פסק דין 1. זוהי תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לחודשים מרץ, יוני, אוגוסט ואוקטובר 2007. הנתבע דחה את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים אלו, שכן יצא את ישראל ארבע פעמים לפחות באותה שנה קלנדרית, וזאת בהתאם הוראת סעיף 14א (ג1) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1981. (להלן - החוק). רקע עובדתי 2. התובע גרוש בן 80, מתגורר בדיור המוגן של עמותת "רעות" למעוטי יכולת כלכלית מזה 7 שנים. הוא מתקיים מקצבת זקנה ותוספת של השלמת הכנסה בגינה. 3. התובע נוהג להגיע לאילת לנופש עם חבריו עמיתיו הגמלאים מספר פעמים בשנה. משך תקופות שהייתו של התובע באילת, נוהג הוא לחצות את הגבול לטאבה לשם ביקור בקזינו. 4. בין התאריכים 10.6.07 ועד 14.6.07 יצא התובע את הארץ מאשדוד לשייט עם בני משפחתו, אשר מומן לטענתו של התובע, על ידי חמותו אשר זכתה במשפט ובפיצוי כספי וביקשה לחגוג את הזכייה. טענות התובע 5. התובע טוען כי ביקוריו בטאבה היו למספר שעות בודדות בכל פעם, בהן ביקר בקזינו. התובע מציין כי יצא את אילת בשעות הערב המאוחרות והיה חוזר מספר שעות לאחר מכן לפני השעה 24:00 או שעה שעתיים לאחר מכן. לפיכך לשיטתו, אין לראות ביציאות אלו לטאבה בבחינת "יציאה מן הארץ" כאמור בסעיף 14א' לחוק, שכן שהותו בטאבה לא התארכה כדי 24 שעות בכל פעם ו/או התארכה מספר שעות ללא שהתובע לן בטאבה ולא איבד את זיקתו לישראל ולו ליממה אחת. התובע מוסיף כי משמעבר הגבול בטאבה אינו כרוך בכל עלות, הרי שאין לפרש את המונח " יצא את ישראל" פירוש דווקני, לפיו חציית הגבול ושהייה במתחם טאבה למשך מספר שעות, יהיו בבינת "יציאה מן הארץ". 6. באשר ליציאתו את הארץ מאשדוד, טוען התובע כי אף יציאה זו אינה בבחינת "יציאה מן הארץ" שכן לא ביקר באדמה זרה וזו אף לא הייתה כרוכה בכל עלות מצידו. דיון והכרעה 7. סעיף 14א' לחוק הבטחת הכנסה קובע כדלקמן: " (ג1) לא תשולם גמלה לזכאי שהוא או בן זוגו הגיעו לגיל פרישה, אם מתקיים האמור בפסקאות (1) או (2) שלהלן - בעד התקופות המפורטות בהן: (1) הזכאי ובן זוגו יצאו את ישראל, במצטבר, ארבע פעמים או יותר באותה שנה קלנדרית - בעד כל אחד מהחודשים, באותה שנה קלנדרית, שבו שהו, בכל החודש או בחלקו, מחוץ לישראל". 8. תכליתו של חוק הבטחת הכנסה כפי שהוגדרה לא פעם בהלכה הפסוקה ,הינה הבטחת קיום מינימאלי בכבוד, למי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מהמינימום הקבוע בחוק. לאורה של תכלית זו ומאחר והמדובר בכספי הציבור נקבע, בין השאר, כי מי שיש לו נכסים מסוגים מסוימים מהם ניתן להפיק הכנסה החל מגובה מסוים, ולו הכנסה רעיונית, כמו גם, מי שידו משגת מימון ומימוש של צרכים אחרים, אין הצדקה כי יהיה סמוך על הקופה הציבורית. 9. בפרשת פולד נפסק : "על פי אותה הוראה, לא משנה היעד שמחוץ לישראל, יוקר המחייה שם, וגם אופן המעבר לאותו יעד שמחוץ לישראל אינו משנה. אשר על כן, גם יציאה למדינות שכנות כמו קפריסין, ירדן ומצרים כולל טאבה - היא בגדר יציאה את הארץ." ( עב"ל 470/06 ג'נט פולד - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 23.7.07). 10. עוד נפסק בפרשת פולד : "שאלה אחרת היא - מבוטח היוצא את הארץ ושב אליה בו ביום, האם הוא ראוי היחשב כי ש"יצא את ישראל" לעניין הוראות סעיף 14א לחוק. באשר לכך נראה לנו בהתחשב בכל האמור, כי רק היוצא את ישראל ולן מחוצה לה, ולו לילה אחד - ראוי להיחשב כמי שיצא את הארץ. בלינה בחו"ל יש משום מעשה של ניתוק הזיקה לארץ, באופן המצדיק החלת סעיף 14א(ב)(2) על היוצא לחו"ל פעמיים באותה שנה קלנדרית". 11. בחודש אפריל 2009 וברוח פסה"ד בעניין פולד, פרסם המוסד הוראות עדכון לחוזר שנושאו - "יציאה לחו"ל". על פי הוראות חוזר העדכון - היוצא את ישראל ולן מחוצה לה ולו לילה אחד, ייחשב כמי שיצא מן הארץ, שכן בלינה בחו"ל יש מעשה של ניתוק הזיקה לארץ. רק יציאה וכניסה באותו יום מגבולות הארץ דרך מעברים יבשתיים, אינה נחשבת ליציאה לחו"ל ולפיכך אינה שוללת זכאות להבטחת הכנסה. (העתק החוזר צורף לתעודת עובד ציבור שהגיש הנתבע). 12. במקרה שלפנינו יצא התובע את הארץ לטאבה ארבע פעמים בשנה קלנדרית אחת בשנת 2007. מדו"ח ביקורת הגבולות שהוגש לתיק עולה, כי בחודש מרץ 2007 יצא התובע לטאבה בתאריך 27.3 ושב ביום 28.3 באותו היום עזב שוב לטאבה ושב למחרת ב- 29.3. בחודש אוגוסט 2007 יצא התובע לטאבה ביום 6.8 ועל פי הרישום חזר לאילת ביום 8.8. בחודש אוקטובר 2007 יצא התובע פעם נוספת לטאבה בתאריך 16.10 ושב לאילת ביום 18.10. התובע יצא לטאבה פעמיים נוספות בחודשים נובמבר ודצמבר 2007 בכל פעם למשך יומיים. 13. התובע בתצהירו אמנם מציין כי בעת שהותו בטאבה לא לן במלון אלא שהה במרחבי הקזינו משך שעות הלילה והיממה שלאחר מכן. אלא שכפי שנקבע בפרשת פולד, הנתבע אינו יכול לבדוק את מעשי המבוטח בטאבה, האם רק התארח, האם הימר, האם התקבלה אצלו הכנסה וכיו"ב. מכאן, שעת שהה התובע בטאבה משך הלילה והיממה שלאחר מכן, הרי שיציאה שכזו לטאבה ראויה להיחשב "כיציאה את ישראל" כמשמעות הביטוי בחוק. 14. בניגוד למקרים אחרים בהם נפסק כי יציאה למספר שעות בודדות לטאבה אינה נחשבת כ"יציאה לחו"ל", הרי שבענייננו לא הוכחו שעות היציאה והחזרה של התובע את הארץ ובנוסף - בניגוד לעובדות בפסקי הדין האחרים - אין המדובר במקרה חד פעמי. (ראה בל 2583/06 גוטמן סבטלנה נ' המל"ל, פס"ד מיום 21.7.08 וכן פסה"ד שצורף על ידי ב"כ התובע בעניין בל 3916/05 עמליה גולני נ' המל"ל, פס"ד מיום 17.9.07). 15. אשר על כן, התביעה נדחית ללא צו להוצאות. הבטחת הכנסה