פסק דין מבוא 1. התובע הינו עולה חדש מאתיופיה והשתתף בפרויקט שיקום תעסוקתי שיזם המוסד לביטוח לאומי, יחד עם שירות התעסוקה ומשרדי ממשלה שונים (להלן: "הפרויקט"). במסגרת הפרויקט, אליו הופנה התובע ביוזמת המוסד לביטוח לאומי ובאמצעות שירות התעסוקה, הוא עסק יחד עם עולים חדשים נוספים בעבודות גינון עבור עיריית בית שמש. 2. מטרתו של הפרויקט, כפי שהוגדרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, היתה פנייה לאוכלוסיה המתקשה בהשתלבות בשוק העבודה בשל חסמים שונים, לשם הקניית הרגלי עבודה וסיוע למשתתפים בהשתלבות עתידית במעגל העבודה. במקור, תוכנן הפרויקט כך שהמשתתפים בו ישלבו ארבעה ימי עבודה בשבוע ויום לימודים. בפועל, עבדו התובע וחבריו משך חמישה ימים בשבוע. 3. במרכז הדיון בתיק זה עומדת להכרעה השאלה, כיצד יש לראות את מעמדו של התובע וחבריו לפרויקט. ובפרט - האם שררו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם, בתקופה בה השתתף התובע בפרויקט. ככל שאכן התקיימו יחסי עובד ומעביד, מתעוררת שאלת זכאותו של התובע להפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה ודמי נסיעות. 4. לטענת התובע, עבד בעיריית בית שמש ולפיכך קמה לו זכאות לזכויות מתחום משפט העבודה המגן. התובע מבקש הפרשי שכר עבודה, השלמת התשלום שקיבל מעיריית בית שמש וגמלת הבטחת ההכנסה ששולמה לו באותה תקופה לשכר מינימום. כן מבקש התובע בתביעתו דמי נסיעות ופדיון חופשה שנתית. העובדות 5. התובע נרשם כדורש עבודה בלשכת שירות התעסוקה בבית שמש מחודש אוגוסט 2003 ועד לחודש אוגוסט 2004. בפרויקט האמור השתתף התובע משך כחמישה חודשים, מיום 23.8.2004 ועד ליום 31.1.2005. 6. בתקופה הרלוונטית, קיבל התובע גמלת הבטחת הכנסה חודשית בסך 2,240 ₪ מן המוסד לביטוח לאומי. כן שולם לו תשלום חודשי קבוע בסך 480 ₪ מעיריית בית שמש. התובע קיבל תלושי שכר מעיריית בית שמש ומן התשלום שקיבל נוכו ניכויים כדין לביטוח לאומי ולביטוח בריאות. התובע קיבל גם כרטיסי נסיעה באוטובוס מן העירייה, והצדדים חלוקים בשאלה האם שולמו הנסיעות במלואן, במהלך כל התקופה נשוא התביעה, או שמא שולמו באופן חלקי בלבד. 7. ליווי התנהלות הפרויקט נעשה על ידי מחלקת הרווחה של עיריית בית שמש, יחד עם המוסד לביטוח לאומי בשיתוף שירות התעסוקה. גורמים אלה הציגו את הפרויקט כהליך שיקומי ולא כהתקשרות המקימה יחסי עובד ומעביד. ההליכים העיקריים בתיק 8. תביעתו של התובע, המיוצג ע"י עו"ד שמונתה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, הוגשה במקור נגד עיריית בית שמש. התובע טען כי הוא זכאי להפרשי שכר המשלימים את הכנסתו מן העירייה לשכר מינימום, בסך כולל של 2,700 ₪ עבור כל תקופת העבודה. כן ביקש התובע פדיון 7 ימי חופשה ודמי נסיעות. 9. לאחר שהתברר כי התובע קיבל בתקופה נשוא התביעה גמלת הבטחת הכנסה, וכי מתעוררות בתיק זה שאלות החורגות מעניינו המסוים של התובע, תיקן התובע את תביעתו. התביעה המתוקנת הינה להפרשי שכר מינימום המשלימים את הכנסת התובע מקצבת הבטחת הכנסה ששולמה ע"י המוסד לביטוח לאומי ומעיריית בית שמש יחדיו, לסך שכר המינימום. 10. לאור טענות הצדדים, ולאחר שנשמעה עמדת המוסד לביטוח לאומי בהליך, ניתנה ביום 20.11.2007 החלטה לפיה צורף המוסד לביטוח לאומי כצד לתיק. כן נתבקשה עמדת מדינת ישראל. מעמדת המדינה, שהוגשה ביום 19.12.2007, עלה כי אין בידיה את פרטי העובדות הרלוונטיות למקרה ומעורבותה בפרויקט, לטענתה, מסתכמת בהפניית הפונים לחפש עבודה לפרויקט, באמצעות שירות התעסוקה. 11. במהלך שמיעת ההוכחות בתיק העיד ונחקר התובע, לתמיכה בתביעתו. מטעם עיריית בית שמש העידה ונחקרה גב' דבורה ממן מאגף הרווחה בעירייה, אשר שימשה כרכזת הפרויקט. מטעם המוסד לביטוח לאומי הוגשה תעודת עובד ציבור בחתימת גב' בתיה כהן, מרכזת בכירה באגף הבטחת הכנסה. הצדדים לא ביקשו לחקור את גב' כהן וסיכמו טענותיהם בכתב. עיקרי טענות הצדדים 12. טענותיו העיקריות של התובע הינן כדלהלן: א. א. בין התובע לבין הנתבעים שררו יחסי עובד ומעביד. במקורו, נועד הפרויקט בו השתתף התובע לשלב תעסוקה ולימודים משך יום בשבוע. בפועל, לא התקיים יום לימודים והנתבעים נימקו זאת בסיבות טכניות. ב. ב. מאחר שהתובע וחבריו עבדו חמישה ימים בשבוע ולא למדו, וזאת מבלי שתוגמלו בהתאם ומבלי שנעשה מאמץ לאפשר להם ללמוד, יש לקבוע כי התובע היה עובד לכל דבר ועניין והעירייה נהנתה משירותו. למעשה, בפועל, לא קוימה ולא בוצעה כוונת השיקום בפרויקט. ג. ג. התובע הועסק ע"י עיריית בית שמש במשרה בשיעור התקרב למשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע בשעות 7:00 - 15:00. ד. ד. התובע לא נעדר מן העבודה, שכן הממונה הישיר עליו לא אישר ימי היעדרות שביקש בשל מחלה. ה. ה. התובע קיבל באותה עת גמלת הבטחת הכנסה בסך 2,240 ₪ ושכר מעיריית בית שמש בסך 481 ₪. מאחר ששכר המינימום באותה עת עמד על סך 3,335 ₪ זכאי התובע להפרשי שכר בסך 614 ₪ לחודש עבור משרה מלאה. מאחר שהתובע הועסק 8 שעות ביום ולא 9 שעות, הוא זכאי להפרשי שכר בסך 480 ₪ לחודש, לפי חישוב שכר מינימום חודשי בסך 3,200 ₪. ו. ו. התובע זכאי לפדיון 7 ימי חופשה בסך 1,004 ₪. ז. ז. התובע זכאי לדמי נסיעות עבור החודשים אוגוסט עד נובמבר 2004, בסך 1,200 ₪ לפי עלות של 200 ₪ לכרטיס חופשי חודשי. 13. עיריית בית שמש ביקשה לדחות את התביעה, מן הנימוקים העיקריים הבאים: א. א. מטרתו של הפרויקט היתה להטיב עם אוכלוסיית העולים החדשים יוצאי אתיופיה ולהקל על תהליך קליטתם. העירייה לא התכוונה לנצל את התובע או להתעשר בגין עבודתו. ב. ב. התובע התקבל כמשתתף לפרויקט ולא כעובד. לא הייתה הקפדה על רישום שעות עבודה, התשלום היווה תמריץ להשתתפות בסכום קבוע. תפקידה של העירייה היה לכל היותר גורם שהשתתף בתוכנית וסייע ביצירת מקומות עבודה, ליווי המשתתפים והעברת רישומי נוכחות למוסד לביטוח לאומי. ג. ג. גם אם יקבע שנוצרו יחסי עובד ומעביד, הרי שהעירייה היתה לכל היותר מעבידה במשותף עם המוסד לביטוח לאומי. המדובר בתקופת עבודה קצרה, העירייה לא בחרה את העובדים, העירייה לא יכלה להמשיך להעסיק את העובדים לאחר תום הפרויקט בשל תוכנית ההבראה שהופעלה באותה עת. לעירייה לא היה שיקול דעת בלעדי בפיטורים של משתתף בפרויקט, אלא ההחלטה להפסיק השתתפות היתה משותפת עם המוסד לביטוח לאומי. העירייה לא קבעה את השכר אלא השתתפה בתשלום תמריץ נמוך יחסית. ד. ד. גם ככל שהתקיימו יחסי עובד ומעביד עם העירייה, דין תביעתו של התובע להידחות. התובע נעדר רבות מן העבודה, כפי שעלה מעדותה של גב' ממן ומהראיות. בחישובי התובע חלו טעויות. ה. ה. אשר לתביעה לפדיון חופשה, בתקופת עבודת התובע חלו 6 ימי חג בגינם התובע קיבל ימי חופשה. לכל היותר זכאי התובע לפדיון יום חופשה אחד. לאור ההיעדרויות הרבות של התובע, שלא נוכו משכרו, אין הוא זכאי כלל לפדיון חופשה. ו. ו. בעניין התביעה לדמי נסיעות העידה גב' ממן כי התובע קיבל כרטיס חופשי חודשי וצורפו ראיות שנמצאו בהקשר זה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התשלום לא שולם. 14. טיעוניו העיקריים של המוסד לביטוח לאומי, כפי שנטענו בתעודת עובד הציבור שהוגשה ובסיכומים, הינן כדלהלן: א. א. התובע השתתף בפרויקט שיקום בעיריית בית שמש במתכונת דומה לפרויקט קודם שנערך בהצלחה בחיפה. להקמת הפרויקט היו שותפים שירות התעסוקה בבית שמש, אגף הרווחה של עיריית בית שמש, משרד הקליטה והמוסד לביטוח לאומי. משתתפי הפרויקט היו עולים שהתייצבו בלשכת התעסוקה לצורך קבלת גמלה ולא הושמו לעבודה מזה זמן רב, לפחות שנה. ב. ב. הפרויקט החל בחודש אוגוסט 2004 והמשתתפים המשיכו לקבל גמלת הבטחת הכנסה במקביל להשתתפותם בפרויקט. שירות התעסוקה החל בתיאום מול המרכז להכשרה מקצועית לפתיחת יום לימודים בשבוע למשתתפים בפרויקט, בו ילמדו עברית תעסוקתית ומיומנויות מקצועיות. תוכנית הלימודים לא יצאה אל הפועל. ג. ג. בחודש ינואר 2005 הוחלט להקפיא את הפרויקט בעקבות דיון בוועדת העלייה והקליטה בכנסת וכן הוחלט כי משתתפי הפרויקט ישתתפו בשני ימי לימוד בשבוע באולפן בית שמש. ד. ד. התובע לא ביצע עבודה כלשהי עבור המוסד לביטוח לאומי וזה לא נהנה כלל מפירות עבודת התובע. תביעה להפרשי שכר מינימום ניתן להפנות רק כנגד גורם החייב בתשלום שכר ולעניין זה אינה רלוונטית הגמלה ששולמה לתובע. ה. ה. המוסד לביטוח לאומי הינו גוף סטטוטורי הממונה על ביצוע הוראות חוק הבטחת הכנסה. תשלום גמלה בהתאם לחוק אינו יוצר יחסי עובד ומעביד. ו. ו. בדרישת התובע לתשלום הפרש בין סכום הגמלה ששולמה לו לבין סכום השכר שלטענתו הוא זכאי לו מעיריית בית שמש יש משום טשטוש ובלבול בזהות הנתבעים, מהות התשלומים והבסיס החוקי לקבלתם. ז. ז. התובע השתתף במסגרת שיקומית ומן הראוי לעודד מסגרות מעין אלה. 15. במהלך ההתדיינות בתיק התבקשה כאמור גם עמדה מטעם מדינת ישראל, אשר לא הביעה עמדתה בשאלה המרכזית, היא שאלת קיומם או היעדרם של יחסי עבודה בין הצדדים או מי מהם. המסגרת הנורמטיבית 16. שילובו של התובע בפרויקט, בד בבד עם המשך תשלום גמלת הבטחת ההכנסה, נעשה בהתאם לחוק הבטחת הכנסה תשמ"א - 1980 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"), כפי שתוקן במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003) תשס"ג - 2002. לשון הוראת סעיף 2(א)(3) המתוקן השייכת לענייננו הינה כדלהלן: "2. (א) תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגימלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: ... (3) (א) לגבי מי שאינו תושב אזור שילוב, לגבי תושב אזור שילוב פטור ולגבי תושב אזור שילוב המצוי במסגרת שיקומית ושמתקיים לגביו האמור בסעיף 48 בפרק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה - הוא עובד בעבודה או נמצא בהכשרה לרבות במסגרת שיקומית בפיקוח משרד ממשלתי, המוסד לביטוח לאומי או הרשות כהגדרתה בחוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג-1983, שההכנסה מהן פחותה מהכנסה שבשלה אין לשלם, לפי הוראות חוק זה, גמלה ומתקיימים בו התנאים והמבחנים שנקבעו בתקנות; ..." (ההדגשה שלי, ג-י.ח.) לעמדת הנתבעים, הפרויקט בו השתתף התובע היווה מסגרת שיקומית בפיקוח משרד ממשלתי והמוסד לביטוח לאומי. לפיכך, לא פגעה השתתפות התובע בפרויקט בזכותו לקבל במקביל גמלת הבטחת הכנסה. 17. עיון בהוראות האמורות של חוק הבטחת הכנסה מעלה, כי לא ניתן למצוא במסגרתו את התשובה למחלוקת שבין הצדדים. בהתאם לחוק, נשמרת הזכות לגמלת הבטחת הכנסה לעובד או לאדם המצוי בהכשרה, לרבות במסגרת שיקומית בפיקוח ממשלתי או בפיקוח המוסד לביטוח לאומי. משמע, לעניין הוראות חוק זה אין נפקות לשאלת היותו של אדם עובד. 18. בהקשר זה יצוין ויובחן, כי בהתאם להוראת השעה בעניין שילוב מקבלי גמלאות בעבודה, שאינה חלה בעניינו של התובע לכל הדעות, נקבע במפורש בהוראות החוק כי שילובו של אדם בשירות בקהילה במטרה להקנות לו הרגלי עבודה אינו מהווה עבודה במסגרת יחסי עובד ומעביד. ראו: סעיף 44 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), תשס"ד-2004. דיון והכרעה 19. נפתח בסוגיה המרכזית, היא סוגית מעמדו של התובע. "מי הוא "עובד", היא שאלה מורכבת וסבוכה ודעות רבות בה. קל להגדיר דבר שהוא עצמו אינו אלא יציר ההגדרה. קשה מאוד להגדיר תופעה מורכבת הקיימת בזכות עצמה שאין קיומה תלוי בהגדרה." בג"צ 5168/93 מור נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ (4) 628. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בענייננו, שעה שמעבר לעניינו של התובע עצמו, טענו הצדדים טענות כבדות משקל שיש בהן כדי להשליך על משתתפים אחרים בתוכניות דומות לפרויקט נשוא דיוננו. 20. המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד נקבעו, פותחו ופורטו בשורה ארוכה של פסקי דין. בע"ע 431/07 ד"ר יפתח סוכנובר נ' מ"י (טרם פורסם, פסה"ד מיום 6.4.2008) סוכמו הדברים לאחרונה בהאי לישנא: "המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד - מעביד הוא "המבחן המעורב" (ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין - מיכה חריש ומפלגת העבודה; פד"ע לז 433). בבסיס המבחן המעורב נמצא מבחן ההשתלבות על שני צדדיו: הפן החיובי והפן השלילי ובנוסף עליו מבחני משנה נוספים ובהם הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, תשלומי מס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (פרשת אייזיק; ע"ע 300275/98 ויסלר- מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.12.00). עם זאת נפסק כי המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב (הנשיא סטיב אדלר "היקף תכולת משפט העבודה - מכפיפות לתכלית", ספר גולדברג (תשס"א), 17; דב"ע נה/ 43-3 שלום פרץ - המועצה האזורית לב השרון, לא פורסם, ניתן ביום 10.8.95). בבוא בית הדין להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד יש לשקול את מבחני המשנה, תוך מתן משקל לכל אחד מהם, על פי נסיבות המקרה." 21. כן נפסק, כי הקביעה בדבר היותו של אדם "עובד" יכול שתהיה נכונה לעניין אחד ולדבר חקיקה אחד ולא למשנהו. ראו בהקשר זה: דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב (4) 817. 22. במסגרת יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה ומעצם מהותם, נדרש שיקול דעתו של בית הדין בקביעת המשקולות שיש לייחס לסממנים השונים במבחן המעורב. וכבר נפסק, כי על יישומם של המבחנים להיעשות לאור תכליתה של הבחינה: "המבחן המעורב - ובמרכזו מבחן ההשתלבות - מבוסס על איזון בין "סממנים" שונים בדבר יחסי עבודה. לשם עריכתו של איזון זה יש לתת ל"סממנים" השונים "משקל". זאת אפשר לעשות אם בוחנים את התכלית אשר לשמה נערכת הבחינה". (בג"צ 5168/93 הנ"ל, עמ' 646). בעניין מבחן התכלית ראו גם את שנפסק, בהקשר שונה, בע"ע 300274/96 צדקא שאול נ' מדינת ישראל- גלי צה"ל פד"ע לו 525 (2001). 23. נפנה לבחון את יישום המבחנים העיקריים לקיומם של יחסי עובד ומעביד בנסיבות ענייננו. אך ברור, כי השימוש במונח "עבודה" והטיותיו במסגרת ניתוח הדברים להלן אין משמעותו הנחת קיומם של יחסי עובד ומעביד בהכרח: · · כעולה מן הראיות בתיק, הליך השמתו של התובע נעשה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיתוף שירות התעסוקה, ללא התערבותה של עיריית בית שמש. התובע הוצב בעיריית בית שמש כחלק מקבוצת עולים חדשים ולא נבחנה התאמתו הספציפית לעבודה זו או אחרת. עיריית בית שמש לא בחרה בתובע לעבודה באופן וולונטרי וזה לא עבר תהליך קליטה לעבודה בדומה להליך קליטתו של התובע לעבודה. · · התמורה לתובע בתקופת השתתפותו בתוכנית, כמו גם מסגרת עבודתו, נקבעו מראש ע"י הגורמים שהיו שותפים לפרויקט ולא היוותה נושא למשא ומתן בין הצדדים. התמורה שולמה לתובע באמצעות תלוש שכר, ממנו נוכו ניכויים כדין. במקביל, קיבל התובע גמלת הבטחת הכנסה. · · התובע קיבל תמורה חודשית קבועה, ללא קשר למספר השעות המדויק בו עבד מדי חודש. התובע לא נדרש להחתים שעון נוכחות. · · תקופת ההתקשרות נשוא התביעה הייתה קצרה, והוגבלה מראש למספר חודשים. · · התובע השתלב בעבודת אגף הגינון בעירייה. במהלך העבודה השוטף היה התובע תחת פיקוח ואחריות ממונה מטעם מחלקת הגינון בעירייה ומגשר השמה מטעם אגף הקליטה בעירייה. פרט לכך, ליוותה את הפרויקט גב' ממן מאגף הרווחה בעירייה ואנשי המוסד לביטוח לאומי. ראו: עדות גב' ממן, עמ' 11 שורות 3-13. · · סיום עבודתו של התובע היה עם סיומו של הפרויקט. סיום השתתפותם של משתתפי התוכנית בפרויקט היה בסמכותם של נציגי כל הגופים המעורבים, ובלשונה של גב' ממן: "ש. מי היה מוסמך להחליט על סיום השתתפות של אחד ממשתפי הפרויקט. ת. לאורך כל הפרויקט עבדנו בשיתוף. הנציג של ביטוח לאומי, אני, נציג לשכת התעסוקה. היינו דנים במקרים שחשבנו שלא יהיה נכון שישתלבו בפרויקט. אנשים שהתחילו כבר וראינו שיש איתם בעיות אובייקטיביות קשות בהשתלבות, או שהם היוו גורם מכשיל או מתסיס בתוך הקבוצה, ההחלטה הייתה משותפת. זה לא קרה שפיטרנו או הפסקנו השתתפות של אדם בפרויקט." (עמ' 15 שורות 24-29). 24. בחינת מכלול הסממנים מובילה למסקנה, כי מרביתם מלמדים שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין עיריית בית שמש או המוסד לביטוח לאומי. עצם ההתקשרות בין התובע לבין עיריית בית שמש נעדרת סממני בחירה והכרעה של ה"מעביד" המבטאים את מהות ההתקשרות לצורך יחסי עבודה. אשר למוסד לביטוח לאומי, זה לא "נהנה" כלל מתוצרי עבודתו של התובע ולא שילם לו כל תמורה כשכר עבודה. תפיסה הרואה את הגמלה ששולמה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, במסגרת הבטחת רשת ביטחון סוציאלי, כשכר עבודה, הינה תפיסה שגויה במהותה. 25. אופי היחסים בין הצדדים, התובע, עיריית בית שמש והמוסד לביטוח לאומי, נטוע בפן הסוציאלי ואין המדובר במבנה העסקה שגרתי. זאת, על אף העובדה כי למרבית הצער לא יצאה לפועל התוכנית המקורית לפיה ישולב בפרויקט גם יום לימודים שבועי. 26. תכליתו העיקרית של חוק שכר מינימום תשמ"ז - 1987, מכוחו הוגשה תביעה זו, הינה למנוע ניצולם של עובדים במסגרת יחסי עבודה. בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 1163/98 שדות עפר נ' שירות בתי הסוהר פ"ד נה(4) 817, 835 נפסק כי: "חוק שכר מינימום, כמו חוקי מגן אחרים בתחום יחסי העבודה, מניח כי העובד נמצא בדרך-כלל בעמדה של חולשה כלפי המעביד, וכי לכן העובד נזקק להגנת החוק כדי לקבל מן המעביד שכר הוגן ותנאים ראויים. על רקע המתח שבין האינטרסים הכלכליים של המעביד מזה ושל העובד מזה החוק מתערב ביחסי העבודה כדי למנוע בעד המעביד לנצל יתר על המידה את יתרון הכוח הכלכלי שלו". 27. תכלית זו אינה מתאימה ליישום ואינה שייכת לנסיבות ענייננו, מקום שאין חשש של ממש לניצולו של התובע ככוח עבודה ומקום שהיחסים בין הצדדים לא התבססו בעיקרם וביסודם על אינטרסים כלכליים גרידא. הדברים באים לידי ביטוי בתעודת עובד הציבור של גב' כהן מטעם המוסד לביטוח לאומי, שם מפרטת גב' כהן את הרקע לפרויקט ומטרותיו כדלהלן: "שירות התעסוקה... ניתקל בקשיים בהשמת חלק מאוכלוסיית העולים מאתיופיה בשל חוסר ניסיונם התעסוקתי של העולים וקשיי שפה. לאור האמור לעיל, בחודש 2/04 הוחל בפרויקט שיקום תעסוקתי של עולים מאתיופיה, תובעי גמלה להבטחת הכנסה, בעיריית חיפה. הפרויקט הוכתר בהצלחה ודווח על שביעות רצון המשתתפים בו לפיכך הוחלט להרחיבו למקומות אחרים. על רקע זה, בחודש 7/04, הוחלט על הקמת פרויקט שיקום בבית שמש במתכונת דומה לפרויקט בחיפה. להחלטה על הקמת הפרויקט היו שותפים שרות התעסוקה בבית שמש, אגף הרווחה של עירית בית שמש, משרד הקליטה והמוסד לביטוח לאומי". דברים דומים עולים מעדותה של גב' ממן בנוגע ליחסה של עיריית בית שמש לתובע ולמעמדו. כך, העידה גב' ממן (בעמ' 14 שורות 21-22) כי: "ש. את בתור עירייה, ראית בתובע עובד שלכם. ת. אני ראיתי בו כמטופל באגף שצריך לעזור לו בשיקום ומציאת עבודה". 28. בנסיבות העניין, לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם ולפיכך לא קמה לו זכות לזכויות הנתבעות. 29. מעבר לכל האמור לעיל יצוין, כי גם לו היו מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים לא הרים התובע את הנטל להוכחת העסקה קבועה במסגרת של 8 שעות עבודה ביום, ללא היעדרויות. בהקשר זה העידה גב' ממן כי התובע נעדר פעמים רבות מן העבודה, לצורך טיפול בילדיו שנזקקו לטיפולים רפואיים (סע' 13 לתצהיר גב' ממן, עמ' 12 שורות 21-22, עמ' 13 שורות 3-4). התובע הכחיש תחילה את הטענה בדבר היעדרויות מן העבודה אולם במהלך עדותו שינה מעט את גרסתו ואמר כי: "ש. בסעיף 4 לתצהירך אתה כותב שעבדת משרה מלאה כמעט כל יום. למה התכוונת במילה כמעט. ת. אני לא זוכר. אם יש אישורים יכול להיות שנשארתי פעם או פעמיים. יכול להיות שלא הבינו אותי כשכתבו את זה. יכול להיות שהיו ימים שלא הייתי בעבודה אבל אני לא זוכר כרגע." (עמ' 8 שורות 13-15). 30. לאור כל האמור לעיל, ומשנדחתה טענת התובע בדבר קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעים, נדחית התביעה. 31. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה הוא ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער. ביטוח לאומי