פסק דין הרקע 1. ביום 7.6.1990 חתמו המבקשים על הסכם עם רוברט עובדיה טבוש ובקה טבוש, שלפיו רכשו המבקשים מטבוש זכות חכירה במגרש הידוע כחלקה 92 בגוש 6674 בשטח של 7,494 מ"ר ובבית שעל המגרש. הקרקע היא בבעלות קרן קיימת לישראל ומנוהלת על ידי מינהל מקרקעי ישראל (המשיבה מס' 2), ומהווה חלק ממשבצת שהוקצתה לכפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (המשיבה מס' 1). העברת החכירה לשם המבקשים טעונה הסכמה של מינהל מקרקעי ישראל, אשר מסרב לתיתה ללא הסכמת האגודה השיתופית. האגודה השיתופית אינה מוכנה לקבל את המבקשים כחברים באגודה, ואין היא מוכנה לתת הסכמתה להעברת הזכויות למי שאינם חברים. 2. המבקשים עותרים בפני לסעדים הבאים: "א. פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים, או מי מהם, רכשו כדין את זכות החכירה ב"נחלה", כהגדרתה להלן, וכפועל יוצא מכך הינם זכאים להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלי זכויות החכירה בנחלה. ב. פסק דין הצהרתי לפיו אין כל צורך בקבלת הסכמת המשיבה 1 לשם השלמת עסקת העברת זכויות החכירה שנכרתה בין המבקשים לבין המוכרים, כהגדרתם להלן, ולפיכך המשיב 2 אינו זכאי להמשיך ולעכב את מתן אישורו להעברת רישום הזכויות על שם המבקשים אך בשל העדר אישור כאמור. ג. לחלופין, פסק דין הצהרתי לפיו ניתן, בנסיבות הענין, אישור מטעם המשיבה 1 לקבלת המבקשים כחברים במשיבה 1." הסכמת מינהל מקרקעי ישראל 3. בהסכם שבין המבקשים לטבוש נאמר, בין השאר: "והואיל והמוכרים רכשו את הנכס ביחד עם זכויות נוספות באגודה החקלאית כפר-שמריהו - אגודה הדדית בע"מ (להלן: "האגודה"). וזאת בהתאם להסכם שנערך בין המוכרים לבין הבעלים הקודם של הממכר. והואיל והממכר הינו בבעלות הקרן הקיימת לישראל המיוצגת ע"י מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") והסכם זה מותלה במתן הסכמת המינהל לעסקה... והואיל וברצון המוכר למכור לקונה את זכות החכירה הרשומה וזכות החזקה בנכס, והכל בהתאם לתנאי הסכם זה. והואיל וברצון הקונה לקנות מהמוכר את זכות החכירה הרשומה בנכס ולקבל את החזקה בו, כך שהזכויות בנכס ירשמו על שם כל אחד מפרטי הקונה בחלקים שווים, והכל בהתאם לתנאי חוזה זה." 4. המבוא להסכם מתייחס לבית ולמגרש שעליו הבית, המכונים חלקה א'. על פי חוזה שבין המשיבות, מעמיד המינהל לרשות האגודה השיתופית בנוסף לחלקה א', גם שטחים המכונים חלקה ב'. שטחים אלה מוחזקים על ידי חברי האגודה השיתופית ומעמדם בשטחים אלה הוא של ברי רשות. חלקה ב' שבה מחזיק חבר האגודה יחד עם חלקה א' שהוא חוכר נחשבות לנחלה, ומדיניותו של מינהל מקרקעי ישראל היא שלא לאפשר פיצול בין החלקות. ענין זה מצוי ברקע לאמור בסעיף 11 להסכם המכר: "במידה ואישור הקרן הקיימת לישראל ו/או מינהל מקרקעי ישראל לעיסקה זו יותנה בכך שבנוסף לנכס תועבר לידי הקונה הנחלה כולה (שהנכס מהווה חלק ממנה) מתחייב המוכר להעביר את הנחלה כולה לידי הקונה תמורת סך השווה ל-15,000$ (חמישה עשר אלף דולר ארה"ב) והקונה יעמוד בכל הדרישות ויחתום על כל המסמכים שידרשו לצורך קבלת האישור". הסכמת האגודה השיתופית 5. כאמור בהסכם המכר הותנה המכר בהסכמתו של המינהל להעברת הזכויות. המינהל מוכן ליתן הסכמתו להעברת הזכויות בנחלה כולה, אלא שהוא מתנה זאת בהסכמתה של האגודה השיתופית. המבקשים עתרו לסעד המכוון הן למינהל והן לאגודה השיתופית. טיעונם של המבקשים הוא בשני מישורים: ראשית לכל, טוענים הם שאין המינהל רשאי להתנות הסכמתו בהסכמתה של האגודה השיתופית. שנית טענתם היא כי האגודה השיתופית נתנה הסכמתה. המבקשים טוענים כי אין להתנות את הסכמת המינהל לעסקה בהסכמתה של האגודה. אין ממש בטיעון זה. לא רק שאין המינהל מחוייב כלפי המבקשים לאישור רכישת הנחלה על ידם, אלא שהמינהל חייב לקבל את הסכמת האגודה משני טעמים לפחות: מועצת מקרקעי ישראל קבעה שלש פעמים בהחלטותיה כי החכרת נחלות תעשה בתיאום עם האגודה השיתופית. כך נאמר בהחלטה 1 של מועצת מקרקעי ישראל כי העברת זכויות חכירה תעשה באישורו של המינהל, שתינתן בתיאום עם האגודה בשיתופית. בהחלטה 185 נאמר כי העברת זכויות בנחלה תעשה באישורה של ועדה שעל חבריה נמנה "יו"ר האגודה המעוניינת בקבלת החבר החדש." המבקשים טוענים כי על עניינם חלה החלטה 185, וכי היה על המינהל להביא את עניינם בפני הוועדה. בהעדר הליך זה טוענים המבקשים, שהמינהל לא היה רשאי לסרב לאשר את ההעברה בלא שהובא עניינם בפני הועדה. טיעונם של המבקשים אינו יכול להועיל להם. כאמור, תנאי הוא בהחלטה 185 כי יו"ר ועד האגודה המשתתף בועדה, יהיה יו"ר "האגודה המעוניינת בקבלת החבר החדש." אין חולק על כך שהאגודה השיתופית אינה מעוניינת בקבלת המבקשים כחברים באגודה. בפני נפרשו סיבות שהניעו את האגודה השיתופית שלא לרצות לקבל לאגודה את המבקש מס' 2. אלא שאיני רואה צורך לעסוק בהן, שכן האגודה השיתופית שלא כמינהל רשאית לקבוע מי יהיו חבריה ובית המשפט לא יכפה קבלת חבר על האגודה. יתכן ושונים היו הדברים לו היתה בפני עתירתו של חבר החפץ למכור את זכויותיו והנתקל בסירוב בלתי סביר או שלא בתום לב של האגודה לאשר את העברת הזכויות לאחר. מוכר כזה יכול לטעון לפגיעה בזכויותיו הקנייניות ובריקונן מתוכן. אך אין הדבר כך באדם החפץ להיכנס למסגרתה של אגודה שיתופית שאינה חפצה בו. 6. אולם אפילו עמדה למבקשים זכות להתקבל לאגודה, הרי האגודה דנה בבקשת המבקשת מס' 1 להתקבל ובקשתה נדחתה על ידי ועד האגודה ביום 8.1.92. לדברי מיכאל מוסברג, שהצהיר מטעם האגודה, דחיית בקשתה של המבקשת מס' 1 באה מכיוון שבעלה (ע' 29 לפרוטוקול): "אברהמוב היה דמות ידועה בכפר שמריהו, היה לו רקורד מסוים וחברי האגודה לא היו מוכנים לקבל אותו." בחקירה הנגדית של עמנואל אברמוב, בעלה של המבקשת מס' 1 (עמודים 17-18), עולות עובדות למכביר המאששות את הגרסה שהיה לו "רקורד מסויים," ואיני רואה צורך לפרטן כאן. התחשבות באישיותו של בן זוג של המבקש להתקבל לאגודה שיתופית, ראויה באשר על פי סעיף 6א' לפקודת האגודות השיתופיות, בן זוג של חבר האגודה זכאי להיות חבר על סמך הודעתו בלבד. לכן קבלתה של המבקשת מס' 1 היתה מאפשרת לבעלה להיות חבר באגודה, מבלי שלאגודה היתה יכולת להפעיל שיקול דעתה שלא לקבלו כחבר. 7. לחלופין, המבקשים טוענים כי האגודה הסכימה לקבלם כחברים. טבוש שמכרו את זכויותיהם למבקשים היו חייבים כסף לאגודה, והאגודה קיבלה מהמבקשים כסף לפרעון החוב, תוך ידיעה כי המבקשים רכשו את זכויות טאבוש. המבקשים טוענים כי מוסברג, שכאמור הצהיר בשם האגודה, אף הבטיח לבעלה של המבקשת מס' 1 כי המבקשים יתקבלו כחברים באגודה. כן מצוי בידי המבקשים אישור מיום 16.8.91 (נספח ט' לתצהירו שלעמנואל אברמוב) שבו נאמר: "אנו מאשרים בזאת שאברהמוב אמיל גר בכפר שמריהו ויש לו חלקת פרדס של 13 דונם בגוש 6672." צודקים המשיבים בטענם כי אין בכל אלה כדי לשמש תחליף לאישור קבלתם של המבקשים כחברים באגודה. דרך קבלתם של חברים לאגודה השיתופית מוסדרת בסעיף 6לתקנון האגודה (נספח ג' לתשובת המשיבה מס' 1). אין חבר ועד או פקיד באגודה מוסמכים להחליט על קבלת חבר, ואם נתנו הבטחה שאין בידם לקיימה יתכן שלמבקשים עומדת תביעה נגדם על הפרתה של אותה הבטחה. 8. המבקשים עצמם לא ראו בכל אשר צויין משום קבלה לאגודה או התחייבות לקבלם לאגודה. כך במכתב בא כוחם של המבקשים מ-21.3.94 (נ/2) המופנה לאגודה נאמר: "א. ביום 7.6.90 נחתם הסכם מכר בין מרשי, אמו ואחיו ובו התחייבו ה"ה טאבוש רוברט ורבקה להעביר למרשי זכות חכירה במקרקעין ברחוב האורנים, נחלה הכוללת מגרש, בית ו-13 דונם של פרדסים. ב. ה"ה טאבוש התחייבו בהסכם להעביר את הנחלה על שמם של מרשי ובני משפחתו אולם מרשי נוכח לדעת כי הוטעה ע"י ה"ה טאבוש, שכן אין כל יכולת להעביר את הנחלה על שמו ללא הסכמת האגודה. ג. ה"ה טאבוש ידעו כי היה על מרשי לקבל את הסכמת האגודה בטרם רכש הנחלה, שכן אף הם עברו הליכי קבלה בטרם רכשו נחלה זו, אולם בחרו להטעות את מרשי בענן מהותי זה, ועל כן לא קיימו את התחייבותם החוזית כלפי מרשי... ה. הנני לפנות אליכם בדרישה מחודשת כדי שתשקלו מחדש ובכובד ראש את קבלתו של מרשי כחבר אגודה מן המנין." לא רק שמכתב זה היה מיותר לו התקבלו המבקשים כחברים עוד בראשית שנות התשעים, אלא שלפחות ראוי היה להתייחס במכתב לאותן הבטחות ומצגים שלטענת המבקשים מחייבים את האגודה לקבלם כחברים. העולה מכל האמור שהמבקשים לא התקבלו כחברים באגודה וכי אין להם זכות לכפות על האגודה את חברותם. ללא חברות באגודה אין האגודה מוכנה להודיע למינהל על הסכמתה להעברת הזכויות. פיצול חלקות 9. האגודה אינה מתנגדת לכך שמבקשים יירשמו כחוכרים בחלקה א', דהיינו בבית ובמגרש שעליו הבית. אי הסכמתה של האגודה מתייחסת לנחלה ב'. האגודה מוכנה לפיצול זכויות ולהכרה בזכויות המבקשים כחוכרים בחלקה א'. אלא שהמינהל אינו מסתפק בהסכמה מוגבלת זו של האגודה. לדידו אין לפצל בין הזכויות בחלקה א' לזכויות בחלקה ב'. לכן אין המינהל מוכן לפעול על יסוד הסכמתה של האגודה המתייחסת לחכירה של חלקה א' בלבד. מדיניות המינהל שלא לאפשר פיצול נידונה בע"א 5136/91 יצחק קוגלמס נ' דורה קוגלמס פ"ד מ"ט(2) 419, 425-426, מקום שם נאמר: "טעמה של הדרישה לאישורן של האגודה ושל המינהל להעברת זכות החכירה הוא כפול: מבחינה משפטית האגודה השיתופית היא תאגיד, הרשום לפי פקודת האגודות השיתופיות. החברה והאגודה השיתופית הינן גופים משפטיים שנועדו לעשות רווחים. אך בהבדל מחברה בע"מ, המבוססת על קשר רכושי בין החברים, האגודה השיתופית היא מבנה חברתי המבטא דרך חיים. באגודה השיתופית מושם הדגש על הקשר האישי ההדוק בין החברים, המחייב "...טיפוח החסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים בעלי אינטרסים כלכליים משותפים, כדי להביא לידי שיפור תנאי חייהם, עסקיהם ושיטות הייצור שלהם". "(פקודת האגודות השיתופיות, סעיף 4 - מטרותיהן של האגודות).... מדיניותו של ... מינהל מקרקעי ישראל, הינה שלא להסכים לפיצול הבעלות במשקים חקלאיים, וזאת על מנת לשמר הן את כושרם החקלאי והן את המבנה החברתי של האגודות השיתופיות. מדיניות זו עולה בקנה אחד עם גישת המחוקק, אשר הכיר בחשיבות אי-פיצולם של משקים חקלאיים וקבע, משום כך, את הוראת סעיף 114 לחוק הירושה , תשכ"ה-1965 המהווה הסדר מיוחד לגבי הורשת משק חקלאי. הסעיף קובע, כי משק חקלאי, שחלוקתו עשויה לפגוע בכושר קיומו כמשק העשוי לפרנס משפחה, יימסר ליורש אחד, והוא דן באופן קביעת אותו יורש מבין מספר יורשים". בית המשפט אימץ את דבריה של פרופ' ס' אוטולנגי במאמרה ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים, עיוני משפט ט' 469. בית המשפט ציין כי פרופ' אוטולנגי התייחסה לצוואת חבר במשק שבו יש לו זכות קנינית, אך סבר שדבריה יפים אף לעניין שבפניו. בית המשפט הביא בהסכמה את הדברים הבאים בע' 471: "הורה החבר בצוואתו על חלוקת המשק בין שני יורשים או יותר, הרי שביצוע הצוואה כלשונה יהא בלתי אפשרי, שכן הדבר יהיה בניגוד לתקנון המושב, שאינו מאפשר חלוקת המשק בעין בין היורשים - והתוצאה תהא בטלות הצוואה " . בית המשפט נתן תוקף למדיניותו של מינהל מקרקעי ישראל המתנגדת לפיצול חלקות. לא אכחד כי ההצדקה לאותה מדיניות, כפי שבאה לביטוי בפסק הדין, מעוררת הרהורים, לאור התפתחויות שונות המכונות "הרחבת המושבים". אותם ספקות מתעצמים כאשר מדובר בישוב כמו כפר שמריהו. אלא שדברים אלה ראוי שיישקלו על ידי קובעי המדיניות של מינהל מקרקעי ישראל, ואיני סבור כי יש בכל אלה כדי לפגום בתוקפן של ההחלטות שקבעו את המדיניות המונעת פיצול חלקות. אוסיף ואומר כי יתכן שגם אם תישקל המדיניות מחדש, לא יביא הדבר לשינויה תוך עיגונה בשיקולים שונים מאלה שהועלו בענין קוגלמס. יתכן לראות באותה מדיניות דרך להגן על האוטונומיה של החברים שהתאגדו באגודה השיתופית והחפצים לקבוע מי יהיו שכניהם וחבריהם . עוד יתכן לראות באותה מדיניות הגנה על זכות הקנין של חברי האגודה שרכשו זכויותיהם על סמך ציפיות מסוימות, שאין הצדקה לפגוע בהן. כל אלה אמרתי שלא לצורך הענין הנדון בפני, שכן לטעמי די לי בכך שמדיניותו של המינהל שורה היום בחסות ברכתו של בית המשפט העליון. סוף דבר 10. לאור כל האמור הנני דוחה את התובענה על כל עתירותיה ומחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהמשיבים את הוצאות הליכים אלה בסכום של 15,000 ₪. העברת זכויותחקלאותאגודה שיתופית