בערעור שהגיש הלין המערער בעיקר כנגד קביעת המומחה הרפואי, כי פנייה מאוחרת לטיפול רפואי מנתקת את הקשר הסיבתי בין התאונה לכאבי הגב בהם לקה. המערער הדגיש כי המציא מסמכים רפואיים רבים המתעדים את ההחמרה שחלה במצבו הרפואי מאז האירוע. להלן פסק הדין: פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון; עבל 675/07), שדחה את תביעתו של המערער להכיר בנפילה שנפל במקום עבודתו כ"תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. הרקע 2. המערער עבד משנת 1991 ועד שנת 2002 במפעל ארקל שבקיבוץ בית זרע. בית הדין האזורי קבע, על פי גרסתו של המערער, כי ביום 25.7.2000 במהלך עבודות שונות שביצע בחדר הקירור של המפעל נפל לתעלת ניקוז. לטענת המערער, נחבט בגבו. 3. לראשונה לאחר הנפילה פנה המערער לטיפול רפואי ביום 28.9.2000. רק ביום 31.12.2000 דיווח לרופא כי כאבי הגב בהם לקה קשורים לאירוע שארע לו בעבודתו ביום 25.7.2000. 4. ביום 25.6.2002 הגיש המערער תביעתו למשיב (להלן : המוסד לביטוח לאומי או המוסד) להכיר באירוע כ"תאונת עבודה". המוסד דחה את התביעה בנימוק שהאירוע לא גרם לנזק גופני ואי הכושר שנגרם למערער הוא תוצאה של מצב תחלואי טבעי. משנדחתה תביעתו על ידי המוסד הגיש המערער את התביעה, מושא דיוננו, לבית הדין האזורי. ההליך בבית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי החליט למנות את ד"ר אליהו סלטי כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, וזאת לצורך בחינת השאלה האם אכן נגרם למערער נזק גופני כתוצאה מהאירוע. המומחה נשאל את השאלות הבאות : "א. מה הליקוי ממנו סובל התובע בגבו? ב. האם יש קשר סיבתי בין הליקוי האמור לבין נפילתו של התובע ביום 25.7.00, כמתואר לעיל, לבין הליקוי ? (תשומת לב המומחה מופנית לכך שגם קשר סיבתי של החמרת מצב קודם, הוא בבחינת קשר סיבתי). ג. האם נכון לומר שנפילתו של התובע ביום 25.7.00 לא גרמה לו לנזק פיזיולוגי?" 6. המומחה השיב על השאלות שנשאל בזו הלשון: "1. מעיון בתיקו הרפואי של התובע עולה כי הוא סובל משינויים ניווניים מתונים בחוליות ע"ש מותני וכן מספונדילוליסטזיס (ממצא מולד) בחוליות L3 - L2. בצילומי הטומוגרפיה הממוחשבת של הגב התחתון נצפו בלטים דיסקלים קלים הלוחצים על השק התקאלי אך אינם לוחצים על עמוד השידרה ו/או שורשי העצבים. ממצא זה שנצפה בצילומי הטומוגרפיה הממוחשבת אינו סימפטומטי והינו שכיח באחוז נכבד מהאוכלוסיה הבריאה. 2. אין כל קשר בין ליקויים אלו בגבו התחתון לבין הנפילה והחבלה מיום 25.7.00. שני הממצאים שאובחנו בגבו התחתון, הן השינויים הניווניים והן הספונדילוליסטזיס אינם ממצאים חבלתיים ולפיכך אין לקשור סיבתית בינם לבין האירוע מיום 25.7.00. יתרה מזאת, מעיון בתיקו הרפואי עולה כי כבר באוגוסט 98 התלונן על כאבים בגב התחתון ובצילומי הרנטגן שבוצעו באותה תקופה אובחנו ממצאים זהים לאלו שנצפו בצילומי ההדמיה שבוצעו לאחר 25.7.00. מעבר לכל האמור, הגם שהתובע נחבל בנפילה ביום האירוע הרי שפרק הזמן הרב שחלף מיום האירוע ועד פנייתו לראשונה לטפול רפואי מנתקת את הקשר הסיבתי האפשרי בין תלונותיו לאחר ה - 31.12.00 לבין החבלה מיום 25.7.00. נכון הוא כי חולים רבים אינם ממהרים לפנות לטפול רפואי בעקבות חבלה כזו או אחרת וזאת תוך תקווה כי הכאב יחלוף עם הזמן אלא שפרק זמן ארוך כל כך (מיום 25.7.00 ועד 31.12.00) אינו מאפשר לקשור בין תלונותיו לבין האירוע בעבודה. 3. נכון. האירוע מיום 25.7.00 לא גרם לכל נזק בגבו של התובע והדברים מובהרים היטב בתשובה 1 לחוות דעתי." 7. לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה הפנה בית הדין האזורי למומחה את שאלות ההבהרה הבאות : "א. האם לעובדת הלחץ על השק התקאלי (לחץ שנצפה בתצלומי ה - C.T) יש משמעות מבחינת הקשר הסיבתי בין הנפילה ביום 25.7.00 לבין נזק כלשהו לגבו של התובע? ב. לאילו מן הממצאים שהמומחה התייחס אליהם בסעיף 1 לחוות דעתו המקורית (ספונדילוליסטזיס, שינויים ניווניים ובלטים דיסקליים קלים), התכוון המומחה כשציין (בסוף סעיף 1 לחוות דעתו המקורית) כי "ממצא זה...אינו סימפטומטי" ? ג. המומחה ציין בסעיף 2 לחוות דעתו המקורית שהממצאים של שינויים ניווניים ושל ספונדילוליזטזיס אינם חבלתיים. המומחה לא ציין כל לגבי בלטי הדיסק. המומחה מתבקש להסביר את דעתו בענין הקשר הסיבתי בין הנפילה ביום 25.7.00 לבין אותם בלטים שנצפו ב - CT ? ד. האם ייתכן שהנפילה ביום 25.7.00 גרמה להאצת השינויים הניווניים? ה. לאור תשובת המומחה על כך שהזמן הרב שחלף בין הנפילה לבין הפניה לטיפול רפואי מנתק את הקשר הסיבתי האפשרי בין הנפילה לבין התלונות שהיו אחרי יום 31.12.00, מופנית תשומת לב המומחה לעובדה שלפי ההחלטה מיום 4.5.06, התובע פנה לטיפול רפואי והתלונן על כאבי גב עוד טרם יום 31.12.00, אלא שרק ביום 31.12.00 הוא דיווח לרופא המטפל שמקור הכאבים בנפילה מיום 25.7.00, האם לאור זאת ישתנה משהו בעמדת המומחה?". 8. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה, בעיקרו של דבר, על המסקנה אליה הגיע, לפיה האירוע מיום 25.7.00 לא גרם למערער נזק גופני, תוך שהוא מדגיש כי : "במקרה שלפנינו תואמת חומרת השינויים הניווניים את הצפוי על פי גילו של התובע ולא ניתן לטעון כי החבלה החמירה את המחלה הניוונית". לאור האמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער. ההליך בבית דין זה 9. בערעור שהגיש הלין המערער בעיקר כנגד קביעת המומחה, כי הפנייה המאוחרת לטיפול רפואי מנתקת את הקשר הסיבתי בין האירוע לכאבי הגב בהם לקה. המערער הדגיש כי המציא מסמכים רפואיים רבים המתעדים את ההחמרה שחלה במצבו הרפואי מאז האירוע. בנסיבות אלה, מן הראוי, לטענת המערער, למנות מומחה נוסף או אחר. 10. המוסד טען כי חוות דעתו של המומחה היא מפורטת, מנומקת ותואמת את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, ויש מקום לאמץ את המסקנות הכלולות בה. 11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות וכי פסק דינו של בית הדין ראוי להתאשר מטעמיו. 12. הלכה פסוקה היא ש"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה" (עבל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2005). אנו סבורים, כי במקרה שלפנינו לא עלה בידי המערער להוכיח כל טעם בגינו מן הראוי לפסול את חוות דעת המומחה . 13. המערער מלין בעיקר על קביעת המומחה לפיה, חלוף הזמן ממועד האירוע ועד למועד הפנייה לקבלת טיפול רפואי, ניתק את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין כאבי הגב בהם לקה. ואולם עיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי המסקנה אליה הגיע המומחה, בדבר העדר קשר סיבתי אינה מבוססת אך על חלוף הזמן, אלא גם ובעיקר על הממצא לפיו הליקויים בגבו של המערער כפי שהתגלו לאחר התאונה, אינם חבלתיים והם זהים לליקויים שאובחנו אצלו עובר לתאונה. בנוסף מצא המומחה כי חומרת השינויים הניווניים מהם סובל המערער, תואמת את הצפוי על פי גילו וכי החבלה לא החמירה את מצבו. בנסיבות אלה, אפילו היינו מקבלים את טענת המערער בדבר פגם שנפל בקביעת המומחה לפיו חלוף הזמן מנתק את הקשר הסיבתי, ואין אנו קובעים כך, אין בכך לשנות את מסקנת המומחה המעוגנת היטב בממצאים הנוספים, השוללים קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הכאבים מהם סבל המערער בגבו. 14. לאור כל האמור, הערעור נדחה. אין צו להוצאות עמוד השדרהרפואהקשר סיבתיכאבי גב / בעיות גב