פסק דין להלן תמצית מפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר בנושא: ביום 1.4.2005 נכנס לתוקף תיקון מספר 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - תיקון 79 וחוק הביטוח הלאומי או החוק בהתאמה). התיקון לחוק נכלל בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה - 2005, אשר התקבל בכנסת ביום 29.3.2005 (להלן - חוק המדיניות הכלכלית). במסגרת התיקון נוסף לחוק הביטוח הלאומי סעיף 84א, שכותרתו "ליקוי שמיעה". סעיף זה מעלה שאלות רבות וכבדות משקל לעניין הפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראותיו. המשותף להליכים שלפנינו, שנדונו במאוחד, הינו פרשנות הסעיף לעניין מספר סוגיות שיפורטו להלן. וכבר עתה יוטעם - לדידי עלינו לפרש את הוראות סעיף 84א לחוק בהתאם לתכליתו: להכיר בטינטון (רעש תמידי באוזניים) כפגיעה בעבודה רק באותם המקרים לגביהם יש הוכחות מדעיות לקיומו של טינטון ולקשר סיבתי בינו לבין עבודתם של המבוטחים. בכך יהא כדי למנוע מקרים בהם ינתנו מענק או גימלה בגין טינטון למבוטחים שאינם לוקים בטינטון כלל או שלקו בו בשל נסיבות שאינן קשורות לחשיפה לרעש בעבודה. המצב הנורמטיבי לפני הוספת סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [2] פגיעה בעבודה: פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי עוסק ב"ביטוח נפגעי עבודה". בסימן ב' לאותו פרק מופיעות, בין השאר, הגדרות וחזקות לעניין מה יחשב כפגיעה בעבודה על פי החוק. עובר לעיגון הוראות סעיף 84א לחוק, לא יוחד הסדר ספציפי לפגיעה בעבודה שביטויה בליקוי שמיעה וברעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש. פגיעה כאמור, נדונה על פי ההגדרות הכלליות לפגיעה בעבודה שבחוק, כפי שיפורטו להלן. הגדרת "פגיעה בעבודה" על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי הינה: "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". א. "תאונת עבודה" היא "תאונה שאירעה (לעובד) תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". המדובר באירוע פתאומי שניתן לתחום בזמן ובמקום; ב. "מחלת מקצוע" הוגדרה כמחלה שנקבעה ברשימה שבתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954 (להלן - תקנות מחלות המקצוע) והעובד חלה בה עקב עבודתו אצל מעבידו ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו. בתוספת השנייה לתקנות מחלות המקצוע מופיעה רשימת מחלות ולצידן העבודות ותהליכי היצור, אשר לעוסקים בהם עשויה המחלה הספציפית להיחשב כמחלת מקצוע. כיוון שמדובר במחלות המפורטות בשמן ברשימה, מוגדרת שיטה זאת כ"שיטת הרשימה הסגורה". בתקנות מחלות המקצוע נקבעה "חזקת מחלת מקצוע", ולפיה "מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השנייה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה... כמפורט לצדה בטור 2 או בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך" (תקנה 46). ג. נוסף על התאונה הטראומטית ומחלת המקצוע, התפתחה בהלכה הפסוקה קטגוריה נוספת של פגיעה בעבודה, שהרחיבה את מושג "תאונת העבודה" באמצעות תורת המיקרוטראומה. מכח אותה תורה, במקרים המתאימים יוכר ליקוי רפואי כפגיעה בעבודה, אם: "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". להשלמת התמונה, יצויין, כי בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי נקבעה "חזקת סיבתיות", ולפיה: "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". [3] החריג הראשון להגדרות האוניברסאליות של פגיעה בעבודה - בקע מפשעתי: בשנת 1965 הוסף לחוק הביטוח הלאומי סעיף העוסק בבקע מפשעתי כתאונת עבודה. כיום מעוגן עניין זה בסעיף 84 לנוסח המשולב של החוק משנת 1995. בספרו רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, עמד סגן נשיא בית הדין הארצי (בדימוס) ד"ר שאול קובובי על הטעם לייחוד סעיף ל"בקע מפשעתי", בזו הלשון: "מאחר שבקע מפשעתי מתהווה, ברוב המקרים, על רקע של מצב קודם - במיוחד חולשה מלידה - הייתה השאלה המרכזית, באיזו מידה, אם בכלל, תרמה העבודה להיווצרותו או להופעתו של הבקע. במשך הזמן, עם ריבוי המשפטים, ונוכח שאלות שהתעוררו בעקבות טיב הראיות שנדונו... בשנת 1965 נתווסף לחוק הביטוח הלאומי סעיף מיוחד - בבחינת lex specialis - שנועד לבודד את הבקע המפשעתי מכלל תאונות העבודה". אף בית דין זה ייחד דברים לתכלית התיקון לחוק, לאמור: "... לא בכדי העמיד המחוקק מכשולים להכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה, ו'היפלה' אותו משאר נזקי גוף העלולים להיגרם לאדם ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו. הכוונה היתה בעליל למנוע שאדם אשר לקה בבקע מפשעתי מחוץ לעבודה, ינסה לייחס את הופעתו לאירוע כלשהו במהלך העבודה, כדי לזכות בגמלאות נפגעי עבודה". בסעיף 84 שיוחד לבקע מפשעתי, נקבעו התנאים הבאים להכרה בבקע מפשעתי כתוצאת פגיעה בעבודה: "(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן; (2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; (3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם... ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור". ד"ר קובובי מציין בספרו, כי התיקון לחוק וקביעת התנאים לעיל: "הביא למפנה חד בהליכים המשפטיים, במיוחד בכך שלא הזדקקו עוד, אלא לעתים נדירות, למומחים רפואיים, והדיון סב בלעדית על שאלות מעורבות של עובדה ומשפט"; ומוסיף, כי "לגבי דידו של בית הדין... הייתה משום הקלה בהופעת הסעיף בזירה... במקום שיידרש לנקוט עמדה בין דעות והשקפות של רופאים, היה עליו לוודא אם נתקיימו המבחנים שבחוק". [4] הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה לפני תיקון 79 לחוק: עד לתיקון מספר 79 לחוק הביטוח הלאומי ליקוי שמיעה הוכר כתאונה בעבודה הן כשמדובר היה באירוע תאונתי; הן כמחלת מקצוע; והן על פי תורת המיקרוטראומה. זאת, בהתאם להגדרות הכלליות שבחוק, בתקנות ובהלכה הפסוקה כמפורט בסעיף 2 לפסק דין זה. ונפרט. תאונה בעבודה - ליקוי בשמיעה הקשור בקשר סיבתי לאירוע פתאומי בעבודה, כגון פגיעה ישירה באוזן ממכשיר זה או אחר או פגיעת הדף מפיצוץ, נחשב כתאונה בעבודה, עליה חל סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. מחלת מקצוע - מחלת המקצוע הרלוונטית לליקוי שמיעה עוגנה בפריט 21 לחלק ב' לתוספת השנייה לתקנות מחלות המקצוע, באופן הבא: [א]שם המחלה: "נזק באוזן הפנימית הנגרם על ידי רעש, שהביא לירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור". [ב] סוג העבודה אשר לעובדים בה אפשר שהמחלה האמורה תחשב כמחלת מקצוע, הוגדרה כלקמן: "עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל". "חזקת מחלת המקצוע" שבתקנות מחלות המקצוע הנזכרת לעיל, העבירה לכתפי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד), בהתקיים התנאים שברשימת מחלות המקצוע, את נטל ההוכחה, כי אין המדובר במחלת מקצוע. קרי, כי ליקוי השמיעה אינו נובע מתנאי עבודת המבוטח אלא מסיבות אחרות, לרבות מחלה קונסטיטוציונאלית. להוכחת האמור, רשאי היה המוסד להביא ראיות וככל שהתעוררה שאלה שברפואה, מוסמך היה בית הדין, בעת בירור תביעות בנדון, למנות מומחה יועץ-רפואי לענות בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין החשיפה לרעש לבין ליקוי השמיעה. בנדון נפסק, כי: "לשם הכרה ב'מחלת שמיעה', דרושה בין השאר, ראיה בדבר קיום קשר סיבתי בין חשיפה לרעש לבין הנזק לאוזנו של הנפגע. ראיה שכזו היא בבסיסה ראיה הנשענת על חוות דעת רפואית, והיא אחד מן התנאים היסודיים להכרה במחלה כ'מחלת שמיעה'". קרי, בחוות דעת של מומחה יועץ - רפואי, השולל מניה וביה קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לחשיפה לרעש בעבודה, די היה בדרך כלל כדי לסתור את חזקת מחלת המקצוע. מיקרוטראומה - עם פיתוח תורת המיקרוטראומה הוגשו תביעות למוסד לביטוח לאומי ולבתי הדין לעבודה, להכיר בליקוי שמיעה על פי תורה זו. זאת, למשל כאשר לא התקיים התנאי של קיום רעש ממוצע של לא פחות מ-85 דציבל ולא התקיימה תאונה פתאומית. ליקוי שמיעה הוכר כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה שעה שהמבוטח היה חשוף לרעש בעבודתו וכאשר "החשיפות העיתיות לרעש" גרמו, כל אחת ואחת, לנזקים זעירים לשמיעה שברבות הימים הצטברו כדי ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. לצורך קבלת תביעה, בה נטען כי למבוטח נגרם ליקוי שמיעה על דרך המיקרוטראומה, היה על בית הדין לקבוע את התשתית העובדתית באשר למפלסי הרעש בעבודה וכן למנות מומחה יועץ - רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי ויקבע, כי ליקוי השמיעה הימנו סובל המבוטח, נגרם בדרך של מיקרוטראומה בשל החשיפה לרעש. על האמור נוסיף, כי לצורך הכרה בליקוי שמיעה כמחלת מקצוע או על דרך המיקרוטראומה, נזקק המומחה יועץ-רפואי לבדיקות אודיולוגיות שונות, הן כדי לבחון האם למבוטח עקומת שמיעה האופיינית לחבלה אקוסטית (ובה שנץ בתדירויות הגבוהות) והן כדי לבחון האם אותרה ירידה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור "בהשוואה למצב אלמלא היה העובד חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אף אם דרגת הנכות בגין מצבו על פי מבחני הנכות הינה בשיעור 0%". זאת, באשר רק לירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נודעת נפקות לעניין כושר התפקוד בעבודה. ההכרעה בתביעות אלו תלויה הייתה איפוא בהוכחת תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה ובחוות דעת מומחה יועץ - רפואי מטעם בית הדין, אשר חיווה את דעתו בשאלה אם מתקיים קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הליקוי בשמיעה הימנו סובל המבוטח. [5] חלוקת תפקידים - לפני היכנסו לתוקף של תיקון 79 לחוק, נהג משטר "חלוקת תפקידים" המפורט להלן בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית בכל הקשור לליקוי שמיעה ולטינטון: פקיד התביעות - אמון היה על קבלת ההחלטה, האם ליקוי השמיעה הימנו סובל המבוטח יוכר כפגיעה בעבודה, ובכלל זה היה עליו לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה. ועדה רפואית - משהוכר הליקוי כפגיעה בעבודה, אם על ידי פקיד התביעות ואם בפסק דין, ולאחר שהמבוטח הגיש בקשה לקביעת נכות, היה עניינו מובא לפני הוועדות הרפואיות. ועדות אלו הן שקבעו את שיעור נכותו הרפואית בגין ליקוי השמיעה שנגרם בשל החשיפה לרעש. בנוסף וככל שהמבוטח העלה בפני ועדה רפואית טענות באשר לקיומו של טינטון, היתה הוועדה בוחנת האם אכן הוא סובל מטינטון והאם טינטון זה קשור בקשר סיבתי לליקוי השמיעה שהוכר כפגיעה בעבודה, קרי טינטון כמשמעו בסעיף 72(4)(ד)(II) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות קביעת דרגת נכות או המבחנים, לפי העניין). יש לציין, כי לפי השיטה שנהגה לפני התיקון, היו מקרים לא מעטים בהם קבעה הוועדה אפס אחוזי נכות בגין ליקוי השמיעה ואף על פי כן נקבעו 10% נכות בגין הטינטון. כללם של דברים: עניין הטינטון נבחן לראשונה על ידי הוועדה הרפואית, אשר עליה היה לענות בסוגיה האם מדובר בטינטון תמידי אשר הינו פועל יוצא של ליקוי השמיעה מושרה הרעש. המצב הנורמטיבי לאחר תיקון 79 לחוק [6] החריג השני להגדרות האוניברסאליות של פגיעה בעבודה הוסף בתיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי ועניינו בליקוי שמיעה ובטינטון: וזו לשון סעיף 84א לחוק: 84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. [7] לא מקרה הוא, שסעיף 84א הוסף לצידו של סעיף 84 לחוק שעניינו ב"בקע מפשעתי". בשני סעיפים אלו ביקש המחוקק לייחד הסדר ספציפי לליקויים שכיחים יחסית, ששאלת הקשר הסיבתי בינם לבין תנאי העבודה אינה קלה להכרעה במקרים רבים. כשם שסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי נועד לצמצם את מספר המקרים בהם בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה על ידי קביעת תנאים המצביעים על הזיקה בין מאמץ לא רגיל או פגיעה בקיר הבטן במהלך העבודה לקרות הבקע; כך סעיף 84א לחוק נועד לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי בשמיעה ובמיוחד טינטון יוכרו כפגיעה בעבודה, על ידי קביעת תנאים המצביעים על קשר סיבתי הדוק בין הליקויים לתנאי העבודה ועל אותנטיות התלונות בגין הטינטון. נוסיף, כי הן ליקוי בשמיעה והן בקע מפשעתי מתפתחים משך זמן רב ונגרמים על ידי גורמים שונים, כך שהמדובר ב - multi causal diseases. בדומה לליקויים אחרים שהינם בבחינת multi causal diseases, על הסיבות השונות לליקוי נמנים גורמים רבים שאינם קשורים לעבודה. בכל הנוגע לשמיעה נמנים על גורמים אלה: גיל, מטען גנטי, מחלות קונסטיטוציונאליות "רעש" החיים מחוץ למקום העבודה ועוד. לאור זאת מתעורר הקושי לקבוע, מהי תרומת תנאי העבודה להתפתחות הליקוי, היינו מה מידת הקשר הסיבתי, אם קיים קשר שכזה, בין התפתחות הליקוי לבין תנאי העבודה. על מנת לקבוע את תרומת תנאי העבודה להתפתחות ליקוי השמיעה נקבעו בסעיף 84א, תנאים שעניינם, בין השאר: מפלסי הרעש אליהם נחשף המבוטח; פגיעה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור לעניין ליקוי השמיעה ובתדירויות הגבוהות לעניין הטינטון ותיעוד ברשומות רפואיות של פגיעה בתפקוד עקב הטינטון (על דרישה זו נתעכב בהרחבה להלן). [8] על אף שאין דברי הסבר להצעת חוק המדיניות הכלכלית, בו נכלל תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי, סבורני, כי הגיונם של דברים עולה מתוך הוראות החוק גופן. כך למשל, נראה, כי התיקון לחוק לעניין הטינטון נבע, בין השאר, מן העובדה שטינטון אינו ניתן לאבחון ודאי ומוחלט בבדיקות ובמדדים מדוייקים ואובייקטיביים (כגון בדיקת דם). מסיבה זו ועל מנת לקבוע אם המבוטח סובל מטינטון תמידי הנובע מפגיעה מושרית רעש בשמיעה, נסמכו הוועדות הרפואיות בעבר במידה רבה על תלונותיו הסובייקטיביות של המבוטח ותשובותיו לשאלות הוועדה באשר למאפייני הטינטון. בנדון זה, מציין המוסד בעיקרי טענותיו בהליכים שלפנינו, כך: "בוועדות הרפואיות קודם לתיקון די היה שמבוטחים התלוננו על טינטון - הוועדה לא בחנה את ההיסטוריה הרפואית של התלונות ולא התייחסה להפרעה בתפקוד, ומבדיקה שערך המערער [המוסד, ס.א.] עלה, כי במקרים רבים היה ברור שהמבוטחים מודרכים לגבי התשובות הנכונות ... תכלית תיקון סעיף 84א הייתה בין היתר לקבוע נכות בגין טינטון למי שעומד בתנאים המקדמיים הקבועים בסעיף, שבהתמלאם ניתן להניח במידה רבה של ודאות שאכן החשיפה לרעש המזיק הביאה גם לרעש התמידי באוזניים". הנה כי כן, תכלית התיקון לחוק, כפי שאנו מבינים אותה, הייתה לקבוע תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטייב את האבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטינטון מושרי רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שלקוי השמיעה והטינטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית. סבורני, כי תכלית זו הינה ראויה וכי בענף נפגעי עבודה יש לשאוף כי יוכרו כנפגעי עבודה, רק מבוטחים שאכן נגרם להם ליקוי וליקוי זה הינו תוצאת העבודה ותנאיה. [9] על האמור נוסיף, כי לטענת המוסד, שלקח חלק בייזום ובניסוח תיקון 79 לחוק, התנאים שנקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק לעניין טינטון מבוססים על חוות דעת של מומחים בתחום ובעיקר על ספרו של פרופ' Robert A.. Dobie, Medical Legal Evaluation of Hearing Loss. בספרו מונה פרופ' Dobie ששה קריטריונים מקדמיים, אשר יש לבוחנם עת נבחנת השאלה האם להכיר בטינטון נטען, כליקוי שנגרם כתוצאת תנאי העבודה, כלקמן: תלונות הטינטון וההפרעות הנלוות דווחו על ידי המתלונן ביוזמתו (מבלי שנשאל על כך). כאשר, אם לא היה תיעוד של תלונות בגין טינטון במסמכים הרפואיים שמלפני מועד הגשת התביעה, סביר להניח שתלונת הטינטון התעוררה כתוצאה משאלות שהופנו לתובע ומידע שקלט במהלך הבירור הרפואי לצורך התביעה. הטינטון נלווה לליקוי שמיעה בשלו יש לקבוע אחוזי נכות (ליקוי שמיעה עם פגיעה בתדרי הדיבור). קיים תיעוד לניסיונות טיפול בטינטון על ידי תרופות, מכשיר מיסוך או טיפול נפשי. קיימת עדות לשינוי באישיות המתלונן והפרעות שינה כתוצאת הסבל מן הטינטון. אין עדות לגורמים אחרים לטינטון. קיימת תמיכה לתלונות הטינטון בתצהירי בני משפחה או אנשים קרובים למתלונן. ויוטעם - התנאים שנקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק מקלים מאוד ביחס לקריטריונים שמונה פרופ' Dobie. [10] פרשנות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי לפי תכליתו - [א] כללי - סעיף 84א לחוק שינה את המשטר המשפטי שנהג עובר לתיקון 79 לחוק וזאת על ידי קביעת תנאים שבלעדיהם לא יוכרו ליקוי שמיעה וטינטון שמחשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה. כך נקבע ברישא לסעיף 84א לחוק, כי "אין רואים ליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה". לצד השינוי שהביא עמו סעיף 84א לחוק, נותר בעינו הרעיון המגולם בסעיף 79 לחוק, המובא בסעיף 2 לפסק דין זה, ולפיו פגיעה בעבודה הינה פגיעה הקשורה בקשר סיבתי לעבודת המבוטח. בנדון זה יושם אל לב, כי סעיף 84א לחוק מנוסח על דרך השלילה, לאמור: "אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם התקיימו כל אלה..."; וכן "רעש תמידי באוזניים עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א) וכן כל אלה...". מכאן, שהסעיף מוסיף תנאי סף להכרה בליקוי שמיעה וטינטון כפגיעה בעבודה. אך לצד התנאים המקדמיים שבסעיף, נשאר על כנו "מבחן העל" של קיום קשר סיבתי בין הליקוי, הן ליקוי השמיעה והן הטינטון, לבין תנאי העבודה. קשר סיבתי זה יקבע כבכל שאר הליקויים הנטענים, על ידי פקיד התביעות. כך דרך משל, אם בהיוועצות עם רופא מוסמך מגיע פקיד התביעות למסקנה, כי הליקוי הינו תחלואתי ואינו נובע מחשיפה לרעש, אזי למרות התקיימות התנאים המקדמיים שבסעיף 84א, מוסמך פקיד התביעות לדחות התביעה. לאמור: התנאים המקדמיים שבסעיף 84א לחוק מהווים אינדיקציה ראשונית לכך שהליקוי נגרם עקב חשיפה לרעש בעבודה. בהתמלא תנאים אלה, עדיין רובצת על פקיד התביעות החובה לבחון קיומו של קשר סיבתי בין העבודה והליקוי. נוסיף, כי התנאים המקדמיים בסעיף 84א לחוק אינם נוגעים לתאונות (מקרי טראומה), תחומות זמן ומקום, שנגרמו כאמור לעיל מפגיעה ישירה באוזן, מרעש חד פעמי של פיצוץ, מפגיעות הדף וכדומה. על כך אנו למדים מהאמור בסעיף 84א(א)(1) לחוק, בו נקבע התנאי, לפיו "המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך" (ההדגשה אינה במקור, ס.א.). ליקוי השמיעה שבסעיף 84א מתפתח משך תקופת זמן ואילו תאונה מסוג "טראומה" מתרחשת באופן פתאומי. [ב] התנאים המקדמיים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה התנאים המקדמיים להכרה בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה נקבעו בסעיף 84א(א) לחוק והם בתמצית: חשיפה מתמשכת לרעש מזיק כהגדרתו בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל - 1970; ירידה בכושר שמיעת המבוטח בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאוזניו, בממוצע תדירויות הדיבור. ככל שיש מחלוקת בנדון זה במהלך בירור תביעה שהוגשה לפקיד התביעות או לבית הדין (בשל מספר בדיקות שמיעה עם תוצאות שונות וכד'), רשאי פקיד התביעות להיעזר ברופא מוסמך בנדון זה ובית הדין רשאי להיעזר בחוות דעת של מומחה יועץ - רפואי; הגשת התביעה למוסד תוך 12 חודשים מהמועד המוקדם מבין אלה: היום בו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית או היום בו החלה הירידה בשמיעה לדעת ועדה רפואית. מבלי שמתקיימים תנאים מקדמיים אלה, ליקוי שמיעה לא יוכר כפגיעה בעבודה ולא ייבדק הקשר הסיבתי שבינו לבין עבודתו של המבוטח הנפגע. ג. התנאים המקדמיים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה סעיף 84א(ב) לחוק קובע את התנאים המקדמיים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה. ואלה הם בתמצית: ליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה על ידי פקיד התביעות, היינו, התקיימו במבוטח התנאים שנקבעו בסעיף 84א(א) לחוק והמבוטח טוען לקיומו של טינטון עקב החשיפה לרעש; הפחתה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות בכל אחת מן האוזניים בשיעור של 25 דציבל לפחות. ככל שיש מחלוקת בנדון זה במהלך בירור תביעה שהוגשה לפקיד התביעות או לבית הדין (בשל מספר בדיקות שמיעה עם תוצאות שונות וכד'), רשאי פקיד התביעות להעזר ברופא מוסמך בנדון זה ובית הדין רשאי להיעזר בחוות דעת של מומחה יועץ - רפואי; פקיד התביעות קבע, כי הטינטון תועד ברשומה רפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; פקיד התביעות קבע, כי נפגע תפקודו של המבוטח עקב הטינטון באופן שחייב "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". מבוטח העומד בתנאים המקדמיים לעיל והטינטון לו טען הוכר על ידי פקיד התביעות או בית הדין כפגיעה נוספת ונפרדת בעבודה, יוכל לשטוח תלונותיו בגין ליקוי זה לפני ועדה רפואית, במסגרת תביעה לקביעת נכות. לא התמלאו כלל התנאים המקדמיים והתביעה להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה נדחתה - לא יידון נושא הטינטון בוועדה רפואית, כפי שנרחיב להלן. סמכות פקיד התביעות וסמכות הוועדה הרפואית [11] לסוגיה זו ייחדו הצדדים טענות רבות. אף חברי המותב נחלקו ביניהם באשר לפרשנות התיקון לחוק בכל הנוגע לסמכות הוועדה הרפואית. לדעת חברי השופט פליטמן, מבוטח אינו מחוייב כלל להגיש תביעה בנוגע לטינטון והוא רשאי להעלות תלונות באשר לליקוי זה לראשונה לפני הוועדה הרפואית. לשיטתו, הוועדה הרפואית רשאית לדון בתלונות אלו אף אם לא התמלאו התנאים המקדמיים שנקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק, בדומה למצב ששרר לפני תיקון 79 לחוק. קרי הוועדה תבחן האם מדובר בטינטון כמשמעו בסעיף 72 (4)(ד)(II) למבחנים והאם הטינטון הוא תולדת ליקוי השמיעה שמחשיפה לרעש. חולק אני על חברי. מהוראותיו של החוק עולה, כי הוועדה נעדרת סמכות לדון בתלונות על טינטון, מבלי שפקיד התביעות הכיר בליקוי זה כפגיעה בעבודה ובכלל זה קבע, כי המבוטח עונה על כל התנאים המקדמיים שנקבעו בסעיף 84א לחוק לרבות התנאים שנקבעו בסעיף 84א(ב) לחוק. עמדתי זו מבוססת על פירוש תכליתי של התיקון לחוק ולפיו, התיקון נועד לשנות מן המצב הקודם. במשטר המשפטי קודם לתיקון, עניין הטינטון לא נדון כשלעצמו על ידי פקיד התביעות כפגיעה בעבודה והטענות בדבר טינטון עלו לראשונה לפני הוועדה הרפואית. כשהועלו טענות כאמור לפני הוועדה היתה זו בוחנת האם מתקיים במבוטח טינטון כמשמעו במבחנים, והאם הטינטון נגרם, כליקוי שניוני ונגרר, לליקוי העיקרי - ליקוי השמיעה, וקשור בקשר סיבתי לתנאי העבודה. כאמור לעיל, תכליתו של תיקון 79 לחוק היתה לשנות מצב זה ולהטיל על פקיד התביעות לקבוע כבר בשלב הראשון, האם מתמלאים התנאים המוקדמים שבסעיף 84א לחוק והאם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה כשלעצמו ובין הטינטון כשלעצמו לבין תנאי עבודת המבוטח. בהעדר הכרה של פקיד התביעות בטינטון כפגיעה בעבודה; קרי ככל שלא הוגשה לפקיד התביעות תביעה בעניין זה או שהתביעה נדחתה מחמת אי התקיימות התנאים המקדמיים שבסעיף 84א(א) לחוק וסעיף 84א(ב) לחוק או בשל העדר קשר סיבתי, מנועה הוועדה הרפואית מלהיזקק לטענות מבוטח בדבר טינטון ואין בידה לבחון אותן טענות ומקל וחומר אין באפשרותה לקבוע אחוזי נכות בגינן. הנה כי כן, מבוטח אינו יכול לאחר תיקון החוק לשטוח לראשונה תלונות בדבר טינטון בפני הוועדה הרפואית מבלי שהקדים והגיש לפקיד התביעות תביעה להכיר בטינטון כפגיעה נפרדת בעבודה וזו הוכרה על ידי פקיד התביעות. ונטעים כאמור לעיל, כי ככל שמתעוררות שאלות באשר למשמעותם ופרשנותם של המסמכים הרפואיים הנוגעים לטינטון אשר בתיקו הרפואי של המבוטח, באפשרות פקיד התביעות להיעזר ברופא מוסמך לשם ליבון אותן שאלות ובית הדין רשאי להסתייע בחוות דעתו של מומחה יועץ - רפואי. רק משנקבע על ידי פקיד התביעות או בית הדין, כי המבוטח עונה על כלל התנאים המקדמיים שבסעיף 84א לחוק, לרבות התנאים שבסעיף 84א(ב) וכי קיים קשר סיבתי בין הטינטון לבין עבודתו, קמה סמכותה של הוועדה הרפואית להיזקק לעניין הטינטון. תפקידה של הוועדה מתמצה בקביעת שיעור נכותו הרפואית של המבוטח הנובעת מהפגיעה בעבודה, לרבות שיעור הנכות בגין טינטון שהוכר כפגיעה בעבודה. [12] ונוסיף. הדברים שרירים וקיימים הן בפעם הראשונה בה עומד המבוטח בפני הוועדה הרפואית והן בהליכי החמרה מכח תקנה 36 לתקנות קביעת דרגת נכות. רוצה לומר, ככל שהטינטון לא הוכר כפגיעה נפרדת בעבודה, לא יכול מבוטח לטעון בהליך של החמרה כי הטינטון התפתח מליקוי השמיעה. בהתאם, הוועדה אינה מוסמכת להתייחס לתלונות בדבר טינטון המועלות על ידי מבוטח בהליך של החמרה, ככל שהטינטון לא הוכר קודם לכן על ידי פקיד תביעות כפגיעה בעבודה. ועוד זאת. אפשר שמבוטח יגיש תביעה להכרה בליקוי שמיעה בלבד כפגיעה בעבודה, כיוון שלעת הגשתה אין הוא סובל עדיין מטינטון; אלא שבחלוף הזמן, מתחיל הוא לסבול אף מטינטון. אחת דרכו של מבוטח כאמור, לפנות לפקיד התביעות בתביעה חדשה להכיר בטינטון כפגיעה בעבודה והוועדה הרפואית לא תדון בתלונות בגין הטינטון, בלא שפקיד התביעות הקדים והכיר בו כפגיעה נפרדת גם במקרה דנא. בצד האמור, אך ברי, כי ככל שליקוי השמיעה והטינטון הוכרו כפגיעה בעבודה על ידי פקיד התביעות, טענות בדבר החמרת ליקויים אלה ידונו בפני הוועדות הרפואיות ללא צורך להיזקק לפניה נוספת לפקיד התביעות. [13] חלוקת סמכויות זו בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית עולה אף מקריאת סעיף 84א(ב) לחוק בצוותא חדא עם סעיף 118 לחוק. בסעיף 84א(ב) לחוק נקבעו תנאים להכרת פקיד התביעות בטינטון כפגיעה בעבודה, תוך שנקבע, כי טינטון "לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התאיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה...". סעיף 118(א)(1) לחוק קובע את סמכויות הוועדות הרפואיות, בזו הלשון: "רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי הכללים שנקבעו בתקנות אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה...". נמצאנו למדים, כי מבלי שפקיד תביעות הכיר בליקוי שמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, לא קמה לוועדה הסמכות לקבוע דרגת נכות. [14] ההשגה על החלטת פקיד התביעות, שלא להכיר בליקוי בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, הינה על דרך הגשת תביעה לבית הדין. זאת, בדומה לתביעות הבאות לפנינו בכל המקרים האחרים בהם דוחה פקיד התביעות תביעה להכרה בליקוי רפואי כפגיעה בעבודה. כך לגבי פגיעה בגב, כך באשר לאוטם לבבי או מוחי כך אף לעניין ליקוי שמיעה וטינטון. שעה שבית הדין נדרש לבירור תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות ומתעוררת שאלה שברפואה, שעניינה בהתקיימות מי מן התנאים המקדמיים שבסעיף 84א לחוק או בקיומו של קשר הסיבתי, רשאי בית הדין, כפי שכבר ציינו לעיל, למנות מומחה יועץ - רפואי. כך למשל כאשר למבוטח בדיקות אודיומטריות רבות וסותרות, יוכל מומחה יועץ - רפואי לחוות דעתו בשאלה האם כושר שמיעת המבוטח פחת בכל אחת מן האוזניים בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור (סעיף 84א(א)(2) לחוק); ובדומה, אפשר שתידרש חוות דעת מומחה מטעם בית הדין בשאלה, האם פחת כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים (סעיף 84א(ב)(1) לחוק). עם זאת, סבורני, כי תביעות לבית הדין, הסבות על שאלת קיומם של התנאים שבסעיף 84א לחוק, תתמעטנה בעתיד. זאת, באשר חלק ניכר מתנאי הסעיף הם עובדתיים או עובדתיים-משפטיים ובחלק מן התנאים, משתינתן להם פרשנות עקרונית על ידי בית הדין ופקידי התביעות יפעלו על פיה, לא נזקק עוד לליבון רפואי של כל מקרה ומקרה במסגרת הליך ארוך בבית הדין. [15] לא אחתום דברי בעניין זה, מבלי שאחזור ואציין: פירוש חברי השופט פליטמן לסעיף 84א לחוק והמצב הנורמטיבי שהביא עמו, כך שוועדה רפואית עדיין מוסמכת לדון בטענת טינטון מבלי שפקיד התביעות הכיר בתביעה בעניין זה - מאיינת את תיקון 79 לחוק ואת סעיף 84א(ב) לחוק ואינה מתיישבת עם תכליתם. אין ספק, כי תיקון 79 לחוק בא לצמצם את המקרים בהם יוכר טינטון כפגיעה בעבודה ובתוך כך למנוע ממבוטח לשטוח טענותיו, באשר לעצם השאלה האם הטינטון הוא בגדר פגיעה בעבודה, בשתי הזדמנויות ולפני שתי אינסטנציות : האחת בתביעתו לפקיד התביעות, השנייה לפני ועדה רפואית; או לאפשר לו לבחור את האכסניה הנוחה לו לטעון טענות בדבר טינטון. פירוש כאמור אינו מתיישב עם תכלית תיקון 79 לחוק - שהרי מה לו למחוקק לקבוע בסעיף 84א(ב) לחוק תנאים מקדמיים להכרה בתביעה בגין טינטון, אם בכל מקרה ומקרה יוכל המבוטח להעלות את תלונותיו לפני ועדה רפואית וזו תדון בשאלת התפתחות הטינטון כפגיעה נגררת ושניונית לליקוי השמיעה, כפי שהיה בעבר? תנאים מקדמיים נועדו לתחום את המקרים בהם ידון נושא הטינטון לפני הוועדה הרפואית לאותם מקרים בהם נמצאה אינדיקציה מוקדמת ובעלת אופי עובדתי להיות הטינטון תוצאת חשיפה לרעש בעבודת המבוטח. ונדגיש, סעיף 84 לחוק הנוגע לבקע מפשעתי, פורש משך עשרות בשנים בפסיקתם של בתי הדין לביטוח לאומי, בתי המשפט המחוזיים בשבתם כבית משפט לערעורי ביטוח לאומי ומשנת 1969 בפסיקת בתי הדין לעבודה, באופן הנותן לו תוקף ובהתאם לתכליתו. סבורני, כי יש בעניין זה לגזור גזירה שווה גם לפרשנות סעיף 84א לחוק. ביטוח לאומי