ארנונה סוכנות דואר

פסק דין 1. ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית של עיריית הרצליה מיום 17.5.04, אשר קבעה כי יש לראות את סוכנות דואר המשמשת לקבלת קהל למתן שירותי דואר כנפרדת מהשטח המשמש לאחסון, ולסווגם בנפרד בהתאם לצו הארנונה של עירית הרצליה (להלן: "צו הארנונה"). 2. המדובר בסוכנות דואר בהרצליה בגוש 6537 חלקה 207/17, אשר חויבה ע"י מנהל הארנונה בעירית הרצליה, בסיווג הקבוע בסעיף 2.1 לצו הארנונה בהתאם לפעילות המתקיימת בו, היינו כמשרד שירותים ומסחר (להלן: "סוכנות הדואר"). המשיבה הגישה השגה וערר על החיוב האמור לשנת 2003 וטענה כי שטח סוכנות הדואר מחולק לשני חלקים. בחלק אחד מתקבל קהל, ומתבצעת בו עבודת סוכנות הדואר; ואילו החלק השני משמש כמחסן בו מאחסנים את דברי הדואר. משכך, טענה המשיבה, ראוי שהחיוב בתעריף העסקי ייעשה רק בחלק הנכס המהווה את העסק, ואילו החלק המשמש לאחסנה יסווג בסיווג של מחסן. המערער דחה את השגת המשיבה, אשר הגישה על החלטתו ערר. חברי ועדת הערר שמעו את הצדדים והגיעו למסקנה כי יש אכן לסווג בנפרד את החלק המשמש לקבלת קהל ומתן שירותי דואר, ואת החלק המשמש לאחסנה. ועדת הערר קבעה בהאי לישנא: "לאחר שחברי הוועדה שמעו את הצדדים, הגיעו למסקנה כי יש לראות את סוכנות הדואר המשמשת לקבלת קהל ומתן שירותי דואר כנפרדת מהשטח המשמש לאיחסון ולסווג אותם בנפרד בהתאם לצו... היינו את שטח המחסן כמחסן ואת השטח האחר כשטח למתן שירותים...". (להלן: "החלטת ועדת הערר"). על החלטת ועדת הערר הוגש ערעור ע"י מנהל הארנונה הוא הערעור שבפני. 3. המערער טוען כי טעתה ועדת הערר בהחלטתה האמורה. לדבריו, קביעתה מנוגדת הן ללשונו המפורשת של צו הארנונה, והן לתכליתו ולעקרונות שהותוו בפסיקה ביחס לחיוב שטחי אחסנה המהווים חלק אינטגרלי של עסק. לטענת המערער, מתשריט הנכס עולה כי שטח האחסנה עליו מדובר מהווה חלק אינטגרלי מהנכס, ואינו מופרד ממנו פיסית. כן נטען כי ועדת הערר התעלמה מהוראות סעיף 4 לפרק המבוא לצו הארנונה, אשר קובע מפורשות כי סיווג נכס ייקבע לפי השימוש העיקרי הנעשה בנכס, וזו לשונו: "מבנה שמחזיק עושה בו במקביל מספר שימושים, יסווג בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק". (ההדגשה אינה במקור). המערער טוען כי אין מחלוקת שהשימוש העיקרי המתבצע במקום הוא של סוכנות דואר, וחלק האחסנה הוא טפל בו, ולכן ובהתאמה, יש לסווגו בהתאם לשימושו העיקרי. עוד טוען המערער כי ועדת הערר התעלמה גם מהגדרת "מחסנים" בצו הארנונה של הרצליה. בצו מצויין באופן מפורש כי יש לסווג מחסן כמחסן רק אם הוא מתאים להגדרה הקבועה בסעיף 12.5 לצו הארנונה, וכלשון הצו: "1. מבנה המשמש אך ורק לאחסנה, ולא מתבצעת בו פעילות עיסקית, למעט מחסן ברחוב סוקולוב. 2. מבנה המשמש מחסן לחנות והרשום בלשכת רשום המקרקעין כחלק הנפרד או כחלקת משנה נפרד למעט מחסן ברחוב סוקולוב. 3...” במקרה הנדון אין מחלוקת שהנכס אינו משמש אך ורק לאחסנה, וכי החלק המשמש לאחסנה אינו רשום כחלקה נפרדת או כחלקת משנה נפרדת. המשיבה טוענת כי שטח הנכס בו מצויה סוכנות הדואר, כולל כמו בכל סוכנות דואר אחרת, שטח המיועד לקבלת קהל לביצוע עבודה בפועל של עובדי הדואר, וחלק נוסף אחורי המהווה מחסן, בו מאוחסנים, בין היתר, החבילות ודברי הדואר. מדובר בשטח אחסון לכל דבר המופרד בדלת מהשטח הקדמי, בו לא מתבצעת כל פעילות עסקית. לטענת המשיבה, אין להבין את הסעיף הרלוונטי בצו הארנונה כקובע כי סווג כמחסן ייעשה רק מקום בו כל המבנה משמש כמחסן, אלא די שגם חלקו משמש כמחסן, ובלבד, שבאותו חלק המשמש לאחסון לא מתבצעת פעילות עסקית. כל פרשנות אחרת לטעמה, עלולה לגרום למצב אבסורדי בו שוכר הנזקק למחסן, יאלץ לשכור שני נכסים, האחד לחנות והשני למחסן, דבר שיגרום להוצאות רבות ומיותרות. לכן, טוענת המשיבה, צדקה ועדת הערר בקביעתה בדבר חישוב נפרד למחסן ולסוכנות הדואר, ולטעמה יש לדחות את הערעור ולהותיר את ההחלטה על כנה. המשיבה מדגישה כי השטח המשמש כמחסן מהווה 40% משטח הנכס כולו, ובעבר הוא אף שימש כולו למחסן. 4. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתב הערעור, בתגובות ובכל החומר שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. השאלה העומדת להכרעה היא הפרשנות שיש ליתן לצו הארנונה החל בעניין הנדון. זאת בהתאם לפרשנות הלשונית, לתכליתו ולפרשנות שניתנה לו בפסיקה. צו הארנונה להרצליה כאמור מסווג מחסן בסעיף 12.5, וקובע כי מחסן יסווג ככזה אך ורק כאשר מתבצעת בו פעילות של אחסנה בלבד, ולא מתבצעת בו פעילות עסקית אחרת. כמחסן, יכול לשמש גם מחסן לחנות, ובתנאי שהוא רשום כחלקה נפרדת, או כחלקת משנה נפרדת. סעיף 4 למבוא לצו הארנונה קובע כי במקרה שמדובר במבנה אשר בו מתבצעים מספר שימושים, יש לקבוע את הסיווג בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק. וכלשון הסעיף: ”מבנה שהמחזיק עושה בו במקביל מספר שימושים, יסווג בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק. אין האמור מתייחס למבנה המפורט בפרק 2 בסעיף 2.6 להלן, ולמבנה כמפורט בפרק 12, בסעיף 12.5 (1) להלן”. המבנה המפורט בסעיף 12.5 הוא מחסן, וכהגדרתו שם הוא מבנה המשמש אך ורק לאחסנה, אשר לא מתבצעת בו פעילות עסקית, למעט מחסן ברחוב סוקולוב. הפרשנות שמנסה המשיבה ליתן לשני סעיפים אלו, אינה מקובלת עלי. המשיבה טוענת כי מרגע שהמבנה משמש לאחסנה בלבד, אין תחולה לסעיף 4 לצו הארנונה. טענתה היא כי משנתקבלה הגרסה העובדתית של המשיבה, שלא הייתה שנויה במחלוקת לטעמה, כי החלק המשמש למחסן משמש אך ורק לאחסנה בלבד, יש לחייבו כמחסן. לכן, לאור ניסוח צו הארנונה ותכליתו, לא יחול על השטח המשמש כמחסן, לטענתה, הריישא של סעיף 4 לצו הארנונה. אני סבורה כי המבחן החל בענייננו הוא מבחן השימוש כפי שהדבר עולה מצו הארנונה, ומהפרשנות העולה ממנו ומתכליתו. סוכנות דואר במקרה זה אכן מורכבת משני חלקים, החלק בו מתבצעת הפעילות העסקית, והחלק בו מתבצעת אחסנת דברי הדואר. אלא ששני חלקים אלו מהווים יחידה אינטגרלית אחת השלובה זו בזו והמהווה את סוכנות הדואר, כאשר השימוש העיקרי הוא שימוש כסוכנות דואר, ולא כמחסן, גם אם קיימת הפרדה פיסית בין שני החלקים ע"י דלת. בנסיבות אלה, חל סעיף 4 לצו הארנונה ויש לבצע את הסיווג בהתאם לשימוש העיקרי שעושה בו המחזיק. סעיף 12.5 לצו הארנונה לא יחול שכן המקום לא משמש לאחסנה בלבד, נוכח העובדה שמתבצעת בו פעילות עסקית אשר לשמה הוא קיים שם. זוהי מטרתה המוצהרת של "סוכנות דואר" וזהו שימושה. גם אם הפעילות העסקית מתבצעת בחלק מן הנכס ולא בחלק בו מאוחסנים דברי הדואר, אחסנת דברי הדואר היא לצורך הפעילות העיסקית של סוכנות הדואר, היא נלווית אליו והיא טפלה לשימוש העיקרי של העסק המכונה בשם "סוכנות דואר". בענייננו יש להחיל את מבחן השימוש וכן את מבחן ה"טפל" ו"העיקר", ויש לסווג את העסק על פי האמור בסע' 4 לצו הארנונה, היינו על פי השימוש העיקרי. גם פסיקת בית המשפט העליון הולכת בדרך זו וקובעת כי יש לסווג חלק נכס שהוא "טפל" לסיווג העיקרי של הנכס, בהתאם לסיווג העיקרי. רק כאשר כל סיווג עומד בפני עצמו, כי אז יהיה ניתן לסווגו בהתאם לשימוש שנעשה בכל מתקן (ר' לעניין זה ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין, נ' עיריית ראשון לציון, תק-על 2003 (1), 1478,1481; בג"צ 1985, 1430/90 764/88, דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1),793,816 (. (ראה גם עמ"נ (נצרת) 107/02 הריבוע הכחול נ' מנהלת הארנונה בעיריית עפולה, תקדין, מח 2003 (2) , 7181, שם חויבו המחסנים לפי סיווגו העיקרי של הנכס). 5. נסיבות אלו אני קובעת כי טעתה ועדת הערר בהחלטתה ומכאן שיש לקבל את הערעור. התוצאה היא כי הערעור מתקבל והמשיבה תשלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ + מע"מ צמוד מהיום. דוארארנונה