בית המשפט פסק כי אין תכליתה של הסמכות החריפה של הפקעה לאפשר לרשות המפקיעה לצבור מלאי מקרקעין מופקעים ללא שימוש במשך שנים לאחר הפקעה וכי חלוף שנים ארוכות ללא מימוש מעיד על זניחת המטרה המקורית שלשמה הופקעו המקרקעין זכותו של בעל מקרקעין שהרשות חפצה להפקיעם, כי ההפקעה תהיה סמוך לשימוש שייעשה לצרכי ציבור במקרקעין המופקעים, אינה באה רק בשל החובה למזער את נזקו של בעל המקרקעין, אלא גם בשל זכותו כי סבירות ההפקעה תיבחן לאור הנסיבות האמיתיות של הצרכים והחלופות בזמן ההפקעה. להלן פסק הדין בנושא ביטול הפקעה לאור אי מימוש במשך שנים: פסק דין 1. העותרים רכשו בשנות החמישים זכויות חכירה בקרקע באור יהודה. העותרים מס' 1 ו-2 בחלקה 83 בגוש 6024 והעותרת מס' 3 בחלקה 82 בגוש 6024. העותרת מס' 3 העבירה לשניים מילדיה את יתרת זכויותיה בחלקה 82. כאשר העותרים רכשו זכויות במקרקעין, היה יעודם של המקרקעין לחקלאות ולמגורים בהתאם לתכנית מפורטת תג"פ/370. 2. ביום 19.6.75 פורסמה למתן תוקף תכנית מא"א/30א', שעל פיה יועדו להפקעה 2872 מ"ר מתוך 5007 מ"ר של חלקה 82 ו-3016 מ"ר מתוך 5011 מ"ר של חלקה 83. השטח להפקעה נועד לשמש לכביש ולשטח ציבורי פתוח. ב-2.12.84 פורסמה הודעה על פי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, בדבר הפקעה של חלק מהחלקות עלפי תכנית מא"א/30א'. בפועל לא נעשה בשטח דבר, ולטענת העותרים נזנחה מטרת ההפקעה. 3. העותרים טוענים כי הם ובני משפחתם גרים על חלקת הקרקע שלא הופקעה והם "רואים בעיניים כלות כיצד הקרקע שהיתה בבעלותם והופקעה לכאורה לצרכי ציבור, עומדת בשממונה משך כ-27 שנים ללא כל שימוש וללא כל תועלת." המשיבה טוענת כי "יש לדחות את העתירה מאחר שהצורך הציבורי במקרקעין המופקעים שריר וקיים עד היום ומטרת ההפקעה לא נזנחה" (ע' 15 לסיכומים). עם זאת מודה המשיבה (פסקה 128 לסיכומים) כי "עקב העובדה שהפרויקט (הקאונטרי קלאב - ג.ק.) לא מופעל, ועומד בשממונו, אין טעם לבצע תכנון מפורט ופיתוח של הגן הציבורי שמתכוונת המועצה להקים על המקרקעין המופקעים." 4. כאמור, הופקעו המקרקעין לפני 27 שנים. במהלך השנים חלו תהפוכות באשר ליעוד המקרקעין המופקעים, אבל ניתן להתעלם מאלה, ולהניח לזכותה של המשיבה כי במהלך השנים לא חל שינוי משמעותי ביעודם. אלא שלכך מצטרפים דברי המשיבה עצמה שאינם מצביעים על צורך מיידי במקרקעין. המשיבה מודה שבשלב זה אין אפילו טעם לבצע תכנון לגבי השימוש במקרקעין. 5. המשיבה טוענת שבנסיבות האמורות אין לומר כי "אי פיתוח המקרקעין לוקה בחוסר סבירות קיצוני" (פסקה 131 לסיכומים). אלא שלא זו הסוגיה שעליה נסבה עתירה זו. הסוגייה היא: האם הפגיעה בזכויותיהם של העותרים בנטילת רכושם נעשתה כדין. נטילת מקרקעין בכפייה היתה מאז ומתמיד פגיעה קשה בזכות הקנין של הבעלים. גישה זו התעצמה מאז שניתנה הגנה חוקתית לזכות הקנין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נראה שגם בעידן דהיום יש מקום לנטילה על דרך של הפקעה, אלא שיש להקפיד עם הרשות המפקיעה הרבה מעבר למה שהיה מקובל בעבר. על מנת שלנטילה יינתן תוקף כיום, עליה להיות לתכלית ראויה. הנני מוכן להניח כי התכלית שלשמה נעשתה ההפקעה בזמנו היתה תכלית ראויה. אלא שכיום, כאשר מתברר שחלפו שנים ארוכות ודבר לא נעשה דבר למימוש תכליתה של ההפקעה, קם ספק באשר לתכליתה של ההפקעה. אפילו אקבל כי אותה תכלית שלשמה הופקעו המקרקעין, עודנה לנגד עיני המשיבה, הרי חלוף הזמן שומט את הקרקע מתחת לטענת המידתיות. אין מידתיות בהפקעת קרקע עשרות שנים לפני שהרשות עושה שימוש במקרקעין. באותן שנים ארוכות כשנות דור, יכלו העותרים לעשות שימוש במקרקעין ולהפיק מהם הנאה. לאור העדר אמירה נחרצת של המשיבה גם כיום בדבר מימוש המטרה שלשמה נעשתה ההפקעה, יש מקום לסברה שעוד שנים לא מעטות תעמוד הקרקע בשממונה, תוך מניעת השימוש מהעותרים אין לכך הצדקה. 6. אין תכליתה של הסמכות החריפה של הפקעה לאפשר לרשות המפקיעה לצבור מלאי מקרקעין מופקעים, שבהם ייעשה שימוש לעת מצוא. זכותו של בעל מקרקעין שהרשות חפצה להפקיעם, כי ההפקעה תהיה סמוך לשימוש שייעשה לצרכי ציבור במקרקעין המופקעים, אינה באה רק בשל החובה למזער את נזקו של בעל המקרקעין, אלא גם בשל זכותו כי סבירות ההפקעה תיבחן לאור הנסיבות האמיתיות של הצרכים והחלופות בזמן ההפקעה, כפי שנאמר בבג"צ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ה(2) 625. כך אמר השופט חשין (בעמ' 671): "תישמרנה זכויות הבעלים לטעון כנגד הפקעת הקרקע מחדש ובכלל טענותיו תוכל למצוא מקום טענת המידתיות אף היא, כך אף יוטל על הרשות להיזהר בשימושים שעשתה בקרקע המופקעת, וכך אף תחייב להעניק יחס של כבוד לקניין הפרט". אמנם הדברים התייחסו לשינוי היעוד של המקרקעין המופקעים, אלא שכוחם יפה אפילו לא נעשה שינוי פורמלי לגבי השימוש המיועד. בחלוף תקופה כה ארוכה כמו בענייננו, אין השימוש שייעשה במקרקעין כיום זהה לזה שהיה בדעת הרשות המפקיעה לפני שנים רבות אפילו יישא כינוי זהה. חלוף הזמן מעיד על זניחת המטרה המקורית שלשמה הופקעו המקרקעין. חזקה על הרשות ששעה שהפקיעה את המקרקעין פעלה כראוי, והפעילה סמכויותיה בתום לב ותוך כוונה לפגיעה מזערית בבעל הזכויות. מכל אלה, מתחייב שאותה שעה עמדה לנגד עיניה מטרה קרובה להפקעה. משלא הסתייע מימושה של אותה מטרה במשך זמן רב, יש לראות את הרשות כמי שזנחה אותה מטרה. כך עולה מבג"צ 174/88 אמיתי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, המרכזי פ"ד נ"ב(4) 89, שם אמר השופט חלימה (עמ' 25): כאשר השיהוי בביצוע הרכישה יש בו כדי להוכיח הזנחה מופלגת בנקיטת ההליכים או ויתור על ההפקעה, יוכל הדבר לשמש עילה לביטול הליכי הרכישה או להמרצת פעולותיה של הרשות". יפים לענין שבפני בשינויים המחוייבים, דבריו של השופט חלימה (בעמ' 98): "כאשר שוקלים את תולדותיה של הפרשה על נפתוליה, מחוייבים אנו להגיע לידי המסקנה, שהתקופה שעברה .... אינה סבירה ואינה יכולה להיות סבירה לפי כל קנה מידה מקובל. אורך תקופת ההמתנה במקרה דנן מתיישב עם ההנחה, שהמועצה המקומית זנחה את רעיון ההפקעה". 7. טעם נוסף לביטול הפקעה שנזנחה ולהזקיק את הרשות להליכי הפקעה חדשים, הוא שיעור הפיצוי . זכותו של הבעלים לקבל פיצוי על שווי המקרקעין כפי שהוא ערב השימוש בהם לצרכי ציבור בעקבות ההפקעה. כל עוד לא נעשה אותו שימוש, זכאי הבעלים ליהנות מרכושו בכל מובן, וכך גם מעליית שווים של המקרקעין. אין זו הדרך לקביעת שיעור הפיצוי על פי החוק. הפקעתם של המקרקעין מחדש תהא כרוכה בתשלום פיצויים על פי שווים לאותה עת. חשיבותו של ענין זה, היא גם לשיקוליה של רשות באשר לעצם ההפקעה מחדש, לאור המטרה דהיום, בהתחשב בחלופות שבפניה ותוך התחשבות בפיצוי שיהיה עליה לשלם. 8. מי שמקרקעיו הופקעו זכאי לקבל פיצוי . השאלה היא אם קבלת הפיצוי על ידי הבעלים מנתקת אותו מהמקרקעין נשוא ההפקעה, גם ענין זה עלה בפרשת קרסיק ולא הוכרע (ע' 675). בהעדר הכרעה אין לי אלא ליתן דעתי על אותה שאלה. זכותו של הבעלים לקבלת פיצויים על מקרקעין שהופקעו אינה מותנית. אותו בעלים נפגע מעצם ההפקעה שמשמעה נטילה של נכסיו ופגיעה בציפיותיו באשר לעשייה בהם. אין לומר לאותו בעלים: "שקול היטב אם ראוי שתיטול פיצויים שהנך זכאי להם שמא ברבות הימים תקום לך זכות לקבל אותם מקרקעין חזרה, בנסיבות שעלו בפרשת קרסיק או בנסיבות אחרות." אין הגיון בהעמדת דרישה כזו. חזקה על הרשות המפקיעה שהיא פועלת כדין וכי ההפקעה תעמוד בעינה. כן חזקה עליה שכשהפקיעה את המקרקעין, הועידה סכום ראוי לתשלום הפיצוי. בנסיבות אלה לא ייגרע מהרשות דבר אם הפיצוי ישולם ואם ברבות הימים תקומנה נסיבות, המצדיקות את השבת הקרקע לבעליה. כמובן, שבעלים שקיבל את הפיצוי יצטרך להשיב את אשר קיבל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 9. לא מצאתי לנכון לדון בשפע של טענות שהעלתה המשיבה. כאשר מדובר בפגיעה בזכות חוקתית אין מקום להתעלם מהפגיעה בשל טענות מסוג אלה מפי המשיבה ולא נדונו. 10. לפיכך הנני נעתר כמבוקש ומורה על ביטול ההפקעה של חלק מחלקות 82 ו-83 בגוש 6204 באזור. אינני רואה מקום להיעתר לבקשה לביטול ייעודם של המקרקעין. בענין זה על העותרים לפעול תחילה לשינוי תוכנית המיתאר. כל עוד לא מוצו הליכים אלה, אין מקום לסעד האמור. הנני מחייב את המשיבה מס' 1 לשלם למבקשים את הוצאות הליכים אלה וכן שכ"ט בסכום של 25,000 ₪. קרקעותביטול הפקעההפקעה