בית הדין לעובדה פסק כי הגשת טופס תביעה במקום המיועד לכך בסניף ביטוח לאומי - תיבת השירות, דינה כדין הגשת התביעה. העובדה שהתביעה לא הגיעה למקום המיועד לכך ועל כן לא טופלה על ידי פקיד התביעות של ביטוח לאומי - אינה שוללת את העובדה שהתביעה אכן "הוגשה". להלן פסק הדין בנושא הגשת טפסים בתיבת שירות סניף ביטוח לאומי: פסק דין 1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי לידה לאחר שביום 3/8/05 ילדה בן, במז"ט. 2. הנתבע, במכתבו לתובעת מיום 16/7/07, דחה את התביעה לדמי לידה, בטענה שהתובעת הגישה את תביעתה ביום 22/6/07, לאחר חלוף כ-22 חודשים מיום היווצרות העילה המזכה בדמי לידה, וזאת - בהסתמך על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). 3. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד דחיית התביעה. 4. לטענת התובעת, היא הגישה תביעה לדמי לידה במועד, ושלא בשיהוי. משתשובת הנתבע התמהמה לבוא - היא פנתה לבא כחה שבירר בשמה את ענין דמי הלידה, ותשובת הנתבע היתה שתביעה כאמור לא הוגשה.לאחר מכן, הגישה התובעת תביעה מחודשת לדמי לידה, היא התביעה שנדחתה בטענת שיהוי. הנתבע, חזר בכתב הגנתו על הטענה שהתביעה הוגשה רק ביום 22/6/07 ולא התייחס לטענה במפורש בכתב הגנתו, לטענה שהועלתה בכתב התביעה על הגשת תביעה קודמת. (הנתבע הכחיש הכחשה כללית את כל מה שלא הודה בו בכתב ההגנה). מכאן - שהמחלוקת בין הצדדים היא עובדתית בלבד, בשאלה אם התובעת אכן הגישה לנתבע תביעה קודמת לתשלום דמי לידה. 5. בישיבת ההוכחות שמענו את עדויותיהם של התובעת ושל העד מטעמה, מנהל החשבונות מר סלימאן סלימאן, שהעיד כי הגיש את התביעה בשם התובעת, לתיבת השירות בסניף הנתבע בנצרת. הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור של מר עומר עותמאן, מנהל מחלקת אמהות-מזונות-ילדים בסניף הנתבע בנצרת. בתעודה נטען כי "לא ייתכן" שתביעה שתונח בתיבת השירות בסניף הנתבע - לא תועבר לטיפול פקיד התביעות. 6. על יסוד העדויות ששמענו ועל סמך החומר שצורף לתיק, קבענו את העובדות שיפורטו להלן. בטרם נביא את פירוט העובדות, נציין כי במחלוקת העובדתית שהתגלעה בין הצדדים העדפנו את גרסתה של התובעת; גרסה זו נתמכה בעדות ישירה של מר סלימאן. גרסתו של מר עותמאן מטעם הנתבע, היא למעשה בבחינת "עדות סברה". יתרה מכך; המשקל שניתן לייחס לתוכן תעודת עובד הציבור של מר עותמאן, הוא משקל מופחת. לא רק בשל העובדה שמר עותמאן לא העיד בפנינו (ובהחלטה מיום 17/1/08 הובהר לנתבע כי להעדרותו של מר עותמאן יהיה ביטוי בהערכת משקלה הראייתי של התעודה בעניינים שאינם רק על פרטים טכניים), אלא גם בשל כך שמטבע הדברים, בהיותו מנהל מחלקת אמהות, לא יכולה להיות לו ידיעה אישית מבוססת על העברת המסמכים מתיבת השירות אל המחלקות השונות. לדעתנו, יש לציין לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר למבוטחיו להגיש מסמכים גם באמצעות תיבת השירות שממוקמת ליד דלת הכניסה לסניף. אולם, יש להביא בחשבון שתמיד ייתכנו גם תקלות, שבגינן מסמכים שמוגשים בדרך זו, לא יגיעו ליעדיהם בסניף הנתבע. תקלות עלולות לקרות בכל ארגון, ואפילו אצל המוסד לביטוח לאומי, שאין לו חסינות מיוחדת מפני תקלות. לפיכך, ברור שמידת הוודאות באמירתו של עובד הציבור מר עותמאן כי "לא ייתכן" שטופס תביעה שהונח בתיבת השירות לא יגיע אל הפקיד המתאים - אינה יכולה להיות מי'דה מוחלטת של וודאות. עצם האמירה הכוללנית על כך שהדבר "לא ייתכן", עשויה להצביע על בטחון עצמי רב מדי בענין העדר האפשרות של תקלות. מכל מקום, לא סברנו שיש לתת לאמירה זו משקל ראייתי רב יותר מאשר לעדותו הישירה של מר סלימאן בענין הנחת טופס התביעה בתיבת השירות. העובדות שנפרט להלן - מבוססות על דעתנו האמורה לעיל בסעיף זה, בענין המשקל הראייתי שיש לתת לראיות השונות. אלה העובדות 7. התובעת, ילידת 1976 ותושבת כפר עילוט, עבדה כעובדת עצמאית, היתה רשומה אצל הנתבע כעובדת עצמאית ושילמה לנתבע דמי ביטוח. 8. ביום 3/8/05 ילדה התובע בן, במז"ט. 9. בסוף חודש ספטמבר 2005 פנתה התובעת למנהל החשבונות שלה, מר סלימאן סלימאן, וביקשה ממנו לפעול לשם קבלת דמי לידה מהנתבע. מר סלימאן, לקח מסניף הנתבע בנצרת, את טופס התביעה לתשלום דמי לידה והתובעת מילאה את הטופס וחתמה עליו. 10. מר סלימאן הגיע למשרדי הנתבע והניח את טופס התביעה בתיבת השירות המונחת ליד דלת הכניסה לסניף הנתבע בנצרת. 11. מסיבה שלא הובררה (כנראה בשל תקלה), טופס התביעה האמור לא הגיע לטיפולם של פקידי התביעות במחלקת אמהות-מזונות-ילדים בסניף נצרת של הנתבע. לפיכך, הנתבע לא טיפל בתביעה. 12. התובעת חיכתה לתגובת הנתבע אולם משזו איחרה להגיע, פנתה התובעת לבא כחה. (המועד המדוייק של הפניה אינו ברור, אך יפוי הכח שהוגש לתיק, נחתם ביום 10/2/07, וסביר להניח שזה היה מועד פנייתה של התובעת אל בא כחה). ב"כ התובעת שלח לנתבע מכתב, מיום 1/3/07, שבו טען כי התובעת הגישה תבעי לדמי לידה וטרם קיבלה תשובה עליה. תשובת הנתבע הגיעה במכתב, מיום 13/6/07, שבו נטען כי התובעת כלל לא הגישה תביעה לדמי לידה. עוד נכתב במכתב, כי התובעת רשאית להגיש תביעה לדמי לידה (טופס תביעה צורף למכתב) והנתבע יחליט בה. 13. בהתאם למה שהוצע במכתב הנתבע מיום 13/6/07, מילאה התובעת טופס חדש של תביעה לדמי לידה, והוא הוגש לנתבע במצורף למכתב ב"כ התובעת מיום 22/6/07. 14. תביעתה החדשה של התובעת לדמי לידה - נדחתה על ידי הנתבע, כאמור לעיל, במכתבו מיום 16/7/07, בטענה של שיהוי. (במאמר מוסגר נציין מכתב הנתבע נסמך, משום מה, על סעיף 128 לנוסח המשולב הישן של החוק, משנת תשכ"ח, אף שהנוסח המשולב הנוכחי כבר היה כבן 12 שנה בעת שיצא מכתב התבע. סעיף 296 לנוסח הנוכחי של החוק, כבר שונה גם בתוכנו מסעיף 128 לנוסח הישן של החוק, בשל שינויי חקיקה שנעשו בו לאחר חקיקת הנוסח המשולב הנוכחי. אנו ממליציים לנתבע לעדכן את המכתבים שבהם משתמשים פקידיו, כך שהם יתאימו לחקיקה המעודכנת). האם התובעת זכאית לדמי לידה ? 15. בסעיף 296 לחוק נקבע: "(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה." 16. הסיבה לדחיית תביעתה של התובעת על ידי הנתבע, היא טענתו הנתבע לפיה התביעה לדמי לידה הוגשה בחלוף 12 חודשים מיום יצירת העילה, וכי המועד בו הוגשה, שולל למעשה לגמרי, את הזכאות לדמי לידה לפי סעיף 296(ב) לחוק. 17. בשל העובדות שקבענו לעיל, אשר בהן אימצנו את גרסאותיהם של התובעת ושל מר סלימאן, אנו קובעים כי תביעתה של התובעת לדמי לידה, לא הוגשה תוך שיהוי, אלא הוגשה במועד האמור בסעיף 296(א) לחוק (כנראה בסוף ספטמבר 2005). הנחת טופס התביעה במקום המיועד לכך בסניף הנתבע (תיבת השירות), דינה - לדעתנו - כדין הגשת התביעה. העובדה שהתביעה לא הגיעה למקום המיועד לכך ועל כן לא טופלה על ידי פקיד התביעות - אינה שוללת את העובדה שהתביעה אכן "הוגשה". 18. לדעתנו, מבחינת המדיניות הראויה, ראוי שהנתבע ינהיג אצלו מודעות לאפשרות התרחשותן של תקלות. במקרים כאלה, נכון יותר לתת עדיפות לבדיקה לגופה של הזכאות לגמלה, על פני מתן משקל רב מדי לשאלת השיהוי. אנו סבורים שהנתבע, יצר את הסיכון לאפשרות שתביעות המוגשות בדרך זו לא יגיעו ליעד המבוקש, קרי לטיפולו של פקיד הנתבע. אמנם הדבר נעשה במסגרת נכונותו של הנתבע לייעול השירות שניתן על ידיו למבוטחים. נכונות זו מבורכת, ויש לשבח את הנתבע על כך שהוא מאפשר להגיש תביעות גם באמצעות הנחתן בתיבת השירות, בלא צורך להמתנה בתור לפקיד שיקבל את התביעה ויטביע עליה חותמת. אולם יחד עם זאת, אין זה הוגן כי במקרה שבו מתרחשת תקלה, המבוטח יהיה זה שיינזק, בעוד שהסיכון עצמו נוצר על ידי הנתבע. לסיכום 19. משקבענו כי התביעה הוגשה במועד ובלא שיהוי, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת דמי לידה. 20. על הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/2/09 אם לא ישולמו לפני כן. 21. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ביטוח לאומי