פסק דין 1. ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט א' צ' בן-זימרה) בת"פ 2096/00, מיום 11.9.03, שבה דחה את בקשת המערער להאריך את המועד לביצוע צו הריסה שיפוטי. המדובר במבנה בשטח כולל של 111 מ"ר, העשוי בלוקים ובטון והנמצא בדיר אל-עמוד. המבנה נבנה ללא היתר בשנת 1999. 2. ביום 20.9.00 ניתנו הכרעת דין וגזר דין על-ידי השופט ברעלי, שנתן גושפנקה להסדר טיעון שאליו הגיעו ב"כ הצדדים. במסגרת הסדר זה הוסכם שצו ההריסה של המבנה הבלתי חוקי ייכנס לתוקף ביום 1.4.02, כדי לאפשר למערער להשיג עד אז היתר. 3. רק ביום 18.6.02 הוגשה תב"ע חדשה, שאם תאושר ניתן יהיה לקבל היתר בנייה על-פיה. המערער הגיש את התוכנית רק כעבור 4 חודשים נוספים. לפי מכתב מיום 15.12.03 של מטרופוליס, המטפלת בקידום התוכנית, התקיימה פגישה בלשכת התכנון המחוזית, שבה סוכם כי לאחר ביצוע תיקונים נוספים בתוכנית, תועבר התוכנית לוועדה המחוזית. לא כל הגורמים התכנוניים נתנו הסכמתם לתוכנית המוצעת וחלקם טרם הגיבו. 4. עו"ד רוזנטל מודה כי חלפו למעלה משלוש שנים מאז מתן גזר הדין. חרף זאת לטעמו, יש לאפשר למערער להשלים את ההליכים שבהם החל. 5. ב"כ המשיב תמך בהחלטת בית המשפט קמא וסבר כי במצב שבו מצויים הליכי התכנון אין מקום לעכב את ביצוע צו ההריסה. 6. ברע"פ 4357/01 סבן נגד הועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59, דן השופט חשין בשאלה מתי יש לתת אורכה נוספת לנאשם שלא ביצע צו הריסה שיפוטי. לדעתו, על בית המשפט לשקול מחד - את אינטרס הפרט, שצו ההריסה, אם יבוצע, יביא לתוצאה בלתי הפיכה וישאיר אותו ללא קורת גג, ומאידך - את אינטרס הציבור בביצוע צווי הריסה, שמטרתם להילחם בתופעת הבנייה הבלתי חוקית. גם אנו התייחסנו לשאלה זו בע"פ 7548/03 גולאני נ' מדינת ישראל, שניתן על ידינו היום, שם פרשנו את השיקולים הנראים לנו בסוגיה מתי יש לתת אורכה למי שהוצא נגד המבנה שבנה ללא היתר צו הריסה. וכך אמרנו שם: "אין חולק שאין לבצע צו הריסה אם קבלת ההיתר היא בהישג יד. אך מה הדין אם הדרך להשגת ההיתר עדיין רחוקה, והנאשם רק החל לפעול לשינוי התב"ע כאשר עמד בפני הריסת המבנה הבלתי חוקי. נראה שבמקרה זה התשובה תהיה, בדרך כלל, דחיית הבקשה של הנאשם. מי ששקט על שמריו והחל לפעול לשינוי התב"ע רק כאשר עמד בפני הריסת ביתו אינו זכאי לקבל סעד מבית המשפט. מתן סעד בנסיבות אלה פירושו ביזוי פסק הדין שהורה על הריסת המבנה הבלתי חוקי, פגיעה בשלטון החוק ועידוד הבניה הבלתי חוקית. לכן, במקרה זה, יש להעדיף את אינטרס הציבור על פני זה של הנאשם שביתו ייהרס (ראו גם פסק דינו של בימ"ש זה בע"פ 7437/03 סוואחרה נגד מדינת ישראל). ייתכנו גם מקרי בייניים, בהם יצטרך בית המשפט לשקול כל מקרה לגופו, תוך שהוא נזהר שלא להפוך ל"תחנת מעקב" בלשון בית המשפט בע"פ 7437/03 (י-ם)". 7. נראה שבמקרה זה, לאור השיקולים שפרשנו, אין מנוס מדחיית הבקשה. מדובר במבנה העומד על תילו במשך כחמש שנים. המערער החל לטפל בשינוי התב"ע רק לאחר שחלף המועד לביצוע צו ההריסה. כיום נקפה שנה וחצי מאז שפקעה הארכה שקיבל המערער, אך הוא רק החל בהליכים להפקדת התוכנית להתנגדויות. חלק ממחלקות העירייה טרם הגיבו ואחרות מתנגדות לה. במצב דברים זה על המערער לעשות כברת דרך ארוכה ואין יודע אם בסופה תהיה בידיו התוכנית המיוחלת, שעל-פיה יוכל לקבל היתר. לאור זאת, אינטרס הציבור של שמירה על שלטון החוק, כיבוד פסקי דין והמלחמה בנגע הבנייה הבלתי חוקית, עדיף על-פני התוצאה הקשה של הריסת ביתו של המערער. מי שישב ולא נקף אצבע במשך פרק זמן ארוך אין לו להלין אלא על עצמו. 8. מאחר ושכניו של המערער קיבלו בהסכמה דחיית ביצוע לששה חודשים, כעולה מהמוצגים שבתיק, החלטנו, מבלי שיהיה בכך תקדים לעתיד, שגם המערער יקבל אורכה כזו. ששת החודשים יימנו מהיום. 9. הערעור נדחה, בכפוף לאמור בסעיף 7, לעיל. פסק דין 1. ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט מ. סובל) מיום 13.8.03, ב-ת.פ. 2094/03. 2. הערעור מופנה כלפי החלטה, שבה נדחתה בקשת המערער לעכב את ביצועו של צו הריסה שיפוטי. 3. המערער הורשע על פי הודאתו בבניה ללא היתר של כ-50 מ"ר וחוייב בגזר-הדין מיום 9.7.01 להרוס את המבנה ולחדול מלהשתמש בו עד יום 1.1.03. המשיב לא הרס את המבנה, לא במועד האמור, ולא בכלל, וגם לא פנה לבקש דחייה של ביצוע צו ההריסה השיפוטי עד לאחרונה. המבנה שבנה המערער הוקם בחלקה שייעודה על פי תוכנית המתאר הוא לנוף פתוח, ואסורה בה הבנייה למגורים. לפיכך, כדי להכשיר את בניית המבנה ולקבל היתר נדרש המערער להגיש תב"ע חדשה. תב"ע זו, שמספרה 6506, טופלה על ידי משרד אדריכלים רונאל, אך הטיפול בה הופסק בשל בעיות תכנוניות ובשל חוסר שיתוף פעולה של חלק מבעלי החלקות, שהתוכנית היתה אמורה לחול עליהם, והקושי לזהות בעלי חלקות נוספים שבתחום התוכנית. בתחילת שנת 2003 הוגשה לרשויות התכנון תוכנית חדשה - 8286. המערער ידע כבר ביום 4.12.01 כי עליו להגיש תוכנית לשינוי התב"ע בשל הייעוד האמור של החלקה לנוף פתוח. ברם, רק בחודש מאי 2003 פנה המערער לאדריכל שהחל לטפל בשינוי של התב"ע. 4. ב"כ המערער ביקש כי יינתן עיכוב ביצוע של צו ההריסה השיפוטי ל-18 חודשים, כדי שיהיה סיפק בידי המערער להגיש בקשה להיתר, וזאת בהסתמך על המלצתו של בית המשפט מיום 5.11.03, שקיבלה תוקף של פסק דין, בע"פ 7542/03 בשיר נ' מדינת ישראל, הועדה לתכנון ובנייה ירושלים. 5. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען שאין מקום להתערבות בשיקול הדעת השיפוטי של בית-משפט קמא. 6. אנו סבורים שהמלצתנו שקיבלה תוקף של פסק-הדין ב-ע"פ 7542/03 ניתנה לפני שהיינו מודעים לבעיה החריפה של אי קיום צווי הריסה שיפוטיים ולכך, כי נאשמים רבים - כפי שנוכחנו בערעורים שבפנינו - אינם נוקפים אצבע לקידום תב"ע שתאפשר להם קבלת היתר. רק כאשר הם עומדים בפני ביצוע צו ההריסה הם אצים-רצים לבית-המשפט לבקש החלטה המעכבת את ביצוע צו ההריסה. לאחר שנוכחנו בקיומה של תופעה כמתואר, שהיא בבחינת מכת מדינה, הגענו למסקנה כי לא נוכל לחזור ולנקוט באמת המידה הסלחנית כפי שנעשה ב-ע"פ 7542/03 הנ"ל. 7. ב-רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59, דן השופט חשין בשאלה מתי יש לתת אורכה נוספת לנאשם שלא ביצע צו הריסה שיפוטי בחלוף המועד. לדעתו, על בית-המשפט לשקול מחד - את אינטרס הפרט, שצו ההריסה, אם יבוצע, יביא לתוצאה בלתי הפיכה וישאיר אותו ללא קורת גג, ומאידך - את אינטרס הציבור בביצוע צווי הריסה, שמטרתם להילחם בתופעת הבנייה הבלתי חוקית. 8. אין חולק שאין לבצע צו הריסה, אם קבלת ההיתר היא בהישג יד. אך מה הדין אם הדרך להשגת ההיתר עדיין רחוקה, והנאשם רק החל לפעול לשינוי התב"ע כאשר עמד בפני הריסת המבנה הבלתי חוקי. נראה שבמקרה זה התשובה תהיה, בדרך כלל, דחיית הבקשה של הנאשם. מי ששקט על שמריו והחל לפעול לשינוי התב"ע רק כאשר עמד בפני הריסת ביתו אינו זכאי לקבל סעד מבית-המשפט. מתן סעד בנסיבות אלה פירושו ביזוי פסק-הדין שהורה על הריסת המבנה הבלתי חוקי, פגיעה בשלטון החוק ועידוד הבניה הבלתי חוקית. לכן, במקרה זה, יש להעדיף את אינטרס הציבור על פני זה של הנאשם שביתו ייהרס. (ראו גם פסק-דינו של בית-משפט זה ב-ע"פ 7437/03 סוואחרה נגד מדינת ישראל. ייתכנו גם מקרי ביניים, בהם יצטרך בית-המשפט לשקול כל מקרה לגופו, תוך שהוא נזהר שלא להפוך ל"תחנת מעקב" בלשון בית-המשפט ב-ע"פ 7437/03 הנ"ל). 9. בשני תיקים אחרים שהתבררו לפנינו - ע"פ 7542/03 בשיר נ' מדינת ישראל ו-ע"פ 7543/03 בשיר נ' מדינת ישראל - ניתנו על ידי הרכב זה דחיות ארוכות לביצוע צווי ההריסה. בע"פ 7543/03 ניתנה אורכה של 14 חודש, משום שהסתבר לנו שהמערער בתיק זה פעל בשקידה סבירה לשינוי התב"ע, ואילו בע"פ 7542/03 נתנו גושפנקא להסכמת הצדדים לעכב ביצוע צו ההריסה ב- 18 חודשים. נראה לנו כיום, במבט כולל, שפסק-הדין שנתנו בע"פ 7542/03 מתעלם מהשיקולים אותם פרשנו לעיל, ויש להתייחס אליו כפסק דין שניתן בנסיבות המיוחדות של המקרה ובהסכמת הצדדים. 10. עקרון השוויון הוא עיקרון חשוב, אך אין הוא עקרון על. חשיבותו של עיקרון זה היא במניעת שרירות ומקריות (בש"פ 2468/94 בהג'את נ' מדינת ישראל, תק-על, 94(2) 2078). יחד עם זאת, אם נפלה שגגה בשיקול דעתו של בית-המשפט יש לשקול זאת ולאזן בין עקרון השיוויון ובין אינטרס אחר העומד על המדוכה. יש ועקרון השיוויון יידחה מפני שיקולים וערכים הגוברים עליו בעוצמתם (בש"פ 2468/94, הנ"ל; בש"פ 4569/03 דזרלשווילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2) 2505; בש"פ 10325/33 כהן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר המשפטי נבו). 11. מאחר שערעור זה קשור בטבורו ל-ע"פ 7542/03 בשיר נ' מדינת ישראל וע"פ 7543/03 בשיר נ' מדינת ישראל, שכן המדובר באותה תכנית - תב"ע 8286 - שהוגשה לאחרונה לרשויות התכנון, החלטנו, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של תיק זה, להאריך את המועד לביצוע צו ההריסה ב-14 חודשים מהיום ומבלי שהדבר ישמש תקדים. משפט פליליהריסת מבנהצו הריסהצווים