פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי; בל 2367/03) בו נדחתה תביעת המערערת לזכאות לקצבת תלויים בשל מותו של בנה, עובד זר מרומניה, בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. המערערת הינה אימו של פאודור מקסים (להלן גם המנוח), עובד זר מרומניה שנפטר ביום 8.8.02 כתוצאה מתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. תביעתה של המערערת למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת תלויים נדחתה בהודעה מיום 13.1.03, מאחר שהמערערת לא עומדת בתנאים לפי סעיף 130(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן גם החוק), ובלשון ההודעה: "עפ"י הצהרתכם בטופס התביעה לגמלת תלויים לכם הכנסה מקצבת זקנה. משמע, שעיקר פרנסתכם לא היתה על המנוח בחייו ולכן לא ניתן לראותכם כמי שהיו תלויים כלכלית במנוח בחייו". מכאן התביעה לבית הדין האזורי. 3. לאור נוסחו של סעיף 130(א)(3) לחוק, המחלוקת בין הצדדים היתה נעוצה בשאלה האם המערערת היא בגדר תלויה במנוח, והאם עיקר פרנסתה היה על המנוח בחייו. בפני בית הדין האזורי נשמעה עדותה של בתה של המערערת ואחותו של המנוח, גב' אנה איספיר. בית הדין האזורי, בפסק דינו, קבע כי המערערת לא הביאה די ראיות להוכחת התלות במידה כזו שיש להכיר בזכאותה לקצבת תלויים ודחה את תביעתה, על פי הממצאים הבאים: א. המנוח שהה בישראל בין השנים 1995 עד 2002, ובמשך כל תקופה זו אין הוכחה שבוצעה העברת כספים ממנו למערערת. המסמכים הבודדים שהוגשו היו בדבר העברות כספים בודדות שבוצעו לאדם בשם גרגורי ופיליו, שנטען שהוא קרוב משפחה של המערערת ושימש כ"צינור" להעברת כספים עבורה. לאחותו של המנוח, שזומנה להעיד, אין כל ידיעה ישירה על גורלם של הכספים שנשלחו מישראל לרומניה. ב. גם אם היה מוכח שהכספים הגיעו בחלקם למערערת, אין בכך כדי ליצור תלות של המערערת במנוח, הואיל ומדובר בהעברות כספים שאינן סדירות ורצופות. ג. הוכח כי המערערת מקבלת כספי פנסיה ברומניה, וכאשר בעלה היה בחיים נהנתה מהשתכרותו. גם אם מדובר בהכנסות זעומות, לא הוכח כי אין אפשרות מחיה מהן ברומניה. ד. המערערת "התקשתה להוכיח" כי המנוח עבד בארץ ברציפות. ה. טענת המערערת שפרנסתה היתה תלויה במנוח היא בגדר השערה בלבד ולא הוכחה. מכאן הערעור שבפנינו. בפתח הדיון בערעור הסכימו הצדדים כי הדיון יתקיים בהיעדרו של נציג הציבור שהוזמן אך לא הגיע, ועל כן פסק הדין ניתן במותב חסר. טענות הצדדים בערעור: 4. ב"כ המערערת טוען כי הקצבה שמקבלת המערערת מהווה כ-7% מהשכר החודשי הממוצע ברומניה ופחות מ-5% מהסכום שהעביר לה המנוח על פי ממוצע חודשי, וצירף לערעור מסמך בדבר השכר הממוצע ברומניה בחודשים מאי-יוני 2007. לטענתו המנוח, אשר היה רווק במותו, פירנס את הוריו כל חייו. לטענתו הוכח כי המנוח העביר למערערת כספים שהרוויח בעבודתו בישראל, בין היתר באמצעות בן דודו. ב"כ המערערת מוסיף, כי למערערת לא היה חשבון בנק על שמה, והיא אינה מנהלת רישומים מסודרים של הכספים שנשלחים אליהם. באשר למשך עבודתו של המנוח בישראל, נטען כי עצם שהותו בישראל מעידה על כך שהוא עבד והשתכר. ב"כ המערערת מפנה לפסק דין שניתן בתיק בל 4168/03 אואסילקאי פלוריקה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.4.2006) בו בנסיבות דומות נקבעה זכאות לקצבת תלויים. בדיון שהתקיים בפנינו ביקש ב"כ המערערת להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לנסות ולהביא את בן דודו של המנוח לעדות. 5. ב"כ המשיב תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי על ממצאיו העובדתיים. לטענתה, הוכח כי הכנסות המערערת בתקופה הרלוונטית היו כ-50% מהשכר הממוצע ברומניה, וכי המסמכים שצירפה המערערת לערעור אינם תומכים בטענותיה. עוד מוסיפה, כי הוכח שהמנוח לא עבד בצורה סדירה בישראל ולא יכול היה לתמוך במערערת באופן סדיר, וכל הערעור מבוסס על השערות ולא ראיות. דיון והכרעה: 6. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין האזורי ובפנינו ולפסק דינו של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לדחות את הערעור ולאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. הערעור עוסק בעיקרו בממצאים עובדתיים בהם אין ערכאת הערעור נוהגת, בדרך כלל, להתערב, ואין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות כזו. על אף נסיבות המקרה המצערות, המערערת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת העובדה שבנה המנוח היה המפרנס העיקרי שלה. המערערת לא הציגה ראיות מספיקות בבית הדין האזורי לתמיכה בטענותיה, ויודגש כי המערערת עצמה ובן דודו של המנוח, אשר לגרסתם היתה חשיבות מכרעת לקביעת מסמרות בסוגיה, לא הובאו לעדות בפני בית הדין האזורי. עדותה של הבת, גב' איספיר, לא סייעה לגרסתה של המערערת, ולא שוכנענו כי יש בעדותה כדי להרים את הנטל הנדרש. כמו כן אין לקבל את טענותיה של המערערת בדבר הוכחת תקופת עבודתו בפועל של המנוח בישראל, אשר מבוססת על השערה או "הנחה" ולא על עובדות. באשר להוכחת שיעור השכר הממוצע במשק ברומניה, אין ליתן משקל למסמכים שהציגה המערערת, הואיל והם לא הוגשו בפני בית הדין האזורי ובכל מקרה אין הם עוסקים בתקופה הרלוונטית לעבודתו של המנוח בישראל. באשר לפסק הדין שהציג ב"כ המערערת בעניין אאוסילקאי פלוריקה, אין בו כדי לתמוך בטענותיו מאחר שנדון שם מקרה בו הוכח שהעובד המנוח העביר כספים מדי חודש לאמו ברומניה באופן סדיר, המוסד לביטוח לאומי כבר הכיר בכך שהאם תלויה חלקית במנוח והמחלוקת היתה האם יש להכיר בה כתלויה מלאה. אשר על כן, ועל פי נימוקיו של בית הדין האזורי והנימוקים לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור. אמנם, ב"כ המערערת טוען כי הבאתם של המערערת ובן דודו של המנוח מחו"ל לעדות בישראל היתה בלתי אפשרית, אך אין מסקנת הדברים כי יש לקבל את גרסתה מקום שלא הוכחה די הצורך. בנוסף, אין בידינו לקבל את הבקשה להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לנסות להביא את בן דודו של המנוח לעדות, הואיל למערערת היה כבר את יומה בבית הדין האזורי, ולא עלה בידו לבסס את התביעה במשך למעלה מ-4 שנים בהן התנהל התיק. 7. סוף דבר: הערעור נדחה ללא צו להוצאות. קצבת תלוייםעובדים זרים