המוסד לביטוח לאומי דחה תביעה של אדם להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה מן הטעמים הבאים: הפגיעה ארעה ביום המנוחה השבועי מחוץ למקום העסק, ולכן לא ניתן לומר כי התאונה אירעה עקב עיסוקו. פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. השאלה הניצבת לפנינו בערעור זה היא, האם יש להכיר באוטם שריר הלב שפקד את המערער ביום 26.6.2005 (להלן: האוטם) כ"תאונת עבודה" כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי 2. המערער, מנהל חשבונות במקצועו, הוא בעל משרד להנהלת חשבונות וכן עבד בתקופה הרלוונטית כשכיר בחברת "זמיר הנדסה". 3. ביום א' ה- 26.6.2005 החל המערער בהכנת מאזני חברת "אלבושר" שבבעלות גיסו. אין חולק, כי היום האמור היה יום המנוחה השבועי של המערער, אלא שלטענת המערער, בתקופה זו הצטברה אצלו עבודה רבה, ועל מנת שלא לחרוג ממסגרת הזמן הקצובה להגשת מאזני החברה לקח חלק מתיקי הלקוחות לביתו. 4. לטענת המערער, עת החל להכין את מאזני החברה, גילה אי סדרים רבים בדיווחי החברה. עובדה זו, בצירוף הנתון כי המדובר בחברה שבבעלות קרוב משפחה ובצירוף הנתון כי לא יכול היה לאמת את הממצאים שגילה עם גיסו ועם הבנק, כיוון שהמדובר היה ביום המנוחה השבועי, גרמו למערער להרגשת לחץ בחזה. 5. עוד באותו היום פנה המערער לבית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת, שם נקבע כי לקה באוטם שריר הלב. 6. ביום 29.6.2005 בוצע במערער צנתור שהדגים מחלה כלילית תלת עורקים קשה. לאור האמור, בוצע במערער ביום 5.7.2005 ניתוח מעקפים במרכז הרפואי חורב. 7. המערער הגיש תביעה למשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) להכיר באוטם כ"תאונת עבודה". בטופס התביעה תיאר המערער את האירועים שקדמו לפרוץ האוטם באופן הבא : "אני רגיל לקחת תיקי לקוחות לעבודה בבית. בתיק אשר עבדתי התאמות בנקים ולקוחות לחברת אלבושר 2000 עבדתי תחת לחץ אדיר בכדי להתקדם לקראת הגשת המאזן השנתי ואז הרגשתי כאבים בחזה וקוצר נשימה ומיד פניתי לבית החולים". 8. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של המערער להכיר באוטם כתאונת עבודה מן הטעמים הבאים: הפגיעה ארעה ביום המנוחה השבועי מחוץ למקום העסק, ולכן לא ניתן לומר כי התאונה אירעה עקב עיסוקו של המערער, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום האמור, האוטם הוא תוצאה של מחלה טבעית והשפעת העבודה, אפילו היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. 9. על כך שנדחתה תביעתו על ידי המוסד, הגיש המערער את התביעה, מושא דיוננו, לבית הדין האזורי בנצרת (בל 1408/06 ; השופט חיים ארמון ונציגי הציבור מר בן יוסף ומר ברט). בכתב התביעה טען המערער כי חריגותו של האירוע שארע ביום 26.6.2005 היא תוצאה של שלושה נתונים: האחד, העובדה כי הכין מאזנים לחברה שבבעלות קרוב משפחה, השני שבעת הכנת המאזן גילה שדוחו"ת החברה אינם מדויקים וקיימים אי סדרים רבים והשלישי שבמועד בו הכין את המאזן לא יכול היה ליצור קשר עם בעלי החברה או עם הבנקים בניסיון ליישב חלק מהסתירות שהתגלו בדיווחי החברה. יצוין, כי בסעיף 13 לכתב התביעה טען המערער כי טרם פרוץ האוטם חש בטוב, וכי לראשונה בחייו חש בכאבים בחזה ביום האירוע. 10. לאחר ששמע את עדות המערער ועיין בכלל החומר שהוצג לפניו, לרבות כרטיסיו הרפואיים של המערער, דחה בית הדין את התביעה. בפסק דינו עמד בית הדין האזורי על כך שבהעדר ראיות אובייקטיביות התומכות בגרסת המערער בדבר קיומו של אירוע חריג בעבודתו, תלויה קבלת גרסתו של המערער בעיקר בשאלת מהימנותו. 11. בהתייחס לשאלת מהימנותו הצביע בית הדין האזורי על תשובת המערער לשאלה בדבר מצבו הרפואי הקודם כמערערת את מהימנותו. בעוד שבתיקו הרפואי של המערער נמצאו רישומים אודות כאבים בחזה, והפניה לבדיקות אקו לב ובדיקת לב במאמץ משנים קודמות (1990, 1998, 1999), מסר המערער בתצהירו, כי חש בכאבים בחזהו לראשונה בחייו במועד האירוע. בהתייחסו לתשובת המערער בחקירה נגדית ציין בית הדין האזורי: "כבר בעת עדותו, עימתה ב"כ הנתבע את התובע עם רישום רפואי מתיק קופ"ח וכן מבית החולים הסקוטי בנצרת, בדבר כאבים בחזה ביום 29.10.98. התובע טען תחילה כי ייתכן שמדובר בבדיקה שגרתית (טענה שאינה יכולה להתיישב עם הרישומים הרפואיים), ובהמשך העיד שנזכר כי לאחר אותה פניה הוא עבר בדיקות, שממצאיהן היו תקינים, כך שלא היה לו מה לזכור". 12. בית הדין התייחס לטענות ב"כ המערער לפיהן המערער התלונן באותו זמן על הצטננות ויתכן שנוכח זאת לא זכר, כי מדובר על כאבים קודמים בחזה. בית הדין קבע, כי יתכן שניתן היה להסתפק בהסבר זה אלא שבחינת המסמכים הרפואיים מעלה, כי התלונה על כאבים בחזה ביום 29.10.98 לא הייתה תלונה בודדת לפני יום 26.6.05 אלא היו אירועים נוספים. בית הדין הפנה לרישומים רפואיים נוספים משנת 1995. בית הדין ציין, כי אין הדבר סביר בעיניו כי המערער שכח עניין זה בעת שהצהיר כי טרם יום 26.6.05 לא היו לו כאבים בחזה. 13. בנוסף, מצא בית הדין בעייתיות גם בסבירות הגרסה בדבר חריגותו של האירוע בו מדובר. לפי קביעת בית הדין האזורי, אפילו נכונה גרסת המערער, כי ביום 26.6.05 עבד בביתו על מסמכי הנהלת החשבונות של חברת "אלבושר", "עדיין יש לתמוה מה היה כה מלחיץ באי ההתאמות של הנתונים שהתובע נתקל בהם". בית הדין ציין בקשר לכך, כי המערער העיד כי לא היה לחץ חיצוני כלשהו לסיים את העבודה על המאזן . טענות הצדדים בערעור 14. כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי טוען המערער כי בית הדין האזורי קבע קביעות רפואיות בדבר קיומם של כאבים בחזה עובר לאירוע מבלי שהתייעץ בקשר לכך עם מומחה רפואי; בכך שהמערער לא זכר פרטים בדבר מצבו הרפואי, אין כדי לפגוע במהימנות ; לא עלה בידי המוסד לסתור את גרסת המערער, ובנסיבותיו המיוחדות של העניין יש לקבוע כי ארע למערער ביום 26.6.2005 אירוע חריג. 15. המוסד תמך בעיקרו של דבר, בפסק דינו של בית הדין האזורי. 16. במסגרת הליך זה התקיימה ישיבת קדם ערעור, במהלכה פרטו הצדדים את טענותיהם. בהמשך ועל פי החלטת הרשם אילן איטח נקבע, כי הדיון בערעור יתנהל בדרך של סיכומים בכתב לפי הקבוע בתקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. משכך, הגישו הצדדים את סיכום טענותיהם. יצוין, כי בסיכום טענותיו ביקש המערער כי התיק יקבע לשמיעה בפני מותב. לאחר ששקלנו את הבקשה ומאחר שהמערער לא העלה כל טעם המצדיק קביעת ההליך לשמיעה בפני מותב, לאחר שהוגשו בו סיכומים בכתב, אנו מוצאים לדחותה. דיון והכרעה 17. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים כפי שמצאו ביטוין בישיבת קדם הערעור ובסיכום טענותיהם, ולאחר שעיינו בכלל החומר המצוי בתיק בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ופסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. על כך נוסיף ונטעים דברים אחדים. 18. בבואו לבחון, האם יש להכיר באוטם שריר הלב כתאונת עבודה שומה על בית הדין לדון תחילה בשאלה האם ארע למבוטח "אירוע חריג" בעבודה. רק במידה שהוכח "האירוע החריג" יש להידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הנזק הגופני ממנו סובל המבוטח. 19. במקרה שלפנינו, מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, המתבססת על התשתית הראייתית כפי שנפרשה בפניו, כי לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של אירוע חריג. בקשר לכך נדגיש כי הנטל להוכיח קיומו של אירוע חריג רובץ על המערער. בפסק דינו מציין בית הדין האזורי כי לא הוברר על שום מה הייתה אי ההתאמה בין הנתונים והקושי לבררה באותו יום כה חריגה ומלחיצה מבחינתו של המערער, במיוחד שלפי גרסתו לא הייתה דחיפות מיוחדת לסיים את העבודה בקשר למאזן בו ביום. ויתרה מכך. המערער נמנע מלהזמין לעדות עדים שלכאורה היה באפשרותם לתמוך בטענתו בדבר חומרתם של אי הסדרים שמצא בספרי חברה, שבהיותם כה חמורים גרמו ללחץ הנפשי החריג בו היה נתון בעת בואו של האוטם. בקשר לכך נפנה לעדותו של המערער בבית הדין האזורי לפיה, בסופו של יום, רואה החשבון של החברה "עשה את העבודה וסידר את זה". רואה החשבון ואף לא כל עד אחר שיכול היה לבסס את טענת המערער בדבר חריגותו של האירוע לא הוזמנו למתן עדות. עובדה זו שוקלת לחובתו של המערער (ראו ע"ע 1359/04 לוטן - החברה מרכז רפואי הרצליה בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 28.11.2006). 20. על האמור, יש להוסיף את העובדה כי מעיון בחומר הרפואי שהוצג עולה כי בשלבים מוקדמים לא קשר המערער בין האירוע הנטען בעבודתו לאוטם. כך לא מצאנו כל טענה בדבר האירוע הנטען בדו"ח בית החולים מיום 26.6.2005, בדו"ח הצנתור וכן במכתב השחרור לאחר ניתוח המעקפים. הפעם הראשונה בה נטען כי האירוע הנטען הוא שגרם לאוטם הינה כחודשיים לאחר האירוע ביום 11.8.05, בעת ביקור אצל רופא המשפחה. 21. ב"כ המערער סבורה כי לא ניתן להשליך מהעדר זכרונו של המערער אודות כאבים שחש בחזהו עשר שנים לפני בוא האוטם על מהימנותו. בקשר לטענה זו נפנה לרישומים בכרטיסו הרפואי של המערער מיום 24.8.2005 ומיום 26.10.2005 (לאחר האירוע) לפיהם : "מזה שנים לחץ בחזה במאמץ בינוני". הנה כי כן בסמוך לאחר האירוע זכר המערער ומסר לרופאיו פרטים אודות כאבים שהוא חש בחזהו מזה מספר שנים. כמו כן נמצא רישום מתאריך 12/12/2002: "לפעמים לחץ בחזה במאמץ". אין אנו סבורים, כטענת המערער, כי היה על בית הדין האזורי להיוועץ במומחה רפואי בקשר לרישומים הרפואיים, ולמסקנות שהסיק מעצם קיומם, בנוגע למהימנותו של המערער. לפני בית הדין האזורי עמדה לבחינה שאלה עובדתית והיא האם אכן התלונן המערער עובר למועד פרוץ האוטם על כאבים בחזה. תשובותיו של המערער השפיעו על הערכת מהימנותו על ידי בית הדין, ובכך אין למצוא פגם. 22. המסקנה המתבקשת היא אפוא, כי לא נפלה טעות בפסיקת בית הדין האזורי, לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח קיומו של אירוע חריג. משכך, דינו של הערעור להידחות. 23. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. עבודה בשבת / חג