 עשו שימוש בבאר בין השנים 1997-2002. ה. בכל הקשור לנתבעת 3, הרי זוהר ציין כאמור בתצהירו כי זו לא שאבה מים מהבאר בשנים אלה, והתובעים לא הוכיחו אחרת. עד התביעה היחיד, התובע 1 (להלן: "התובע"), בחקירתו הנגדית לא ידע כלל ועיקר לומר מי השתמש במים, מתי והאם בכלל נמכרו מים מהבאר לצדדים שלישיים (עמ' 10 לפרו' ש' 1-8). למזלו, באה לעזרתו עדותו של זוהר בכל הקשור לנתבעים 1-2, בה הודה כי אלה השתמשו במים שבבאר. אולם בכל הקשור לנתבעת 3, אודותיה ציין זוהר במפורש כי לא השתמשה כלל במים מהבאר, ממועד רכישתה זכויות בחלקה ועד למועד הגשת כתב התביעה, לא הוכיחו התובעים כי הנתבעת 3 השתמשה במי הבאר שבחלקה בתקופה הנתבעת בתובענה זו. על כן, ניתן לומר כבר כעת כי דין התביעה לדמי שימוש בגין שאיבת מים מהבאר, נגד הנתבעת 3, להידחות. 18. א. שאלה ב' שיש לברר היא האם התובעים הוכיחו שהנתבעים שאבו גם את חלקם במי הבאר, מהבאר. ב. בנדון ציין זוהר בחקירתו הנגדית כי ההקצבה השנתית לבאר היתה כ- 73,000 קוב מים. הקצבה זו צריכה היתה להתחלק בין כל בעלי החלקות שמסביב לחלקה הנדונה, בה ממוקמת הבאר. היינו - הבאר היא משותפת לכל החלקות מסביב, אשר כוללות כ- 100 דונם. החלק של החלקה דנן בצריכה השנתית של הבאר היתה כ- 6,000 קוב מים. הנתבעים, שהשתמשו במים מהבאר, לא צרכו מידי שנה את כל מי הבאר המוקצבים אלא הותירו בה 3,000 קוב מים. הם הותירו כמות מים זאת לשימושם של התובעים (עמ' 16 לפרו' ש' 30-32; עמ' 17 לפרו' ש' 1-25; עמ' 18 לפרו' ש' 1-10. ג. הוסיף זוהר וציין בחקירתו הנגדית כי הוא חכר את כל החלקות מסביב, סדר גודל של כ- 100 דונם, ולכן זכויות שאיבת המים מהבאר עברו אליו. אולם הוא שב והדגיש כי לא השתמש ב- 3,000 הקוב האחרונים בבאר ששייכים לתובעים מכח זכויות הקניין שיש להם בחלק מהחלקה (עמ' 17 לפרו' ש' 16-22). ציין גם זוהר כי הוא לא מתנגד שיבואו התובעים, יעבדו את חלקם, ישתמשו במים, והוא גם לא התנגד מעולם (עמ' 19 לפרו' ש' 20-21). ד. גירסתו של זוהר היתה ברורה. לעומתו גירסתם של התובעים בבירור שאלה זו נותרה סתומה. בחקירתו הנגדית לא ידע התובע לומר לנו מידיעה אישית כמה מים נשאבו כל שנה, בין השנים 1997-2002 מהבאר (עמ' 10 לפרו' ש' 13-14). הוא גם לא ידע לומר לנו כמה מים נשאבו ע"י הנתבעים בשנה זו. מכאן שהוא גם לא היה יכול לומר לנו מהו חלקם של התובעים בהקצבה השנתית, בכל שנה ושנה מהשנים הנתבעות, במי הבאר. הוא גם לא ידע לומר לנו, וממילא להוכיח לנו, את טענת התובעים כי הנתבעים צרכו גם את חלקם במי הבאר. ה. על כן, כל שנותר קיים היא עדותו של זוהר, בה נתתי אמון, על פיה הנתבעים לא צרכו את חלקם של התובעים במי הבאר. משכך, יש להשיב בשלילה על שאלה ב', היינו יש לומר כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעים צרכו את חלקם במי הבאר. ו. משלא הוכיחו לי התובעים כי הנתבעים צרכו את חלקם במי הבאר בשנים הנתבעות, דין רכיב תביעתם זה להידחות גם נגד הנתבעים 1-2. 19. מכל האמור לעיל יש לומר כי, התובעים לא הוכיחו את רכיב תביעתם לדמי שימוש בגין שאיבת מים מהבאר בין השנים 1997-2002, ודין תביעתם נגד הנתבעים 1-3 בנדון להידחות. דמי שימוש ראויים על השימוש בחלקם של התובעים בחלקה בין השנים 2000-2003. 20. רכיב התביעה השני הוא, תביעת התובעים את הנתבעים 1 ו- 3, לשלם להם דמי שימוש ראויים על השימוש בחלקם בחלקה בין השנים 2000-2003. 21. תנאי עיקרי להוכחת רכיב תביעה זה הוא, שהתובעים יוכיחו כי הנתבעים השתמשו בחלקם בחלקה בשנים הנתבעות. 22. בתצהיר עדותו הראשית, מציין זוהר כי התובעים מעולם לא עיבדו את חלקם במקרקעין, אלא ביקשו מהנתבעים לעבד את הקרקע, ואף נתנו להם הרשאה לעשות כן מעת לעת (ס' 7 ו- 14 לנ/1). 23. בחקירתו הנגדית הרחיב זוהר יותר וציין שהרשאה שנתנו התובעים לנתבעים לעבד את האדמה, היתה בע"פ. הכוונה בעיקר לעיבוד הפרדס שהיה על המקרקעין. אולם, בשנת 2000 נעקר הפרדס, לאחר כמה שנים שהיה בור, ומשנה זו הפסיקו הנתבעים לעשות כל שימוש במרקעין של התובעים (עמ' 15 לפרו' ש' 26-27; עמ' 16 לפרו' ש' 1-12). 24. לעומתו, גירסת התובע בנדון לא היתה ברורה. למשל: על אף שלגירסתו משנת 1996 עיבדו הנתבעים את חלקם בחלקה ללא רשות התובעים וללא הסכמתם, לא היה לו כל הסבר מדוע התובעים אינם תובעים מהנתבעים גם דמי שימוש ראויים לשנים 1996-1999, אלא רק משנת 2000-2003 (עמ' 13 לפרו' שורות 24-26). לשאלה האם בשנת 2000 הנתבעים עיבדו את חלקם בקרקע השיב התובע כי הם עיבדו את הקרקע גם קודם וגידלו בה גידולים חקלאיים, אם כי הוא אינו יודע אם זה חיטה או תחמיץ (עמ' 14 לפרו' ש' 21-24). 25. זוהר איננו מכחיש כי חלק החלקה השייך להם (לנתבעים 1 ו- 3) עובד בין השנים 2000-2004, ואף גודל בו חיטה ושיבולת שועל. אולם כך נעשה על חצי החלקה שבבעלותם, בעוד אשר לא נעשה כל שימוש בחלק החלקה שבבעלות התובעים (עמ' 18 לפרו' ש' 20-31). 26. כשבחנתי את עדותו של זוהר מול עדותו של התובע, נתתי אמון רב יותר בעדותו של זוהר. התובע, מעבר לאמירות בעלמא, לא הוכיח לי בראיות של ממש, כי הנתבעים עשו שימוש בחלק של התובעים בחלקה משנת 2000 ואילך. 27. ההגיון והסבירות גם מלמדים כי גירסתו של זוהר היא המדוייקת יותר, ואסביר את דבריי: זוהר בתצהירו מציין כי, לכשקיבל בשעתו את מכתבו של ב"כ התובעים על פיו התובעים דורשים כסף עבור חלקם במקרקעין, הם הפסיקו לעבד את המקרקעין, ואף הודיעו על כך לתובעים באמצעות בא-כוחם (ס' 17 לנ/1). בחקירתו הנגדית ציין זוהר כי הוא חוכר כ- 100 דונם מסביב לחלקה הנ"ל, בחינם, וזאת כיוון שבכך הוא שומר על הקרקע ומשלם את המיסים (עמ' 19 לפרו' ש' 2; עמ' 21 לפרו' ש' 1-2). משכך הם פני הדברים, ומשנוכחו הנתבעים לדעת כי התובעים דורשים מהם תשלום בעבור דמי שימוש בחלקתם (ראה מכתבה של ב"כ התובעים אל הנתבעים מיום 19.10.00, צורף כנספח ח' לת/1), סביר להניח, והגיוני, כי יעדיפו לא לעבד את חלקם של התובעים בחלקה תמורת תשלום דמי שימוש, אלא לעשות שימוש באותם 100 דונם מסביב, אותם חכרו בחינם. 28. לאור כל האמור לעיל, אני יכול לומר כי התובעים לא הוכיחו לי ברמת ההוכחה הנדרשת כי הנתבעים 1 ו/או 3 עשו שימוש בחלק שלהם בחלקה בשנים הנתבעות. אפילו ארצה ללכת בנדון לקראת התובעים אומר, כי בנקודה זו מאזני הראיות נותרו שקולות (עדותו של התובע מול עדותו של זוהר). היות ונטל השכנוע בנדון מוטל על התובעים, גם במקרה כזה דין התביעה להידחות. 29. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי התובעים לא הוכיחו תביעתם, והם לא זכאים לכל סעד מהסעדים הנתבעים בתביעתם, והמפורטים בס' 10 לעיל. משכך, דין תביעתם להידחות. 30. התובעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות המשפט של הנתבעים 1-3, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן ישאו התובעים, יחד ולחוד, בשכ"ט עורך דינם של הנתבעים 1-3, בשיעור של 7,500 ₪ ומע"מ כדין. דמי שימושמים