פסק -דין בפנינו תביעה להכיר בליקוי התובעת בצווארה כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") על פי תורת המיקרוטראומה. רקע 1. התובעת ילידת 1956, עבדה משנת 1990 ועד 1994 וכן עובדת משנת 1998 ועד היום כקלדנית בבתי משפט. 2. בהחלטתו מיום 18.12.07 דחה הנתבע את תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה בגין הליקוי שבצווארה, כשהוא מנמק החלטתו : "על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו לכאבי הצוואר. לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. מחלתך לא נקבעה בתקנות כמחלת מקצוע וכן אין לראות במחלתך כמחלת מקצוע. מדובר במחלה טבעית ללא קשר לתנאי עבודתך כקלדנית". 3. לטענת התובעת, יש להכיר בליקוי שבצווארה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה מאחר שנדרשה לבצע עבודתה תוך תנועת רכינה חוזרת ונשנית של צווארה (מעלה ומטה) ובלוית תנועת יד ימין מהמקלדת אל עכבר המחשב באופן חוזר ונשנה. התובעת טוענת, כי משהוכחה תשתית ראייתית של תנועות חוזרות ונשנות יש למנות מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בינן לבין ליקוייה. 4. לטענת הנתבע לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לשם הכרה בליקויי התובעת כתולדה של מנגנון המיקרוטראומה, כזו המצדיקה מינוי מומחה רפואי. המסגרת הנורמטיבית 5. תנאי לתחולתה של תורת המיקרוטראומה הינו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים החוזרים ונשנים ואשר בהצטברותם יש כדי להביא לפגיעה. על פי ההלכה הפסוקה, "בתורת המיקרוטראומה עומדים על אבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן עבודה), אשר כל אחד מהם פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה...לשון אחר-לשון הדימוי-יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף טיפות מים על סלע ועד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את הנזק השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי - לאו תאונה".(דב"ע מו/0-17 אליעזר עמיצור נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח, 100, 104)". כן נקבע, כי: "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע...השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".(דב"ע מו/0-64 אבשלום מיכאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, כפי שצוטט בדב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט, 538, 540, ובעבל 1118/02 אברהם כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.7.03)". 6. עוד נקבע בפסיקה, כי יש להבחין בין פעולה המורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה אשר אינן מקימות תשתית ראייתית על פי תורת המיקרוטראומה לבין תנועות זעירות חוזרות ונשנות שניתן לאתרן ולהצביע עליהן, אשר מקימות תשתית כזו (עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המל"ל , ניתן ביום 22.7.02 ; עב"ל 215/03 המל"ל נ' משה קריידלר, ניתן ביום 31.12.04) דיון והכרעה 7. בתצהיר עדותה הראשית מתארת התובעת את אופן עבודתה כך : "בעבודת ההקלדה, בכל המקומות בהם עבדתי לעיל, נדרשתי באורח קבוע, מדי יום, לבצע עבודתי תוך הפעלה חוזרת ונשנית, המגיעה כדי מאות פעמים ביום, של הקלדה מהירה, בקצב דיבור, באמצעות אצבעות ידיי, תוך שגופי יציב בישיבה וידיי מושטות קדימה, ובלווית תנועת רכינה חוזרת ונשנית, מאות פעמים ביום של צווארי". ובהמשך - " במהלך הדיונים עיקר הרכינה הצווארית הייתה מהמקלדת לצג המחשב או לצדדים, ובהקלדת פסקי דין כמו גם בהכנת תיקים לקראת דיון ליום המחרת התנועה הצווארית הייתה מהמסמך הכתוב (של השופט) או מפרטי התיק אל הצג, לפי העניין". 8. כשנתבקשה התובעת במהלך חקירתה הנגדית להדגים את תנועת הרכינה המתוארת בתצהירה, הסבירה: "אני יושבת מול המחשב שהראש כל הזמן עולה ויורד במשך ההקלדה. כלפי המסך למעלה או כלפי המקלדת למטה. כשהשופט מעיר הערה מפנים את הראש אליו. זה בעיקר הקלדה. יש גם שימוש בעכבר. הקלדה אין סופית. המבט כלפי השופט זניח ביחס להקלדה עצמה. כמה פעמים שופט מעיר לקלדנית מנוסה שעובדת 14 שנה. גם לראות את העד ולראות את תנועות השפתיים שלו עוזר להקלדה ולכן אני מסתכלת על העד" (עמ' 2-3 לפרוט'). בהמשך כשנשאלה אם למעשה תנועות הצוואר היו לכיוונים שונים, השיבה: " עיקר העבודה זה פשוט להקליד מול מחשב. אתה שומע את דברי העד אחרת בלי לשמוע את העד אתה לא מתפקד בכלל בעיקר בעדויות של פסיכולוגים ועובדות סוציאליות, ובין השאר אתה מסתכל גם על העד וגם על החוקר ". (עמ' 3 לפרוט'). 9. בהודעתה לחוקר המוסד ציינה התובעת: " מדובר בהקלדה עיוורת בשתי ידיים... בכל מהלך ההקלדה אני יושבת באופן יציב על הכסא שהידיים מושטות קדימה לעבר המקלדת ואני מקלידה וזה יצר עם הזמן לחץ על הכתפיים באזור הצוואר.... הפעולות הקבועות החוזרות ונשנות שאני מבצעת זה שהידיים מושטות קדימה ומקלידה באצבעות שתי הידיים" (עמ' 2 ו-3 להודעה). 10. נמצא, כי במסגרת הודעתה, לא ציינה התובעת כלל את תנועת הרכינה הנזכרת בתצהירה ובעדותה בפנינו. אנו מעדיפים את גירסתה של התובעת בהודעה על פני גירסתה המאוחרת יותר שניתנה לאחר קבלת יעוץ משפטי. כמו כן מציינת התובעת בהודעתה כי הינה מקלידה בשיטת הקלדה עיוורת, שמשמעותה, כי במהלך הדיונים כשהיא מקלידה את הדברים הנאמרים באולם, התובעת אינה נדרשת להביט על המקלדת. אמנם בעדותה בפנינו העידה כי לא כל ההקלדה היא הקלדה עיוורת ובעיקר כאשר מדובר במספרים (עמ' 3) אך נראה, כי הקלדת מספרים הינה חלק קטן מעבודת ההקלדה. 11. יש לציין כי במספר מקרים הכירו בתי הדין האזוריים לעבודה בקיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה בעניין של פקידות שעסקו בהקלדה בעבודתן, אלא שבכל המקרים הללו הוכח כי הפקידה ביצעה תנועות סיבוביות חוזרות ונשנות של הצוואר עקב מיקומו של המסך (בל (ת"א) 4342/06 אליעזר ורדה נ' המל"ל, ניתן ביום 30.6.09 ; בל (נצ') 2875/05 טובה בוכריס נ' המל"ל, ניתן ביום 10.9.07 ; בל (י-ם)11245/07 דליה בן חמו נ' המל"ל, ניתן ביום 3.8.09) . בענייננו - להבדיל מהפסיקה האמורה - עולה מן הראיות כי מסך המחשב ניצב אל מול התובעת. כמו כן מציינת התובעת בהודעתה כי הינה יושבת יציב על הכיסא כשידיה מושטות קדימה. 12. נוסיף, כי גם אם אכן נדרשה התובעת לתנועות של הצוואר במסגרת עבודתה, הרי שמעדותה במסגרת חקירתה הנגדית עולה כי תנועות הצוואר שביצעה במהלך עבודתה היו לקשת של כיוונים: הפניית הראש לכיוון השופט, לכיוון החוקר ו/או העד הנחקר ובמסגרת זו נדרשה לעיתים להביט אף לעבר המקלדת. מכל מקום אין המדובר בתנועה מונוטונית חד כיוונית החוזרת ונשנית אין ספור פעמים, הנדרשת לצורך קיומה של מיקרוטראומה צווארית. 13. נראה, כי לכאורה מדובר במקרה המשתייך לקבוצת מקרים בהם התנוחה בה בוצעה העבודה לא הייתה נוחה וגרמה ללחץ או מאמץ של איבר מסוים, להבדיל ממקרה של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות. לגבי מקרים אלה קבע ביה"ד הארצי : "נמצאנו למדים, כי בצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על אבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה. בזה אין אנו פוסקים כי לא יתכן שעבודת המערערת תרמה לליקוי שבגבה, אלא שהמחוקק ייחד את הפגיעה בעבודה לשלוש אלה: תאונת עבודה, מיקרוטראומה ומחלת מקצוע. לא די בקיום קשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין העבודה, כל עוד שעניינו של הנפגע לא בא בפתחם של שלושת סוגי הפגיעה האמורים ". (עב"ל 63/03 יעל עמנואל אדרי נ' המל"ל, ניתן ביום 28.3.05 ופסקי הדין המאוזכרים שם). 14. מכאן, כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לשם מינוי מומחה יועץ רפואי ועל כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. תאונת עבודה