צרידות מורים

פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בצרידות ממנה היא סובלת (להלן: "הליקוי") כנובעת מתנאי עבודתה. תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה בגין הליקוי נדחתה על ידי הנתבע, וזאת על בסיס הגישה לפיה לא הוכח כי לתובעת נגרם ליקוי כלשהו במהלך עבודתה ולמעשה מיתרי קולה תקינים. מכאן התביעה שבפנינו. 2. הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי אשר ידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה. 3. ביום 21.01.08 נתנה החלטה לפיה נתבקש המומחה שמונה מטעמו של בית הדין, דר' יעקב פלוטקין, לתת חוות דעתו בתביעה הנדונה, בהתאם לעובדות שנקבעו, ולהשיב על השאלות הבאות - א. מהי המחלה או מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת, במיתרי הקול? ב. האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בתובעת לחלות במחלה אילולא תנאי העבודה? אם כן - יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו? ג. האם השפיעו תנאי העבודה על מחלת התובעת, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזה מידה? 4. להלן העובדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני המומחה הרפואי שמונה ע"י בית הדין - א. התובעת ילידת 1954. ב. התובעת עובדת כמורה בבי"ס מזה 28 שנים. ג. במסגרת עבודתה, התובעת מלמדת ומחנכת 35 תלמידי כיתה א', 5 ימים בשבוע, 35 שעות שבועיות. ד. התובעת לימדה מקצועות השפה הערבית, חשבון ומדעים. ה. במסגרת עבודתה זו, התובעת נדרשה למאמץ קולי אינטנסיבי וממושך ודיבור באופן פרונטאלי ורצוף בקול רם בעת השיעורים, זאת מפאת גודל הכיתות וכפי שמתחייב מאופי עבודתה והמקצועות שלימדה שחייבו דיבור בקול גבוה, מתן הוראות בקול רם בעת הלימוד ו/או בעת הפעלת התלמידים בכיתה. ו. נוכח המאמץ הקולי הרב והממושך אליו נדרשה התובעת בעבודתה כאמור, התחילה לסבול מצרידות כרונית ועייפות קולית שביטויה באי יכולת לדבר הרבה (לאחר מספר משפטים, מתעייפת ומרגישה יובש בגרון וצורך לנוח מדיבור עם צורך מוגבר בשתייה) ועד כדי אובדן קול מוחלט שלעתים נמשך מספר ימים, דבר אשר הקשה עליה מאוד להמשיך לתפקד תחת דרישות עבודתה. 5. בחוות הדעת השיב דר' פלוטקין בשלילה לשאלה האם הנזק במיתרי הקול נגרם כתוצאה מתנאי עבודתה של התובעת, תוך שהדגיש כי למעשה "מיתרי הקול תקינים, ללא קשריות. תנועת המיתרים תקינה, סגירה טובה בפונציה", וכך השיב לשאלות בית הדין: "1. למותר לציין כי קראתי את כל המסמכים שהועמדו לעיוני ולקחתי בחשבון את כל אשר נכתב באשר לצרידות התובעת. את תשובתי זאת אני מבסס על הבדיקה האחרונה מבחינה כרונולוגית שהתובעת עברה בקשר לתלונת הצרידות. הכוונה הינה לבדיקה עם הסיב הפייבראופטי שבצע המומחה למחלות אף, אוזן וגרון ד"ר גילבי, ב- 8.2.2007 במרפאת החוץ בביה"ח לגליל המעברי נהריה. זאת גם הבדיקה היחידה שתועדה בצילום ועל פיה "מיתרי הקול תקינים, ללא קשריות, תנועת המיתרים תקינה, סגירה טובה בפונציה". סימני ESOPHAGEAL REFLUX -GASTRO עם עיבוי רירית בגלוטיס ה אחורי" דהיינו במועד ביצוע בדיקת הלרינקס (= בית דיבור, גרון) וכפי שראיתי בצילום המצורף מיתרי הקול אמנם תקינים, ללא קשריות או יבלות, לא נפוחים ולא מעובים (גלוטיס = פנים הגרון). מקור עיבוי הרירית בחלק האחורי של הגרון בחומצת קיבה העולה מהושט, ESOPHAGEAL) REFLUX -GASTRO) עיבוי זה יכול להיות מקור לצרידות. עפ"י נסיוני הרב שני וכמוכר מהספרות הרפואית חומצת קיבה העולה מהושט לא חייבת להיות מורגשת בצורת צרבת, אך יכולה להתבטא בצרידות. אין תיעוד מצולם אחר באנדוסקופיה פייבראופטית פרט לנ"ל לגבי ממצאים שנראו בגרונה של התובעת עקב תלונת צרידות. הצרידות תועדה בכתב לראשונה ב-20/9/87: "מיתרים תקינים". ב- 24/10/2001 "נפיחות של מיתרי קול". ב- 4/2/2002 "מיתרי קול מעט מעובים באמצע, זזים היטב". הממצא תועד בעקבות הרדמה כללית לצורך הוצאת עצם דג שנתקעה בוושט. לחץ צינור ההנשמה שהוחדר במהלך ההרדמה הכללית דרך הגרון לקנה, הינה הסיבה הסבירה ביותר לעיבוי הקול באמצע המיתרים בתקופה שלאחר הפעולה. ב- 14/9/2005 "יבלות מעל מיתרי הקול. המיתרים לא נסגרים טוב בפונציה" (=יצירת קול). ממצאים אלה לא נצפו יותר ולא תועדו במהלך 2006 ו-2007. אין שום דרך ריטרואקטיבית ורטרוספקטיבית להוכיח שממצא היבלות אמנם היה קיים. השורה התחתונה והקובעת הינה הבדיקה שביצע ד"ר גילבי ב-8/2/2007 ואשר תועדה גם בצילום, פורטה על ידי לעיל. 2. התשובה הממצה הינה בתושבה מס' 3. פרט לכך אדגיש כי מתוך "ים" המסמכים שהועמדו לעיוני כולל אשפוזים בבתי חולים, לא מוזכרת צרידות מעבר לביקורי התובעת אצל רופאי אף, אוזן וגרון. הנתון הקליני החשוב ביותר הינו תוצאות האנדוסקופיה הפייבראופטית והתיעוד בצילוןם מיום 8/2/2007. 3. אם לאחר 27 שנות הוראה נראו ותועדו בכתב ובצילולם הממצאים כפי שפורטו ע"י ד"ר גילבי בבדיקתו הנ"ל מיום 8/2/2007, סימן שתנאי עבודת התובעת לא השפיעו על גרונה, תלונת הצרידות לא בעבודתה". 6. נוכח תשובות המומחה כאמור, הופנו אליו, לבקשת ב"כ התובעת, שאלות ההבהרה הבאות: א. האם נכון שהממצא של "יבלות" שאובחן אצל התובעת ע"י ד"ר סלים מזאוי בביקוריה החוזרים במרפאתו שעד חודש ינואר 2006 הוא, מבחינה טרמינולוגית, VOCAL CORD POLYPS, היינו כתוצאה משימוש יתר בקול, כולל צעקות בקול רם? אנא הסבר. ב. האם נכון שהממצאים בבית הדיבור שתוארו על ידי התובעת בביקורים החוזרים אצל ד"ר סלים מזאוי (יבלות על מיתרי הקול וחוסר סגירה טובה בפנוציה) עד חודש 1/06 (המועד בו סיימה התובעת לעבוד כמורה) בצירוף העובדה בדבר היעדר גורמי סיכון אחרים (התובעת אינה מעשנת ומעולם לא עישנה וכן לא שותה בכלל אלכוהול) יכולים להעיד על נזק בגלל מאמץ קולני או ליתר דיוק: על פגיעה במיתרי הקול בגלל עובדתה של התובעת בהוראה שהצריכה שימוש יתר בקול כולל דיבור באופן פרונטאלי ורצוף ובקול גבוה? אנא הסבר? ג. האם נכון שהעובדה שבמהלך עבודתה של התובעת בהוראה כן היו ממאים של יבלות מעל מיתרי הקול וחוסר סגירה טובה בפונציה, מעידה על נזק בגלל מאמץ קולני? ד. האם נכון שהעובדה כי מאז פרשה התובעת מעבודתה בהוראה חלה הטבה בממצאים במיתרי הקול, תומכת בקיום קשר בין עבודתה של התובעת בהוראה לבין הממצאים שהיו אצלה עד למועד עזיבתה ההוראה בחודש ינואר 2006? ה. האם ביחס לבדיקת הלרינקס עם סיבים אופטיים שבוצעה ע"י ד"ר גילבי בתאריך 8/2/07, קרי: בשנה לאחר שהתובעת הפסיקה לעבוד כמורה, הינך מסכים לכך כי לאחר כ-13 חודשים של הפסקת עבודת התובעת, יכולות היבלות מעל מיתרי הקול להיעלם, וזאת הסיבה לכך שלא נצפו יותר ולא תועדו הממצאים הנ"ל (יבלות וחוסר סגירה טובה בפונציה) במהלך השנים 2006 ו-2007 בהם התובעת כאמור לא עבדה בהוראה? ו. האם נכון שבדיקת לרינקס אחרי יותר משנה של הפסקת עבודתה של התובעת בהוראה אינה יכולה לשלול קיום נזק במיתרי הקול קודם לכן? ז. הינך קובע כי קיים אצל התובעת רפלוקס מהקיבה לושט וזאת על סמך בדיקת הלרינקס עם סיבים אופטיים שבוצעה לתובעת ביום 8/2/07 ע"י ד"ר גילבי. 1. האם בדיקה הזו מספיקה בכדי לקבוע האבחנה של רפלוקס? 2. האם לא נראה לך שמן הראוי לבצע בדיקות יותר מעמיקות בתחום הגסטרואנטרולוגיה שיכולות לגלות בצורה יותר ברורה ומדויקת באם קיימת בעיית רפלוקס? 3. האם נכון שהפגיעה במיתרי הקול שכיחה יותר לאחר דיבור מאומץ וממושך מאשר בעקבות רפלוקס? 7. דר' פלוטקין בהשיבו לשאלות ההבהרה, חזר על מסקנותיו בדבר העדר ממצאים ו/או נזק במיתרי הקול, תוך שהציע כי התובעת תיבדק על ידו. להלן תשובותיו לשאלות - "א. הטרימינולוגיה הנכונה לקשריות ("יבלות") המופיעות במיתרי קול כתוצאה משימוש יתר כולל צעקות בקול רם הינה (SINGERWS NODULES) VOCAL NODULES. בניגוד לכך, פוליפים הינם ככלל חד צדדיים דהיינו נמצאים במיתר קול אחד. ב. בשאלה מס' 1 שהוצגה לי בהחלטת ביה"ד נשאלתי "מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול" תשובתי ניתנה על סמך הבדיקה האנדוסקופית שתועדה בצילום מ- 8/2/07, זאת גם הבדיקה היחידה משפע המסמכים שהועמדו לעיוני, אשר תועדה כך שניתן לאמת את הממצאים ולהתייחס לשאעלה ממה התובעת סובלת. דבר אחד ברור: לא נותר לתובעת נזק כתוצאה מעבודתה בהוראה וכפי שכתבתי בתשובתי מס' 1 מתאריך 28/2/08 "אין שום דרך רטרואקטיבית ורטרוספקטיבית להוכיח שממצא היבלות אמנם היה קיים". אגב, בעובדות שנמסרו לי בהחלטת ביה"ד מיום 20.1.2008 נכתב כי התובעת עובדת כמורה ומלמדת מזה 28 שנים, בשום מקום לא הוזכר כי פרשה מעבודתה בינואר 2006. אי לכך לא יכולתי להתייחס לנתון שנמסר עתה בשאלת הבהרה ב' ואשר לא הובא קודם לידיעתי. ג. אין שום דרך רטרואקטיבית לאמת את הממצא החד פעמי בחודש ספטמבר 2005 של יבלות במיתרי הקול וחוסר סגירה טובה בפונציה. העובדה שלא נותר נזק ניבטת מהאנדוסקופיה הפייבראופטית המצולמת ב- 8/2/2007. ד. ניתן היה לצפות, לאור העובדות שנמסרו בהחלטת ביה"ד מיום 20.1.2008 ועבודת התובעת כמתואר בסעיף ה' כי יבלות תופענה לאחר כ-10 עד 15 שנות עבודה ולא פתאום לאחר תקופה כה ארוכה של 25 שנים. גם קשה לקבל את ההסבר, שאם אמנם אובחנו יבלות במיתרי הקול, הכיצד נעלמו כה מהר תוך 13 חודשים בלבד מהפרישה מהעבודה, ללא שנותר לכך שום זכר? ה. התשובה נמצאת בתשובות ג' ו-ד' לעיל. ו. ציינתי זאת כבר גם בתשובתי ב' לעיל כי לא קיימת שום דרך, באמצעות לרינגוסקופיה בלתי ישירה למשל או באמצעות סיב פייבראופטי או במיקרוסקופ בחדר הניתוח להוכיח מצב שלא הותיר נזק קבוע במיתרי הקול. ז. חושבנישעניין ה-REFLUX כפי שאובחן ע"י ד"ר גילבי הינו משני ואין צורך לערוך בירור גסטרו-אנטרולוגי, עתה יותר משנתיים לאחר תם עבודת התובעת כמורה. נכון שצרידות כתוצאה מעבודת הוראה נפוצה יותר מאשר כתוצאה מ-REFLUX. למען היושר והצדק כלפי התובעת הגב' בנא, מוכן אני לממש את זכותי ולבודקה בעצמי. מרפאתי מצויידת בסיבים אופטיים הן קשיחים והן בסיב גמיש. בבדיקה עדכנית אוכל לענות שוב על השאלה העיקרית (מס' 1) ביחס ל"מחלה או ליקוי אשר ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול". אם וכאשר תנתן רשות כבוד השופטת, יתקשרו התובעת או באי כוחה למרפאתי לתיאום התור לבדיקה. הטלפון הנו 04/8343010. עד החלטת כב' השופטת המסמכים ישארו בידיי". 8. הצדדים הסכימו שהתובעת תיבדק על ידי המומחה, תוך שהותר לבקשת ב"כ התובעת להפנות למומחה שאלות הבהרה עליהן התבקש המומחה להשיב לאחר ביצוע אותה בדיקה. להלן השאלות שהופנו למומחה - א) האם נכון שהממצא של "יבלות" שאובחן אצל התובעת ע"י ד"ר סלים מזאוי במרפאתו הנו "תוצר" שימוש מוגבר של התובעת במיתרי הקול שלה במסגרת עבודתה רבת השנים בהוראה, כולל צעקה בקול רם? אם לא, אנא הסבר מדוע לא. ב) האם נכון שהדרך לצורך לימוד עובדות לגבי ההיסטוריה הרפואית בעניין הממצאים שאובחנו על מיתרי הקול של התובעת הינה העיון בתיקה הרפואי? אם לא נכון, הינך מתבקש לפרט מדוע לא נכון ומה היא או מה הן הדרכים הנוספות או האחרות שלפי דעתו פתוחות לפני הרופאים לצורך לימוד על ההיסטוריה הרפואית של התובעת? ג) האם הינך מסכים שמחלת הצרידות, ממנה סבלה התובעת, הנה מחלה אפיזודית עם עליות וירידות. ז"א: במחלה זו יש תקופות טובות (בעיקר בתקופות של מנוחה קולית כמו החופש הגדול או לאחר יציאה לגמלאות)? ד) נכון שהופעת יבלות, דוגמת אלה שהיו לתובעת, הינה תוצאה של אפקט מצטבר לאורך שנים עד שבשלב מסוים היבלות מופיעות? ה) נכון שאין שום דרך לדעת מתי מתחילות לגדול היבלות, כמו אלה שאובחנו אצל התובעת ע"י ד"ר סלים והן מתגלות אחרי שהמטופל מגיע לבדיקה בגלל צרידות ולכן יש תמיד את אותה בדיקה ראשונה שבה רואים את היבלות? ו) נכון שיבלות מעל מיתרי הקול, דוגמת אלו שהיו אצל התובעת, יכולות להיות זמניות? ז) נכון שממה שמדווח בספרות, 13 חודשים לאחר הפסקת העבודה בהוראה, כמו במקרה של התובעת, הוא פרק זמן מספיק ארוך בכדי שהיבלות ייעלמו מעל מיתרי הקול? ח) באם תשובתך לשאלה ז' לעיל תהיה שלילית, האם לדעתך בדובר בפרק זמן קצר? ומהו פרק הזמן הסביר מבחינתך להיעלמות יבלות מעל מיתרי הקול לאחר הפסקת העבודה בהוראה. 9. לאחר ביצוע הבדיקה כאמור, שב המומחה ואישש את קביעותיו העדר ממצאים כלשהם במיתרי קולה של התובע. להלן תשובות המומחה לשאלות הנ"ל - "הגב' בנא נבדקה על ידי במרפאתי השבוע ב-11.1.09. קולה היה תקין. בבדיקת בית הדיבור (=גרון, LARYNK) הן ע"י מראה והן באמצעות סיב פייבראופטי גמיש נראו מיתרי הקול ללא שום מבנה חולני (כגון: קשריות, יבלות או פוליפים). ותנועתם מלאה ושוות צדדים, דהיינו הממצאים תקינים. תשובותיי אם כן לשאלות ההבהרה שהוצגו לי בהחלטת ביה"ד מתאריך 12.11.08 הינן כדלקמן: א) כן. ב) נכון. ג) מסכים. ד) נכון. ה) נכון. ו) נכון. ז) כשנתיים הוא פרק זמן מספיק ארוך - לאחר תום עבודת ההוראה - כדי שקשריות במיתרי הקול תעלמנה". 10. בעקבות תשובות המומחה לשאלות ההבהרה הנ"ל, נעתר בית הדין לבקשת ב"כ הנתבע והפנה למומחה הרפואי שאלת ההבהרה הבאה - בתשובתך שבחוות דעתך מיום 28.02.08, ביחס לשאלה האם השפיעו תנאי העבודה על מחלת התובעת, והאם יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לתנאי עבודתה ובאיזה מידה, ענית כי "אם לאחר 27 שנות הוראה נראו ותועדו בכתב ובצילום הממצאים כפי שפורטו ע"י ד"ר גילבי בבדיקתו הנ"ל מ 8.2.2007, סימן שתנאי עבודתה לא השפיעו על גרונה, תלונות הצרידות לא בעבודתה (ההדגשה אינה במקור)". לעומת זאת, בחוות דעתך המשלימה מיום 15.01.09 שניתנה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה, השבת בחיוב ביחס לשאלה האם הממצא של "יבלות" שאובחן אצל התובעת ע"י ד"ר סלים מזאוי במרפאתו הנו "תוצר" שימוש מוגבר של התובעת במיתרי הקול שלה במסגרת עבודתה רבת השנים בהוראה, כולל צעקה בקול רם. לפיכך, לאור קביעתך האחרונה מיום 15.01.09 הנ"ל, האם ניתן לומר כי חל שינוי בעמדתך ביחס לקשר הסיבתי בין הליקוי במיתרי הקול ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה? במילים אחרות, האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין הליקוי במיתרי הקול ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה ובאיזה מידה? אנא נמק. 11. בתשובתו לשאלה הנ"ל שב המומחה והדגיש, ביחס לתקינות מיתרי הקול של התובעת, את הדברים הבאים: "קיימת בעייתיות בעובדות שהובאו לעיוני. מחד בהחלטת ביה"ד מ- 20/1/08 נכתב כי "התובעת עובדת כמורה בביה"ס מה 28 שנים". מאידך בשאלת הבהרה 5 ב' מ-13/5/08 נמסר כי בחודש 1/06 סיימה התובעת לעבוד כמורה. ובהיבדקה על ידי ביום 11/1/09 במרפאתי הביאה התובעת לידיעתי כי עבודתה פסקה רק בסוף שנת 2006. כיום - והדגש הינו על המצב העכשוי - לא סובלת מצרידות והממצאים במיתרי הקול תקינים. בתשובות קודמות שלי הצבעתי על חוסר האפשרות להוכיח בדיעבד, כי קשריות במיתרי הקול אמנם היו קיימות, יכולתי להסתמך רק על מסמכים שהועמדו לעיוני. בתשובותיי לביה"ד מיום 15/1/09 עניתי כי עם תום עבודת ההוראה קישריות במיתרי הקול יכולות להעלם בתקופה של עד שנתיים מתום העבודה. אם אמנם נכון הוא כי עבודת התובעת פסקה בסוף 2006 הרי בבדיקת ד"ר גילבי ב- 8/2/07 (פחות מחודש וחצי מתום העבודה) קשריות צריכות היו להיראות, אם אמנם היו (בדיקתו היתה תקינה), לא כן אם עבודתה פסקה ב- 1/006. בכל מקרה : כיום התובעת לא צרודה, בדיקת גרונה ב- 11/1/09 תקינה, לא נותר נזק.". 12. נוכח דברי המומחה בדבר המועד בו הפסיקה התובעת את עבודתה והשלכתו על קביעותיו כאמור, הופנתה מטעם בית הדין שאלת הבהרה נוספת למומחה, וזאת לאחר שהוברר כי אכן התובעת לא עבדה בפועל בשנת 2006. להלן השאלה אשר הופנתה למומחה - בזיקה לחוות דעתך לרבות השלמתה שניתנה על דרך מתן תשובות לשאלות ההבהרה שהופנו אליך, האם בהינתן העובדה, לפיה התובעת לא עבדה בפועל בשנת 2006 כדי לשנות מי מבין קביעותיך שבחוות דעתך? אנא נמק. 13. דר' פלוטקין חזר על קביעותיו, תוך שהשיב על אותה שאלה כדלקמן - "אם התובעת אמנם לא עבדה בשנת 2006 (ואילך) הרי עד ה - 8.2.2007 (בדיקת ד"ר גילבי) קשריות במיתרי הקול כבר יכלו להתנוון, להעלם. אני מדגיש שוב, כי על סמך מידע כתוב לא קימת כיום אפשרות להוכיח, כי קשריות במיתרי הקול טרם 2007 אמנם נראו או אובחנו. בדיקת התובעת על ידי ב 11.1.2009 תקינה, לא היתה צרודה ולא נראו קשריות בגרונה, כיום לא נותר אצלה נזק כתוצאה מעבודת ההוראה הממושכת. אין שינוי בקביעותיי". 14. מטעם התובעת הוגשו סיכומים בהם נטען כי לאור קביעת המומחה בחוות דעתו יש לקבל את התביעה, וזאת בעיקר לאור המועד בו הפסיקה התובעת את עבודתה ולאור גישתו לפיה עד לאותו מועד סבלה התובעת מצרידות כרונית ובעיות במיתרי הקול. נטען כי עצם היעלמות הבעיות במיתרי הקול אצל התובעת אין בה כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סבלה התובעת תקופה בה עבדה לבין תנאי עבודתה. 15. בסיכומים שהוגשו מטעם ב"כ הנתבע הודגש כי יש לאמץ את קביעות המומחה כאמור בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה ולדחות את התביעה. דיון והכרעה - אין ספק כי בתנאי עבודתה של התובעת היה כדי להוות מקור אשר עלול היה לגרום לנזק במיתרי הקול, אלא שעובדה זו, היא כשלעצמה, איננה מחייבת את המסקנה לפיה הליקוי במתרי הקול ו/או הצרידות אשר לו היא טוענת, הינו תוצאה מתנאי עבודתה כמורה. אכן על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת הנערכת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/48-0 המוסד לביטוח לאומי נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). ויודגש, המומחה דר' פלוטקין הינו מומחה מתחום רפואת הא.א.ג. והוא בעל הידע הרפואי והמומחיות המקצועית הרלוונטית הנדרשת לבחינת השאלה בדבר אפשרות קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הליקוי הנטען על ידי התובעת לבין תנאי עבודתה כמורה במהלך השנים. כבר נפסק כי חוות דעתו של המומחה המתמנה על ידי בית הדין הוא "בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי, וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו". בית הדין לא יסטה מקביעותיו של המומחה "אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (דב"ע נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם). בהתאם לקביעת המומחה בחוות דעתו ובהשלמתה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה, שלא נסתרה כלל, לא קיים קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עבודתה של התובעת לבין הליקוי הנטען על ידיה ולמעשה המומחה הבהיר חזור והבהרה דבר העדר ממצאים קליניים במיתרי הקול, כמו גם העדר "דרך רטרואקטיבית ורטרוספקטיבית להוכיח שממצא היבלות אמנם היה קיים". התרשמותינו הנה כי המומחה היה מודע לכל הנתונים בעניינה של התובעת ותשובותיו היו מנומקות, עקביות, סבירות ויש בהן מענה לכלל השאלות שהופנו אליו קביעותיו, והן מבוססות על החומר הרפואי שעמד בפניו ובכלל זה בדיקת מיתרי הקול העדכנית שנערכה לתובעת ביום 11.01.09 על יד המומחה בעצמו. המסקנה החד משמעית והנחרצת העולה מחוות הדעת המנומקת של המומחה, אותה אימצנו, הינה שאין כל קשר סיבתי בין הליקוי הנטען על ידי התובעת במיתרי הקול לבין תנאי עבודתה. 16. משכך, ולאור מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה - לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו. בהתחשב בכך שמדובר בתובענה מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 17. כל צד רשאי להגיש ערעור על פסה"ד לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דיני חינוךצרידותמורים