פסק דין השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; בל 1709/05) בו נדחתה תביעת המערער להכיר בפגיעה בברכיו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, או כמחלת מקצוע על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הרקע העובדתי, כפי שקבעו בית הדין האזורי, הינו כדלקמן: א. המערער עובד בחברת החשמל החל משנת 1971. ב. עד שנת 2001 עבד המערער כפועל שינוע וכמחסנאי במחסן החברה באשדוד. ג. המערער טען כי במסגרת עבודתו זו, נדרש לבצע עבודות סבלות, שכללו עליה וירידה בסולמות בתדירות גבוהה, כשהוא נושא חבילות כבדות, אשר משקלן מגיע כדי עשרות קילוגרמים, משך כ-12 שעות ביום. 3. בית הדין האזורי קבע, כי מעדויות המערער בפני בית הדין ובפני חוקר המוסד עולה, כי המערער עסק במגוון רחב של פעולות, בהן הפעיל איברים שונים בגופו. מכלל פעולות אלו, לא ניתן לקבוע שדווקא פעולות הברכיים שעשה המערער היו הדומיננטיות, ואף לא ניתן לקבוע כי נעשו בברכיים פעולות חוזרות ונשנות. משכך, קבע בית הדין האזורי כי לא עלה בידי המערער להניח תשתית עובדתית להפעלת תורת המיקרוטראומה, ואף אין מקום לבחון תביעתו של המערער על דרך חלופת מחלת מקצוע. 4. בערעור בפנינו טען המערער, כי בית הדין האזורי לא קבע ממצאי אמינות באשר לגרסת המערער לפיה ביצע פעולות חוזרות ונשנות בברכיו, ולא הסביר מדוע לא קיבל גרסתו. בית הדין האזורי התעלם מחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המערער, אשר קבעה כי השינויים השחיקתיים בברכיו של המערער התפתחו במהלך שלושה עשורים של עבודה כפועל שינוע/מחסנאי בחברת החשמל. עוד טען המערער, כי פעולות הברכיים שעשה המערער במהלך עבודתו היו חוזרות ונשנות, והיו הדומיננטיות בעבודת הסבלות שביצע משך כ-30 שנה, וכי גם אם קבע בית הדין שאינן הדומיננטיות, עדיין יש מקום להכיר בנזקים שנגרמו למערער כתוצאה מפעולות חוזרות ונשנות אלו כבמיקרוטראומה. בכל מקרה, טען המערער, היה על בית הדין האזורי למנות מומחה רפואי שיקבע האם יש להכיר בנזקיו של המערער בברכיו כבנזקים מצטברים על פי תורת המיקרוטראומה. 5. ביום 17.5.2006 ביקשנו מהמוסד לבחון שנית האם הונחה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית, והאם חלק ניכר מעבודתו של המערער אכן היה כרוך בטיפוס ובירידה מסולמות. ב"כ המוסד השיבנו, כי מחומר הראיות שבתיק עולה כי עיקר עבודתו של המערער היה פריקת משאיות- כ-40 משאיות ביום, ועל כן לא הונחה, לדעתו, תשתית עובדתית מתאימה. 6. בישיבת קדם הערעור ביקשו ב"כ הצדדים להכתיב סיכומיהם לפרוטוקול. ב"כ המערער חזר, בעיקרו של דבר, על טיעוניו בערעור והוסיף, כי גם אם עיקר עבודתו של המערער היתה פריקת משאיות, הרי שגם עבודה זו מחייבת הפעלת מעמסה כבדה על הברכיים, ככל עבודת סבלות, שכן הרמה נכונה של משא מחייבת כיפוף הברכיים. ב"כ המוסד השיבה, כי מעדותו של המערער עולה כי המערער ביצע פעולות שונות ומגוונות במהלך עבודתו, ועל כן לא הוכחו תנאי המיקרוטראומה. 7. ביום 21.10.2007 ביקשנו מהמוסד להשיב לשאלה, האם עיקר עבודתו של המערער הייתה עבודת סבלות, ואם התשובה לשאלה זו תהיה בחיוב, האם אין מקום לראות בעבודתו של המערער בנשיאת משאות כבדים תוך כדי הליכה משום פעילות חוזרת ונשנית, שאפשר שיש לה השלכה על נזקי המערער בברכיו, והאם לאור זאת, אין מקום למינוי מומחה יועץ רפואי. ב"כ המוסד השיבתנו, כי עיקר עבודתו של המערער הייתה פריקת סחורה ממשאיות, העמסתה על מלגזה וסידור הסחורה, שהונחה על המדפים על ידי המלגזה, וכי אין מדובר בנשיאת משאות כבדים תוך כדי הליכה, שכן שינוע הסחורות למחסן נעשה על ידי המלגזה. המערער הגיב על כך, כי הפעולות בעבודתו שהשפיעו על השחיקה בברכיו היו עליה וירידה בסולמות תוך כדי נשיאת משאות כבדים, והרמת המשאות מן הקרקע אל המדפים הגבוהים, פעולה המחייבת כיפוף הברכיים. 8. דיון והכרעה: א. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דינו של הערעור להידחות, מטעמיו של בית הדין האזורי, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. ב. נוסיף אך זאת. מעיון בהודעתו של המערער לחוקר המוסד ומתצהיר עדותו הראשית, עולה, אמנם, תמונה של עבודה פיזית קשה, אך המערער לא הוכיח כי ביצע במהלך עבודתו היומיומית פעולות חוזרות ונשנות. מהתשתית העובדתית שהונחה בפני בית הדין האזורי, כמו גם מטיעוני הצדדים בפנינו, עולה, כי במסגרת עבודתו ביצע המערער תנועות מגוונות הנדרשות לביצוע פעולות שונות, ובהן פריקה והעמסה של ציוד על משאיות ועל מלגזה, וסידור סחורה במחסן בסוף היום, עבודה שכללה עליה וירידה בסולמות. פעולות אלו הפעילו איברים שונים בגופו של המערער, ולא ניתן לקבוע כי הייתה להן השפעה דווקא על ברכיו של המערער, בשונה מאיברים אחרים בגופו, כמו גבו או ידיו. ג. אשר על כן, בדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער, משלא הניח תשתית לרצף תנועות זהות או זהות במהותן, החוזרות על עצמן על פני ציר הזמן, היא התשתית העובדתית הנדרשת להפעלת תורת המיקרוטראומה, או להכרה במחלת מקצוע. 10. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ברכייםביטוח לאומי