תקנה 37 ביטוח לאומי קובעת כדלקמן: "עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת-נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת-הנכות והוראות תקנות אלה יחולו, בשינויים אשר הענין מחייבם". תכליתה של תקנה 37 ביטוח לאומי, כמו גם תכליתה של תקנה 36, היא לאפשר בחינה מחדש של מצבו של המבוטח עת המבוטח, או רופא המוסד סבורים כי חל שינוי במצב, לטובה או לרעה, בהשוואה למצב המשתקף בדו"ח הוועדה האחרונה. מטבע הדברים, מצב רפואי אינו סטטי ומשתנה בחלוף הזמן, ומכיוון שתפקיד המוסד לשלם גמלאות למבוטחיו על פי דרגת נכותם האמיתית, מוצדקת בחינה מחדש של דרגת הנכות, ולו רק בשל חלוף הזמן. לאור זאת, הוקנתה הסמכות בתקנה 37 ביטוח לאומי לרופא המוסד, להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש אם סבור הוא, משיקולים רפואיים ענייניים, כי מצבו של המבוטח שונה, לטובה או לרעה, ממצבו כפי שהוא משתקף בדו"ח הוועדה האחרונה שדנה בנכותו. להלן פסק דין בנושא: פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בשני הערעורים שלפנינו מתעוררת שאלה דומה - מהם השיקולים שעל רופא המוסד לשקול, עת מחליט הוא להפעיל את תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- התקנות), ולהעמיד נפגע לדיון מחדש בפני וועדה רפואית. 2. להלן נפרט את עיקרי העובדות והשתלשלות ההליכים הצריכים לעניין, בכל ערעור בנפרד: א. עב"ל 480/06: המשיבה (להלן- גב' טרייגרמן) נפגעה ביום 1.2.1994 עת נפל שער מתכת כבד על ראשה. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה. וועדה רפואית שישבה ביום 1.3.1995 קבעה לגב' טרייגרמן 10% נכות על פי סעיף 34(ב) למבחנים. על קביעה זו לא הוגש ערעור מטעם מי מהצדדים. ביום 2.11.2000 הגישה גב' טרייגרמן בקשה להחמרת מצב על פי תקנה 36 לתקנות. וועדה רפואית מיום 17.1.2001 קבעה כי גב' טרייגרמן אכן סובלת ממחלת BPPV הגורמת לסחרחורות, אולם מחלה זו אינה קשורה לתאונה, ולפיכך נקבע כי אין החמרה במצבה. ביום 22.10.2001 התכנסה וועדה רפואית לעררים בעניינה של גב' טרייגרמן, וקבעה, כי יש קשר סיבתי בין הסחרחורות לבין התאונה, ועל כן קבעה לגב' טרייגרמן 20% נכות על פי סעיף 72(4)ב'(2), נוסף על 10% הנכות שכבר נקבעו לה על פי סעיף 34(ב), ובסך הכל נקבעה נכותה לשיעור של 28%. הוועדה ציינה בפרוטוקול כי "לדעת הוועדה אין נכות נוירולוגית אך הוועדה מנועה להוריד את אחוזי הנכות שנקבעו בעבר". על החלטה זו לא הוגש ערעור מטעם מי מהצדדים. ביום 15.7.2002 החליטה רופאת המוסד, גב' טובה מה-נעים, להעמיד את גב' טרייגרמן לדיון מחדש על פי תקנה 37, מן הטעם ש"יש להעריך מחדש אם חל שינוי במצבה הרפואי". ב"כ של גב' טרייגרמן ביקש לבטל את הזימון, והמוסד נענה לבקשתו. עם זאת, ביום 2.12.2003 ביקש רופא המוסד, ד"ר גורדון, להעמיד את גב' טרייגרמן לדיון מחדש על פי תקנה 37, מן הנימוק ש"הוועדה קובעת חוסר נכות נוירולוגית ומתארת בדיקה פסיכיאטרית תקינה. יש סעיפי מבחן ע"פ פגיעה נוירולוגית ופסיכיאטרית בנוסף לכך. יש לכנס וועדה שבה יהיו א.א.ג.+ נוירולוג+ פסיכיאטר ולהתייחס לבדיקה, מעקב רפואי, לעיון מחדש בסעיפי המבחנים". כנגד החלטה זו הגישה גב' טרייגרמן תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי (השופטת הראשית עליה פוגל; בל 2943/04) קיבל את התביעה וקבע, כי המוסד פעל שלא כדין כאשר ביקש לדון מחדש במצבה של גב' טרייגרמן, מבלי שהיה בידו נתון כלשהו המעיד על שינוי במצבה לעומת מה שנקבע על ידי הוועדה לעררים. על פסק דין זה הגיש המוסד את הערעור שבפנינו. ב. עב"ל 513/06- המערער (להלן- מר יהוד) נפגע בתאונה ביום 18.8.1998 בקרסול שמאל. תאונה זו הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה. וועדה רפואית לעררים קבעה ביום 8.5.2001 כי למר יהוד נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1)ב'. לאחר החלטה זו הוחזר עניינו של מר יהוד לוועדה פעמיים על ידי בית הדין האזורי. וועדה רפואית לעררים מיום 18.5.2004 קבעה למר יהוד 10% נכות על פי סעיף 75(1)(ב) בגין צלקות, 10% נכות על פי סעיף 35(1)(ב) ו-10% נכות על פי סעיף 32(2)(א)(1), ובסך הכל נקבעה נכותו של מר יהוד לשיעור של 28%. בפרוטוקול הוועדה נכתב, כי "לדעת הוועדה יש סיכוי סביר שהכאבים בצלקות הנקודתיות עקב הניתוח עלולים להשתפר ולהיעלם". לאחר כשנה, ביום 3.5.2005, ביקש ד"ר ברוך גולד, רופא המוסד, כי מר יהוד יועמד לבדיקה מחדש בפני הוועדה, בעקבות הערה זו. כנגד החלטה זו הגיש מר יהוד תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי (השופט אילן סופר; בל 1989/05) דחה את התביעה וקבע, כי אין צורך בנתון מוכח אבל יש צורך בהחלטה שהופעל בה שיקול דעת רפואי, וכי לדעתו, רופא המוסד הפעיל שיקול דעת רפואי כאשר סבר שמצב הצלקות ובמיוחד הכאבים שהן גורמות יש בהם כדי להצדיק דיון מחודש בהתאם לתקנה 37, ועל כן- בדין פעל המוסד. על פסק דין זה הגיש מר יהוד את הערעור שבפנינו. 3. טענות הצדדים בפנינו: א. עב"ל 480/06- טענות המוסד: המוסד לא הגיש ערעור על החלטת הוועדה משום שלא נפל בהחלטתה כל פגם משפטי. בחלוף למעלה משמונה שנים מיום שנקבעה לגב' טרייגרמן נכות נוירולוגית ומשהובא בפני רופא המוסד נתון מבוסס בדבר שינוי במצבה הרפואי כפי שצוין בפרוטוקול הוועדה הרפואית, אשר בהרכבה ישב גם נוירולוג, הייתה זו חובתו לזמנה לדיון מחודש על פי תקנה 37. טענות גב' טרייגרמן: גב' טרייגרמן תמכה בפסק הדין קמא מנימוקיו והוסיפה, כי שיקולי רופא המוסד נועדו אך ורק לערוך רביזיה במסקנות הוועדה, עליה לא הוגש ערעור. בדיקה נוירולוגית שנערכה לגב' טרייגרמן כבר בוועדה הרפואית מיום 1.3.1995 הייתה תקינה, ובפרק הסיכום והמסקנות נקבע כי מצבה "סופי", ונכותה נקבעה, כאמור, לשיעור של 10% על פי סעיף 34(ב). מהשתלשלות העניינים נראה, כי הסיבה לזימונה של גב' טרייגרמן מלכתחילה היתה ניסיון לשנות את מסקנות וועדת הערר ולא רצון לבדוק את השינוי שחל כביכול במצבה הנפשי-נוירולוגי. עדות לכך ניתן למצוא בעובדה שלמרות שכביכול ביקש רופא המוסד לזמנה לדיון מחדש על מנת לבחון את מצבה הנפשי נוירולוגי, הרי שביקש שיישב בהרכב הוועדה גם רופא מתחום הא.א.ג., מה שמעיד על רצון לבחון מחדש גם את החלטת הוועדה לעניין הסחרחורות. לא ברור מדוע הסיק רופא המוסד כי מצבה השתנה למרות שאין כל נתון מוכח המעיד על כך, שהרי כבר בבדיקה משנת 1995 מצבה הנוירולוגי והנפשי, כאמור, נמצא תקין. ב. עב"ל 513/06- טענות מר יהוד: רופא המוסד לא הפעיל שיקול דעת עצמאי כאשר החליט לזמן את מר יהוד לבדיקה מחדש, אלא אימץ את קביעת הוועדה כלשונה. ניתן ללמוד על כך מן העובדה שרופא המוסד החליט על הזימון לבדיקה מחדש מייד לאחר מתן ההחלטה בוועדה, ולא חיכה שישה חודשים כנדרש על מנת לבחון האם יש נתון המצביע על שיפור במצבו של מר יהוד בפועל. רופא המוסד אף לא פירט את שיקוליו להחלטה זו. אמירה זו של הוועדה לא נבעה מטעמים רפואיים, אלא מתוך רצון לעקוף את החלטת בית הדין האזורי אשר חייב אותה לקבוע למר יהוד אחוזי נכות בגין הצלקות. לו היה זה מר יהוד שהיה מבקש לעמוד מחדש בפני הוועדה בהליך של החמרת מצב על פי לתקנה 36 רק מן הנימוק של הערה שנכתבה בפרוטוקול הוועדה, היה נדחה מן הטעם שלא הביא אינדיקציה רפואית להחמרה במצבו. הרצון לבצע "הערכת מצב" בלבד אינו שיקול מספיק לצורך הפעלת תקנה 37. טענות המוסד: החלטה של רופא המוסד לפיה מצבו של מבוטח עשוי להשתנות לטובה או לרעה מהווה "כרטיס כניסה" לוועדה, אשר תדון במצבו של המבוטח. החלטת רופא המוסד יש בה כדי להביא את העניין בפני הוועדה, אשר היא שתקבע אם אכן חל שינוי במצבו של המבוטח, ואין בה כדי להעיד על ההחלטה שתתקבל בוועדה. מטרתו של הדיון המחודש הוא ליתן ביטוי למצבו הרפואי המשתנה של המבוטח, הן על ידי המבוטח והן על ידי המוסד. אין מדובר במסלול חלופי למסלול הערעור על החלטת הוועדה, שכן משתמשים בדיון מחודש כאשר נראה כי חל שינוי במצבו של המבוטח מאז הקביעה הקודמת. דיון והכרעה: 4. תקנה 37 קובעת כדלקמן: "עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת-נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת-הנכות והוראות תקנות אלה יחולו, בשינויים אשר הענין מחייבם". תכליתה של תקנה זו, כמו גם תכליתה של תקנה 36, היא לאפשר בחינה מחדש של מצבו של המבוטח עת המבוטח, או רופא המוסד סבורים כי חל שינוי במצב, לטובה או לרעה, בהשוואה למצב המשתקף בדו"ח הוועדה האחרונה. מטבע הדברים, מצב רפואי אינו סטטי ומשתנה בחלוף הזמן, ומכיוון שתפקיד המוסד לשלם גמלאות למבוטחיו על פי דרגת נכותם האמיתית, מוצדקת בחינה מחדש של דרגת הנכות, ולו רק בשל חלוף הזמן. לאור זאת, הוקנתה הסמכות בתקנה 37 לרופא המוסד, להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש אם סבור הוא, משיקולים רפואיים ענייניים, כי מצבו של המבוטח שונה, לטובה או לרעה, ממצבו כפי שהוא משתקף בדו"ח הוועדה האחרונה שדנה בנכותו. הצדדים שבפנינו טענו, כי עקרון השוויון מחייב, כי כשם שמבוטח אשר ברצונו להביא מחדש את עניינו בפני וועדה על פי תקנה 36, עליו להביא אישור החמרה מאת רופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי, כך יש לחייב גם את רופא המוסד להביא נתון מבוסס לשינוי במצבו הרפואי של המבוטח. דרישה זאת מאת רופא המוסד אין לה על מה שתסמוך. בהפעילו את סמכותו החוקית להחליט על דיון מחדש, די כי לדעתו המקצועית המנומקת של המומחה דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הוועדה, אינה משקפת את המצב לאשורו כדי שהנפגע יעמוד לבדיקה מחדש על פי אותה תקנה. 5. בשורה של פסקי דין שיצאו מאת בית דין זה נקבע, כי אין כל פסול בהפעלת תקנה 37 על ידי הרופא המוסמך, כאשר הוועדה האחרונה שבדקה את המבוטח קובעת, כי יכול ומצבו ישתנה בחלוף הזמן, או כי היא מנועה מלהוריד אחוזי נכות בשל העובדה שההליך הובא בפניה במסגרת בקשת המבוטח להחמרה. זאת, כל עוד שהשיקולים עליהם מסתמך רופא המוסד בהחלטתו הינם שיקולים רפואיים, להבדיל ממשפטיים. כך, למשל, בדיון מס' מ"ג/ 98-0 עובדיה שליבו - המל"ל נאמר, כי על מנת "למנוע טעות, טוב שיאמר שאותו שינוי במצב אשר עליו דובר לעיל אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובנסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי. במיוחד כך יהיה הדבר עת הפגימות הן מסוג שחלוף הזמן יכול להשפיע לשיפור, ופגימות כאלה רבות הן בתוספת לתקנות". בדיון מס' נ"ג/ 5-0 שולמית בוכובזה - המל"ל נאמר כי "אין לראות פגם בעובדה שרופא שהוסמך על ידי המוסד, ואשר תפקידו לבחון את מסקנות הוועדות הרפואיות ... המליץ לזמן את המערערת לבדיקה, לאור הממצאים הרפואיים של ועדת הערר שדנה ב"החמרה", לבקשת המערערת" וכן "הרופא מוסמך של המוסד חייב, ולא רק רשאי, לעשות שימוש בתקנה 37 לתקנות, ולפנות לוועדה רפואית, על מנת שתבחן מחדש את נכותו של הנפגע בתאונת עבודה, כל אימת שמתברר לו, מנתונים רפואיים רלבנטיים הנראים על פניהם כנכונים, כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע". עוד נאמר בדיון מס' מ"ג/ 1365-01 תמר כדורי - המל"ל, כי "אין לבוא בטרוניה עם המוסד על כי העמיד את המערערת מחדש לבדיקה רפואית. בעשותו כן רק פעל המוסד כפי שנתבקש ע"י הוועדה הרפואית האחרונה שבדקה את המערערת והעובדה שבדיקת הביקורת נטענת תחת הכותרת של תקנה 37 אינה מעלה ואינה מורידה". 6. זאת ועוד. הוועדה הרפואית היא הגוף המקצועי והמומחה אשר לו ניתנה הסמכות בחוק לקבוע את אחוזי הנכות המתאימים ביותר למצבו הרפואי של המבוטח באותה עת. לפיכך, אין להחמיר בדרישות כלפי "כרטיס הכניסה" המאפשר לרופא המוסד להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש בפני הוועדה, שכן חזקה על הוועדה כי תדע לקבוע האם חל שינוי במצבו של המבוטח מאז הוועדה האחרונה, וכי תעשה כן מטעמים רפואיים מקצועיים בלבד. 7. יחסית לדיון בהחמרת מצב על פי תקנה 36, חידושי הדיון על פי תקנה 37 -מעטים. לעתים מופעלת אותה תקנה גם כאשר המוסד סבור שחלה החמרה בדרגת הנכות של הנפגע. זאת ועוד. החמרה בדרישות במתן "כרטיס כניסה" לוועדה בדיון מחדש תוצאתה תהא גם החמרת האפשרות של מבוטחים לבקש דיון מחדש בעניינם עקב החמרת מצב על פי תקנה 36, שעה שבעניינם די באישור החמרה לא מנומק הניתן על ידי הרופא המוסמך לתיתו, כי להערכתו המצב חמור יותר מכפי המשתקף מדו"ח הוועדה, כדי להעמידו בפני וועדה רפואית בהליך של בדיקה מחדש. 8. ולענייננו: לא מצאנו כל פסול בהחלטת רופא המוסד להביא את עניינה של גב' טרייגרמן לדיון מחדש על פי תקנה 37, לאור קביעת הוועדה כי אין נכות נוירולוגית, ומשבא לפניה עניינה של גב' טרייגרמן על פי תקנה 36, היא הייתה מנועה מלהפחית את אחוזי הנכות שנקבעו בעבר. הדרך הנכונה בענייננו לבדוק את מצב נכותה האמיתי של גב' טרייגרמן נכון להיום הינה להעמידה לבדיקה מחדש בשנית בפני הוועדה. כך גם לגבי מר יהוד. משמדובר בנכות אשר על פי טיבה הינה נכות היכולה להשתנות בחלוף הזמן- כאבים הנובעים מצלקות, ומשסברה הוועדה כי יש סיכוי סביר שהכאבים בצלקות ישתפרו ואף ייעלמו במהלך הזמן, אין כל פסול בהחלטת רופא המוסד להעמיד את מר יהוד לבדיקה מחדש, אשר כל תכליתה הינה לבדוק האם אכן חל שיפור במצבו, ואין בה קביעה כי אכן כך הדבר. החלטת הוועדה הייתה נכונה לשעתה. אולם, בחלוף הזמן- שנה בענייננו, ומשעל פי שיקול דעת רופא המוסד יש בפרק זמן זה כדי להביא להטבה משוערת בכאביו של מר יהוד, אין כל פסול בהחלטתו להביא את העניין לבדיקה מחדש על ידי הוועדה, אשר תבחן האם חל שיפור במצבו של מר יהוד, אם לאו. השופט שמואל צור 1. אני מסכים שדין ערעור המוסד להתקבל, כאמור בחוות דעתו של חברי השופט פליטמן ומטעמיו. על האמור בחוות דעתו של חברי, אבקש להוסיף מעט משלי. 2. מצבו הרפואי של אדם אינו קבוע והוא עלול להשתנות עם חלוף הזמן, בין אם לטובה ובין אם חלילה לרעה. בהתאם, גם דרגת נכות שנקבעה למבוטח אינה בהכרח סוף פסוק והיא ניתנת לשינוי, עם שינוי נתוני המצב הרפואי. 3. על רקע מציאות מובנת מאליה זו נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן - התקנות) מנגנון המאפשר דיון מחדש בדרגת נכות שנקבעה. מנגנון זה משתקף בהוראות סימן ג' לפרק השני לתקנות, בו נקבע לאמור: "36. (א) עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה ורופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי כאמור בסעיף 45(א)(1) או (3) לחוק אישר בכתב בתוקף תפקידו זה כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה או כי נתגלתה פגימה חדשה, רשאי הנפגע לבקש קביעת דרגת נכותו מחדש והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים המחוייבים. (ב) בהסכמת רופא מוסמך מותר שהדיון על קביעה מחדש לפי תקנה זו ייערך לפני תום ששה חודשים כאמור. (ג) הדיון בקביעת דרגת נכותו מחדש של הנפגע ייעשה רק אם ההחמרה או הפגימה החדשה הן תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות. 37. עברו ששה חדשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר הענין מחייבם. 37.א. ... 38. לא התייצב הנפגע לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37 ולא נתן סיבה מתקבל על דעת המוסד לאי-התייצבותו, רשאי המוסד להפסיק תשלום הגימלה עד למועד בו יתייצב לבדיקה מחדש". מנגנון זה מבחין - הבחן היטב - בין דיון מחדש ביוזמת המבוטח לבין דיון מחדש ביוזמת המוסד. השוני העיקרי, הניכר על פניו מהשוואת נוסח תקנה 36 לזה של תקנה 37, הוא שלצורך דיון מחדש הנערך לבקשת המבוטח, יש צורך באישור בכתב של רופא שאושר במיוחד לכך כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה הנכות הוחמרה או נתגלתה פגימה חדשה. אישור רפואי שכזה הוא בבחינת תנאי מוקדם להפעלת מנגנון הדיון מחדש לפי תקנה 36. אולם תנאי מוקדם זה אינו קיים בכל הנוגע לדיון מחדש שמקורו ביוזמת המוסד. כאן - כאמור בתקנה 37 - די בפניה של "רופא מוסמך" בבקשה לקבוע מחדש את דרגת נכותו של הנפגע. הבדל זה אינו מקרי ויש להעניק לו את מלוא משמעותו. 4. עם זאת אין צורך לאמר כי החלטתו של הרופא המוסמך חייבת להיות עניינית, מקצועית, חסרת פניות ובתום לב. החלטתו צריכה להתבסס על שיקולים רפואיים העולים מן הנתונים שבפניו. אך ברור הוא שלרופא המוסמך שיקול דעת מקצועי משל עצמו ולצורך הפעלת סמכותו אין הוא חייב להסתמך בהכרח על המלצות או חוות דעת של אחרים. דברים אלה עולים מהגיונם של דברים וממעמדו המיוחד של הרופא המוסמך . בקשר לכך נפסק כבר לאמור: "... שתי התקנות (תקנה 36 ו-37 - ש.צ.) באות לאפשר "דיון מחדש" בפני ועדה רפואית, עת לפני כן נקבעה כבר דרגת נכות של הנפגע בתאונת עבודה. הכוונה היא לדיון מחדש בעיקר עת נקבעה כבר דרגת נכות יציבה, כי בדרגת נכות זמנית השאלה או שלא תתעורר או שיימצא לה פיתרון אחר. לאותו דיון מחדש צידוק, אם חל שינוי בנתונים ששימשו לקביעה הקודמת. אלא מאי? בתקנה 36 - "דיון מחדש לפי בקשת הנפגע" - נאמר במפורש, כי תנאי להפעלת התקנה הוא אישור "רופא שאושר במיוחד לכך על ידי שירות רפואי... כי הפגימה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות הוחמרה..." בעוד שלעניין תקנה 37 - שעניינה "דיון מחדש לפי בקשת רופא מוסמך" - אין תנאי מוקדם כאמור. כשמודעים למטרת ה"דיון מחדש" שבסימן ג' לפרק השני שבתקנות, תנאי כאמור הוא מיותר, והכוונה היא לתנאי של עצם הצורך באישור הרפואי. וכל כך למה? ההפעלה של תקנה 37 מסורה לא בידי מאן דהוא מעובדי המוסד לביטוח לאומי, אלא בידי "רופא מוסמך", ו"רופא מוסמך" הוא רופא שהמוסד מינה אותו לאותו תפקיד. דרישה, שהמוסד יזדקק לאישור של רופא של גורם אחר, היתה מיותרת ופוגעת במעמדו של הרופא המפעיל את התקנה. אך עצם העובדה שמקנים את הסמכות לרופא מביאה למסקנה, שהכוונה היא שהסמכות תופעל משיקולים רפואיים ולא משיקולים שכל עובד המוסד לביטוח לאומי, ובעיקר מנהל אגף נפגעי תאונות עבודה, יכול ליתן להם את הדעת, אף טוב יותר מאשר הרופא. היבט אחר: הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים. ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה - שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף "רביזיה" של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית דין לעבודה. לאלה דרכים משלהם. באמור כבר ניתנה תשובה למושג של תום לב שבו מדובר בפסק הדין שבערעור. גם אם נניח, שאכן עובדי המוסד שפעלו האמינו בתום לב שהם ממלאים אחר חובתם כלפי המוסד, עדיין לא נאמר, שזהו המבחן לתום לב בהפעלת סמכות מכוח חוק. בהפעלת סמכות מכוח חוק יקבע מבחן אובייקטיבי, שהפעולה נעשתה משיקולים רלבנטיים ושאין בה מאותם סממני הפסול שקבעו, כי יש להימנע מהם בהפעלת סמכות מכוח חוק. בראש ובראשונה ייבדק, שהפעלת הסמכות היתה בידי מי שהמחוקק הפקיד בידיו את הסמכות". ובהמשך: "למנוע טעות טוב שייאמר, שאותו שינוי במצב אשר עליו דובר לעיל אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי בידיעתו המקצועית ובנסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי. במיוחד כך יהיה הדבר, עת הפגימות הן מסוג שחלוף הזמן יכול להשפיע לשיפור, ופגימות כאלה רבות הן בתוספת לתקנות". (דיון מג/98-0 שליבו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ז 211, 217; וכן ראו עב"ל 1242/02 מרעי - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג' (38), 47 בסעיף 6ב' לפסק הדין). דברים אלה מדברים בעד עצמם והם מקובלים כהלכה מנחה. שאלת המפתח תהא אפוא האם, על פי בחינה אובייקטיבית, התקבלה החלטת הרופא המוסמך כדין, היינו - משיקולים מקצועיים ענייניים ולא משיקולים פסולים שאינם ממין העניין. 5. יותר מכך, סמכותו של הרופא המוסמך ליזום הליך של דיון מחדש במצבו הבריאותי של מבוטח אינה רק סמכות שברשות אלא מדובר בסמכות שבנסיבות מתאימות גם חובה להפעילה, כפי שנפסק: "... רופא מוסמך של המוסד חייב, ולא רק רשאי, לעשות שימוש בתקנה 37 לתקנות, ולפנות לועדה רפואית, על מנת שתבחן מחדש את נכותו של הנפגע בתאונת עבודה, כל אימת שמתברר לו, מנתונים רפואיים רלוונטיים הנראים על פניהם כנכונים, כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע. למותר לציין כי אין לעשות שימוש בכח זה הנתון לרופא מוסמך של המוסד למטרות פסולות, כגון תחליף לערעור על קביעה רפואית (שמקומה בועדת ערר) או קביעה משפטית (שמקומה בבית דין אזורי לעבודה)". (דב"ע נג/5-0 בוכובזה - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי , כרך כ"ו(2), 7). יש לזכור כי הרופא המוסמך הוא גורם הפועל לפי חוק והוא זרוע של המוסד הפועל אף הוא לפי חוק. מתפקידו של המוסד לדאוג שנפגעים יקבלו את מלוא זכויותיהם, לא פחות אך גם לא יותר. המוסד - והרופא המוסמך במסגרתו - מופקדים על כספי ציבור כך שבמקרה המתאים חובה עליהם להביא את עניינו של הנפגע לוועדה רפואית על מנת להתאים את זכויותיו למצבו הרפואי. 6. כפי שציין חברי בחוות דעתו, בחינת שני העניינים שבפנינו מעלה שבעניינה של גב' טרייגמן, החלטת הרופא המוסמך התבססה על קביעת הוועדה הרפואית האחרונה כי אין לה כל נכות נוירולוגית וכי הוועדה נמנעה מלהפחית לה את אחוזי הנכות רק משום שהפניה לוועדה נעשתה על יסוד פנייתה שלה לפי תקנה 36, ולא על יסוד פניית המוסד. לא יכול להיות ספק שבמצב שכזה רשאי הרופא המוסמך - ואף חייב - להביא את עניינה של המבוטחת לדיון מחדש בפני הוועדה הרפואית על מנת שזו תקבע את שיעור נכותה הנכון. הוא הדין בעניינו של מר יהוד אשר סבל מנכות שמקורה בצלקות וזו, על פי טיבה ועל פי קביעת הוועדה הרפואית, יכולה להשתנות עם הזמן. מסכים אני לדעת חברי כי שיקול דעתו של הרופא המוסמך, שלאחר חלוף זמן (שנה) תיתכן הטבה במצבו של המבוטח, מספיק כדי להביא את עניינו לדיון מחדש בפני הוועדה הרפואית. 7. יש מקום להדגיש ולזכור שתקנות 36 ו-37 מסדירות את מנגנון הבאת עניינו של מבוטח לדיון מחדש בפני הוועדה הרפואית והסמכות לקבוע את שיעור הנכות - בין אם להחמרה ובין אם להקלה - נתונה לוועדה הרפואית עצמה, על יסוד כל הנתונים הרפואיים המובאים בפניה ועל סמך בדיקת המבוטח עצמו. מכאן שעצם החלטת הרופא המוסמך להביא את עניינו של מבוטח בפני ועדה רפואית עדיין אינה קובעת את מערך זכויותיו. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את דעותיהם של חברי השופטים פליטמן וצור ואני מסכים, בעיקרו של דבר, לדברים שנאמרו על ידם. 2. עמדתי בקשר לערעורים שבפנינו נסמכת בעיקר על דברים שציטט חברי השופט צור, שזו לשונם: "הסמכות הנתונה בתקנה 37, ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים. ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה, שעל דיון מחדש בה יכול להחליט רופא? שוב אותה תשובה- שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף "רביזיה" של החלטה של ועדת רפואית לעררים או פסק דין של בית הדין לעבודה. לאלה דרכים משלהם. בהפעלת סמכות מכח חוק יקבע מבחן אובייקטיבי, שהפעולה נעשתה משיקולים רלוונטיים ושאין בה מאותם סממני הפסול שקבעו כי יש להמנע מהם בהפעלת סמכות מכח חוק. ובראש ובראשונה יבדק שהפעלת הסמכות היתה בידי מי שהמחוקק הפקיד בידיו את הסמכות. ובהמשך: "למנוע טעות, טוב שיאמר שאותו שינוי במצב אשר עליו דובר לעיל אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך, ודי שבידיעתו המקצועית ובנסיונו יהיה כדי לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי. במיוחד כך יהיה הדבר עת הפגימות הן מסוג שחלוף הזמן יכול להשפיע לשיפור, ופגימות כאלה רבות הן בתוספת לתקנות". (דיון מג/ 98-0 שליבו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט"ז 211, 217). 3. אין ספק שישנן פגימות שמעצם מהותן, חלוף הזמן יכול להביא לשיפור בהן. בין פגימות אלו מצויה פגימה של צלקת. אשר על כן, מקובלת עלי המסקנה אליה הגיעו חברי, כי בעניינו של מר יהוד (עב"ל 513/06) מוסמך היה הרופא המוסמך להפעיל את תקנה 37, כדי לבחון האם באמת חל שיפור במצב הצלקות של מר יהוד. 4. המצב מורכב יותר בערעורה של גב' טרייגרמן (עב"ל 480/06), בו העניקה הוועדה מדרג ראשון דרגת נכות בשל הפרעות פסיכונוירוטיות על פי סעיף 34(ב) למבחנים, בהסבה מסעיף 29(11) למבחנים. על החלטת הוועדה מדרג ראשון לא ערער המוסד, ומבחינה זו היא הפכה להחלטה חלוטה לגבי אותו חלק לגביו לא הוגש ערעור על ידי המוסד. 5. שאלתי את עצמי, האם במקרה זה שיקולי הרופא המוסמך, בשעה שביקש לכנס את הוועדה מחדש ביחס לדרגת הנכות הפסיכונוירוטית של גב' טרייגרמן, היו אכן שיקולים רפואיים מבוססים. הגעתי למסקנה, שהתשובה לכך חיובית. מעיון בהחלטת הוועדה מיום 22.10.2001 (להלן- הוועדה) עולה, כי נקבעו בה הממצאים הבאים: "בבדיקה פסיכיאטרית בהכרה מלאה. מתמצאת בכל המובנים, אפקט תקין, מהלך חשיבה מאורגן, אין שחזורים טראומתיים, אין מחשבות דכאוניות או אובדניות, תובנה ושיפוט תקינים, תפקודים קוגנטיביים שמורים". נתונים אלה, המתייחסים לצד הפסיכונוירוטי מצביעים, לכאורה, על שיפור במצבה של גב' טרייגרמן בתחום זה. זאת, לעומת קביעת הוועדה מדרג ראשון, אשר ציינה כי בתחום זה גב' טרייגרמן סובלת מ"פגיעה טמפורלית ימנית". הוועדה גם ציינה כי "אין נכות נוירולוגית". 6. בהחלטתו בבקשה לדיון מחדש קבע הרופא המוסמך: "הוועדה קובעת חוסר נכות נוירולוגית ומתארת בדיקה פסיכיאטרית תקינה. יש סעיפי מבחן ע"פ פגיעה נוירולוגית ופסיכיאטרית. בנוסף לכך יש לכנס וועדה שבה יהיו א.א.ג.+ נוירולוג+ פסיכיאטר ולהתייחס לבדיקה, מעקב רפואי, לעיון מחדש בסעיפי המבחנים". 7. עינינו הרואות, בקשת הרופא המוסמך מנומקת ומסתמכת על רופאי הוועדה שהם רופאים מומחים במקצועם, אשר בדקו את גב' טרייגרמן והגיעו לממצאים קליניים ואחרים המצביעים, לכאורה, על שיפור במצבה. 8. לאור האמור לעיל, השתכנעתי כי אכן היה מקום לכנס את הוועדה מחדש במקרה זה, בהתאם לבקשת הרופא המוסמך. 9. סיכומו של דבר- אני מצטרף לדעתם של חבריי בשני ערעורים אלו. נציג עובדים מר יצחק ברק אני מצטרף לדעתו של השופט יגאל פליטמן ולהערותיהם של השופטים עמירם רבינוביץ ושמואל צור. נציג מעבידים מר דני בר סלע אני מצטרף לדעתו של השופט יגאל פליטמן ולהערותיהם של השופטים עמירם רבינוביץ ושמואל צור. סוף דבר דין הערעור בעב"ל 480/06 להתקבל ודין הערעור בעב"ל 513/06 להידחות. גב' טרייגרמן ומר יהוד יעמדו בפני הוועדה לבדיקה מחדש על פי סעיף 37, משלא מצאנו כל פגם בהחלטת רופא המוסד לעניין זה, כאמור בפיסקה 8 לחוות דעתו של השופט פליטמן. אין צו להוצאות. ביטוח לאומי