פסק - דין 1. זהו ערעור על החלטות המשיבים בענין תביעה שהגיש המערער לקבלת גמלה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). הרקע העובדתי 2. המערער הועסק על ידי חברת ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ (להלן - החברה) בתקופה עובר למתן צו לפירוקה. לאחר שפוטר מעבודתו בשנת 1993, תבע את החברה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן - בית הדין האזורי) לתשלום סכומים שונים (תיק נג/3/1235). מפסק הדין של בית הדין האזורי שניתן בתובענה ביום 28.9.98 עולה כי במסגרת ההליך שם הוגשה חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית הדין בה חיווה המומחה את דעתו באשר לסכומים שונים אותם תבע המערער מהחברה (להלן - חוות דעת המומחה). בפסק דינו, קיבל בית הדין האזורי חלק מתביעת המערער ופסק לזכותו את הסעדים הבאים: שכר מינימום, הבראה, פדיון חופשה, ותגמולי מילואים המסתכמים יחדיו ב- 14,623 ש"ח. 3. המערער ערער לבית הדין הארצי לעבודה (להלן - בית הדין הארצי) על פסק דינו של בית הדין האזורי. ביום 30.4.02 קיבל בית הדין הארצי חלק מהערעור (תיק עע 300360/98) ופסק לטובת המערער, בנוסף למה שכבר נפסק לטובתו בבית הדין האזורי, את הסעדים הבאים: פיצוי עקב אי העברת תשלומים לקרן הפנסיה; דמי חגים; החזר בגין ניכוי "ועד" שנוכה מהמשכורת החל בשנת 1987; והוצאות נסיעה. עוד נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי כי המערער זכאי לקבל פיצויי הלנת פיצויי פיטורין על חלק מפיצויי הפיטורין ששולמו לו באיחור ועל חלקם האחר יהיה זכאי להפרשי הצמדה וריבית. 4. לאחר שניתן צו לפירוק החברה הגיש המערער תביעה חוב, הנושאת תאריך 27.7.04 והמסתכמת ב- 160,500 ש"ח, בה ננקב שהיא "בעד שכר עבודה ופיצויי פיטורין" (להלן - תביעת החוב). המערער טוען כי כלל בתביעת החוב גם הוצאות משפט, הפרשי הצמדה והחזר הוצאות פירוק החברה. לביסוס תביעתו צרף המערער לתביעת החוב את פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. המשיב 1, עו"ד אלי רומן, מונה לבעל תפקיד לבדיקת תביעות חוב של עובדי החברה (להלן - בעל התפקיד). בהחלטתו בתביעת החוב מתאריך 16.6.06 אישר את רכיבי התביעה הבאים: יתרת שכר עבודה לתקופה שעד 31.3.93 (6,270 ש"ח); פדיון חופשה (1,686 ש"ח); יתרת פיצויי פיטורין לתקופה 1.8.86-31.3.93 (1,886 ש"ח); הפרשות לקופת גמל (4,635 ש"ח); והבראה (499 ש"ח) המסתכמים יחדיו ב- 14,976 ש"ח (להלן - החלטת בעל התפקיד). בהמשך, הוסיף בעל התפקיד והבהיר בכתב למערער כי הסך של 6,270 ש"ח שאושר כיתרת שכר עבודה כולל בתוכו את הרכיבים הבאים: השלמת שכר מינימום (815 ש"ח); תגמולי מילואים (1,735 ש"ח); דמי חגים (3,302 ש"ח); נסיעות (82 ש"ח); וניכויי מס וועד (336 ש"ח). 5. ביום 6.6.07 הודיע המשיב 2, הוא המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל), למערער כי אישר את תביעתו לתשלום חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורין בהתאם לפרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. המל"ל אישר את כל רכיבי החוב שאושרו בהחלטת בעל התפקיד, פרט לרכיב ההפרשות לקופת גמל. כן אישר המל"ל תשלום הפרשי הצמדה על רכיבי החוב השונים בסכום מצטבר של 94 ש"ח. לאחר ניכויי חובה, עמד הסכום הסופי לתשלום על 9,400 ש"ח וזה שולם למערער (להלן - החלטת המל"ל). המערער טוען בכתבי טענותיו כי מספר שבועות לאחר החלטת המל"ל, הוסיף המל"ל ושילם לו סכום נוסף של 9,304 ש"ח. המערער אינו מפרט בגין מה שולם סכום נוסף זה. דיון והכרעה 6. המערער משיג על החלטת בעל התפקיד ועל החלטת המל"ל, אם כי בפועל מכוון הערעור כלפי החלטת בעל התפקיד שכן אין טענה שהמל"ל לא שילם למערער רכיבי חוב שאושרו על ידי בעל התפקיד. בקשתו המקדמית של המערער הינה כי למען הזהירות יוארך המועד להגשת הערעור דנן. בענין זה נטען כי ההחלטה הסופית בתביעת החוב - שאינה תביעת חוב רגילה כי אם כזו המוגשת לצורך קבלת גמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי - מסורה למל"ל ולא לבעל התפקיד. נטען כי בעל התפקיד אף ציין במכתבו אל המערער כי המל"ל הוא המוסמך לאשר את החלטת בעל התפקיד. לאור זאת טוען המערער כי המועד הקבוע בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985 (להלן - תקנות פשיטת הרגל) להגשת ערעור על החלטת בעל התפקיד בתביעת חוב אינו רלוונטי במקרה דנן בו מדובר בתביעת חוב שהוגשה במסגרת פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. על פי המערער, רק כאשר נותן המל"ל את החלטתו יש טעם לערער ולא קודם לכן. המל"ל לא הגיש תשובה כלשהי לערעור למרות שהומצא לו כדין. בעל התפקיד מתנגד בתשובתו להארכת המועד המבוקשת. נטען כי המועד בו נתן המל"ל את החלטתו אינו משפיע על המועד הקבוע בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל להשגה על החלטת בעל התפקיד. עוד נטען כי מועד זה הינו מועד הקבוע בדין וכי המערער לא הצביע על טעמים מיוחדים אשר יצדיקו את הארכתו ומשכך יש לדחות את הערעור ככל שהוא מופנה כלפי בעל התפקיד. 7. דין בקשתו של המערער ככל שזו נוגעת להארכת המועד להגשת הערעור - להידחות. לבודק תביעות חוב מוקנה שיקול דעת מרכזי בשאלה אם לאשר תביעה לגמלה על פי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, שכן באמצעותו מוגשת התביעה לגמלה למל"ל והוא זה שבודקה. ברגיל, משפיעה ההחלטה בתביעת חוב המוגשת לצורך קבלת הגמלה על שני צדדים. צד אחד הינו העובד המגיש את התביעה לקבלת הגמלה. הצד השני הינו המל"ל האמור לשלם את הגמלה. ככל ששני צדדים אלה מבקשים להשיג על ההחלטה, עליהם לעשות כן בהגשת ערעור לבית משפט של פירוק (סעיף 193 לחוק הביטוח הלאומי) בהתאם למועדים הקבועים בתקנה 96 לתקנות פשיטת הרגל. העובדה שהמל"ל בוחן את החלטת המפרק טרם תשלום הגמלה (סעיפים 189(ב) ו- 298 לחוק הביטוח הלאומי) אינה משנה את האופן בו יש להשיג על החלטת המפרק או את המועדים שבמסגרתם יש לעשות כן. נושה שהגיש תביעת חוב אינו רשאי לעכב את הגשת ערעורו על החלטת המפרק עד שהמל"ל יחליט האם לשלם את הגמלה או האם לערער על החלטת המפרק. בענייננו, הוגש הערעור בחלוף כעשרה חודשים מהמועד בו הודיע בעל התפקיד למערער כי הטיפול בתביעתו הסתיים והועבר למל"ל (נספח ה' לערעור), בעוד שעל פי תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל היה מקום להגישו תוך 45 ימים ממועד זה. המועד להגשת ערעור על החלטת בעל התפקיד הינו מועד הקבוע בחיקוק ויש להצביע על טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 1 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז - 1987 וכן תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). המערער לא עשה כן, ומשום כך דין הבקשה להארכת להידחות וכך גם דינו של הערעור אשר לא הוגש במועדו. 8. למעלה מהדרוש יירשם שגם לגופו של ענין, דין הערעור להידחות. המערער ממקד את טענותיו בשלשה רכיבי חוב אשר לא אושרו בהחלטת בעל התפקיד ואשר לטענת המערער היה מקום לאשרם - ולחייב את המל"ל לשלמם לו - לאור פסקי הדין של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. מדובר בפיצויי הלנת פיצויי פיטורין כפי שנפסקו למערער על ידי בית הדין הארצי; בהפרשי שכר מינימום - למערער נפסקו בבית הדין האזורי 10,703 ש"ח בגין רכיב זה אולם המשיבים אישרו רק 815 ש"ח; ולבסוף - בהפרשי הצמדה וריבית אשר נטען כי מגיעים בגין 14 שנים אולם בפועל שולמו בסכומים נמוכים ושלא כדין. בעל התפקיד טוען בתשובתו כי אין מקום לשנות את החלטתו. באשר להפרשי שכר מינימום, נטען על ידי בעל התפקיד כי בבוחנו את תביעת החוב, אימץ את קביעות פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי ונלקחה על ידו בחשבון גם חוות דעת המומחה, אשר העתק ממנה היה בפניו. נטען כי מחוות דעת המומחה עולה שהסכום שנפסק למערער בבית הדין האזורי התייחס לשנים 1988 - 1993 וכי הסכום של 815 ש"ח שאישר בעל התפקיד נסמך על סכום הפרשי השכר בשנה האחרונה להעסקתו של המערער בחברה כפי שננקב בחוות דעת המומחה. יש לקבל את עמדת בעל התפקיד ולדחות את הערעור בענין זה שכן אחת המגבלות הקבועות בסעיף 183(א) לחוק הביטוח הלאומי באשר לשיעור הגמלה המשולמת היא שלא תשולם גמלה בגין חוב שכר עבודה "בעד תקופה שלפני 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו נותקו יחסי עובד ומעביד...". כן יש לדחות את טענות המערער ככל שהם מכוונות לרכיב החוב של פיצויי הלנת פיצויי פיטורין. בענין זה יש לקבל את טענת בעל התפקיד לפיה אין המערער זכאי לקבל, במסגרת הגמלה המשולמת לו על ידי המל"ל לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, תשלום בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורין שכן תשלום שכזה הוחרג מפורשות בסעיפים 19 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן - חוק הגנת השכר). לבסוף, באשר לטענת המערער כי שולמו לו הפרשי הצמדה וריבית בחסר - גם כאן אני מוצאת לקבל את עמדת בעל התפקיד לפיה הטענה אינה מפורטת דיה. יש לזכור כי מעת שניתן צו לפירוקה של החברה, מגבילים סעיפים 19 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר את יכולתו של המערער לשערך את חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורין של החברה כלפיו ולהוסיף עליהם ריבית. הגבלה זו מוצאת את ביטויה בכך שעל פי ההוראות האמורות נדרש עובד-נושה המגיש תביעה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי לוותר על תשלומי פיצויי הלנה וגם על תשלום ריבית על חוב החברה כלפיו בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין. המערער לא פירט כיצד הפרשי ההצמדה ששולמו לו אינם מקיימים את הוראות הדין ומשום כך יש לדחות גם פרט זה בערעורו. בגין בדיקת התביעה לגמלה קיבל בעל התפקיד שכר טרחה של 249 ש"ח (כולל מע"מ). יש טעם רב בעמדת בעל התפקיד שדווקא בגין ייצוג המערער על ידי הסיוע המשפטי היה מקום לשקול שקול היטב האם להגיש את הערעור, שהכנת התגובה לו הצריכה הקדשת זמן על ידי בעל התפקיד. ברור שאין הוא צריך לספוג את ההכנה האמורה או שלא לקבל עליה סכום כלשהו. מאחר ומדובר בסיוע משפטי, יבדוק כונס הנכסים הרשמי אפשרות מימון הוצאות המשפט בסך כולל של 1,000 ש"ח שישולמו לעו"ד רומן - בין ממקורות הסיוע המשפטי ובין מקופת הפירוק. תביעת חובערעורחוב