רישום כעצמאי בביטוח לאומי - מחדל רואה חשבון

בית הדין לעבודה פסק כי לפי ההלכה - מעשה או מחדל של רואה החשבון ברישום מבוטח כעצמאי, לא תועיל למבוטח ביום בו תישלל זכותו לגמלה עקב מעשה או מחדל של רואה החשבון שלו ברישומו כעצמאי בביטוח לאומי במועד. להלן פסק הדין: פסק דין השופט עמירם רבינוביץ פתח דבר 1. תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה בגין פציעתו הקשה בתאונת דרכים שארעה ביום 3.4.2005 בעת שהיה בדרכו חזרה מהעבודה, נדחתה על ידי המשיב (להלן גם : המוסד). כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי בתל אביב (בל 7000/05; השופט יצחק לובוצקי). בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער ועל כך הערעור שבפנינו. העובדות וההליך בבית הדין האיזורי 2. המערער, יליד 1961, עבד עד חודש ספטמבר 2004 כשכיר; בחודשים אוקטובר 2004 - מרץ 2005 קיבל המערער דמי אבטלה (בחודש מרץ 2005 קיבל דמי אבטלה עבור 8 ימים) ; ביום 9.2.2005 שלח רו"ח דוד וייל לפקיד שומה תל אביב בקשה לפתיחת תיק על שם המערער במס הכנסה. בבקשה נכתב: "הנ"ל החל לעבוד כעצמאי בתחום השיווק והמכירות בחודש פברואר 2005" (ההדגשה הוספה - ע.ר.); בהתאם לבקשה זו נרשם תאריך 1.2.2005 כתאריך פתיחת העסק במס הכנסה; ביום 3.4.2005 נפצע המערער בתאונת דרכים קשה, בדרכו חזרה מהעבודה. כתוצאה מפציעה זו נקטעה רגלו השמאלית (מעל הברך) ונגרם לו שבר פריקה במפרק יד שמאל. 3. רק ביום 28.4.05 שלח רו"ח דוד וויל למוסד בקשה לפתיחת תיק של עצמאי למערער, כאשר הוא מציין, כי המערער "החל לעבוד כעצמאי בתחום השיווק והמכירות בחודש מרץ 2005". המכתב בצירוף דין וחשבון רב שנתי התקבל במוסד ביום 1.5.05. על סמך מסמכים אלה סיווג המוסד את המערער כעצמאי מיום 1.3.05. תוך ציון שתאריך הרישום הוא 1.5.05 . 4. ביום 22.6.05 הגיש המערער למוסד תביעה להכיר באירוע כפגיעה בעבודה ולתשלום דמי פגיעה; ביום 6.10.05 הודיע המוסד למערער כי הוא דוחה את תביעתו על פי הוראות 77(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן- חוק הביטוח הלאומי או החוק), המתנה מתן גמלה לעובד עצמאי בכך שבעת הפגיעה היה רשום במוסד כעובד עצמאי, ואילו המערער נרשם כעובד עצמאי במוסד רק ביום 1.5.05. 5. על החלטה זו של המוסד השיג המערער בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי, ובה טען כי רו"ח וויל על פי שיקול דעתו החליט לדווח למוסד על המערער כעצמאי רק לאחר שהמערער יקבל שכר כעצמאי, וכל זאת כדי שהדיווח ילווה בתשלום מקדמות המתבססות על שכר בפועל. שכר זה התקבל אצל המערער לראשונה רק בחודש אפריל 2005 ומכאן הדיווח המאוחר. עוד טען המערער, כי מטרת החוק הייתה למנוע מצב, שבו עובד עצמאי יעבוד שנים מבלי שידווח על הכנסותיו למוסד, ולכשיפגע יבוא לתבוע את זכויותיו, למרות שלא דיווח למוסד על מעמדו ועל הכנסותיו. במקרה הנוכחי לא אלה פני הדברים, שהרי חלף רק כחודש מפתיחת העסק ועד קרות התאונה, ולא יכול להיות ספק שהמערער לא התכוון להשתמט מדיווח על הכנסותיו. בנסיבות אלה אין להחיל את הוראות סעיף 77(א) לחוק, ויש לראותו כמי שמילא אחר הסיפא של סעיף 77(א), בכך שעשה את כל מה שמוטל עליו כדי להירשם במוסד כעובד עצמאי. 6. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער וקבע "מחובתו של התובע היתה להשגיח ולדאוג שהרישום יבוצע בפועל, כפי שבוצע בכל הקשור למשרדי מס הכנסה. בדיוק לכן התכוון החוק אשר קבע הוראה כל כך קשה ש"עובד עצמאי" שנפגע לא יזכה בגימלה בגין פגיעתו, אם רישומו נעשה לאחר אירוע הפגיעה". הערעור 7. בערעורו חזר המערער על טענותיו בבית הדין האזורי, לפיהן לא הייתה בכוונתו להעלים את הכנסותיו מפני המוסד, וכי עשה את כל המוטל עליו כדי להירשם כעובד עצמאי. המערער שכר את שירותיו של רו"ח והטיל עליו את משימות הדיווח לרשויות השונות על היותו עובד עצמאי. רואה החשבון על פי שיקול דעתו, מבלי שהתייעץ עם המערער, עיכב את רישומו כעובד עצמאי במוסד. המערער סמך על שיקוליו המקצועיים, ואין התנהגות יותר סבירה מהתנהגות המערער בנסיבות אלה. פירוש השולל מהמערער את זכויותיו לגמלה מכח סעיף 77(א) לחוק, הוא פירוש בלתי סביר בעליל בנסיבות אלה. 8. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיף, כי ההלכה הפסוקה קובעת שאי רישום המבוטח כעצמאי על ידי רואה החשבון שלו טרם התאונה, אינו פוטר את המערער מחובתו להירשם. עוד נקבע בפסיקה, כי העדר כוונה להשתמט מחובת הרישום או תום לב, אין די בהם כדי למנוע שלילת הגמלה ממי שלא נרשם בפועל כעובד עצמאי. הכרעה 9. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. יחד עם זה, מצאנו מקום להוסיף דברים אחדים. 10. מעיון בחומר הראיות עולה כי המערער החל לעבוד כעובד עצמאי כבר בחודש פברואר 2005 או קודם לכן. הדבר עולה ממכתבו של רו"ח וויל למס הכנסה וכן מחקירתו של המערער במוסד שנערכה ביום 20.7.2005 וצורפה לכתב ההגנה. בחקירה זו אומר המערער בין היתר: "הייתי מובטל תקופה מסויימת ופתחתי עסק בתחילת שנת 2005...באותו יום [של התאונה - ע.ר] הרצאתי את ההרצאה העשירית שלי בנושא (מתוך 12 הרצאות)...למעשה התחלתי לעבוד כבר בתחילת השנה. הקורס שבו הרצתי עבור חב' סולתם נפתח ב- 3/05 אולי אפילו קצת לפני". 11. קבלת דמי אבטלה לפחות עוד בתחילת חודש מרץ, אפשר שאינה בדיוק מתיישבת עם רישומו כעצמאי מתחילת חודש זה על ידי המוסד. המחשבה שאולי קבלת דמי אבטלה עוד בחלק מחודש מרץ גרמה במודע לדחיית הרישום כעצמאי במוסד עד לחודש אפריל, לא נטענה על ידי המוסד, והיא תישאר בגדר השערה בלתי מוכחת. 12. יחד עם זה, הוכח שמערער השליך את יהבו על רואה החשבון, איש המקצוע, בכל נושא רישומיו כעובד עצמאי במס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי. רואה החשבון הוא שלוחו של המערער בעניינים אלה ושלוחו של אדם כמותו. מעשה או מחדל של רואה החשבון בכל נושא הרישומים, למעשה או מחדל של המערער יחשב, בכל הקשור ליחסים שבין המערער למוסד בנושא זה להבדיל מיחסיו עם רואה החשבון. העובדה היא, שהמערער לא נרשם כעובד עצמאי במוסד בטרם קרות התאונה, ולא עשה את המוטל עליו להירשם ככזה במוסד. כשם שידע להירשם כעצמאי במס הכנסה עוד בחודש פברואר, כך יכול היה להירשם בעת ובעונה אחת גם במוסד. לא עשה כן, מבלי שלכאורה היה דבר שמנע ממנו לפעול כך, תחול עליו הוראת סעיף 77(א) לחוק המונעת ממנו עם כל הצער את קבלת הגמלה. ההלכה הפסוקה, כפי שיצאה מבית דין זה קובעת, כי מעשה או מחדל של רואה החשבון ברישום מבוטח כעצמאי, לא תועיל למבוטח ביום בו תישלל זכותו לגמלה עקב מעשה או מחדל של רואה החשבון שלו ברישומו כעצמאי במוסד במועד (עב"ל 324/97 הניג- המוסד לביטוח לאומי פד"ע לה 621, 624; עב"ל 55/96 עגם- המוסד לביטוח לאומי, דינים ארצי, כרך לג(23), 31; עב"ל 436/03 מוחמד עבדאללה- המוסד לביטוח לאומי, דינים ארצי, כרך לג(35),61). יחד עם זה' עומדת למערער, לכאורה, הזכות לפנות בתביעה למענק מטעמי צדק, מבלי שיש בהערה זו כדי לקבוע דבר לגבי סיכויי תביעה זו. עוד יש לציין, כי המערער מקבל קצבת נכות כללית. סוף דבר, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. מיסיםמחדלעצמאיםביטוח לאומירואה חשבון