החלטה המבקש והחברה, מנהלים עסק של גן אירועים הנמצא בתחום מרחב התכנון המקומי של הוועדה המקומית לתכנון בניה "אונו" (להלן: "הוועדה"). בהקשר לניהול העסק הועמדו המבקש והחברה לדין בגין ביצוע עבירות על חוק התכנון והבניה תשכ"ה-1995 (להלן: "החוק"), בשלושה תיקים נפרדים: בת.פ. 10883/01 , בת.פ. 8496/99 ובת.פ. 6581/00 של בית משפט זה, שעניינם ביצוע עבודה ללא היתר, ואי קיום צווי הריסה שיפוטיים (להלן: "התיקים הקודמים"). אין מחלוקת שקודם להגשת התיקים הקודמים הסכימה המדינה להארכת כניסתם לתוקף של צווי הריסה. אין מחלוקת שבתיקים הקודמים הורשעו הנאשמים ע"פ הודאתם במסגרת הסדרי טיעון, שנכתבו ונחתמו על ידי הצדדים. גזרי דין בהם כובדו הסדרי הטיעון יצאו מלפני בימ"ש זה ב- 12.6.02. בהתאם להסדרים נדחתה כניסתם לתוקף של צווי הריסה והפסקת שימוש, עד ליום 15.10.02. לפני ימים ספורים הוגשה לביהמ"ש מטעם המבקש והחברה בקשה לדחות שוב את מועד כניסתם לתוקף של הצווים באופן שצו ההפסקה יכנס לתוקפו ביום 1.1.03 וצו ההריסה יכנס לתוקף ב- 15.4.03. המאשימה מתנגדת לבקשה. ב"כ הצדדים הביאו בפני ביהמ"ש בקשה ותגובה מפורטות, נסמכות בתצהירים ומסמכים רבים, כמו כן הרחיבו בחקירות ובטיעונים כעולה מהפרוטוקול. טיעוניו של עו"ד צין ב"כ המבקש והחברה. עיקר טענותיו של עו"ד צין, בקליפת אגוז כדלקמן - ראוי להיענות לבקשה ככל שהיא מתייחסת לדחיית ביצוע צו ההריסה, על מנת לאפשר מיצוי הליכי רישוי, נתון שהיה בבסיס הסדרי הטיעון. ובאשר לצו ההפסקה ראוי לאפשר קיומם של מספר מוגבל של אירועים שנקבעו מבעוד מועד ולא היתה אפשרות לבטלם וזאת על מנת שלא לגרום נזקים לצדדים שלישיים כפי שהעיד המבקש ולאפשר לסגור את העסק בצורה מכובדת. תוך הדגשה שאין הכוונה לאפשר המשך פעילות בלתי חוקית אלא רק לאפשר קיום אירועים שנקבעו מראש. הסניגור ביקש מבית המשפט ליתן משקל לעובדה שועדות התכנון פועלות באיטיות תוך שהוא מפנה להחלטה שיצאה מלפני בת"פ 5753/98. עמדת נציגת המדינה עו"ד בן-ציון. לגישתה של עו"ד בן ציון, אין מקום להעניק את הסעד המבוקש, באשר המבקש וחברה התקשרו בהסדר טיעון והוא מחייב אותם. משכך היה עליהם להימנע מלהתקשר בהסכמים לקיום האירועים אחרי תאריך 15.10.02, או להעבירם למקום אחר. מה עוד שעד היום לא הומצא נספח מאושר על ידי משרד התחבורה לגבי הסדרי התנועה לעסק. לדעתה אין המדובר בהליכי תכנון מאושרים שניתן לצפות מתי ייושמו. עוד טענה, שבהתנהגותם מוכיחים המבקש והחברה שאין בדעתם להפסיק את השימוש האסור, והם מגלים יחס בלתי רציני לצווי בית משפט. התובעת ביקשה לדחות את הבקשה. לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את העדויות והסיכומים הגעתי למסקנות כדלקמן: 1. אין צורך לחזור ולהידרש להפקרות בתחום השמירה על הוראות חוק התכנון והבנייה, והחומרה היתרה שבעבירות מתמשכות שגם צווים שיפוטיים אינם מצליחים להפסיקן. נדרשתי לכך בגזר דין מפורט בת.פ. 7544/00 מיום 1.5.02. שב"כ הצדדים הזכירו בטיעוניהם. 2. לא נעלמו מעיני ההסכמות בהסדרי הטיעון אליהם הגיעו הצדדים בתיקים הקודמים והצהירו שהמבקש בשמו ובשם החברה ימשיך בהליכי הרישוי ויפעל בשקידה הראויה והדרושה לכך והסדר הטיעון לא יכבול את שיקול דעתה של הועדה המקומית בכל הנוגע להליכי הרישוי. 3. בהקשר זה יאמר שמניעיו של נאשם להתקשר בהסדר טיעון אינם רלבנטיים ואין לקבל טענה כי ההערכה שהעריך הנאשם לפיה בתקופת הדחייה להשיג היתר ותוכלתו נכזבה, מצדיקה לכשעצמה התחשבות נוספת ומבססת היענות לבקשותן למתן ארכהנוספת. מועד ביצוע ההריסה היהיה בבסיה הסדר הטיעון. ניסיון להתנער מתוצאות ההתקשרות בהסדר טיעון יש בו, באנלוגיה לדיני חוזים, משום טענה ל"טעות בכדאיות העסקה". כפי שבדיני חוזים אין מכירים בטעות כזו, כך אין לה מקום במסגרת המשפט הפלילי. 4. בפסק דינו של כב' השופט בך בע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י מא(2) עמ' 572, ובב"ש 1188/98 (בימ"ש מחוזי חיפה), חלבי נ' מדינת ישראל מפי כב' השופט דר, נידונה זכותו של הנאשם לחזור בו מהודאה ונקבע שהדבר לא יותר לו רק משום שנוכח כי ההודאה לא כדאית מבחינתו. אינני מוצאת שיש הבדל עקרוני בין חזרה מהודאה לבקשה להארכת מועד כגון זו שבפניי, שבבסיסה הרצון להשתחרר מתחייבות מפורשת ומחייבת שהצדדים קיבלו על עצמם. אין הדבר דומה לצו הריסה דחוי שיצא מלפני בית משפט על פי שיקול דעתו ושלא בהסתמך על התחייבויות מפורשות שבין הצדדים. 5. הסתמכותו של עו"ד צין על הלכה שיצאה מבית המשפט העליון ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, לפיה על בית המשפט לשקול הענקת דחייה נוספת נכונה. אולם, בית המשפט העליון קבע בפיסקה 22 לפסק הדין שהדחייה תינתן כדי למנוע תוצאות קשות ובלתי צודקות כאשר יש סיכוי שהמבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר וביצוע מיידי של צו ההריסה יגרום נזק חמור ובלתי הפיך, ויהיה בבחינת "ייקוב הדין את ההר", מה שאין כן במקרה דנן. ההתייחסות להערה שיצאה מפני להכרעת דין בת.פ. 5753/98 מ"י נ' ליבני, באשר להתמשכותם של הליכי רישוי שהם בבחינת רעה חולה, איננה במקומה. הנמשל לא דומה לראיה. שם דובר במקרה שלא הייתה מניעה מלהעניק היתר, בעוד שכאן המצב התיכנוני לא מאפשר זאת. 6. ביצוע צו הריסה מעצם מהותו יש בו לגרום נזק למי שבנה. נזק זה עליו לקחת במכלול שיקוליו בטרם ניגש לביצוע בנייה ללא היתר. פסקי דין לא מעטים החל מפסק הדין בע"פ 284/74 שותפות אחים אריאל בע"מ נ' מדינת ישראל פד"י כט(1) עמ' 390 כמו גם ע"פ (חיפה) 1299/00 ב.דני חברה לבניין והשקעות 1992 ואח' נ' מדינת ישראל, ציוה בית המשפט על הריסת בניינים שלמים שנמכרו בהם דירות לרוכשים תמימים. העובדה שאדם מוסיף חטא על חטא, לא רק בונה ללא היתר אלא מכשיל אחרים, ומתקשר איתם בעסקאות לא יכולה לכשעצמה לשמש מחסום מפני ביצוע החוק ואכיפתו. 7. במקרה שבפניי עדותו של המבקש לא שכנעה אותי. לא מצאתי כי פעל בשקידה הראויה והדרושה להשגת היתר. מאז ה-12.6.02 לא נעשתה למעשה שום פעילות בעניין זה. אינני מאמינה לטענתו העיקרית שכל בקשתו לקיים עד ליום 1.1.2003 מספר אירועים מצומצם (לדבריו 19 לדברי בא כוחו 17) שאותם לא הצליח לבטל. לא רק לנוכח הנספח במ/1 ובו פרסום מחירי אירועים לחודשי קיץ 2003, ולא רק שלא הוצגו בפניי הסכמים חתומים שמוכיחים כי ההתקשרויות קדמו להסדר הטיעון מה-12.6.02, ולא רק שלא הובאו בפניי רשימות ותאריכים במהלך כל הדיון הארוך, אלא שהטענה שלא ניתן לבטל את ההסכמים ולו על דרך תשלום פיצויים, בלתי הגיונית בעליל. 8. גם הטענה כי בדעת המבקש לנסות ולקבל היתר שיאפשר שימוש חקלאי במבנים לא שכנעה אותי. המבקש לא אמר דבר בעניין זה. המבנים יועדו ויוחדו לניהול עסק של גן שמחות וככאלה אינם מתאימים לשימושים חקלאיים. ואם אומנם מדובר בסככות מתאימות לחממות כפי שטוען הסניגור, הרי שאין מניעה לפרקן ולהרכיבן מחדש אם וכאשר ינתן היתר. ההתעקשות שלא לבצע את הצו מתיישבת עם כוונה להמשיך בעיסוק האסור. 9. משקל מכריע יש לעובדה שהעסק ממוקם בלבו של אזור קרקע שהוכרזה חקלאית, לא הרחק משולי כביש ראשי. אין גישה לעסק בדרך סלולה ורחבה כפי שמחייב עסק מסוג כזה, על מנת להבטיח ביטחונם, בטיחותם ושלומם של מאות המוזמנים המתקבצים ובאים למקום מדי ערב. גם הסניגור הסכים כי פתרון לבעיית התחבורה הוא העומד בין המבקש להיתר המיוחל. מהנספח כ"ו לבקשה מיום 17.9.02, לא עולה שיש פתרון קונקרטי שניתן ליישמו בעתיד הנראה לעין. 10. העובדה שבמשך שנים לא ניתן למבקש היתר, מתיישבת עם מסקנה שטרם בשלו התנאים למימושה של תוכנית כוללת. וגם אם תוכנית כזאת תאושר אי שם בעתיד, אין בכך להרשות הפרת החוק היום תוך סיכון ממשי של הציבור, ועל מנת לאפשר למבקש ולחברה המשך ניהול עסק והפקת רווחים. הטענה שבכך שונה מקרה זה מהמקרה שנידון בתקדים ע"פ 70079/02 מדינת ישראל נ' הום סנטר לא מקובלת עליי לאור חוסר אמינותו של המבקש. 11. אם אכן צמצמו המבקש והחברה את העסק באופן דרסטי ופיטרו את מירב עובדיהם אין מניעה לביצוע הצו במועד. 12. טרוניותיהם של המבקש ובא כוחו כלפי הועדה ונושאי תפקידים בה אינן מבוססות. 13. לא רק שורת הדין, מראית פני הצדק, והצורך באכיפה והרתעה במיוחד לנוכח האורכות שניתנו במהלך השנים, מתיישבים עם מתן משקל בכורה לאינטרס הציבורי. 14. אשר על כן הבקשה על שני חלקיה נדחית. 15. בנסיבות שנוצרו, ייכנסו הצווים לתוקף ביום 1.11.02 על מנת לאפשר סגירה מסודרת. הריסת מבנהצו הריסהאולם / גן אירועיםצווים