פסק דין 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל 3450/05) בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי שמיעה ובטנטון כתאונה בעבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק). 2. המערער, יליד שנת 1954, עבד משנת 1996 ועד לחודש אוקטובר 2000 במפעל "טכנולוגיית להבים" בנהריה (מפעל להבי ישקר, להלן גם המפעל). המערער עבד כמפעיל מכונות ויברציה ומכונות ניקוי חול באולם הייצור במפעל ונחשף לרעש מזיק במשך של כ-9 עד 12 שעות ביום. 3. המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה. תביעתו נדחתה במכתב מיום 25.7.04, מהנימוקים הבאים: לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי העבודה, לרבות בדרך של מיקרוטראומה; הנזק בשמיעה היה קיים עוד קודם לתחילת עבודתו של המערער במפעל והוא איננו קשור לתנאי העבודה. מכאן תביעתו של המערער לבית הדין האזורי. המערער טען כי לפני עבודתו במפעל הוא לא סבל מפגיעה בשמיעה או מטנטון ואילו המוסד לביטוח לאומי טען כי המערער החל לסבול מליקוי בשמיעה ומטנטון טרם תחילת עבודתו במפעל. 4. בית הדין האזורי מינה את ד"ר א. ברקו לשמש כמומחה-יועץ רפואי (להלן גם המומחה) לשם מתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין תלונות המערער לבין עבודתו. המומחה מסר בחוות דעתו מיום 22.6.06, לגבי ליקוי השמיעה, כי אין מדובר במחלת מקצוע או בליקוי שהתפתח לפי הלכת המיקרוטראומה. המומחה נימק את מסקנתו כך: "עיון בבדיקת הסקר משנת 1994, עם המגבלות שבצדה, ללא בקרת SRT וללא מוליכות עצם, מעלה שכבר אז סבל מליקוי שמיעה, RTLT, ליקוי שמיעה דומה לזה הקיים היום. יתכן שחלו שינויים כלשהם בשמיעתו, אך כיוון שאנו משווים בדיקת סקר עם בדיקות שמיעה מלאות, קשה להעריך במדויק שינויים אלה. בכל מקרה, שמיעתו היתה פגועה כבר אז, ואם חלו שינויים בשמיעתו ב-4 שנות חשיפתו לרעש, הרי שהיו מזעריים, אם בכלל". באשר לטנטון, קבע המומחה כך: "תלונתו הסובייקטיבית על טנטון נתמכת ע"י בדיקות השמיעה וע"י מבחן מאפייני הטנטון. אין לשלול את האפשרות שטנטון זה התפתח על ליקוי שמיעה קיים, היינו, על ליקוי השמיעה שהיה קיים עוד בטרם העסקתו במפעל ישקר". 5. המומחה נשאל מספר שאלות הבהרה על חוות דעתו, בכל הנוגע לטנטון. המומחה אישר כי אין תיעוד רפואי אודות תלונות של המערער על טנטון לפני 1996, וכי קיומו של ליקוי שמיעה קודם אצל המערער לא שולל בהכרח קשר סיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש מזיק עבודה. בד בבד, חזר המומחה על מסקנתו מחוות הדעת. כן הוסיף המומחה: "אם מדברים על ראיות לגורמים אחרים שיכלו לגרום לטנטון - אלה דווקא קיימות. הרי סבל מליקוי שמיעה עצבי עוד לפני תחילת עבודתו בישקר, וטנטון הוא סימפטום שיכול להתפתח על כל ליקוי שמיעה קיים, גם בלי חשיפה לרעש. לכן גם ציינתי, בזהירות, שקיימת אפשרות שהטנטון התפתח אמנם מחשיפתו לרעש, על ליקוי שמיעה קיים, אך יתכן וטנטון זה היה מתפתח על ליקוי שמעה זה גם ללא חשיפה לרעש". 6. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המערער. נקבע כי חוות דעתו של המומחה הינה חד משמעית ועולה ממנה כי אין קשר סיבתי רפואי בין החשיפה של המערער לרעש מזיק בעבודתו לבין ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. כן נקבע, כי כאשר ליקוי השמיעה אינו קשור לחשיפה לרעש המזיק בעבודה אזי לא מתקיים קשר סיבתי גם בין הטנטון לבין תנאי העבודה. לטעמו של בית הדין האזורי, קביעת הקשר הסיבתי בחוות דעתו של המומחה "מטעמי זהירות בלבד", אינה מבססת קשר סיבתי משפטי ורפואי במידה מספקת. מכאן הערעור שבפנינו, שעוסק בקביעת בית הדין האזורי באשר לטנטון בלבד. 7. במהלך דיון קדם הערעור שנערך בפניי, הסכימו הצדדים להפנות למומחה שאלת הבהרה שתנוסח על ידי בית הדין. שאלת ההבהרה הופנתה למומחה בהחלטה מיום 15.7.05, והיא נוסחה כך: "א. האם קיימת אפשרות כי הליקוי משנת 1994 המתואר בחוות דעתך הוא מסוג אחד ואילו הליקוי שנוצר בין השנים 1996 - 2000, המועד בו היה המערער חשוף לרעש, הוא מסוג אחר המתאים לליקוי הנובע מחשיפה לרעש וביחד, שני הליקויים יוצרים את אותה תוצאה ב. אם התשובה לכך שלילית, האם קיימת אפשרות שהחשיפה לרעש בשנים 1996 - 2000 גרמה להחמרת מצבו של המערער" 8. המומחה השיב לשאלה כדלקמן: "א. כפי שציינתי בחוות דעתי הרפואית עומדת לרשותנו בדיקת סקר שמיעתי משנת 1994 מצד אחד ובדיקות שמיעה מלאות מהשנים 2000, 2002 ו-2003 מצד שני. אמנם, בדיקת הסקר היא בדיקה ללא בקרת SRT, ללא מוליכות עצם, אך למרות זאת, ובעיקר במקרה שבפנינו, חשיבותה משמעותית מאחר ותוצאותיה דומות מאוד לבדיקות השמיעה המלאות העומדות לרשותנו היום, כולל האסימטריה בשתי האוזניים, RTLT. עפ"י נתונים אודיומטריים אלה לא חלו שינויים בשמיעתו ב-4 שנות חשיפתו לרעש ואם היו כאלה, הרי שהיו מזעריים. ובאשר לשאלה עצמה, כל הראיות האודיומטריות מצביעות חד משמעית שליקוי השמיעה בשנת 1994 וזה ש'נוצר' כביכול בין השנים 1996-2000 הוא אותו ליקוי שמיעה, מדובר בליקוי שמיעה אחד בלבד שהיה קיים כבר ב-1994. לא מדובר בשום ליקוי שמיעה אחר. ב. לא מצאתי ראיות אודיומטריות לכך ששמיעתו מ-1994 החמירה כתוצאה מחשיפתו לרעש בין השנים 2000-1996. השינויים בין 4 בדיקות השמיעה - אחת סקר ו-3 מלאות, הם מזעריים". 9. לאחר קבלת תשובת המומחה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. המערער טען כי על פי חוות דעת המומחה, אין מקום לשלול את קיומו של הקשר הסיבתי בין הטנטון לבין החשיפה לרעש המזיק בעבודה. לטענתו, לא הוכח כי הטנטון נגרם בשל גורם אחר מלבד תנאי העבודה, הואיל ואין תיעוד על תלונות בדבר טנטון לפני שהחל לעבוד במפעל. באשר לתשובת המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת, טוען המערער כי לא נשללה החמרה במצבו של המערער בדרך של התפתחות הטנטון. לגרסתו, די בכך שיהיה שינוי מזערי לרעה במצב השמיעה, שעליו מתפתח הטנטון, כדי להוות החמרה המהווה פגיעה בעבודה. כן מציין המערער כי הבדיקה משנת 1994, עליה מתבסס המומחה במסקנותיו, היא בדיקה חסרה ביותר שאין ללמוד ממנה על מהותו של ליקוי השמיעה. המשיב, מנגד, טוען כי חוות דעתו של המומחה הינה מנומקת וחד משמעית וממנה עולה כי אין קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין חשיפתו של המערער לרעש מזיק. לטענתו, המומחה שלל את הקשר הסיבתי, ואין עדויות אודיומטריות לכך שליקוי השמיעה של המערער החמיר כתוצאה מהחשיפה לרעש. דיון והכרעה: 10. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו, לחוות הדעת השונות של המומחה ולפסק דינו של בית הדין האזורי, סבורים אנו כי אין מנוס אלא לדחות את הערעור. 11. למקרא חוות דעתו של המומחה, ותשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, עולה תמונה ברורה וחד משמעית, לפיה כבר בשנת 1994, לפני שהמערער היה חשוף לרעש המזיק בעבודתו, הוא סבל מליקוי שמיעה זהה לליקוי ממנו הוא סובל כיום, ולפיכך אין קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה. המומחה לא מצא כל ראיות אודיומטריות לכך ששמיעתו של המערער הוחמרה, ולכן דין טענותיו של המערער בדבר החמרה - להידחות. באשר לטנטון, אמנם, אין תיעוד על תלונות של המערער בדבר טנטון עובר לתחילת עבודתו במפעל, והמומחה ציין, "בזהירות", כי קיימת אפשרות שהטנטון התפתח מחשיפתו של המערער לרעש. אולם, המומחה ציין כי אין לשלול את האפשרות כי הטנטון התפתח על ליקוי השמיעה שהיה קיים אצל המערער קודם לכן, ללא קשר לחשיפה לרעש. הנה כי כן, האפשרות שהטנטון התפתח כתוצאה מחשיפתו של המערער לרעש מזיק בעבודה צוינה בזהירות בלבד, ואין בכך כדי להטות את הכף ולקבל את טענותיו של המערער. זאת ועוד - בהתאם לפסיקה, כאשר ליקוי השמיעה לא מוכר כפגיעה בעבודה ממילא הטינטון אינו יכול להיות מוכר כפגיעה בעבודה מאחר ואינו עומד בפני עצמו. המומחה הדגיש כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער הוא אותו הליקוי ממנו סבל בשנת 1994, ולא חל שינוי במצבו. לא הוצג בפנינו טעם לחרוג מקביעותיו אלה של המומחה, הנוגעות לתחום מומחיותו המקצועית, ואין בידינו לקבל את טענות המערער כי אין מקום להסתמך על בדיקת הסקר השמיעתי משנת 1994, בהיותה בדיקה חסרה. 12. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. טינטוןשמיעהקשר סיבתי