פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יוסף יוספי; בל 2224/04) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בקרע במיניסקוס שאירע לו, לטענתו, ביום 21.11.2002, כבתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. המערער הגיש למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לו ביום 21.11.2002. תביעתו נדחתה על ידי המוסד ביום 5.11.2003 מן הטעם שלא הוכח כי נגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עיסוקו של המערער במשלח ידו, ומן הטעם שהרישומים הרפואיים הסמוכים לאירוע הנטען, אינם מעידים על קרות חבלה כלשהי. לפיכך הגיש המערער תביעתו לבית הדין האזורי. 3. הצדדים גיבשו רשימת עובדות מוסכמות, לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי, כדלקמן: "1. התובע הנו תושב אילת ובחודש 11/02 ניהל עסק באילת של ניהול פרוייקטים שירותים וכח אדם, עסק שכונה "ד.א.ס ניהול פרוייקטים" (להלן:"העסק"). 2. התובע הינו יליד 1971, נשוי ואב ל - 3 ילדים קטינים. 3. התובע במסגרת עסקו העסיק כ - 30 עובדים. 4. בחודש 11/02 ניהל התובע, בין היתר, את פרוייקט "מגדלי אמדר" באילת. במסגרת עבודתו עסק התובע "בניהול" שני בניינים, כאשר העבודה כללה "ניהול בית", אחזקה שוטפת של שני הבניינים, לרבות בריכת שחיה, חדר כושר וכד'. ג. משרד התובע היה ממוקם באחת הדירות שב"מגדלי אמדר". 5. "מגדלי אמדר" היו באותה עת תחת כינוס נכסים, והמקום היה די מוזנח, כאשר באחד ממגרשי החניה רוכזה באותה עת פסולת בנין". 4. לעניין תיאור האירוע הסכימו הצדדים כדלקמן: "6. ביום 21.11.02 בשעות הבוקר, תוך כדי עבודת התובע "במגדלי אמדר" (ניהול הפרוייקט ופיקוח על הנעשה בפרוייקט) מעד התובע, נפל ונחבל בברכו השמאלית מברזל שהיה במגרש החניה שבו היתה מרוכזת פסולת בניין. (להלן:"התאונה") . 7. התובע דידה על רגליו לכיוון משרדו שהיה במגדלי אמדר, שהה במשרד זמן מה, וכשראה כי הכאבים אינם חולפים, חזר לביתו. 8. התובע המשיך לחוש בכאבים, אך סבר כי מאחר וקיבל מכה "יבשה" בברך, אזי סביר כי הכאב יחלוף לאחר מספר ימים. 9. המצב הלך והחמיר "והברך התנפחה", וביום 1.12.02 כאשר הכאבים היו כבר בלתי נסבלים, הסיעה אשת התובע את התובע לבית - חולים יוספטל באילת. התובע טופל בכדורים ובחבישה ונשלח לביתו למנוחה, והופנה לביקורת אצל הרופא המטפל לצורך בירור נוסף . 10. התובע שחש כי הכאבים אינם חולפים, החליט לפנות לאורתופד מומחה ד"ר קוארטלר יעקב מחולון, וזה אבחן קרע אופקי של הקרן האחורית של המניסקוס המדיאלי, והומלץ על ניתוח. התובע ביצע סריקה בתהודה מגנטית של ברך שמאל, וכן חתם ד"ר קוארטלר יעקב על תעודה רפואית, ואף מסר לתובע חוות דעת רפואית. 11. לטענת התובע, הרי שהוא מעולם לא סבל מברכו, ורק ממועד האירוע, 21.11.02 , החל לסבול מכאבים בברכו השמאלית. 12. בעקבות התאונה התובע לא עבד לטענתו כ - 7 חודשים מלבד כך שמידי פעם היה מגיע למשרד כדי לבדוק את התנהלות עסקו". 5. בית הדין האזורי מינה כמומחה יועץ רפואי את ד"ר דבי דן, אשר חיווה דעתו, כי קרע במיניסקוס נגרם על ידי חבלה סיבובית או בעת ישור או כפיפת יתר, אך לא כתוצאה ממכה ישירה בברך. בחומר הרפואי שעמד בפניו לא מוזכרת כלל הפגיעה ככזו שגרמה לכאבים. לאור האמור הגיע ד"ר דן לכלל מסקנה, כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין אי כושרו של המערער לעבוד במשך תקופה של שבעה חודשים. 6. במענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ענה ד"ר דן, כי קרע מן הסוג שקיים אצל המערער אופייני יותר לשינויים ניווניים של המיניסקוס, ולכן נותר איתן בדעתו בדבר היעדר הקשר הסיבתי. 7. המערער ביקש למנות מומחה אחר, ולחילופין מומחה נוסף בשאלת הקשר הסיבתי. בית הדין האזורי נעתר לבקשה למינוי מומחה נוסף, ומינה את ד"ר יעקב פעילן, אשר קבע מפורשות, כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע לבין החבלה ממנה סובל המערער, שכן הרישומים הרפואיים ממועד התאונה שוללים אירוע טראומתי. 8. במענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ענה ד"ר פעילן, כי המבחנים של קרע טרי טראומתי במיניסקוס אינם מתקיימים אצל המערער סמוך לאירוע הנטען, ולכן סביר יותר כי מדובר בקרע דגנרטיבי ולא טראומתי. 9. לאור חוות דעתם של שני המומחים, דחה בית הדין האזורי את התביעה. 10. בערעורו טען המערער, כי ב"כ המוסד הסכימה לקבל את גרסתו בעניין פגיעתו, ועל סמך זאת גיבשו הצדדים רשימת עובדות מוסכמות. אולם, שני המומחים שמונו בתיק זה לא נצמדו למסכת העובדות, אלא הסתמכו על הרישומים הרפואיים. כמו כן נטען, כי לאור העובדה שהמערער הינו איש צעיר, בן 31, אשר לא סבל מבעיות בברכו לא לפני ולא אחרי התאונה, אין מנוס אלא לקבוע כי התאונה היא שגרמה לו לקרע הנדון. בנוסף, המבחנים לקרע טרי שהמומחים טענו שלא מתקיימים במערער, אכן התקיימו בו (כאב חד מיידי, הגבלת תנועה, צליעה ועוד) כפי שתואר ברשימת העובדות המוסכמות. 11. בישיבת קדם הערעור סיכמו הצדדים את טענותיהם לפרוטוקול. המערער הגיש חוות דעת מטעמו, אשר נערכה על ידי ד"ר יעקב קוארטלר, בה מוערכת נכותו כתוצאה מן האירוע ב-20% נכות. המערער חזר, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור. ב"כ המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי. 12. דיון והכרעה: לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. שני המומחים שמונו בתיק זה היו תמימי דעים, כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הקרע במיניסקוס ולבין תקופת אי הכושר בת שבעת החודשים לה טען המערער. 13. הצדדים הסכימו בבית הדין האזורי על תיאור העובדות, ותיאור אירוע הנפילה והחבלה. אולם, הצדדים לא הסכימו לגבי הקשר הסיבתי בין החבלה בברך לבין הקרע במיניסקוס. בשאלה זו מונו המומחים בתיק זה, אשר קבעו מפורשות, ובצורה מנומקת, הגיונית ובהירה, ובהסתמך הן על החלטת העובדות והן על כלל החומר שבתיקו הרפואי של המערער, כי אין קשר סיבתי בין החבלה לקרע, אלא מדובר בקרע שנגרם כתוצאה משינויים ניווניים במיניסקוס. מסיבה זו, קבעו המומחים, אין לקשור בין תקופת אי הכושר לבין האירוע המתואר, ומכאן שבדין דחה המוסד את תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה. 14. אין לקבל את טענת המערער כי היה על המומחים להתייחס לרשימת העובדות המוסכמות בלבד, ולא לרישומים הרפואיים. על המומחים לחוות דעתם בהסתמך על כלל החומר המונח לפניהם, וכלל ידוע הוא, כי הרישומים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע הינם המקור המהימן ביותר לקביעת נסיבות קרות האירוע, כמו גם לקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין אי הכושר לעבוד או הנכות שנגרמו כתוצאה ממנו. 15. זאת ועוד. עיון ברישומים הרפואיים שבתיקו של המערער מעלה, כי אכן האירוע מיום 21.11.2002 אינו מוזכר בהם. כך, למשל, בטופס הקבלה למיון מיום 1.12.2002 מצוין "מאתמול כאבים חזקים בברך שמאל". 16. אין לקבל גם את טענת המערער לפיה לאור היותו איש צעיר ובריא, אין מנוס מלקבוע כי התאונה גרמה לו לקרע במיניסקוס. מומחה שממונה מטעם בית הדין, די בכך שהוא שולל את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק שנגרם, ואין הוא חייב להצביע על גורמים אחרים לנזק. 17. משכך הוא, לא מצאנו כל טעם שלא להסתמך על חוות דעתם של ד"ר דן ושל ד"ר פעילן, ואשר על כן, מתאשר פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991. 18. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. קרעמיניסקוסביטוח לאומי